שינויים

מאז תקופת גלות בבל לקהילות היהודיות היו מספר מאפיינים ייחודיים, שיצרו מודל כלכלי-חברתי-תרבותי-פוליטי שונה מהמודלים שהיו מקובלים ברוב התרבויות החברתיות סביבם. לדוגמה בעוד רוב הממלכות והעמים התבססו על [[כלכלה חקלאית]] היררכית ודמויית פירמידה (שבה רוב הציבור היו חקלאים שהמיסים שלהם אפשרו קיום של אליטה תרבותית, פוליטית וכלכלית), הכלכלה היהודית התבססה על שילוב של [[הון אנושי]], כלכלת שירותים ומסחר.  

מאז תקופת גלות בבל לקהילות היהודיות היו מספר מאפיינים ייחודיים, שיצרו מודל כלכלי-חברתי-תרבותי-פוליטי שונה מהמודלים שהיו מקובלים ברוב התרבויות החברתיות סביבם. לדוגמה בעוד רוב הממלכות והעמים התבססו על [[כלכלה חקלאית]] היררכית ודמויית פירמידה (שבה רוב הציבור היו חקלאים שהמיסים שלהם אפשרו קיום של אליטה תרבותית, פוליטית וכלכלית), הכלכלה היהודית התבססה על שילוב של [[הון אנושי]], כלכלת שירותים ומסחר.  

אחת השאלות המרכזיות בהיסטוריה של הכלכלה היהודית היא כיצד העם היהודי שרד את הגלות הממושכת שלו (תחילה גלות בבל ובהמשך הגלות הרומית) בעוד עמים ואימפריות רבות שהיו באותה תקופה נעלמו עם השנים. המבנים החברתיים בקרב רוב העמים היו מעין "[[מגדל בבל]]" או "[[קרב בין פרמידות]] שבו כל אומה מנסה לבנות יישות צבאית-פוליטית-כלכלית-תרבותית שמנסה בדרך כלל לגדול ועליה להתחרות ב"פירמידות" חברתיות אחרות שמנסות לפלוש אליה כדי להגדיל את כוחן שלהן. חברות שהצליחו להנות מ[[יתרונות לגודל]] מבחינה כלכלית, צבאית, תרבותית או פוליטית הצליחו בדרך כלל להישלט על שטחים נוספים, תוך כדי החרבת "פירמידות" קטנות יותר. עם זאת בדרך כלל מודל זה הכיל בדרך כלל זרעים של חוסר-יציבות, וכעבור זמן מה המבנה הפנימי של אותה חברה נחלש או הסתאב. כתוצאה מכך כוח חיצוני כלשהו הצליח למוטט חלקים ממנה או אפילו להשתלט על כולה, במקרים רבים נוספים חל מאבק פנימי והאימפריה נחלקה ל-2 או 3 חלקים. דבר זה שוב מזכיר את הסיפור של [[מגדל בבל]] שבו כדי להצליח ולהנות מיתרונות לגודל החברות צריכות לבנות "מבנים חברתיים" גדולים ומורכבים יותר, להתבסס על שטח גדול יותר מבחינת שטח פיזי של הממלכה ומבחינת מספר האנשים בה, אבל מבנה זה הוא גם בעל יותר קומות, קשרים פנימיים והיררכיה ולכן יש לו גמישות נמוכה יותר, וייתכנו בעיות של [[חוסן]] כלומר קושי להשתקם אחרי אסון. בעיה נפוצה עוד יותר היא היבטים נסתרים של [[תהליך ארוך טווח]] שכרסמו בצורה נסתרת את היסודות של החברה דמויית הפירמידה ובהמשך גרמו לכך שהייתה חלשה יותר ועברה התמוטטות עקב טריגר חיצוני או פנימי.  

אחת השאלות המרכזיות בהיסטוריה של הכלכלה היהודית היא כיצד העם היהודי שרד את הגלות הממושכת שלו (תחילה גלות בבל ובהמשך הגלות הרומית) בעוד עמים ואימפריות רבות שהיו באותה תקופה נעלמו עם השנים. המבנים החברתיים בקרב רוב העמים היו מעין "[[מגדל בבל]]" או "[[קרב בין פירמידות]] שבו כל אומה מנסה לבנות יישות צבאית-פוליטית-כלכלית-תרבותית שמנסה בדרך כלל לגדול ועליה להתחרות ב"פירמידות" חברתיות אחרות שמנסות לפלוש אליה כדי להגדיל את כוחן שלהן. חברות שהצליחו להנות מ[[יתרונות לגודל]] מבחינה כלכלית, צבאית, תרבותית או פוליטית הצליחו בדרך כלל להישלט על שטחים נוספים, תוך כדי החרבת "פירמידות" קטנות יותר. עם זאת בדרך כלל מודל זה הכיל בדרך כלל זרעים של חוסר-יציבות, וכעבור זמן מה המבנה הפנימי של אותה חברה נחלש או הסתאב. כתוצאה מכך כוח חיצוני כלשהו הצליח למוטט חלקים ממנה או אפילו להשתלט על כולה, במקרים רבים נוספים חל מאבק פנימי והאימפריה נחלקה ל-2 או 3 חלקים. דבר זה שוב מזכיר את הסיפור של [[מגדל בבל]] שבו כדי להצליח ולהנות מיתרונות לגודל החברות צריכות לבנות "מבנים חברתיים" גדולים ומורכבים יותר, להתבסס על שטח גדול יותר מבחינת שטח פיזי של הממלכה ומבחינת מספר האנשים בה, אבל מבנה זה הוא גם בעל יותר קומות, קשרים פנימיים והיררכיה ולכן יש לו גמישות נמוכה יותר, וייתכנו בעיות של [[חוסן]] כלומר קושי להשתקם אחרי אסון. בעיה נפוצה עוד יותר היא היבטים נסתרים של [[תהליך ארוך טווח]] שכרסמו בצורה נסתרת את היסודות של החברה דמויית הפירמידה ובהמשך גרמו לכך שהייתה חלשה יותר ועברה התמוטטות עקב טריגר חיצוני או פנימי.  

לחברה היהודית בגלות היו לעומת זאת מאפיינים יחודיים משלה, והשגשוג שלה לא התאפשר עקב חברה היררכית בעלת מוקד אחד. אם ניתן לדמות ממלכות ואימפריות למבנים דמויים פירמידה שעוצמתן היא "מבנים" גבוהים יותר הדורשים שטח גדול יותר, אז הכלכלה היהודית דומה יותר לאוסף של ערי-סירות. כל עיר-סירות כזו מקיימית קשרי מסחר עם ערים אחרות ויש לה מוקד גאוגרפי וקשרים מקומיים חזקים. אבל יש מגבלות מובנות על הכוח הפוליטי-כלכלי של כל מושבה כזו, וכן לסירות הבודדות - משקי הבית - יש ניידות גבוה יותר ביחס לתושבי ערי-הפירמידה. מאפיינים יחודיים לחברה ולכלכלה היהודית כללו - גלות (העדר מרכז פוליטי-צבאי, מגבלות פוליטיות), למדנות (חיוב בנים זכרים לדעת קרוא וכתוב, מעמדו של החכם), תרבות קהילתית (מאפיין זה היה נפוץ גם בקרב חברות אחרות, אבל היהודים התקשו לבנות מבנים חברתיים היררכיים גדולים יותר בגלל מגבלות פוליטיות) וכן היבטים של קהילה אוניברסלית (קשרים תרבותיים, מדעיים, תרבותיים ומסחריים ביין קהילות).

לחברה היהודית בגלות היו לעומת זאת מאפיינים יחודיים משלה, והשגשוג שלה לא התאפשר עקב חברה היררכית בעלת מוקד אחד. אם ניתן לדמות ממלכות ואימפריות למבנים דמויים פירמידה שעוצמתן היא "מבנים" גבוהים יותר הדורשים שטח גדול יותר, אז הכלכלה היהודית דומה יותר לאוסף של ערי-סירות. כל עיר-סירות כזו מקיימית קשרי מסחר עם ערים אחרות ויש לה מוקד גאוגרפי וקשרים מקומיים חזקים. אבל יש מגבלות מובנות על הכוח הפוליטי-כלכלי של כל מושבה כזו, וכן לסירות הבודדות - משקי הבית - יש ניידות גבוה יותר ביחס לתושבי ערי-הפירמידה. מאפיינים יחודיים לחברה ולכלכלה היהודית כללו - גלות (העדר מרכז פוליטי-צבאי, מגבלות פוליטיות), למדנות (חיוב בנים זכרים לדעת קרוא וכתוב, מעמדו של החכם), תרבות קהילתית (מאפיין זה היה נפוץ גם בקרב חברות אחרות, אבל היהודים התקשו לבנות מבנים חברתיים היררכיים גדולים יותר בגלל מגבלות פוליטיות) וכן היבטים של קהילה אוניברסלית (קשרים תרבותיים, מדעיים, תרבותיים ומסחריים ביין קהילות).