שינויים

'''אי שוויון בריאותי בישראל''' הוא הקשרים בין [[אי שוויון בישראל|אי השוויון בישראל]] לבין נושאי בריאות. הדבר כולל את ההשלכות של [[אי שוויון כלכלי|פערים כלכליים בישראל]]  על הבדלים במגמות בתחלואה, בטיפול ובתמותה בין אוכלוסיות שונות של תושבי ישראל; את ההשלכות של פערי הבריאות על אי השוויון - כיצד בעיות בריאות יכולות להוות חלק מ[[מלכודת עוני]], וכן את את השפעת הפערים כלכליים וחברתיים על הבריאות של כלל תושבי מדינת ישראל, באמצעות השפעה על [[הפרטת מערכת הבריאות]] והשפעות אחרות.   

'''אי שוויון בריאותי בישראל''' הוא הקשרים בין [[אי שוויון בישראל|אי השוויון בישראל]] לבין נושאי בריאות. הדבר כולל את ההשלכות של [[אי שוויון כלכלי|פערים כלכליים בישראל]]  על הבדלים במגמות בתחלואה, בטיפול ובתמותה בין אוכלוסיות שונות של תושבי ישראל; את ההשלכות של פערי הבריאות על אי השוויון - כיצד בעיות בריאות יכולות להוות חלק מ[[מלכודת עוני]], וכן את את השפעת הפערים כלכליים וחברתיים על הבריאות של כלל תושבי מדינת ישראל, באמצעות השפעה על [[הפרטת מערכת הבריאות]] והשפעות אחרות.   

קיימות מספר חלוקות של האוכלוסיה שלפיהן ניתן להבחין בהבדלים ניכרים בין אוכלוסיות בהרגלי חיים, בתחלואה, בטיפול ובתמותה. חלוקות אלה כוללות מגדר (גברים נשים), מעמד חברתי-כלכלי או הכנסה כספית, השכלה, מיקום גיאוגרפי, מוצע (יהודים, ערבים, אתיופים, רוסים), גיל, מצב משפחתי (רווק, נשוי, גרוש), השתתפות בשוק העבודה ואמונה דתית (חרדים, דתיים, חילונים). לפעמים ההבדלים הם בשל כמה משתנים יחד - לדוגמה נשים דתיות עוסקות במעט פעילות גופנית אבל נשים חרדיות עוסקות בהרבה פעילות גופנית.  

קיימות מספר חלוקות של האוכלוסיה שלפיהן ניתן להבחין בהבדלים ניכרים בין אוכלוסיות בהרגלי חיים, בתחלואה, בטיפול ובתמותה. חלוקות אלה כוללות מגדר (גברים נשים), מעמד חברתי-כלכלי או הכנסה כספית, השכלה, מיקום גיאוגרפי, לאום (יהודים, ערבים), מוצא (רוסי, אתיופי וכו') גיל, מצב משפחתי (רווק, נשוי, גרוש ואלמן), השתתפות בשוק העבודה ואמונה דתית (חרדים, דתיים, חילונים). לפעמים ההבדלים הם בשל כמה משתנים יחד - לדוגמה נשים דתיות עוסקות במעט פעילות גופנית אל מול נשים חרדיות עוסקות בהרבה פעילות גופנית.  

לא כל ההבדלים הם לרעת שכבות חלשות יותר. לדוגמה נשים יהודיות, נשים בתל אביב ונשים חילוניות (יהודיות וערביות) מעשנות יותר יחסית לשאר אוכלוסיית הנשים, וככל שעולה רמת ההשכלה עולה גם השתייה של אלכוהול. עם זאת, הבדלים רבים אחרים כמו פעילות גופנית, עישון, תמותת תינוקות, בריאות שיניים, ושיעור תמותה הם לרעת אכולוסיות חלשות יותר.<ref name="gov2005">[http://www.briut.gov.il/download/pages/briut_sofi.pdf אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו] האגף לכלכלה וביטוח בריאות, משרד הבריאות, 2010</ref>  

לא כל ההבדלים הם לרעת שכבות חלשות יותר. לדוגמה נשים יהודיות, נשים הגרות בתל אביב ונשים חילוניות (יהודיות וערביות) מעשנות יותר יחסית לשאר אוכלוסיית הנשים, וככל שעולה רמת ההשכלה עולה גם השתייה של משקאות אלכוהוליים. עם זאת, הבדלים רבים אחרים כמו פעילות גופנית, עישון, תמותת תינוקות, בריאות שיניים, ושיעור תמותה הם לרעת אכולוסיות חלשות יותר.<ref name="gov2005">[http://www.briut.gov.il/download/pages/briut_sofi.pdf אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו] האגף לכלכלה וביטוח בריאות, משרד הבריאות, 2010</ref>  

==השלכות של אי שוויון על מדדים בריאותיים בעולם==

==השלכות של אי שוויון על מדדים בריאותיים בעולם==

==התנהגות בריאותית וחשיפה לגורמי תחלואה==

==התנהגות בריאותית וחשיפה לגורמי תחלואה==

===פעילות גופנית===

===פעילות גופנית===

31% מהגברים ו-26% מהנשים דיווחו על ביצוע פעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע, נכון לשנת 2003. גברים עוסקים בכך יותר מנשים ובשתי הקבוצות הדבר עולה עם הגיל. עם זאת היבט זה לא מתחשב ב[[תחבורה פעילה]] ובפעילות גופנית במקום העבודה והלימודים. בקרב הערבים יש מגמה נמוכה של פעילות גופנית - 16% בקרב הגברים הערבים מול 33% בקרב הגברים היהודים. לנשים הנתונים הם 12% מול 27% בהתאמה - מדובר בפערים של פי 2 בין האוכלוסיות. בקרב גברים יהודים ממוצע אשכנזי (ועולים מברית המועצות לשעבר) יש שיעור פעילות גבוה יותר (38%) בהשוואה לגברים ממוצע מזרחי (25%). גם השכלה משפיעה על לטובה על הפעילות הגופנית: 39% מהגברים בעלי תעודה אקדמית מקיימים לדבריהם פעילות גופנית לעומת 25% לחסרי תעודת בגרות; בקרב נשים המספרים התואמים הם 30% מול 21%<ref name="gov2005"/> כל ההבדלים הללו מתואמים גם עם הכנסה כלכלית שכן יהודים, גברים, אשכנזים, משכילים הם כולם משתנים הקשורים לגודל הכנסה.  

31% מהגברים ו-26% מהנשים דיווחו על ביצוע פעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע, נכון לשנת 2003. גברים עוסקים בכך יותר מנשים ובשתי הקבוצות הדבר עולה עם הגיל. עם זאת היבט זה לא מתחשב ב[[תחבורה פעילה]] ובפעילות גופנית במקום העבודה והלימודים. בקרב הערבים יש מגמה נמוכה של פעילות גופנית - 16% בקרב הגברים הערבים מול 33% בקרב הגברים היהודים. לנשים הנתונים הם 12% מול 27% בהתאמה - מדובר בפערים של פי 2 בין האוכלוסיות. בקרב גברים יהודים ממוצא אשכנזי (כולל עולים מברית המועצות לשעבר) יש שיעור פעילות גבוה יותר (38%) בהשוואה לגברים ממוצא מזרחי (25%). גם השכלה משפיעה על לטובה על הפעילות הגופנית: 39% מהגברים בעלי תעודה אקדמית מקיימים לדבריהם פעילות גופנית לעומת 25% לחסרי תעודת בגרות; בקרב נשים המספרים התואמים הם 30% מול 21%<ref name="gov2005"/> כל ההבדלים הללו מתואמים גם עם הכנסה כלכלית שכן יהודים, גברים, אשכנזים, משכילים הם כולם משתנים הקשורים לגודל הכנסה.  

הבדלים נוספים הם מידת הדתיות. נשים חרדיות הן בעלות שיעור פעילות גופני גבוה ודומה לחילונים, ולעומת זאת נשים דתיות ממעטות בפעילות גופנית (רק 12% לעומת הממוצע הכללי של 26%). בקרב גברים יש מעט יותר פעילות גופנית של חילונים מול חרדים ודתיים. אצל הערבים החילונים עוסקים בפעילות גופנית יותר מדתיים, ו נשים ערביות חילוניות עוסקות בפעילות גופנית במידה דומה לנשים יהודיות מזרחיות. יש פעילות גופנית גבוה בקרב אוכלוסיות הגרות בירושלים ובתל אביב (33%), ובמחוזות הדרום והצפון היא נמוכה יותר (26% ו22% בהתאמה) <ref name="gov2005"/>

הבדלים נוספים הם מידת האמונה הדתית. נשים חרדיות הן בעלות שיעור פעילות גופני גבוה ודומה לחילונים, ולעומת זאת דווקא נשים דתיות ממעטות בפעילות גופנית (רק 12% לעומת הממוצע הכללי של 26%). בקרב גברים יש מעט יותר פעילות גופנית של חילונים מול חרדים ודתיים. אצל הערבים החילונים עוסקים בפעילות גופנית יותר מדתיים, ונשים ערביות חילוניות עוסקות בפעילות גופנית במידה דומה לנשים יהודיות מזרחיות. יש פעילות גופנית גבוה בקרב אוכלוסיות הגרות בירושלים ובתל אביב (33%), ובמחוזות הדרום והצפון היא נמוכה יותר (26% ו22% בהתאמה) <ref name="gov2005"/>

===עישון===

===עישון===

מאז שנת 2002 מתפרסם מדי שנה דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל. על פי הדו"ח משנת 2009, שיעור העישון בקרב האכולוסיה הבוגרת (מעל גיל 21) עומד על 23%. אחוז הגברים המעשנים הוא 31%, לעומת 15% מעשנות בקרב נשים, הבדל של פי 2. גם הבדל בין ערבים ליהודים הם משמעותי. אחוז הגברים הערבים המעשנים הוא 49% לעומת 28% בקרב הגברים היהודים. מעשנים "כבדים" שמעשנים מעל 20 סיגריות ביממה, גבוה יותר מפי 2 בקרב גברים ערבים ביחס לגברים יהודים - 32% לעומת 12%.  

מאז שנת 2002 מתפרסם מדי שנה דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל. על פי הדו"ח משנת 2009, שיעור העישון בקרב האכולוסיה הבוגרת (מעל גיל 21) עומד על 23%. אחוז הגברים המעשנים הוא 31%, לעומת 15% מעשנות בקרב נשים, הבדל של פי 2. גם הבדל בין ערבים ליהודים הם משמעותי. אחוז הגברים הערבים המעשנים הוא 49% לעומת 28% בקרב הגברים היהודים. מעשנים "כבדים" שמעשנים מעל 20 סיגריות ביממה, גבוה יותר מפי 2 בקרב גברים ערבים ביחס לגברים יהודים - 32% לעומת 12%.  

נשים ערביות מעשנות פחות מהיהודיות  - 5.2% לעומת 16% בהתאמה. 11% מקרב היהודיות הן מעשנות "כבדות". מבין הגברים החרדים המסורתיים הדתיים והחילונים מעשנים כ-30%, זאת לעומת מסורתיים לא דתיים, שמעשנים בשיעור של כ-38% ודתיים שמעשנים בשיעור של 18%. בקרב נשים לא ידוע כמה חרדיות מעשנות, דתיות מעשנות כ 4% ושיעור העישון עולה ומגיע לשיא בקרב חילוניות שמעשנות בשיעור של 24%. בקרב הערבים, אצל גברים ונשים כאחד, חילוניות מגבירה את אחוז העישון מ-51% ל-64% בקרב גברים, ומ-5% ל-19% בקרב נשים (הבדל של פי 4!).  

נשים ערביות מעשנות פחות מהיהודיות  - 5.2% לעומת 16% בהתאמה. 11% מקרב היהודיות הן מעשנות "כבדות". מבין הגברים החרדים המסורתיים הדתיים והחילונים מעשנים כ-30%, זאת לעומת מסורתיים לא דתיים, שמעשנים בשיעור של כ-38% ודתיים שמעשנים בשיעור של 18%. בקרב נשים לא ידוע כמה חרדיות מעשנות, דתיות מעשנות כ-4% ושיעור העישון עולה ומגיע לשיא בקרב חילוניות שמעשנות בשיעור של 24%. בקרב הערבים, אצל גברים ונשים כאחד, חילוניות מגבירה את אחוז העישון מ-51% ל-64% בקרב גברים, ומ-5% ל-19% בקרב נשים (הבדל של פי 4!).  

נשים רווקות וגרושות מעשנות פי 2 יחסית לנשים נשואות: כ-30% לעומת 15%, בגברים הנתונים הם דומים אבל פחות דרמטיים.  42% לרווקים, 48% לגרושים מול 33% לנשואים. מקרב הגברים, רק 23% בעלי תעודה אקדמית מעשנים לעומת 48% מעשנים שאין להם תעודת בגרות. לנשים נתונים אלה עומדים על 22% מול 13%. בקרב מובטלים יש שיעור עישון של 44% לעומת 40% במועסקים, וההבדל דרמטי יותר בקרב נשים - 31% לעומת 22% בהתאמה.<ref name="gov2005"/>

נשים רווקות וגרושות מעשנות פי 2 יחסית לנשים נשואות: כ-30% לעומת 15%, בגברים הנתונים הם דומים אבל פחות דרמטיים.  42% לרווקים, 48% לגרושים מול 33% לנשואים. מקרב הגברים, רק 23% בעלי תעודה אקדמית מעשנים לעומת 48% מעשנים שאין להם תעודת בגרות. לנשים נתונים אלה עומדים על 22% מול 13%. בקרב מובטלים יש שיעור עישון של 44% לעומת 40% במועסקים, וההבדל דרמטי יותר בקרב נשים - 31% לעומת 22% בהתאמה.<ref name="gov2005"/>

תהלכי הפרטת הבריאות מושפעים ומשפיעים על תהליכי אי שוויון כלכלי ובריאותי.  

תהלכי הפרטת הבריאות מושפעים ומשפיעים על תהליכי אי שוויון כלכלי ובריאותי.  

מצד אחד, הפרטת הבריאות הציבורית פרושה שהעניים יותר מקבלים שירותים גרועים יותר, היות ובסיס המס של מערכת הבריאות הציבורית קטן והם אינם יכולים להרשות לעצמם להשתתף במערכת הבריאות הפרטית. כמו כן, בגלל [[כשל שוק|כשלי שוק]] במערכת בריאות, הפרטת מערכת הבריאות מייקרת את הבריאות לכלל האוכלוסיה ויוצרת בה עיוותים ואי-יעילויות - כך שבמדינות כמו ארצות הברית, הציבור מוציא סכום גדול יותר על בריאות (סכומים ציבוריים ופרטיים) אבל מקבל שירותי בריאות נחותים יותר ובהתאם נתוני התחלואה והתמותה שלו נמוכים יחסי למדינות שוויוניות.  

מצד אחד, פרושה של הפרטת הבריאות הציבורית היא שהעניים יותר מקבלים שירותים גרועים יותר, היות ובסיס המס של מערכת הבריאות הציבורית קטן והם אינם יכולים להרשות לעצמם להשתתף במערכת הבריאות הפרטית. כמו כן, בגלל [[כשל שוק|כשלי שוק]] במערכת בריאות, הפרטת מערכת הבריאות מייקרת את הבריאות לכלל האוכלוסיה ויוצרת בה עיוותים ואי-יעילויות - כך שבמדינות כמו ארצות הברית, הציבור מוציא סכום גדול יותר על בריאות (סכומים ציבוריים ופרטיים) אבל מקבל שירותי בריאות נחותים יותר ובהתאם נתוני התחלואה והתמותה שלו נמוכים יחסי למדינות שוויוניות. יש לציין, כי בארצות הברית פועלים לצמצום אי השוויון במערכת הבריאות, בכך שהחל מ-2014 כל אזרח יחוייב לרכוש ביטוח בריאות.  

מצד שני אי שוויון כלכלי באוכלוסיה מקטין את מעמד הביניים ומקשה על ציבור זה להתנגד לתהליכי הפרטה של מערכת הציבורית.

מצד שני אי שוויון כלכלי באוכלוסיה מקטין את מעמד הביניים ומקשה על ציבור זה להתנגד לתהליכי הפרטה של מערכת הציבורית.