47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
[[קובץ:Vietnamdem.jpg|שמאל|ממוזער|270px|[[הפגנה|מפגינה]] מציעה [[פרח]] ל[[חייל]] במהלך פעולה בארצות הברית, במחאה על [[מלחמת וייטנאם]]. [[21 באוקטובר]] [[1967]].]]
[[קובץ:Non-violent resistance during the No NATO protests, Chicago, May 20, 2012 (7245658490).jpg|שמאל|ממוזער|270px|מפגין במהלך מחאה על פעילות [[נאט"ו]]. [[20 במאי]] [[2012]].]]
'''התנגדות בלתי-אלימה''' (יכולה להיקרא גם '''פעולה בלתי-אלימה''') היא כינוי למגוון פרקטיקות המשמשות פעילים ברחבי העולם לשם השגת מטרות שונות. למשל [[שינוי (תהליך)|שינוי]] [[חברה (סוציולוגיה)|חברתי]], [[פוליטיקה|פוליטי]] או [[כלכלה|כלכלי]] מעמיק. הפרקטיקות יכולות להיות קשורות או שאינן קשורות לנושא עליו הן מבקשות להשפיע, להתבצע באופן חוקי או בלתי-חוקי, כל-עוד נשמר הכלל של [[אי-אלימות]], דהינו הימנעות מפגיעה ברכוש או בנפש.
בין דרכי ההתנגדות הלא-אלימה, ניתן למנות: [[לוחמת מידע]], [[תהלוכה|צעדות]], [[הפגנה#תנאים לקיום הפגנה בישראל|משמרות]], הפצת [[עלון|עלונים]] (ראה: [[סאמיזדאט]]), [[סאטיאגרהא]], [[אמנות מחאה]], מוזיקת מחאה ו[[שיר מחאה|שירה]], [[חינוך]] והעלאת מודעות, [[שדלנות]] והקמת [[קבוצות אינטרס]], התנגדות לתשלום [[מס]], [[מרי אזרחי]], [[חרם צרכנים]] או [[סנקציה|סנקציות]], מאבק משפטי או דיפלומטי, סירוב לקבלת פרס או הוקרה, ו[[שביתה|שביתות]] כלליות.
לאורך ההיסטוריה קמו מנהיגים ומובילי דעה רבים אשר פעלו או תמכו בהתנגדות בלתי-אלימה. ביניהם: [[מהטמה גנדי]], [[מרטין לותר קינג]], [[נלסון מנדלה]], [[טנזין גיאטסו]] (הוא ה[[דלאי לאמה]]), [[לב טולסטוי]], [[אליס פול]], [[רוזה פארקס]], [[אנדריי סחרוב]], [[לך ואלנסה]], [[ג'ין שארפ]] [[הנרי דייוויד תורו]], ורבים נוספים.
בין התנועות הבולטות במאה ה-21, ניתן למנות את תנועת [[פמן]], [[המרד בהכחדה]], [[חיי שחורים חשובים]], [[שביתת בתי הספר למען האקלים]] ועוד.
בין המהפכות שבמהלכן נעשה שימוש נרחב בהתנגדות בלתי-אלימה מן העשורים האחרונים, ניתן למנות את [[התפרקות ברית המועצות]], [[מהפכת הוורדים]], [[המהפכה בתוניסיה (2011)]], [[מהפכת הקטיפה]], [[אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989)]], [[המחאות בהונג קונג (2014)]], [[המהפכה במצרים (2011)]], [[המהפכה הכתומה]], [[מהפכת הארזים]], ובישראל - [[תוכנית ההתנתקות]], [[מחאת הקוטג']], [[המחאה החברתית בישראל 2011]] והמחאה כנגד השחיתות השלטונית בישראל (2020).
==התנגדות מול אי-ציות אזרחי==
נפוץ בלבול בין המונח ''התנגדות לא-אלימה'' לבין ''[[מרי אזרחי|אי-ציות אזרחי]] [[אי-אלימות|בלתי-אלים]]''. פרופ' ברל לאנג (Berel Lang) מציע שלושה מאפיינים ל''אי-ציות אזרחי בלתי אלים'':
# הפעולה מהווה עבירה על החוק.
# הפעולה נעשית מתוך כוונה תחילה.
# הפעיל מסכים לקבל עליו את העונשים הקבועים בחוק כתגובת הממשל לפעולתו.
''התנגדות בלתי-אלימה'' יכולה להתקיים גם ללא עמידה באף אחד מן הקריטריונים הנ"ל, ועל-כן יש להפריד בין שני המונחים.
בנוסף, התנגדות לא-אלימה מיוחסת לרוב לניסיון לשינוי מעמיק ושורשי בנושא בו היא עוסקת ([[מהפכה]]), ואילו אי-ציות אזרחי יהווה אסטרטגיה לשינוי [[חוק]] או קובץ חוקים מצומצם יחסית ([[רפורמה]] נקודתית){{הערה| Lang, Berel (1970). "Civil Disobedience and Nonviolence: A Distinction with a Difference". Ethics. 80 (2): 157. JSTOR 2379879.}}
לכן, ניתן לכלול אי-ציות אזרחי בלתי-אלים כאסטרטגיה של התנגדות בלתי-אלימה.
==יעילותה של התנגדות בלתי אלימה==
במחקר שנפרש על פני עשרות שנים, חקרה פרופ' אריקה צ'נוות' (Erica Chenoweth) מ[[אוניברסיטת הרווארד]], יחד עם חוקרים נוספים, את ההצלחה של התנגדות אלימה ושל התנגדות בלתי אלימה ברחבי העולם. המחקר פורסם בספר "Why Civil Resistance Works" ("מדוע התנגדות אזרחית עובדת") שפורסם בשנת 2011. המחקר הקיף יותר מ-320 אירועי התנגדות ומחאה אלימים ולא אלימים, שהתרחשו משנת [[1900]] ועד [[2006]].
הממצא המובהק הראשון של החוקרים היה כי שיעור הסיכויים להצלחת המחאה, כלומר - שינוי השלטון, גבוה הרבה יותר כאשר המחאה אינה אלימה. ב-53% מהמחאות השלוות שהתנהלו ללא אלימות הוחלף השלטון בהצלחה לעומת 26% מהמקרים של מחאות אלימות ומזוינות. בראיון ל-[[BBC]] הסבירה צ'נוות' כי הסיבה העיקרית להצלחתן של מחאות אזרחיות לא אלימות היא היכולת שלהן לסחוף מספר רב יותר של אנשים מהציבור הרחב.
ממצא בולט נוסף במחקר הוא "כלל 3.5%". לפי המחקר, כל המחאות שהצליחו לגייס אליהן תמיכה אזרחית שהקיפה יותר מ-3.5% של האוכלוסייה, הצליחו להביא להפלת השלטון.{{הערה|{{TheMarker|עידו באום|"התנגדות אזרחית עובדת": המספר שיפיל את נתניהו|.premium-1.9188856|26 בספטמבר 2020}}}}
יתרון נוסף של התנגדות לא אלימה היא שהצלחה שלה גורמת לעיתים קרובות יותר לשלטון סובלני או דמוקרטי לעומת מחאות אלימות שלעיתים קרובות גרמו להחלפת דיקטטור אחד בדיקטטור אחר. {{הערה|שם=אחיטוב2023|נטע אחיטוב, [https://www.haaretz.co.il/magazine/2023-04-05/ty-article-magazine/.highlight/00000187-46dc-d9dd-a7a7-5edfd8c60000 לפי המומחה מס' 1 למחאות, המפגינים בישראל עושים הכל נכון. כמעט הכל], ראיון עם שרדיה פופוביץ', מ[[ארגון CANVAS]], מוסף הארץ, 05 באפריל 2023}}
==כלים למחאה מוצלחת==
[[שרדיה פופוביץ]] היה בין מקימי הארגון "[[אוטפור|אוטופור!]]" (התנגדות) הסרבית שהצליחה להפיל במחאה לא אלימה את המנהיג הסרבי [[סלובודן מילושביץ']] לאחר שזה סרב להכיר בתוצאות הבחירות. פופוביץ וחבריו הקימו לאחר מכן גם את [[ארגון CANVAS]] שמסייע לארגונים ותנועות לקיים מחאה לא אלימה אפקטיבית. הוא ממליץ על שלושה עקרונות בסיסיים בתכנון מחאה לא אלימה - תכנון מראש, אחדות, ומשמעת למחאה לא אלימה. [https://www.youtube.com/watch?v=Hklp74-fQLE] {{הערה|שם=אחיטוב2023}}
* '''תכנון''' - קביעת אסטרטגיה לטווח קצר ולטווח ארוך איך לנהל את המאבק ואיך לנצח בו - לעיתים קרובות אנשים במחאה טוענים שאין להם זמן לקבוע אסטרטגיה שכן הם במאבק דחוף , זו טעות שכן ללא אסטרטגיה ותכנון מראש המוחים פשוט עושים רעש בלי מטרה. לרוב מחאות מתחילות כאשר הן אומרות למה הן מתנגדות. זה קל יותר וברור יותר. אבל לפי פופוביץ אם מחאה נשארת רק עם התנגדות היא צפויה להכשל - כי הציבור חייב לדמיין מציאות חלופית טובה יותר שתתרחש לאחר שהמחאה תנצח. מחאה מוצלחת שואלת "לאן חותרים המפגינים?" "מה אנחנו רוצים להשיג?" דוגמה לתכנון מראש במאבק נגד מילושביץ להשיג שלוש מטרות משנה - להביא כמה שיותר אנשים להצביע למועמד שהתמודד מולו, להתכונן מראש מול נסיונות לזיופי בחירות ולהשבית את המדינה כדי לגרום לו להכיר בתוצאות הבחירות.
* '''אחדות''' - לפי פופוביץ על המחאה להתמקד סביב המכנה המשותף הנמוך ביותר. שכן מחקרים מראים שמחאות מצליחות רק אם החברים בהן מצליחות לגייס את האנשים שאינם דומים להם. לדוגמה התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית הצליחה כאשר אנשים לבנים הצטרפו אליה. תנועות נשים הצליחו יותר כאשר הן הצליחו לגייס גם גברים למענן. תנועות להט"ב הצליחו כאשר סטרייטים הצטרפו. בסרביה תנועת "אוטופור הצליחה לאחר שהתנועה התפשטה מהסטודנטים גם אל קהילוות כפריות, חקלאים, כורי פחם חלקים גדולים מהצבא והמשטרה. עקרון האחדות חשוב גם כדי לנסח חזון פוסט-רודני שמנוסח מנקודות מבט רבות של ציבורים שונים. לעיתים קרובות תנועות התנגדות משתמשות בסמל מאחד כלשהו - לדוגמא סמל גרפי או צבע, כדי לעודד השתתפות וסולידריות. היבט נוסף של אחדות הוא היכולת לשתף פעולה בין יריבים. בסרביה נדרש לאנשי המחאה 10 שנים כדי לגרום ל-18 מפלגות שונות להתאחד מאחורי מועמד אחד שיביס את מילושביץ'.
* '''משמעת לאי אלימות''' החשיבות של מחאה לא אלימה נובעמת מכמה היבטים. אחד הוא שכך קל יותר להרחיב את מעגל המפגינים. מחאה אלימה מרחיקה השתתפות של ילדים או אנשים מבוגרים. בנוסף מחאה לא אלימה מציבה את השלטון במצב בעייתי - שכן פיזור אלים של הפגנה לא אלימה לא מצטלם טוב וזוכה לגינוי רחב הן מבית והן ממדינות אחרות בעולם.
כלים לפעולה לא אלימה כוללים - הצבת מטרות בהתאם לכמות האנשים הפעילים, יצירת בריתות עם קבוצות אחרות, שימוש בהומור ויצירתיות כדי להפחית מתח, הפנגת אמפתיה כלפי כוחות הבטחון.
==דוגמאות היסטוריות==
[[קובץ:Gandhi Salt March.jpg|שמאל|ממוזער|270px|[[צעדת המלח]] - [[מוהנדס קרמצ'נד גנדי|גנדי]] ופעילים נוספים צועדים לשם הפקת [[מלח בישול|מלח]] כאות מחאה להגבלות שהטילו השלטונות ה[[בריטניה|בריטיים]] על הפקת מלח בהודו. [[12 במרץ]] [[1930]]]]
התנגדות אזרחית ומחאה לא אלימה הן תופעה ארוכת שנים ונפוצה בהיסטוריה האנושית. מקרים ידועים של התנגדות אזרחית, כוללים את המקרים הבאים. בחלק מן המקרים המחאה הצליחה ובחלקם היא נכשלה. כמו כן בחלק מן המקרים המחאה הלא אלימה התדרדרה למחאה אלימה, מלחמה או הפיכה דיקטטורית.
[[קובץ:Militsiya and orange flowers, Kiev.jpg|350px|ממוזער|טקסט=נערה שוזרת ורדים במגינים של משטרת ההפגנות. קייב, דצמבר 2004 |חלק מ[[המהפכה הכתומה]] באוקרינה - נערה שוזרת [[ורד|ורדים]] במגינים של משטרת ההפגנות, קייב דצמבר 2004]]
* תפקידו של [[מהאטמה גנדי|מוהנדס ק. גנדי]] ב[[תנועת העצמאות ההודית]] בשנים 1917–1947.
* תפקידים של [[מרטין לותר קינג]], ג'יימס בוול ופעילים אחרים ב[[התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח|התנועה לזכויות האזרח]] בארצות הברית, בשנים 1955–1968
* המהפכה הסודנית נגד המשטר הצבאי (מנהיג איברהים אבוד)-1958-1964.
* היבטים של תנועת זכויות האזרח של צפון אירלנד בשנים 1967–1972
* מגוון פשיטות על לשכות הגיוס של ארה"ב במחאה על [[מלחמת וייטנאם|המלחמה בווייטנאם]], 1967-1971
* המהפכה הסודנית נגד המשטר הצבאי (Jaffer Numairy)-1969-1984.
* [[מהפכת הציפורנים]] ב[[פורטוגל]] בשנים 1974–1975, תמיכה בהפיכה הצבאית ב-25 באפריל 1974 נגד השלטון [[פשיזם|הפשיסטי]]
* [[המהפכה האיראנית]] בשנים 1977–1979, לפני עלייתו של [[רוחאללה ח'ומייני|חומייני]] לשלטון בפברואר 1979
* תנועת "[[סולידריות (תנועה)|סולידריות]]" [[פולין|הפולני]] ומנהיגה [[לך ולנסה]], השתמשה בהתנגדות אזרחית כדי להפגין נגד הממשלה הנשלטת על ידי [[ברית המועצות]], גם לאחר שהוצאה מהחוק ופעילות אלימה נגד אנשיה.
* "[[מהפכת כוח העם]]" ב[[הפיליפינים|פיליפינים]] בשנות ה-80 שהדיחה את הדיקטטור [[פרדיננד מרקוס]] לאחר 20 שנות שלטון.
* הקמפיינים נגד ה[[אפרטהייד]] ב[[דרום אפריקה]], במיוחד לפני 1961, ובמהלך התקופה של 1983–1994.
* ההתגייסות ההמונית נגד השלטון האוטוריטרי ב[[צ'ילה]] של [[אוגוסטו פינושה]], 1983–1988.
* [[אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989)|הפגנות כיכר טיאננמן]] ב-[[1989]] נגד המשטר הקומינסטי ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]]. ההפגנות נכשלו עקב דיכוי אלים של הצבא הסיני שירה על המפגינים ועצר אותם.
* התנועות השונות שתרמו למהפכות [[סתיו העמים]] ב [[1989]] במרכז ובמזרח אירופה נגד שלטונות קומוניסטים. בין היתר [[מהפכת הקטיפה]] ב[[צ'כוסלובקיה]] , [[נפילת חומת ברלין]] בגרמניה המזרחית ונפילת המשטר הקומוניסטי ב[[רומניה]].
* [[מהפכת השירה]] של 1988–1990 שהובילה להחזרת עצמאותן של שלוש [[המדינות הבלטיות]] שנכבשו על ידי [[ברית המועצות]]
* המערכה נגד השליטה של [[סרביה|הסרבית]] בקוסובו, בהנהגת הליגה הדמוקרטית של קוסובו (LDK) שהוביל [[איברהים רוגובה]] בשנות ה-90. מחאה זו התדרדרה למחאה אלימה ולאחרה ולאחריה באה [[מלחמת קוסובו]].
* המחאה של ארגון "אוטפור!" (התנגדות!) הסרבי בשנת 2000, שהצליחה להפיל את [[סלובודן מילושביץ'|סלודבן מילושביץ']] לאחר שזה סרב להכיר בתוצאות הבחירות שבהן הפסיד.
* [[מהפכת הוורדים]] ב[[גאורגיה]] ב-[[2003]] התנגדות מוצלחת נגד ממשלה מכהנת שסירבה להכיר בתבוסתה בבחירות וביקשה לזייף את תוצאות הבחירות.
* [[המהפכה הכתומה]] ב[[אוקראינה]] בשנת [[2004]] כתוצאה מטענות לזיוף בחירות בידי המועמד הפרו-רוסי [[ויקטור ינוקוביץ']]. המהפכה הובילה לסבב בחירות נוסף בו ניצח [[ויקטור יושצ'נקו]], מועמד פרו-מערבי. כמו כן המאבק הוביל להווצרות תנועת "[[פורה (תנועה)|פורה]]" שדגלה בהתנגדות בלתי אלימה כדרך לקדם דמוקרטיה במדינה.
* [[מהפכת הארזים]] ב[[לבנון]] ב-2005, בעקבות רצח ראש הממשלה לשעבר [[רפיק אל-חרירי]] ב-14 בפברואר 2005, דבר שהובילה לנסיגת הצבא הסורי מלבנון
* ההפגנות, בעיקר בהובלת סטודנטים ונזירים, ב[[מהפכת הזעפרן]] ב[[מיאנמר|בורמה]] ב-2007.
* מחאת הבחירות לנשיאות באיראן ב-2009 בעקבות עדויות למניפולציה אלקטורלית בבחירות של יוני 2009.
* התקוממויות [[האביב הערבי]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] ובצפון אפריקה, שהחלו ב[[תוניסיה]] בדצמבר [[2010]], והביאו, ב-2011, לנפילת השליטים בתוניסיה, [[מצרים]], [[לוב]] ו[[תימן]]. במדינות מסוימות בעקבות התנועות באה מלחמה (למשל [[מלחמת האזרחים בסוריה]] ומלחמה בתימן) או חזרה לשלטון צבאי, כמו במצרים ב-2013 בעקבות המהפכה המצרית של 2011.
* [[גל המחאות בטורקיה (2013)|מחאת פארק גזי]] ב[[טורקיה]] ב-2013, בהתנגדות לתוכניות פיתוח עירוניות, וגם לפגיעת הממשלה בחופש הביטוי ולמסורות החילוניות של טורקיה.
* השלבים המוקדמים של [[יברומאידאן|הפגנות יברומאידאן]] ב[[אוקראינה]] בשנים 2013–14, בדרישה לשילוב הדוק יותר עם מדינות האיחוד האירופי, והתפטרותו של הנשיא [[ויקטור ינוקוביץ'|ויקטור ינוקוביץ]].
==ראו גם==
*[[אי אלימות]]
*[[מרי אזרחי]]
*[[פציפיזם]]
*[[סרבנות]]
*[[המורד האלמוני]]
*[[פעולה ישירה]]
*[[חופש ההפגנה]]
*[[דמוקרטיה]]
*[[אנרכיזם]]
==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Nonviolent_resistance התנגדות בלתי אלימה] בויקיפדיה האנגלית
* [https://www.nli.org.il/he/a-topic/987007529575205171 התנגדות פאסיבית], דף שער בספרייה הלאומית
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:אי-אלימות]]
[[קטגוריה:פילוסופיה מדינית]]
[[קטגוריה:אנטי מלחמה]]
[[קטגוריה:שלום]]
יצירת דף עם התוכן " שמאל|ממוזער|270px|[[הפגנה|מפגינה מציעה פרח לחייל במהלך פעולה בארצות הבר..."
[[קובץ:Vietnamdem.jpg|שמאל|ממוזער|270px|[[הפגנה|מפגינה]] מציעה [[פרח]] ל[[חייל]] במהלך פעולה בארצות הברית, במחאה על [[מלחמת וייטנאם]]. [[21 באוקטובר]] [[1967]].]]
[[קובץ:Non-violent resistance during the No NATO protests, Chicago, May 20, 2012 (7245658490).jpg|שמאל|ממוזער|270px|מפגין במהלך מחאה על פעילות [[נאט"ו]]. [[20 במאי]] [[2012]].]]
'''התנגדות בלתי-אלימה''' (יכולה להיקרא גם '''פעולה בלתי-אלימה''') היא כינוי למגוון פרקטיקות המשמשות פעילים ברחבי העולם לשם השגת מטרות שונות. למשל [[שינוי (תהליך)|שינוי]] [[חברה (סוציולוגיה)|חברתי]], [[פוליטיקה|פוליטי]] או [[כלכלה|כלכלי]] מעמיק. הפרקטיקות יכולות להיות קשורות או שאינן קשורות לנושא עליו הן מבקשות להשפיע, להתבצע באופן חוקי או בלתי-חוקי, כל-עוד נשמר הכלל של [[אי-אלימות]], דהינו הימנעות מפגיעה ברכוש או בנפש.
בין דרכי ההתנגדות הלא-אלימה, ניתן למנות: [[לוחמת מידע]], [[תהלוכה|צעדות]], [[הפגנה#תנאים לקיום הפגנה בישראל|משמרות]], הפצת [[עלון|עלונים]] (ראה: [[סאמיזדאט]]), [[סאטיאגרהא]], [[אמנות מחאה]], מוזיקת מחאה ו[[שיר מחאה|שירה]], [[חינוך]] והעלאת מודעות, [[שדלנות]] והקמת [[קבוצות אינטרס]], התנגדות לתשלום [[מס]], [[מרי אזרחי]], [[חרם צרכנים]] או [[סנקציה|סנקציות]], מאבק משפטי או דיפלומטי, סירוב לקבלת פרס או הוקרה, ו[[שביתה|שביתות]] כלליות.
לאורך ההיסטוריה קמו מנהיגים ומובילי דעה רבים אשר פעלו או תמכו בהתנגדות בלתי-אלימה. ביניהם: [[מהטמה גנדי]], [[מרטין לותר קינג]], [[נלסון מנדלה]], [[טנזין גיאטסו]] (הוא ה[[דלאי לאמה]]), [[לב טולסטוי]], [[אליס פול]], [[רוזה פארקס]], [[אנדריי סחרוב]], [[לך ואלנסה]], [[ג'ין שארפ]] [[הנרי דייוויד תורו]], ורבים נוספים.
בין התנועות הבולטות במאה ה-21, ניתן למנות את תנועת [[פמן]], [[המרד בהכחדה]], [[חיי שחורים חשובים]], [[שביתת בתי הספר למען האקלים]] ועוד.
בין המהפכות שבמהלכן נעשה שימוש נרחב בהתנגדות בלתי-אלימה מן העשורים האחרונים, ניתן למנות את [[התפרקות ברית המועצות]], [[מהפכת הוורדים]], [[המהפכה בתוניסיה (2011)]], [[מהפכת הקטיפה]], [[אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989)]], [[המחאות בהונג קונג (2014)]], [[המהפכה במצרים (2011)]], [[המהפכה הכתומה]], [[מהפכת הארזים]], ובישראל - [[תוכנית ההתנתקות]], [[מחאת הקוטג']], [[המחאה החברתית בישראל 2011]] והמחאה כנגד השחיתות השלטונית בישראל (2020).
==התנגדות מול אי-ציות אזרחי==
נפוץ בלבול בין המונח ''התנגדות לא-אלימה'' לבין ''[[מרי אזרחי|אי-ציות אזרחי]] [[אי-אלימות|בלתי-אלים]]''. פרופ' ברל לאנג (Berel Lang) מציע שלושה מאפיינים ל''אי-ציות אזרחי בלתי אלים'':
# הפעולה מהווה עבירה על החוק.
# הפעולה נעשית מתוך כוונה תחילה.
# הפעיל מסכים לקבל עליו את העונשים הקבועים בחוק כתגובת הממשל לפעולתו.
''התנגדות בלתי-אלימה'' יכולה להתקיים גם ללא עמידה באף אחד מן הקריטריונים הנ"ל, ועל-כן יש להפריד בין שני המונחים.
בנוסף, התנגדות לא-אלימה מיוחסת לרוב לניסיון לשינוי מעמיק ושורשי בנושא בו היא עוסקת ([[מהפכה]]), ואילו אי-ציות אזרחי יהווה אסטרטגיה לשינוי [[חוק]] או קובץ חוקים מצומצם יחסית ([[רפורמה]] נקודתית){{הערה| Lang, Berel (1970). "Civil Disobedience and Nonviolence: A Distinction with a Difference". Ethics. 80 (2): 157. JSTOR 2379879.}}
לכן, ניתן לכלול אי-ציות אזרחי בלתי-אלים כאסטרטגיה של התנגדות בלתי-אלימה.
==יעילותה של התנגדות בלתי אלימה==
במחקר שנפרש על פני עשרות שנים, חקרה פרופ' אריקה צ'נוות' (Erica Chenoweth) מ[[אוניברסיטת הרווארד]], יחד עם חוקרים נוספים, את ההצלחה של התנגדות אלימה ושל התנגדות בלתי אלימה ברחבי העולם. המחקר פורסם בספר "Why Civil Resistance Works" ("מדוע התנגדות אזרחית עובדת") שפורסם בשנת 2011. המחקר הקיף יותר מ-320 אירועי התנגדות ומחאה אלימים ולא אלימים, שהתרחשו משנת [[1900]] ועד [[2006]].
הממצא המובהק הראשון של החוקרים היה כי שיעור הסיכויים להצלחת המחאה, כלומר - שינוי השלטון, גבוה הרבה יותר כאשר המחאה אינה אלימה. ב-53% מהמחאות השלוות שהתנהלו ללא אלימות הוחלף השלטון בהצלחה לעומת 26% מהמקרים של מחאות אלימות ומזוינות. בראיון ל-[[BBC]] הסבירה צ'נוות' כי הסיבה העיקרית להצלחתן של מחאות אזרחיות לא אלימות היא היכולת שלהן לסחוף מספר רב יותר של אנשים מהציבור הרחב.
ממצא בולט נוסף במחקר הוא "כלל 3.5%". לפי המחקר, כל המחאות שהצליחו לגייס אליהן תמיכה אזרחית שהקיפה יותר מ-3.5% של האוכלוסייה, הצליחו להביא להפלת השלטון.{{הערה|{{TheMarker|עידו באום|"התנגדות אזרחית עובדת": המספר שיפיל את נתניהו|.premium-1.9188856|26 בספטמבר 2020}}}}
יתרון נוסף של התנגדות לא אלימה היא שהצלחה שלה גורמת לעיתים קרובות יותר לשלטון סובלני או דמוקרטי לעומת מחאות אלימות שלעיתים קרובות גרמו להחלפת דיקטטור אחד בדיקטטור אחר. {{הערה|שם=אחיטוב2023|נטע אחיטוב, [https://www.haaretz.co.il/magazine/2023-04-05/ty-article-magazine/.highlight/00000187-46dc-d9dd-a7a7-5edfd8c60000 לפי המומחה מס' 1 למחאות, המפגינים בישראל עושים הכל נכון. כמעט הכל], ראיון עם שרדיה פופוביץ', מ[[ארגון CANVAS]], מוסף הארץ, 05 באפריל 2023}}
==כלים למחאה מוצלחת==
[[שרדיה פופוביץ]] היה בין מקימי הארגון "[[אוטפור|אוטופור!]]" (התנגדות) הסרבית שהצליחה להפיל במחאה לא אלימה את המנהיג הסרבי [[סלובודן מילושביץ']] לאחר שזה סרב להכיר בתוצאות הבחירות. פופוביץ וחבריו הקימו לאחר מכן גם את [[ארגון CANVAS]] שמסייע לארגונים ותנועות לקיים מחאה לא אלימה אפקטיבית. הוא ממליץ על שלושה עקרונות בסיסיים בתכנון מחאה לא אלימה - תכנון מראש, אחדות, ומשמעת למחאה לא אלימה. [https://www.youtube.com/watch?v=Hklp74-fQLE] {{הערה|שם=אחיטוב2023}}
* '''תכנון''' - קביעת אסטרטגיה לטווח קצר ולטווח ארוך איך לנהל את המאבק ואיך לנצח בו - לעיתים קרובות אנשים במחאה טוענים שאין להם זמן לקבוע אסטרטגיה שכן הם במאבק דחוף , זו טעות שכן ללא אסטרטגיה ותכנון מראש המוחים פשוט עושים רעש בלי מטרה. לרוב מחאות מתחילות כאשר הן אומרות למה הן מתנגדות. זה קל יותר וברור יותר. אבל לפי פופוביץ אם מחאה נשארת רק עם התנגדות היא צפויה להכשל - כי הציבור חייב לדמיין מציאות חלופית טובה יותר שתתרחש לאחר שהמחאה תנצח. מחאה מוצלחת שואלת "לאן חותרים המפגינים?" "מה אנחנו רוצים להשיג?" דוגמה לתכנון מראש במאבק נגד מילושביץ להשיג שלוש מטרות משנה - להביא כמה שיותר אנשים להצביע למועמד שהתמודד מולו, להתכונן מראש מול נסיונות לזיופי בחירות ולהשבית את המדינה כדי לגרום לו להכיר בתוצאות הבחירות.
* '''אחדות''' - לפי פופוביץ על המחאה להתמקד סביב המכנה המשותף הנמוך ביותר. שכן מחקרים מראים שמחאות מצליחות רק אם החברים בהן מצליחות לגייס את האנשים שאינם דומים להם. לדוגמה התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית הצליחה כאשר אנשים לבנים הצטרפו אליה. תנועות נשים הצליחו יותר כאשר הן הצליחו לגייס גם גברים למענן. תנועות להט"ב הצליחו כאשר סטרייטים הצטרפו. בסרביה תנועת "אוטופור הצליחה לאחר שהתנועה התפשטה מהסטודנטים גם אל קהילוות כפריות, חקלאים, כורי פחם חלקים גדולים מהצבא והמשטרה. עקרון האחדות חשוב גם כדי לנסח חזון פוסט-רודני שמנוסח מנקודות מבט רבות של ציבורים שונים. לעיתים קרובות תנועות התנגדות משתמשות בסמל מאחד כלשהו - לדוגמא סמל גרפי או צבע, כדי לעודד השתתפות וסולידריות. היבט נוסף של אחדות הוא היכולת לשתף פעולה בין יריבים. בסרביה נדרש לאנשי המחאה 10 שנים כדי לגרום ל-18 מפלגות שונות להתאחד מאחורי מועמד אחד שיביס את מילושביץ'.
* '''משמעת לאי אלימות''' החשיבות של מחאה לא אלימה נובעמת מכמה היבטים. אחד הוא שכך קל יותר להרחיב את מעגל המפגינים. מחאה אלימה מרחיקה השתתפות של ילדים או אנשים מבוגרים. בנוסף מחאה לא אלימה מציבה את השלטון במצב בעייתי - שכן פיזור אלים של הפגנה לא אלימה לא מצטלם טוב וזוכה לגינוי רחב הן מבית והן ממדינות אחרות בעולם.
כלים לפעולה לא אלימה כוללים - הצבת מטרות בהתאם לכמות האנשים הפעילים, יצירת בריתות עם קבוצות אחרות, שימוש בהומור ויצירתיות כדי להפחית מתח, הפנגת אמפתיה כלפי כוחות הבטחון.
==דוגמאות היסטוריות==
[[קובץ:Gandhi Salt March.jpg|שמאל|ממוזער|270px|[[צעדת המלח]] - [[מוהנדס קרמצ'נד גנדי|גנדי]] ופעילים נוספים צועדים לשם הפקת [[מלח בישול|מלח]] כאות מחאה להגבלות שהטילו השלטונות ה[[בריטניה|בריטיים]] על הפקת מלח בהודו. [[12 במרץ]] [[1930]]]]
התנגדות אזרחית ומחאה לא אלימה הן תופעה ארוכת שנים ונפוצה בהיסטוריה האנושית. מקרים ידועים של התנגדות אזרחית, כוללים את המקרים הבאים. בחלק מן המקרים המחאה הצליחה ובחלקם היא נכשלה. כמו כן בחלק מן המקרים המחאה הלא אלימה התדרדרה למחאה אלימה, מלחמה או הפיכה דיקטטורית.
[[קובץ:Militsiya and orange flowers, Kiev.jpg|350px|ממוזער|טקסט=נערה שוזרת ורדים במגינים של משטרת ההפגנות. קייב, דצמבר 2004 |חלק מ[[המהפכה הכתומה]] באוקרינה - נערה שוזרת [[ורד|ורדים]] במגינים של משטרת ההפגנות, קייב דצמבר 2004]]
* תפקידו של [[מהאטמה גנדי|מוהנדס ק. גנדי]] ב[[תנועת העצמאות ההודית]] בשנים 1917–1947.
* תפקידים של [[מרטין לותר קינג]], ג'יימס בוול ופעילים אחרים ב[[התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח|התנועה לזכויות האזרח]] בארצות הברית, בשנים 1955–1968
* המהפכה הסודנית נגד המשטר הצבאי (מנהיג איברהים אבוד)-1958-1964.
* היבטים של תנועת זכויות האזרח של צפון אירלנד בשנים 1967–1972
* מגוון פשיטות על לשכות הגיוס של ארה"ב במחאה על [[מלחמת וייטנאם|המלחמה בווייטנאם]], 1967-1971
* המהפכה הסודנית נגד המשטר הצבאי (Jaffer Numairy)-1969-1984.
* [[מהפכת הציפורנים]] ב[[פורטוגל]] בשנים 1974–1975, תמיכה בהפיכה הצבאית ב-25 באפריל 1974 נגד השלטון [[פשיזם|הפשיסטי]]
* [[המהפכה האיראנית]] בשנים 1977–1979, לפני עלייתו של [[רוחאללה ח'ומייני|חומייני]] לשלטון בפברואר 1979
* תנועת "[[סולידריות (תנועה)|סולידריות]]" [[פולין|הפולני]] ומנהיגה [[לך ולנסה]], השתמשה בהתנגדות אזרחית כדי להפגין נגד הממשלה הנשלטת על ידי [[ברית המועצות]], גם לאחר שהוצאה מהחוק ופעילות אלימה נגד אנשיה.
* "[[מהפכת כוח העם]]" ב[[הפיליפינים|פיליפינים]] בשנות ה-80 שהדיחה את הדיקטטור [[פרדיננד מרקוס]] לאחר 20 שנות שלטון.
* הקמפיינים נגד ה[[אפרטהייד]] ב[[דרום אפריקה]], במיוחד לפני 1961, ובמהלך התקופה של 1983–1994.
* ההתגייסות ההמונית נגד השלטון האוטוריטרי ב[[צ'ילה]] של [[אוגוסטו פינושה]], 1983–1988.
* [[אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989)|הפגנות כיכר טיאננמן]] ב-[[1989]] נגד המשטר הקומינסטי ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]]. ההפגנות נכשלו עקב דיכוי אלים של הצבא הסיני שירה על המפגינים ועצר אותם.
* התנועות השונות שתרמו למהפכות [[סתיו העמים]] ב [[1989]] במרכז ובמזרח אירופה נגד שלטונות קומוניסטים. בין היתר [[מהפכת הקטיפה]] ב[[צ'כוסלובקיה]] , [[נפילת חומת ברלין]] בגרמניה המזרחית ונפילת המשטר הקומוניסטי ב[[רומניה]].
* [[מהפכת השירה]] של 1988–1990 שהובילה להחזרת עצמאותן של שלוש [[המדינות הבלטיות]] שנכבשו על ידי [[ברית המועצות]]
* המערכה נגד השליטה של [[סרביה|הסרבית]] בקוסובו, בהנהגת הליגה הדמוקרטית של קוסובו (LDK) שהוביל [[איברהים רוגובה]] בשנות ה-90. מחאה זו התדרדרה למחאה אלימה ולאחרה ולאחריה באה [[מלחמת קוסובו]].
* המחאה של ארגון "אוטפור!" (התנגדות!) הסרבי בשנת 2000, שהצליחה להפיל את [[סלובודן מילושביץ'|סלודבן מילושביץ']] לאחר שזה סרב להכיר בתוצאות הבחירות שבהן הפסיד.
* [[מהפכת הוורדים]] ב[[גאורגיה]] ב-[[2003]] התנגדות מוצלחת נגד ממשלה מכהנת שסירבה להכיר בתבוסתה בבחירות וביקשה לזייף את תוצאות הבחירות.
* [[המהפכה הכתומה]] ב[[אוקראינה]] בשנת [[2004]] כתוצאה מטענות לזיוף בחירות בידי המועמד הפרו-רוסי [[ויקטור ינוקוביץ']]. המהפכה הובילה לסבב בחירות נוסף בו ניצח [[ויקטור יושצ'נקו]], מועמד פרו-מערבי. כמו כן המאבק הוביל להווצרות תנועת "[[פורה (תנועה)|פורה]]" שדגלה בהתנגדות בלתי אלימה כדרך לקדם דמוקרטיה במדינה.
* [[מהפכת הארזים]] ב[[לבנון]] ב-2005, בעקבות רצח ראש הממשלה לשעבר [[רפיק אל-חרירי]] ב-14 בפברואר 2005, דבר שהובילה לנסיגת הצבא הסורי מלבנון
* ההפגנות, בעיקר בהובלת סטודנטים ונזירים, ב[[מהפכת הזעפרן]] ב[[מיאנמר|בורמה]] ב-2007.
* מחאת הבחירות לנשיאות באיראן ב-2009 בעקבות עדויות למניפולציה אלקטורלית בבחירות של יוני 2009.
* התקוממויות [[האביב הערבי]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] ובצפון אפריקה, שהחלו ב[[תוניסיה]] בדצמבר [[2010]], והביאו, ב-2011, לנפילת השליטים בתוניסיה, [[מצרים]], [[לוב]] ו[[תימן]]. במדינות מסוימות בעקבות התנועות באה מלחמה (למשל [[מלחמת האזרחים בסוריה]] ומלחמה בתימן) או חזרה לשלטון צבאי, כמו במצרים ב-2013 בעקבות המהפכה המצרית של 2011.
* [[גל המחאות בטורקיה (2013)|מחאת פארק גזי]] ב[[טורקיה]] ב-2013, בהתנגדות לתוכניות פיתוח עירוניות, וגם לפגיעת הממשלה בחופש הביטוי ולמסורות החילוניות של טורקיה.
* השלבים המוקדמים של [[יברומאידאן|הפגנות יברומאידאן]] ב[[אוקראינה]] בשנים 2013–14, בדרישה לשילוב הדוק יותר עם מדינות האיחוד האירופי, והתפטרותו של הנשיא [[ויקטור ינוקוביץ'|ויקטור ינוקוביץ]].
==ראו גם==
*[[אי אלימות]]
*[[מרי אזרחי]]
*[[פציפיזם]]
*[[סרבנות]]
*[[המורד האלמוני]]
*[[פעולה ישירה]]
*[[חופש ההפגנה]]
*[[דמוקרטיה]]
*[[אנרכיזם]]
==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Nonviolent_resistance התנגדות בלתי אלימה] בויקיפדיה האנגלית
* [https://www.nli.org.il/he/a-topic/987007529575205171 התנגדות פאסיבית], דף שער בספרייה הלאומית
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:אי-אלימות]]
[[קטגוריה:פילוסופיה מדינית]]
[[קטגוריה:אנטי מלחמה]]
[[קטגוריה:שלום]]