שינויים

ישנן 3 דרכים עיקריות להניע דפוסי-התנהגות בלתי-ספונטניים: לחץ מוסרי, כפייה ותמריצים כלכליים. לדוגמה, מיחזור בקבוקי זכוכית יכול להיות מקודם על-ידי חינוך, על-ידי תקנות או על-ידי הכללתם של דמי-הפקדה בני-החזרה במחיר הקנייה. שילובם של כל שלושת התמריצים האלה הוא באופן ברור האסטרטגיה היעילה ביותר.  

ישנן 3 דרכים עיקריות להניע דפוסי-התנהגות בלתי-ספונטניים: לחץ מוסרי, כפייה ותמריצים כלכליים. לדוגמה, מיחזור בקבוקי זכוכית יכול להיות מקודם על-ידי חינוך, על-ידי תקנות או על-ידי הכללתם של דמי-הפקדה בני-החזרה במחיר הקנייה. שילובם של כל שלושת התמריצים האלה הוא באופן ברור האסטרטגיה היעילה ביותר.  

כשהתמריצים האלה מתנגשים, מתחילות להתעורר בעיות. לדוגמה, כשיש תמריץ כלכלי לעשות משהו, שתקנה או חוק אוסרים, אנו זקוקים למערכות אכיפה יקרות וקבועות. אפילו בנוכחותן של מערכות אכיפה כאלו אנו מצפים שתתקיים הברחה ועוד הרבה דרכי רמיה ברוכות-דמיון. ברורים עוד יותר הם המקרים, שבהם לחץ מוסרי אמור לגבור על אינטרסים כלכליים. קחו, לדוגמה, את האמרה הידועה: "כסף הוא כמו גללים; הוא טוב, רק אם מפזרים אותו." דעה זו הובעה באופן מליצי פחות על-ידי רוב הדתות במשך זמן רב. אבל על כל פנים, הלחץ המוסרי הזה מנוגד לחלוטין למושג של קבלת ריבית על כסף, שנותן תמריץ פנימי לצבור כסף. בכל מקום שיש סתירות מבניות כאלה, אנשים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם ללכת בנתיב המוסרי, או שפשוט לא מספיק אכפת להם.

כשהתמריצים האלה מתנגשים, מתחילות להתעורר בעיות. לדוגמה, כשיש תמריץ כלכלי לעשות משהו, שתקנה או חוק אוסרים, אנו זקוקים למערכות אכיפה יקרות וקבועות. אפילו בנוכחותן של מערכות אכיפה כאלו אנו מצפים שתתקיים הברחה ועוד הרבה דרכי רמיה ברוכות-דמיון. ברורים עוד יותר הם המקרים, שבהם לחץ מוסרי אמור לגבור על אינטרסים כלכליים. קחו, לדוגמה, את האמרה הידועה: "כסף הוא כמו גללים; הוא טוב, רק אם מפזרים אותו." דעה זו הובעה באופן מליצי פחות על-ידי רוב הדתות במשך זמן רב. אבל על כל פנים, הלחץ המוסרי הזה מנוגד לחלוטין למושג של קבלת ריבית על כסף, שנותן תמריץ פנימי לצבור כסף. בכל מקום שיש סתירות מבניות כאלה, אנשים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם ללכת בנתיב המוסרי, או שפשוט לא מספיק אכפת להם.

   

   

אבל אפשר לתכנן מערכת מטבעות עקבית ומבצעית, כך שהסתירות המבניות הגלויות האלו יעלמו. במלים אחרות, על-ידי הטלת ספק בכמה הנחות מסורתיות לא מפורשות, אנו יכולים ליישר מחדש את התמריצים הכלכליים והמוסריים כך שיהיו בהרמוניה.

אבל אפשר לתכנן מערכת מטבעות עקבית ומבצעית, כך שהסתירות המבניות הגלויות האלו יעלמו. במלים אחרות, על-ידי הטלת ספק בכמה הנחות מסורתיות לא מפורשות, אנו יכולים ליישר מחדש את התמריצים הכלכליים והמוסריים כך שיהיו בהרמוניה.

===כלי שליטה לעומת אמצעי המרה===

===כלי שליטה לעומת אמצעי המרה===

ההיסטוריה המודרנית מספקת דוגמה מרשימה לסתירה הפנימית הפוטנציאלית בין שני התפקודים האלה של הכסף. לפני קריסת הקומוניזם, לא היה צורך לשים שומרים ליד מפעל בפולין כדי לוודא, שהוא לא יפתח קשרי מסחר הדוקים יותר עם המערב, מכפי שהיה נוח לברית המועצות. כיוון שמטבעות ה'קומקון' היו בני-המרה רק לרובלים, זו הייתה ערבות אוטומטית ומספקת לכך.

ההיסטוריה המודרנית מספקת דוגמה מרשימה לסתירה הפנימית הפוטנציאלית בין שני התפקודים האלה של הכסף. לפני קריסת הקומוניזם, לא היה צורך לשים שומרים ליד מפעל בפולין כדי לוודא, שהוא לא יפתח קשרי מסחר הדוקים יותר עם המערב, מכפי שהיה נוח לברית המועצות. כיוון שמטבעות ה'קומקון' היו בני-המרה רק לרובלים, זו הייתה ערבות אוטומטית ומספקת לכך.

== בעיות עם ריבית ==

== בעיות עם ריבית ==

עוד מאפיין של כסף עכשווי שאנו רואים כמובן-מאליו, הוא, שכסף מפיק [[ריבית]]. תהליך זה הפך למקובל אוניברסלי במערב רק במהלך המאה הנוכחית. למעשה, במשך למעלה מאלף שנה היהדות, הנצרות והאיסלם אסרו בצורה נחרצת ריבית על כסף, כיוון שראו בכך ריבית נשך. רק בסוף המאה ה-19 הכנסייה הקתולית, לדוגמה, "שכחה" את החטא של הלוואה בריבית קצוצה (הערה 2), דבר זה קרה בו-בזמן שהכנסייה עצמה, שבמשך מאות שנים היתה בעלת האדמות הגדולה ביותר באירופה המערבית (כלומר היא הייתה משתמש של הון), מצאה את עצמה עם נכסים כספיים במקום אדמה (כלומר היא הפכה לספק של הון).

עוד מאפיין של כסף עכשווי שאנו רואים כמובן-מאליו, הוא, שכסף מפיק [[ריבית]]. תהליך זה הפך למקובל אוניברסלי במערב רק במהלך המאה הנוכחית. למעשה, במשך למעלה מאלף שנה היהדות, הנצרות והאיסלם אסרו בצורה נחרצת ריבית על כסף, כיוון שראו בכך ריבית נשך. רק בסוף המאה ה-19 הכנסייה הקתולית, לדוגמה, "שכחה" את החטא של הלוואה בריבית קצוצה (הערה 2), דבר זה קרה בו-בזמן שהכנסייה עצמה, שבמשך מאות שנים היתה בעלת האדמות הגדולה ביותר באירופה המערבית (כלומר היא הייתה משתמש של הון), מצאה את עצמה עם נכסים כספיים במקום אדמה (כלומר היא הפכה לספק של הון).

על כל פנים, הבעיה עם ריבית לא קשורה לכל הסיבות ה"מוסריות" ההיסטוריות-דתיות האלה. הריבית על הכסף מהווה את אחת הסיבות השיטתיות ביותר להרס הסביבה העולמית שלנו. קחו כמשל, לדוגמה, את חייו של עץ (או של כל משאב חי אחר): בגלל הריבית, הערך העכשווי של כל הכנסה אי-שם הרחק בעתיד היא זניחה. לכן זה ממש משתלם לכרות את העץ ולשים את הפדיון בחשבון חיסכון במקום להניח לו לגדול למשך העשור הבא או המאה הבאה. באופן דומה, הסוגים היחידים של עצים שכדאי לנטוע אותם בצורה מסחרית הם אלה שצומחים הכי מהר כמו אורן (איש אינו נוטע עצי חרוב מסיבות מסחריות). לכן גם כשאנו נוטעים עצים, אנו מאבדים את מגוון המינים באופן שיטתי.  

על כל פנים, הבעיה עם ריבית לא קשורה לכל הסיבות ה"מוסריות" ההיסטוריות-דתיות האלה. הריבית על הכסף מהווה את אחת הסיבות השיטתיות ביותר להרס הסביבה העולמית שלנו. קחו כמשל, לדוגמה, את חייו של עץ (או של כל משאב חי אחר): בגלל הריבית, הערך העכשווי של כל הכנסה אי-שם הרחק בעתיד היא זניחה. לכן זה ממש משתלם לכרות את העץ ולשים את הפדיון בחשבון חיסכון במקום להניח לו לגדול למשך העשור הבא או המאה הבאה. באופן דומה, הסוגים היחידים של עצים שכדאי לנטוע אותם בצורה מסחרית הם אלה שצומחים הכי מהר כמו אורן (איש אינו נוטע עצי חרוב מסיבות מסחריות). לכן גם כשאנו נוטעים עצים, אנו מאבדים את מגוון המינים באופן שיטתי.  

== תכנות מחדש של "היד הנעלמה" ==

== תכנות מחדש של "היד הנעלמה" ==

נניח כעת, שאנו מפתחים מטבע, שמטרתו היחידה היא להגשים את שני התפקידים העיקריים של כסף: קנה-מידה לערך ואמצעי המרה. כדי למנוע את שימושו כאוגר ערך, אנו מכניסים מכניזם "מאיץ": כשמישהו מרוויח את שווה הערך של 100 דולק במטבע זה, אנו נותנים לו כוח קנייה של 110 דולר אם משתמשים בכסף היום. הוא יהיה שווה רק 109 דולר מחר, 108 דולר מחרתיים, 100 דולר ביום העשירי, ו-90 דולר בעוד 20 יום   וכן הלאה (הערה 3). כעת מה יתרחש?

נניח כעת, שאנו מפתחים מטבע, שמטרתו היחידה היא להגשים את שני התפקידים העיקריים של כסף: קנה-מידה לערך ואמצעי המרה. כדי למנוע את שימושו כאוגר ערך, אנו מכניסים מכניזם "מאיץ": כשמישהו מרוויח את שווה הערך של 100 דולק במטבע זה, אנו נותנים לו כוח קנייה של 110 דולר אם משתמשים בכסף היום. הוא יהיה שווה רק 109 דולר מחר, 108 דולר מחרתיים, 100 דולר ביום העשירי, ו-90 דולר בעוד 20 יום וכן הלאה (הערה 3). כעת מה יתרחש?

יתגלו הדפוסים הבאים:

יתגלו הדפוסים הבאים:

* החלטות יהיו ביזוריות במידה רבה, בהתחשב בכך, שכל מקבל של המטבע יהפוך למעורב בצורה פעילה בהפצת המטבע ועל-ידי כך יפעיל את תהליך יצירת המשרות.  

* החלטות יהיו ביזוריות במידה רבה, בהתחשב בכך, שכל מקבל של המטבע יהפוך למעורב בצורה פעילה בהפצת המטבע ועל-ידי כך יפעיל את תהליך יצירת המשרות.  

* השינויים המבניים החשובים ביותר יתרחשו באופן שבו אנשים יחלו באופן ספונטני לחסוך ולהשקיע. מאחר שרעיון המאיץ מדכא את השימוש במטבע כאמצעי חיסכון - במיוחד אם מטבעות כאלה נמצאים בשימוש רחב - יש צורך במשהו אחר לשם צבירת ערך.  

* השינויים המבניים החשובים ביותר יתרחשו באופן שבו אנשים יחלו באופן ספונטני לחסוך ולהשקיע. מאחר שרעיון המאיץ מדכא את השימוש במטבע כאמצעי חיסכון - במיוחד אם מטבעות כאלה נמצאים בשימוש רחב - יש צורך במשהו אחר לשם צבירת ערך.  

המפתח התפיסתי להבנה של שינוי זה כולל שינוי של "חץ הזמן" בתהליך ההשקעה. במסגרת המערכת הנוכחית, הערך העכשווי המוזל של כל השקעה חייב להיות גבוה יותר משער הריבית של אגרות-החוב הממשלתיות נטולות-הסיכון. משמעות הדבר, שכל דבר שמייצר ערך בעוד למעלה מ-20 שנה הוא, למעשה, חסר-ערך כיום, ובכך נותן תמריץ שיטתי, שלא לדאוג לתוצאות ארוכות-הטווח של מעשינו. תחת השיטה המוצעת, התמריץ עובד בכיוון ההפוך: ההכנסה בעתיד תהפוך לבעלת ערך רב יותר בעתיד מהכנסה בהווה, ועל-ידי כך נותן עדיפות להשלכות ארוכות-הטווח של פעולות שנעשות היום.  

המפתח התפיסתי להבנה של שינוי זה כולל שינוי של "חץ הזמן" בתהליך ההשקעה. במסגרת המערכת הנוכחית, הערך העכשווי המוזל של כל השקעה חייב להיות גבוה יותר משער הריבית של אגרות-החוב הממשלתיות נטולות-הסיכון. משמעות הדבר, שכל דבר שמייצר ערך בעוד למעלה מ-20 שנה הוא, למעשה, חסר-ערך כיום, ובכך נותן תמריץ שיטתי, שלא לדאוג לתוצאות ארוכות-הטווח של מעשינו. תחת השיטה המוצעת, התמריץ עובד בכיוון ההפוך: ההכנסה בעתיד תהפוך לבעלת ערך רב יותר בעתיד מהכנסה בהווה, ועל-ידי כך נותן עדיפות להשלכות ארוכות-הטווח של פעולות שנעשות היום.  

כיום, אנשים רבים מנסים לשכנע אחרים לפעול בצורה אחראית מבחינה אקולוגית, אבל האינטרס הפיננסי מורה לעשות את ההפך. במערכת המוצעת האינטרס-העצמי הכלכלי מושך בצורה אוטומטית בכיוון של פעולות בריאות מבחינה אקולוגית. רק על ידי יישור מחדש כזה של המוטיבציה הכלכלית והמוסרית אנו יכולים לצפות לשינוי מקיף בדפוסי ההתנהגות.  

כיום, אנשים רבים מנסים לשכנע אחרים לפעול בצורה אחראית מבחינה אקולוגית, אבל האינטרס הפיננסי מורה לעשות את ההפך. במערכת המוצעת האינטרס-העצמי הכלכלי מושך בצורה אוטומטית בכיוון של פעולות בריאות מבחינה אקולוגית. רק על ידי יישור מחדש כזה של המוטיבציה הכלכלית והמוסרית אנו יכולים לצפות לשינוי מקיף בדפוסי ההתנהגות.  

==תקפותו של המטבע ה"מואץ"==

==תקפותו של המטבע ה"מואץ"==

הרעיון של מטבע "מאיץ" הוא רק וריאציה של מה שתואר בדרכים רבות בספרות האנגלו-סקסית כ"שטרות בולים" ("stamp scrip") או מטבעות בולים ובספרות הגרמנית "Wara" (מטבע סחורה) או "Frei Geld" (כסף חופשי). המושג התאורטי פותח במקור על-ידי [[סילביו גסל]] (Silvio Gesell) לפני כמאה שנה. גסל היה איש עסקים וכלכלן ארגנטיני, שהוזנח על ידי כלכלנים תאורטיקנים רבים בגלל הטבע הבלתי קונבנציונלי - במבט ראשון - של מושג "החיוב" או "דמי-העיכוב" שלו.  

הרעיון של מטבע "מאיץ" הוא רק וריאציה של מה שתואר בדרכים רבות בספרות האנגלו-סקסית כ"שטרות בולים" ("stamp scrip") או מטבעות בולים ובספרות הגרמנית "Wara" (מטבע סחורה) או "Frei Geld" (כסף חופשי). המושג התאורטי פותח במקור על-ידי [[סילביו גסל]] (Silvio Gesell) לפני כמאה שנה. גסל היה איש עסקים וכלכלן ארגנטיני, שהוזנח על ידי כלכלנים תאורטיקנים רבים בגלל הטבע הבלתי קונבנציונלי - במבט ראשון - של מושג "החיוב" או "דמי-העיכוב" שלו.  

ההנחה הראשונית של גסל הייתה, שכסף כאמצעי המרה צריך להיחשב כמוצר של שרות ציבורי (בדיוק כמו תחבורה ציבורית, לדוגמה) ולכן, יש צורך שאגרת שימוש קטנה תוטל עליו. במקום קבלת ריבית על החזקתו של מטבע כזה, המחזיק למעשה משלם ריבית. בזמנו של גסל בולים היו האופן הנורמלי לגבות תשלום כזה. כיום השימוש הרחב במחשבים במערכות תשלומים והנהלת חשבונות, וכן הנגישות לכרטיסי חיוב אלקטרוניים, יהפכו את יישום ההליך הזה לפשוט ונוח בהרבה.

ההנחה הראשונית של גסל הייתה, שכסף כאמצעי המרה צריך להיחשב כמוצר של שרות ציבורי (בדיוק כמו תחבורה ציבורית, לדוגמה) ולכן, יש צורך שאגרת שימוש קטנה תוטל עליו. במקום קבלת ריבית על החזקתו של מטבע כזה, המחזיק למעשה משלם ריבית. בזמנו של גסל בולים היו האופן הנורמלי לגבות תשלום כזה. כיום השימוש הרחב במחשבים במערכות תשלומים והנהלת חשבונות, וכן הנגישות לכרטיסי חיוב אלקטרוניים, יהפכו את יישום ההליך הזה לפשוט ונוח בהרבה.

==תקדימים היסטוריים==  

==תקדימים היסטוריים==  

הרוב המכריע של ספרי תאוריה או היסטוריה של כלכלה וכספים לא מזכירים את האפשרות של "היטל" או "דמי-שהייה" כאלה. אפילו ספר הענק 'ההיסטוריה של הריבית', שסקר את הריבית מימי שומר ועד היום, לא מזכיר אותה אף לא פעם אחת (הערה 7). האם המושג הזה הוא אם כן רק רעיון תאורטי, או שזו אפשרות מעשית? למעשה, ההיסטוריה מתעדת את היכולת המופלאה של הרעיון הזה להסתגל בתרבויות ונסיבות שונות - ולגרום באופן ספונטני את ההתנהגויות שאנו מנסים לקדם.  

הרוב המכריע של ספרי תאוריה או היסטוריה של כלכלה וכספים לא מזכירים את האפשרות של "היטל" או "דמי-שהייה" כאלה. אפילו ספר הענק 'ההיסטוריה של הריבית', שסקר את הריבית מימי שומר ועד היום, לא מזכיר אותה אף לא פעם אחת (הערה 7). האם המושג הזה הוא אם כן רק רעיון תאורטי, או שזו אפשרות מעשית? למעשה, ההיסטוריה מתעדת את היכולת המופלאה של הרעיון הזה להסתגל בתרבויות ונסיבות שונות - ולגרום באופן ספונטני את ההתנהגויות שאנו מנסים לקדם.  

===מצריים===

===מצריים===

===ימי הביניים===

===ימי הביניים===

מה הניע את השגשוג הכלכלי והרוחני יוצא הדופן באירופה, במיוחד מ-1150 עד לשנת 1300, כהתרחשה הפריחה היוצאת מגדר הרגיל של כל הקתדרלות? מעט אנשים מודעים לכך, שתקופה זו חופפת לקיומה של המערכת הכספית של 'ברקטאטן' (Brakteaten), שבמסגרתה לורדים מקומיים הנפיקו טבלאות כסף, שהוחזרו בממוצע כל 6 עד 8 חודשים וחולקו בחזרה, כשהן מעט דקות יותר, דבר, שהסתכם בדמי-שהייה של 2-3 אחוז בחודש, בערך, במשך כל התקופה הזו. אנשים השקיעו לכן באופן אוטומטי בכל דבר, שיחזיק מעמד כמעט לנצח: אדמות מושבחות, שטיחי קיר רקומים, ציורים או קתדרלות.  

מה הניע את השגשוג הכלכלי והרוחני יוצא הדופן באירופה, במיוחד מ-1150 עד לשנת 1300, כהתרחשה הפריחה היוצאת מגדר הרגיל של כל הקתדרלות? מעט אנשים מודעים לכך, שתקופה זו חופפת לקיומה של המערכת הכספית של 'ברקטאטן' (Brakteaten), שבמסגרתה לורדים מקומיים הנפיקו טבלאות כסף, שהוחזרו בממוצע כל 6 עד 8 חודשים וחולקו בחזרה, כשהן מעט דקות יותר, דבר, שהסתכם בדמי-שהייה של 2-3 אחוז בחודש, בערך, במשך כל התקופה הזו. אנשים השקיעו לכן באופן אוטומטי בכל דבר, שיחזיק מעמד כמעט לנצח: אדמות מושבחות, שטיחי קיר רקומים, ציורים או קתדרלות.  

מנקודת המבט הכלכלית, הקתדרלות היו השקעה הגיונית בעתיד. היתה תחרות עזה בין ערים למשוך עולי-רגל מכל רחבי העולם הנוצרי, והערים התחרו על קתדרלות, בדיוק כשם שכיום הן מתחרות על השקעה מצדו של תאגיד וולט-דיסני. ההבדל העיקרי, כמובן, הוא שהקתדרלות היו גם סמלי אמונה, יצירות מופת של אלפי אומנים, ואומנים שבחרו להישאר אלמוניים, ולתכנן יופי, שאינו בן-חלוף. האם זה צרוף מקרים שהקתדרלות שגשגו כסמל הנשגב ביותר של סולידריות קהילתית בהיסטוריה המערבית, אבל ירדו מגדולתן, ברגע שמערכת ברקטאטן הוחלפה במונופול של המלך ליצירת מטבעות?

מנקודת המבט הכלכלית, הקתדרלות היו השקעה הגיונית בעתיד. היתה תחרות עזה בין ערים למשוך עולי-רגל מכל רחבי העולם הנוצרי, והערים התחרו על קתדרלות, בדיוק כשם שכיום הן מתחרות על השקעה מצדו של תאגיד וולט-דיסני. ההבדל העיקרי, כמובן, הוא שהקתדרלות היו גם סמלי אמונה, יצירות מופת של אלפי אומנים, ואומנים שבחרו להישאר אלמוניים, ולתכנן יופי, שאינו בן-חלוף. האם זה צרוף מקרים שהקתדרלות שגשגו כסמל הנשגב ביותר של סולידריות קהילתית בהיסטוריה המערבית, אבל ירדו מגדולתן, ברגע שמערכת ברקטאטן הוחלפה במונופול של המלך ליצירת מטבעות?

===שנות ה-30 בגרמניה===

===שנות ה-30 בגרמניה===

ב-1930, הבקר (Hebecker), בעליו של מכרה פחם קטן ופושט-רגל בשקאוונקירכן, בוואריה, החליט בנסיון נואש לשלם לעובדיו בפחם במקום ברייכס-מארק. הוא הנפיק שטר מקומי, שקרא לו ווארה (Wara)- שניתן לפדות תמורתו פחם. מאחור היו ריבועים קטנים, שניתן היה להדביק עליהם בולים. השטר נשאר בתוקף, רק אם הודבק עליו בול החודש הנוכחי. גביית הריבית השלילית הזו הוצדקה כ"עלות אחסון". הפועלים שלמו עבור מזונם והשרותים המקומיים שלהם בוורה הזו. לדוגמה, לאופה לא היתה הרבה ברירה אלא לקבל אותן, והוא בתורו שכנע את ספק הקמח שלו לקבל אותן בתמורה. התהליך היה מוצלח כל-כך עד שעד 1931 תנועת ה"כלכלה החופשית" הזו התפשטה ברחבי כל גרמניה, כללה 2,000 חברות ומגוון מוצרים ששימשו גיבוי לוורה. אבל בנובמבר 1931, הבנק הגרמני המרכזי, על בסיס המנופול שלו על ייצור מטבעות, אסר את הניסוי כולו.

ב-1930, הבקר (Hebecker), בעליו של מכרה פחם קטן ופושט-רגל בשקאוונקירכן, בוואריה, החליט בנסיון נואש לשלם לעובדיו בפחם במקום ברייכס-מארק. הוא הנפיק שטר מקומי, שקרא לו ווארה (Wara)- שניתן לפדות תמורתו פחם. מאחור היו ריבועים קטנים, שניתן היה להדביק עליהם בולים. השטר נשאר בתוקף, רק אם הודבק עליו בול החודש הנוכחי. גביית הריבית השלילית הזו הוצדקה כ"עלות אחסון". הפועלים שלמו עבור מזונם והשרותים המקומיים שלהם בוורה הזו. לדוגמה, לאופה לא היתה הרבה ברירה אלא לקבל אותן, והוא בתורו שכנע את ספק הקמח שלו לקבל אותן בתמורה. התהליך היה מוצלח כל-כך עד שעד 1931 תנועת ה"כלכלה החופשית" הזו התפשטה ברחבי כל גרמניה, כללה 2,000 חברות ומגוון מוצרים ששימשו גיבוי לוורה. אבל בנובמבר 1931, הבנק הגרמני המרכזי, על בסיס המנופול שלו על ייצור מטבעות, אסר את הניסוי כולו.

===שנות ה-30 באוסטריה ===

===שנות ה-30 באוסטריה ===

===שטרות בולים בצפון אמריקה===

===שטרות בולים בצפון אמריקה===

למטבעות לשעת חרום יש היסטוריה ארוכה יותר באמריקה, מכפי שרוב האנשים מבינים. נדמה, שהם מופיעים במחזוריות מוזרה - בשנות 1830, 1890, ו-1930 - כשהם חופפים בצורה גסה לתחתיתו של [[מחזור עסקים|מחזור כלכלי]] ארוך-טווח, שנקרא גל קונדראטיף (Kondratieff wave). אתרכז בתקופה האחרונה, היות וזו הדוגמה שמתועדת בצורה הטובה יותר.

למטבעות לשעת חרום יש היסטוריה ארוכה יותר באמריקה, מכפי שרוב האנשים מבינים. נדמה, שהם מופיעים במחזוריות מוזרה - בשנות 1830, 1890, ו-1930 - כשהם חופפים בצורה גסה לתחתיתו של [[מחזור עסקים|מחזור כלכלי]] ארוך-טווח, שנקרא גל קונדראטיף (Kondratieff wave). אתרכז בתקופה האחרונה, היות וזו הדוגמה שמתועדת בצורה הטובה יותר.

התאורטיקן מאחורי התנועה בארצות הברית בשנות השלושים היה [[אירווינג פישר]] (Irving Fisher) מאוניברסיטת ייל. הוא ניתח את המקרה של וורגל באוסטריה ופרסם מספר מאמרים על הצלחתו. לאחר מכן, למעלה מ-400 ערים ואלפי קהילות וארגונים מכל רחבי המדינה, הנפיקו בצורה כזו או אחרת מטבע לשעת-חרום. רבים מהם היו שטרי מטבע, שכללו הדבקת בול בזמנים מחזוריים (מדי חודש, לדוגמה). הייתה גם תנועה להנפיק את שטרי הבול האלה באופן רשמי במדינה כולה: הסנטור בנקהד (Bankhead) מאלבמה הציע זאת בחוק לסנט ב-18 בפברואר 1933, והנציג פטנהיל (Petenhill) מאינדיאנה הציע את החוק בפני בית הנבחרים ב-22 בנובמבר 1933.  

התאורטיקן מאחורי התנועה בארצות הברית בשנות השלושים היה [[אירווינג פישר]] (Irving Fisher) מאוניברסיטת ייל. הוא ניתח את המקרה של וורגל באוסטריה ופרסם מספר מאמרים על הצלחתו. לאחר מכן, למעלה מ-400 ערים ואלפי קהילות וארגונים מכל רחבי המדינה, הנפיקו בצורה כזו או אחרת מטבע לשעת-חרום. רבים מהם היו שטרי מטבע, שכללו הדבקת בול בזמנים מחזוריים (מדי חודש, לדוגמה). הייתה גם תנועה להנפיק את שטרי הבול האלה באופן רשמי במדינה כולה: הסנטור בנקהד (Bankhead) מאלבמה הציע זאת בחוק לסנט ב-18 בפברואר 1933, והנציג פטנהיל (Petenhill) מאינדיאנה הציע את החוק בפני בית הנבחרים ב-22 בנובמבר 1933.  

כל משתתף במערכת המטבע המקומי יהפוך למקדם בעל מוטיבציה. אחד המאפיינים שמארגנים רבים של מערכות LETS שמו לב אליהם, הוא שבמשך הזמן המארגנים נוטים להישאר הכוח הדומיננטי לקידום המערכת למשתמשים חדשים. חלק מהמערכות פשוט מתו, כשהמקדם המקורי שלהן, לא היה פנוי עוד לבצע זאת. פול גלובר (Paul Glover), המייסד של מערכת הכסף של איתקה, ציין שהוא מבלה חלק לא קטן מזמנו בשכנוע משתתפים חדשים לקבל את הכסף (הערה 10). זה אופייני, מפני שלמשתתפים האחרים אין תמריץ משמעותי לקדם באופן פעיל את השיטה למשתתפים חדשים: הם יכולים פשוט להחזיק במטבע, עד שיש להם שימוש כלשהו בו. בניגוד לכך, בוורגל או בשקאוונקירכן בשנות ה-30 לכל משתתף הייתה מוטיבציה אישית לשכנע את השוחט, האופה או קרוב-המשפחה שלו להכיר בכסף ולקבלו. אחת הסיבות לכך, שמטבעות מקומיים התרבו מאוד היום אבל לא התפשטו בצורה רחבה כמו בשנות ה-30, היא השוני המבני הזה במוטיבציה של משתתפים חברים.  

כל משתתף במערכת המטבע המקומי יהפוך למקדם בעל מוטיבציה. אחד המאפיינים שמארגנים רבים של מערכות LETS שמו לב אליהם, הוא שבמשך הזמן המארגנים נוטים להישאר הכוח הדומיננטי לקידום המערכת למשתמשים חדשים. חלק מהמערכות פשוט מתו, כשהמקדם המקורי שלהן, לא היה פנוי עוד לבצע זאת. פול גלובר (Paul Glover), המייסד של מערכת הכסף של איתקה, ציין שהוא מבלה חלק לא קטן מזמנו בשכנוע משתתפים חדשים לקבל את הכסף (הערה 10). זה אופייני, מפני שלמשתתפים האחרים אין תמריץ משמעותי לקדם באופן פעיל את השיטה למשתתפים חדשים: הם יכולים פשוט להחזיק במטבע, עד שיש להם שימוש כלשהו בו. בניגוד לכך, בוורגל או בשקאוונקירכן בשנות ה-30 לכל משתתף הייתה מוטיבציה אישית לשכנע את השוחט, האופה או קרוב-המשפחה שלו להכיר בכסף ולקבלו. אחת הסיבות לכך, שמטבעות מקומיים התרבו מאוד היום אבל לא התפשטו בצורה רחבה כמו בשנות ה-30, היא השוני המבני הזה במוטיבציה של משתתפים חברים.  

עוד משרות ייווצרו. מטבעות קהילתיים כיום לא נוטים ליצור יותר משרות בקהילה מאשר מטבעות רגילים. זה לא היה המקרה בוורגל, לדוגמה, שם הבחנו, שכל שילינג של וורגל יצר עבודות פי 14 יותר משילינג לאומי רגיל.  

עוד משרות ייווצרו. מטבעות קהילתיים כיום לא נוטים ליצור יותר משרות בקהילה מאשר מטבעות רגילים. זה לא היה המקרה בוורגל, לדוגמה, שם הבחנו, שכל שילינג של וורגל יצר עבודות פי 14 יותר משילינג לאומי רגיל.  

רוח הקהילה תתחזק. במקרים רבים, המוטיבציה להכנסת מטבעות קהילתיים היום היא פחות כדי ליצור משרות ויותר כדי חזק את תחושת הקהילה. מטבעות קהילתיים הם למעשה אחד הכלים היעילים ביותר להשגת מטרה זו. המלה 'קהילה' הופיע בכתב באנגלית לראשונה ב-1283. מבחינה אטימולוגית היא נגזרה מצרפתית עתיקה ולטינית מאוחרת, שם היא התייחסה לקבוצה של נזירים, שהפעילו מנזר, היו בעליו וחיו מפירותיו. במלים אחרות, היא התייחסה לארגון החומרי של יישות כלכלית, שמספקת את עצמה. הבנדיקטים מאניין (Benedictus of Aniane), שחיו במאה ה-5, חשו, שתהליך כזה יתמוך בצורה אוטומטית בחלוקת המטרות הרוחניות של חבריהם. קידום ביודעין בצורה תדירה יותר של אינטראקציות וקשרי תלות-הדדית עם שכניך, הוא אם-כן דבר, שידוע מזמן כמוביל מוצלח ליצירת התכונה החמקמקה הזו של רוח הקהילה. בנייה של רעיון המאיץ או דרך אחרת של דמי-השהיה יגדילו את התכיפות של אינטראקציות אלו ולכן גם יפיצו את היתרונות של הקהילה.

רוח הקהילה תתחזק. במקרים רבים, המוטיבציה להכנסת מטבעות קהילתיים היום היא פחות כדי ליצור משרות ויותר כדי חזק את תחושת הקהילה. מטבעות קהילתיים הם למעשה אחד הכלים היעילים ביותר להשגת מטרה זו. המלה 'קהילה' הופיע בכתב באנגלית לראשונה ב-1283. מבחינה אטימולוגית היא נגזרה מצרפתית עתיקה ולטינית מאוחרת, שם היא התייחסה לקבוצה של נזירים, שהפעילו מנזר, היו בעליו וחיו מפירותיו. במלים אחרות, היא התייחסה לארגון החומרי של יישות כלכלית, שמספקת את עצמה. הבנדיקטים מאניין (Benedictus of Aniane), שחיו במאה ה-5, חשו, שתהליך כזה יתמוך בצורה אוטומטית בחלוקת המטרות הרוחניות של חבריהם. קידום ביודעין בצורה תדירה יותר של אינטראקציות וקשרי תלות-הדדית עם שכניך, הוא אם-כן דבר, שידוע מזמן כמוביל מוצלח ליצירת התכונה החמקמקה הזו של רוח הקהילה. בנייה של רעיון המאיץ או דרך אחרת של דמי-השהיה יגדילו את התכיפות של אינטראקציות אלו ולכן גם יפיצו את היתרונות של הקהילה.

צבירת הון תהפוך למעשה לא חכם. כמה מטבעות קהילה חוו את תופעת צבירת ההון. לפעמים זה מפורש כסימן להצלחה, משום שהתנהגות כזו מחקה באופן קרוב יותר את השימוש של מטבע "נורמלי". אבל בכל פעם שמישהו אוגר את מטבע הקהילה, הוא שולל מאחרים את יתרונותיו. בנוסף לכך, כפי שראינו קודם בדיון לגבי ההתנגשויות בין התפקודים של צבירת-הערך לאמצעי-ההמרה, ישנן אפילו סיבות מבניות מדוע יש להימנע מצבירת כסף.  

צבירת הון תהפוך למעשה לא חכם. כמה מטבעות קהילה חוו את תופעת צבירת ההון. לפעמים זה מפורש כסימן להצלחה, משום שהתנהגות כזו מחקה באופן קרוב יותר את השימוש של מטבע "נורמלי". אבל בכל פעם שמישהו אוגר את מטבע הקהילה, הוא שולל מאחרים את יתרונותיו. בנוסף לכך, כפי שראינו קודם בדיון לגבי ההתנגשויות בין התפקודים של צבירת-הערך לאמצעי-ההמרה, ישנן אפילו סיבות מבניות מדוע יש להימנע מצבירת כסף.  

בעיני הרבה אנשים, כל מה שעוזר לעניים הוא מערכת סעד (הערה 11). בעוד שהדבר נכון לגבי רוב התוכניות, מטבעות קהילתיים הם יוצא מן הכלל.  

בעיני הרבה אנשים, כל מה שעוזר לעניים הוא מערכת סעד (הערה 11). בעוד שהדבר נכון לגבי רוב התוכניות, מטבעות קהילתיים הם יוצא מן הכלל.  

הבה נחשוב על דוגמה מעשית מעיר, שבמונחים אמריקנים, תחשב מקרה קיצוני של עוני. היא תראה שמטבע מקומי אכן עוזר לעניים - אבל תוך שימוש בכוחות השוק, לא במעבר של משאבים מהעשירים לעניים. למעשה, היא הופכת כמה מערכות רווחה לבלתי הכרחיות, היות והיא רותמת את העניים לעזור לעצמם.  

הבה נחשוב על דוגמה מעשית מעיר, שבמונחים אמריקנים, תחשב מקרה קיצוני של עוני. היא תראה שמטבע מקומי אכן עוזר לעניים - אבל תוך שימוש בכוחות השוק, לא במעבר של משאבים מהעשירים לעניים. למעשה, היא הופכת כמה מערכות רווחה לבלתי הכרחיות, היות והיא רותמת את העניים לעזור לעצמם.  

כש[[ז'יימה לרנר]] הפך להיות ראש העיר של העיירה הברזילאית הבינונית [[קוריטיבה]] ב-1973, הייתה לו בעיית איסוף זבל סבוכה. מתוך 500,000 תושבי קוריטיבה, הרוב חיו בעיירות בקתות (favelas), שנבנו בצורה אקראית כל-כך, שאפילו משאיות הזבל לא יכלו להיכנס לתוכן. הצטברות האשפה משכה מכרסמים, שבתורם הפיצו מחלות בקצב מבהיל. הפתרון הקלאסי היה יכול להיות תוכנית רווחה, שהייתה מנסה לנקות את הבלגן. אבל ללרנר לא היתה האפשרות הזו, מכיוון שמעט מדי אנשים עשירים חיו בקוריטיבה, ולא היו התקציבים הדרושים לכך.

כש[[ז'יימה לרנר]] הפך להיות ראש העיר של העיירה הברזילאית הבינונית [[קוריטיבה]] ב-1973, הייתה לו בעיית איסוף זבל סבוכה. מתוך 500,000 תושבי קוריטיבה, הרוב חיו בעיירות בקתות (favelas), שנבנו בצורה אקראית כל-כך, שאפילו משאיות הזבל לא יכלו להיכנס לתוכן. הצטברות האשפה משכה מכרסמים, שבתורם הפיצו מחלות בקצב מבהיל. הפתרון הקלאסי היה יכול להיות תוכנית רווחה, שהייתה מנסה לנקות את הבלגן. אבל ללרנר לא היתה האפשרות הזו, מכיוון שמעט מדי אנשים עשירים חיו בקוריטיבה, ולא היו התקציבים הדרושים לכך.