47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 75:
שורה 75: + + + + + + +
←ריכוזיות וכשלי שוק בענף הבנקאות
היבט מרכזי של ריכוזיות מתקיים בכך ש-2 הבנקים הגדולים, בנק הפועלים ובנק לאומי, שולטים יחד על חלק ניכר מה[[שוק חופשי|שוק]] ובכך יוצרים [[דואופול]], ומכתיבים במידה רבה את ה[[נורמות]] המקובלות בתחום. הדבר בא לידי ביטוי כאשר משווים היבטים של תפקוד ותנאים שמציעים הבנקים בישראל מול בנקים בחו"ל. דוגמה בולטת לדבר זה היא גביית עמלות שונות ומרובות מהחוסכים בבנק, בשיעור גבוה מאד יחסית לבנקאות בעולם. מבנה העמלות הוא בדרך כלל בלתי מובן לחוסך, וקשה לו להבין כיצד מעבר לבנק אחר יוריד את העמלות האלה. מבחינה תאורטית, בנקים אמורים להרויח על ידי הפרשי-שער [[ריבית]] שהם נותנים בין הלווים למלווים, וזה המצב ברוב הבנקים בעולם.
היבט מרכזי של ריכוזיות מתקיים בכך ש-2 הבנקים הגדולים, בנק הפועלים ובנק לאומי, שולטים יחד על חלק ניכר מה[[שוק חופשי|שוק]] ובכך יוצרים [[דואופול]], ומכתיבים במידה רבה את ה[[נורמות]] המקובלות בתחום. הדבר בא לידי ביטוי כאשר משווים היבטים של תפקוד ותנאים שמציעים הבנקים בישראל מול בנקים בחו"ל. דוגמה בולטת לדבר זה היא גביית עמלות שונות ומרובות מהחוסכים בבנק, בשיעור גבוה מאד יחסית לבנקאות בעולם. מבנה העמלות הוא בדרך כלל בלתי מובן לחוסך, וקשה לו להבין כיצד מעבר לבנק אחר יוריד את העמלות האלה. מבחינה תאורטית, בנקים אמורים להרויח על ידי הפרשי-שער [[ריבית]] שהם נותנים בין הלווים למלווים, וזה המצב ברוב הבנקים בעולם.
;עלויות שכר גבוהות על ידי וועדי עובדים:
עלויות השכר של הבנקאים מגיעות ל 9.5 מיליארד ש"ח בשנה, וסה"כ עם הטבות שונות ל-13 מיליארד ש"ח בשנה. רוב הסכום הזה מגיע לכ 42% מעובדי הבנקים: 2% בשכבת ההנהלה הבכירה שמקבלים מעל 60 אלף ש"ח בחודש, 16% מהעובדים שמקבלים שכר של 30 אלף ש"ח בחודש, ועוד 34% שמקבלים מעל 17 אלף ש"ח בחודש. [http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2110493][http://www.themarker.com/markets/1.2036620]
עלויות השכר של הבנקאים מגיעות ל 9.5 מיליארד ש"ח בשנה, וסה"כ עם הטבות שונות ל-13 מיליארד ש"ח בשנה. רוב הסכום הזה מגיע לכ 42% מעובדי הבנקים: 2% בשכבת ההנהלה הבכירה שמקבלים מעל 60 אלף ש"ח בחודש, 16% מהעובדים שמקבלים שכר של 30 אלף ש"ח בחודש, ועוד 34% שמקבלים מעל 17 אלף ש"ח בחודש. [http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2110493][http://www.themarker.com/markets/1.2036620]
העיתונאי גיא רולניק טוען שללא שינוי מבני בשוק הבנקאות, ההפרטה לא מועילה הרבה. לדוגמה הוא מביא את ההפרטה של [[בנק דיסקונט]] - [[משפחת ברונפמן]] לא יכלה להתמודד עם הוצאות גבוהות שנכפו עליה על ידי וועד עובדים חזק מחד ועם ה[[דואופול]] של [[בנק לאומי]] ו[[בנק הפועלים]] במשק הבנקאות בישראל- כך שמחד הם השיגו רווחיות נמוכה (יחסית למדד 25 המניות המובילות בבורסה) ומאידך לא הצליחו להוריד את המחירים. הוועד החזק בבנק דיסקונט הזרים חלק גדול מההכנסות של הבנק אליו.
התפלגות השכר בדיסקונט והתרבות הארגונית בו מתחלקת בין כ–4,500 עובדי דור א׳ עם קביעות ועוד כ–1,500 עובדים ללא קביעות. כ–10% מעובדי הבנק, כ–450 איש, הם בעלי עלות שכר של 100–150 אלף שקל בחודש, שיחד נוגסים בכ–800 מיליון שקל בשנה - כ–28% מעלות השכר הכוללת בבנק. מתחתיו נמצאים העשירון התשיעי והשמיני בדיסקונט עם עלות שכר של 30–100 אלף שקל בחודש ועם קביעות לכל החיים - חלקם בתפקידים זוטרים.
יו"ר בנק דיסקונט ויו"ר וועד העובדים שניהם הרוויחו עלות שכר של כ–170 אלף שקל בחודש. כמו כן גם חברי הנהלה בכירים מקבלים שכר גבוה, רק שניתן לפטר אותם בכל עת. לעומת זאת, נמצאים שלושת העשירונים התחתונים של העובדים - 1,500 עובדים ללא קביעות, עלות השכר הממוצעת שלהם היא כ–5,000 שקל בחודש. לפי רולניק ההפרטה של מערכת הבנקאות בישראל הוצגה על ידי הממשקה כמועדדת תחרות, ועל ידי וועדי העובדים כהגנה על העובדים החלשים בעוד ששני הצדדים אינם מדייקים. מחד אין תחרות ומצד שני אין באמת הגנה על העובדים החלשים אלא רק על עובדים החזקים, וזאת על חשבון העובדים החלשים יותר וכן על חשבון ציבור הלקוחות של הבנקים, ועסקים קטנים הזקוקים ל[[אשראי]]. <ref>[http://www.themarker.com/markerweek/1.2341099 הפרטת נתניהו: 170 אלף שקל ליו"ר הוועד]גיא רולניק, דה מרקר, 05.06.2014</ref>
;"סיכון מוסרי":
;"סיכון מוסרי":