שינויים

והצורף? האם הוא יוצר תפוקה כלכלית? אולי, רק אם הוא עונה על צורך בשירות (קישוט). ייתכן כי אין ערך אבסולוטי לתכשיטים שלו, ושערכם תלוי במה שמייחסים לו האיכרים. האם התפוקה היא סך כל גרגרי הלחם של האיכרים? ללא התחשב כלל בכמות התכשיטים שהצורף מכין? או אולי סך הגרגרים והתכשיטים? הרי כמות הלחם שהצורף יקבל תלויה בערך שמייחסים האיכרים לתכשיטים (נניח שאת מתכת הכסף הם יכולים למצוא ברחוב ואין לו בעיניהם שום ערך), ולכן מבחוץ ייתכן ולא עלתה התפוקה הכלכלית עם ייצור עוד תכשיטים או עם התעשרות הצורף בעוד ככרות לחם - אותה כמות ככרות מיוצרת, ואם האיכרים ישנו את טעמם ייתכן והתכשיטים יהיו חסרי ערך לחלוטין והצורף יגווע ברעב.

והצורף? האם הוא יוצר תפוקה כלכלית? אולי, רק אם הוא עונה על צורך בשירות (קישוט). ייתכן כי אין ערך אבסולוטי לתכשיטים שלו, ושערכם תלוי במה שמייחסים לו האיכרים. האם התפוקה היא סך כל גרגרי הלחם של האיכרים? ללא התחשב כלל בכמות התכשיטים שהצורף מכין? או אולי סך הגרגרים והתכשיטים? הרי כמות הלחם שהצורף יקבל תלויה בערך שמייחסים האיכרים לתכשיטים (נניח שאת מתכת הכסף הם יכולים למצוא ברחוב ואין לו בעיניהם שום ערך), ולכן מבחוץ ייתכן ולא עלתה התפוקה הכלכלית עם ייצור עוד תכשיטים או עם התעשרות הצורף בעוד ככרות לחם - אותה כמות ככרות מיוצרת, ואם האיכרים ישנו את טעמם ייתכן והתכשיטים יהיו חסרי ערך לחלוטין והצורף יגווע ברעב.

אפשר להסתכל על מה שהצורף עושה כעל הגדלת התפוקה לא בגלל ייצור עוד תכשיטים אלא על ידי הגדלת היכולת לקבל מענה לצורך האפשרי של קבלת שירות "קישוט". אבל הפעם יש כאן פחות תלות ברצונם של האיכרים - כי לפחות הפוטנציאל של שירות זה קיים - כמו הפוטנציאל של שירות ריפוי על ידי יצור תרופה (הם יכולים לסרב לקחת אותה), או פוטנציאל שירות אחר. כמות השירות שהאיכרים רוצים  (הצורף גם יכול להשפיע עליהם שהם באמת צריכים - [[תרבות הצריכה]]) תקבע את מחיר התכשיט, הביקוש לו, כמות כוללת של תכשיטים, ועושרו היחסי של הצורף - מספר ככרות הלחם שיהיה לו או שחייבים לו. מבחינת האיכרים ייתכן וכמות השירות שהם צריכים היא מועטה - כולם יחד יוכלו להסתפק בתכשיט אחד שיעבור ביניהם, או להגדיל את כמות השירות אותו הם רוצים - כל אחד ירצה 10 תכשיטים ורק אז יקבל את את התחושה שהוא קיבל את השירות קישוט. השאלה היא אם במקרה כזה מודדים את פוטנציאל הקישוט האבסולוטי שהצורף יכול לייצר (כמות התכשיטים), את אחוז השירות שהאיכרים יכולים לקבל (כמה תכשיטים הם רוצים לעומת כמה יש להם בממוצע). 2 כלכלות עם אותו מספר לחמים ותכשיטים עשויות לספק למעשה תפוקות כלכליות שונות אם בוחרים במדד השני כשבאחת כל הביקוש לשירות תזונה ולקישוט מסופקים על ידי כמות לחמים ותכשיטים שברגע שאינם מספקים את הצורך בקישוט לפחות (כי הצורך בתזונה הוא בעל סף תחתון אבסולוטי בניגוד לצורך בקישוט שיכול להגיע לאפס - לפחות במה שנוגע לקישוט שנקנה תמורת מוצר אחר ולא מיוצר עצמאית).

אפשר להסתכל על מה שהצורף עושה כעל הגדלת התפוקה לא בגלל ייצור עוד תכשיטים אלא על ידי הגדלת היכולת לקבל מענה לצורך האפשרי של קבלת שירות "קישוט". אבל הפעם יש כאן פחות תלות ברצונם של האיכרים - כי לפחות הפוטנציאל של שירות זה קיים - כמו הפוטנציאל של שירות ריפוי על ידי יצור תרופה (הם יכולים לסרב לקחת אותה), או פוטנציאל שירות אחר. כמות השירות שהאיכרים רוצים  (הצורף גם יכול להשפיע עליהם שהם באמת צריכים - [[תרבות הצריכה]]) תקבע את מחיר התכשיט, הביקוש לו, כמות כוללת של תכשיטים, ועושרו היחסי של הצורף - מספר ככרות הלחם שיהיה לו או שחייבים לו. מבחינת האיכרים ייתכן וכמות השירות שהם צריכים היא מועטה - כולם יחד יוכלו להסתפק בתכשיט אחד שיעבור ביניהם, או להגדיל את כמות השירות אותו הם רוצים - כל אחד ירצה 10 תכשיטים ורק אז יקבל את התחושה שהוא קיבל את השירות קישוט. השאלה היא אם במקרה כזה מודדים את פוטנציאל הקישוט האבסולוטי שהצורף יכול לייצר (כמות התכשיטים), את אחוז השירות שהאיכרים יכולים לקבל (כמה תכשיטים הם רוצים לעומת כמה יש להם בממוצע). 2 כלכלות עם אותו מספר לחמים ותכשיטים עשויות לספק למעשה תפוקות כלכליות שונות אם בוחרים במדד השני כשבאחת כל הביקוש לשירות תזונה ולקישוט מסופקים על ידי כמות לחמים ותכשיטים שברגע שאינם מספקים את הצורך בקישוט לפחות (כי הצורך בתזונה הוא בעל סף תחתון אבסולוטי בניגוד לצורך בקישוט שיכול להגיע לאפס - לפחות במה שנוגע לקישוט שנקנה תמורת מוצר אחר ולא מיוצר עצמאית).

אם מודדים רק את המוצרים בצורה אבסולוטית אז מה עם הדוגמה של צ'יף סיאטל והנוצה - הרי הוא לא מייצר באמת מוצר בעל ערך אבסולוטי. והיכולת שלו לספק את השירות תלויה באמונות (תרבות או ידע) של האיכרים.

אם מודדים רק את המוצרים בצורה אבסולוטית אז מה עם הדוגמה של צ'יף סיאטל והנוצה - הרי הוא לא מייצר באמת מוצר בעל ערך אבסולוטי. והיכולת שלו לספק את השירות תלויה באמונות (תרבות או ידע) של האיכרים.