שינויים

התייבשות נהרות ואגמים (הצגת מקור)

גרסה מ־20:23, 30 במרץ 2021

הוסרו 9 בתים , 20:23, 30 במרץ 2021

מ

החלפת טקסט – " " ב־" "

שורה 14: שורה 14:

* '''ימת אראל''' שליד קזחסטן. רוב המים של הימה נעלמו בין השנים 1989 ל-2008. הטיית נהרות לצורכי [[חקלאות]] ו[[זיהום מים]] גרמו להמלחה ואידוי של רוב המים בימה, ששטחה המקורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה 68 אלף קמ"ר - פי 3 משטחה של מדינת ישראל.בשנת 1918 החליטה [[ברית המועצות]] להטות את אפיקיהם של נהרות האמו דריה, הנשפך לימת אראל בדרומה והסיר דריה, הנשפך אליה מצפון-מזרח למטרות השקיה של שטחים מדבריים, כך שניתן יהיה לגדל בהם אורז, מלון, דגן ובעיקר כותנה. ברית המועצות שמה לעצמה כמטרה את השגת השליטה בשוק ה[[כותנה]] העולמי. מטרה זו הושגה בהצלחה; עד היום אוזבקיסטן נמנית עם יצואניות הכותנה הגדולות בעולם. בשנת 1960 הוזרמו כ-20 עד 50 קמ"ק (קילומטר מעוקב) של מים מהנהרות לצורכי השקיה במקום אל ימת אראל. עקב כך, החלה הימה להתייבש, ובשנות השישים ירד מפלסה ב-20 ס"מ בממוצע מדי שנה. בשנות השבעים קצב זה שולש כמעט, ועמד על 50–60 ס"מ בשנה, והתגבר ל-80–90 ס"מ בשנה בעשור שלאחר מכן. בשנת 1960 הייתה ימת אראל הרביעית בגודלה בעולם, שטחה היה קרוב ל-68,000 קמ"ר (כשטחה של הרפובליקה של אירלנד) ונפחה 1,100 קמ"ק. בשנת 1998 עמד שטחה על 28,687 קמ"ר (השמינית בגודלה בעולם). מליחות הימה עלתה בתקופה זו מרמה של 10 גרם לליטר ל-45 גרם לליטר. חלק הדרומי של הימה מתייבש כיום בקצב מהיר יותר מהתחזיות. מליחותו היא פי 2.4 ממי ים. ככל הנראה יתייבש כליל חלקו המערבי של החלק הדרומי עד שנת 2025. התייבשות מלאה ראשונה של החלק הדרום-מערבי תועדה לראשונה ב-19 באוגוסט 2014. החלק הצפוני עמוק יותר וייתכן שלא יתייבש. ימת אראל נחשבת דוגמה של [[קריסה אקולוגית]], שכן [[מערכת אקולוגית|המערכת האקולוגית]] של הימה ושל דלתות הנהרות שמזינים אליה הושמדו כמעט לחלוטין, בעיקר בגלל הגדלת המליחות במקום. הים הנסוג הותיר שטחים עצומים מכוסים במלח ובכימיקלים רעילים (הנובעים מ[[זיהום תעשייתי]] שאריות [[חומרי הדברה]] ו[[דשן כימי|דשנים]] וניסוים בנשק כימי. גידולי כותנה שהיו באזור זיהמו את המקום בחומרי הדברה בעייתיים כמו [[DDT]], וכן המקום מזוהם ב[[PCB]] וב[[מתכות כבדות]]. הריכוזים של המזהמים עלו הן במים והן בקרקע. כמו כן אבק שמכיל את החומרים האלה מתפזר ומפיץ את הזיהום ברחבי האזור. אנשים ליד ימת אראל נפגעים מהזיהום דרך מי שתייה, ודרך זיהום אוויר ב[[חומר חלקיקי]] רעיל שמופץ בסופות אבק. בנוסף לכך קיים [[זיהום במזון]] דרך כניסת מזהמים לשרשרת המזון. כתוצאה מדברים אלה האזור סביב האגם סובל ממחסור במים ובעיות בריאות כמו רמות גבוהות של כמה סוגי סרטן וכן מחלות ריאה. שיעור התמותה בקרב ילדים באזור עומד על 75 מתוך אלף לידות, ושיעור תמותת האמהות בלידה הוא 12 מתוך 1000 לידות.[https://en.wikipedia.org/wiki/Aral_Sea]

[[קובץ:Lake Chad map showing receding water area and level 1972-2007.svg|ממוזער|200px|השינוי בשטחו של אגם צ'אד בשנים 1972 - 2007.]]

−

* '''אגם צ'אד''' (Lake Chad) או ימת צ'אד - היה בעבר האגם הרביעי בגודלו בכל אפריקה. שטחו המקורי נע בין 10 ל-26 אלף קילומטרים רבועים (קמ"ר) להשוואה - שטחה של מדינת ישראל הוא 20 אלף קמ"ר. האגם היה בעל נפח של 72 קילומטרים מעוקבים. עד שנת 2000 השטח שלו ירד ל-1,500 קמ"ר. מחקר משנת 2001 שפורסם ב-Journal of Geophysical Research טען כי [[רעיית יתר]] באזור מסביב לאגם גררה [[מדבור]] וירידה בצמחיה מסביב לאגם. האגם כיום הוא בעל עומק ממוצע רדוד למדי - של מטר וחצי. האגם שוכן על גבול ארבע מדינות: צ'אד, קמרון, ניגריה וניז'ר. חשיבות האגם נובעת מכך שהוא מספק מים לאוכלוסיה של 30 מיליון איש שחים לידו, סמוך לסהרה. לפי Global Resource Information Database של [[תכנית הסביבה של האומות המאוחדות]], בתקופה בין 1963 ל-1998 שטחו של אגם צ'אד הצטמצם ל-5% משטחו המקורי. עם זאת צילומי לווין משנת 2007 הראו שיפור כלשהו בשטח האגם. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Chad]בתחילת 2018 מועצת הביטחון של [[ארגון האומות המאוחדות]] הכירה רשמית בשינויי האקלים כאחת הסיבות בעיקריות למלחמות וסכסוכים באזור הסאהל ומערב אפריקה, כאשר באזורים אלה נמצאים 26 מדינות באפריקה. כדוגמה הם לקחו את המקרה של התייבשות רוב אגם צ'אד בגלל שינויי האקלים מה שגרם לבצורת רעב ומלחמות{{הערה|Climate Home [http://www.climatechangenews.com/2018/01/31/climate-change-affecting-stability-across-west-africa-sahel-un-security-council/ Climate change affecting stability across West Africa and Sahel: UN security council] 31.01.2018}}

+

* '''אגם צ'אד''' (Lake Chad) או ימת צ'אד - היה בעבר האגם הרביעי בגודלו בכל אפריקה. שטחו המקורי נע בין 10 ל-26 אלף קילומטרים רבועים (קמ"ר) להשוואה - שטחה של מדינת ישראל הוא 20 אלף קמ"ר. האגם היה בעל נפח של 72 קילומטרים מעוקבים. עד שנת 2000 השטח שלו ירד ל-1,500 קמ"ר. מחקר משנת 2001 שפורסם ב-Journal of Geophysical Research טען כי [[רעיית יתר]] באזור מסביב לאגם גררה [[מדבור]] וירידה בצמחיה מסביב לאגם. האגם כיום הוא בעל עומק ממוצע רדוד למדי - של מטר וחצי. האגם שוכן על גבול ארבע מדינות: צ'אד, קמרון, ניגריה וניז'ר. חשיבות האגם נובעת מכך שהוא מספק מים לאוכלוסיה של 30 מיליון איש שחים לידו, סמוך לסהרה. לפי Global Resource Information Database של [[תכנית הסביבה של האומות המאוחדות]], בתקופה בין 1963 ל-1998 שטחו של אגם צ'אד הצטמצם ל-5% משטחו המקורי. עם זאת צילומי לווין משנת 2007 הראו שיפור כלשהו בשטח האגם. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Chad]בתחילת 2018 מועצת הביטחון של [[ארגון האומות המאוחדות]] הכירה רשמית בשינויי האקלים כאחת הסיבות בעיקריות למלחמות וסכסוכים באזור הסאהל ומערב אפריקה, כאשר באזורים אלה נמצאים 26 מדינות באפריקה. כדוגמה הם לקחו את המקרה של התייבשות רוב אגם צ'אד בגלל שינויי האקלים מה שגרם לבצורת רעב ומלחמות{{הערה|Climate Home [http://www.climatechangenews.com/2018/01/31/climate-change-affecting-stability-across-west-africa-sahel-un-security-council/ Climate change affecting stability across West Africa and Sahel: UN security council] 31.01.2018}}

* '''אגם Poopó''' (ספרדית: Lago Poopó) הוא אגם מלוחים גדול הממוקם בהרי Altiplano ב-Oruro, בוליביה, בגובה של כ-3,700 מטר. האגם היה ארוך ורחב (90 על 32 ק"מ) אבל רדוד, החלק הקבוע של גוף האגם כיסה כ-1,000 קמ"ר והוא היה האגם השני בגודלו במדינה. האגם קיבל את רוב המים שלו מן נהר Desaguadero, אשר זורם מאגם Titicaca בקצה הצפוני של Altiplano. מאחר שלאגם לא היה כל מוצא גדול, ועומק ממוצע של פחות מ-3 מטר, פני השטח היו שונים מאוד על בסיס עונתי. ב-2002 הוכרז האגם כאתר לשימור לפי [[אמנת רמסאר]]. בדצמבר 2015, האגם התייבש לחלוטין, והשאיר רק כמה ביצות. למרות שהאגם התייבש לחלוטין כמה פעמים בעבר, לא נראה שהוא יתאושש הפעם. הגורמים המוצעים לירידה הם המסה של הקרחונים של האנדים ואובדן מימיהם, בגלל בצורת עקב שינויי אקלים, כמו גם המשך הסטת מים ל[[כרייה]] ולחקלאות. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Poop%C3%B3]{{הערה|שם=NG2018|[https://www.nationalgeographic.com/magazine/2018/03/drying-lakes-climate-change-global-warming-drought/ Some of the World's Biggest Lakes Are Drying Up. Here's Why.] נשיונל גאוגרפיק, מרץ 2018}}

[[קובץ:Urmia lake drought.gif|ממוזער|130px|התייבשות ימת אורמיה באיראן בין השנים 1984 ל-2014. שטח האגם התכווץ ל-10% מגודלו המקורי]]

שורה 33: שורה 33:

מספר נהרות באזור המזרח התיכון סובלים מהתייבשות. במקום זה [[התחממות עולמית במזרח התיכון|משבר האקלים גורם להחרפת בעיות של בצורת]] ודבר זה מצטרף לבעיות אחרות מעשה ידי אדם – [[גידול דמוגרפי]] מהיר, היעדר תכנון לאומי של משק המים או תכנון לקוי של החקלאות, משטרים טוטליטריים והתדרדרות אקולוגית. משבר האקלים מעצים את הבעיות האחרות ומגביר חוסר יציבות של המצב (פגיעה ב[[חוסן]]) {{הערה|שם=isees|1= ארנון סופר ואנטון ברקובסקי, [http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=703 שינוי האקלים ומשבר המים במזרח התיכון – מפסימיות לפרגמטיות], אקולוגיה וסביבה, דצמבר 2017, גליון 4, (עמ' 11-6)}}

−

* '''נהר הפרת''' - מימי הפרת מנוצלים על ידי טורקיה סוריה ועיראק. יש עדויות על הרעה בכמות המשקעים החל משנות ה-90 של המאה ה-20 והפחתה נוספת בגלל הסכרים הטורקים בנהר הפרת. עד שנות ה-90 ספיקת הפרת בכניסה לסוריה הגיעה ל-32 מיליארד מ"ק בשנה. בשנת 1985 צרכה עיראק לפחות 17–20 מיליארד מ"ק, סוריה כ-4 מיליארד מ"ק, טורקיה כמיליארד מ"ק, והיתרה – 7–8 מיליארד מ"ק, התנקזה ברובה לים. מאז שנות ה-90 לקחה טורקיה (באופן חד צדדי) כ-15 מיליארד מ"ק, והותירה לסוריה ולעיראק רק כ-15 מיליארד מ"ק, דהיינו מחצית הכמות שנכנסה בעבר. מתוך כמות זו לקחה סוריה כ-8 מיליארד, והותירה לעיראק 7 מיליארד מ"ק. מפות הלוויין, מעידות על צמצום דרסטי של עיבוד שטחי חקלאות בעמק הפרת בעירק והחמרת סופות האבק באזור. {{הערה|שם=isees}} הדבר מקטין את ההספקה המקומית של מזון לתושבי עיראק ומאיץ תהליכי [[עיור]] כמו גם בעיות חברתיות בסוריה ובעיראק. הפגיעה בחקלאים באזורים חקלאות בסוריה עקב שילוב של הפחתת המים בנהרות וכן [[בצורת]] היו חלק מ[[רקע סביבתי וחברתי למלחמת האזרחים בסוריה]]{{הערה|שם=isees}} התחזיות של שינוי האקלים באזור צופות הפחתה בכמות המשקעים המזינים ישירות ובעקיפין את הפרת והחידקל משטחה של טורקיה. דבר שצפוי לגרום לירידה של כרבע מסך כל הספיקות בנהרות וביובליהם ב-25–30 השנים הקרובות.{{הערה|שם=isees}}

+

* '''נהר הפרת''' - מימי הפרת מנוצלים על ידי טורקיה סוריה ועיראק. יש עדויות על הרעה בכמות המשקעים החל משנות ה-90 של המאה ה-20 והפחתה נוספת בגלל הסכרים הטורקים בנהר הפרת. עד שנות ה-90 ספיקת הפרת בכניסה לסוריה הגיעה ל-32 מיליארד מ"ק בשנה. בשנת 1985 צרכה עיראק לפחות 17–20 מיליארד מ"ק, סוריה כ-4 מיליארד מ"ק, טורקיה כמיליארד מ"ק, והיתרה – 7–8 מיליארד מ"ק, התנקזה ברובה לים. מאז שנות ה-90 לקחה טורקיה (באופן חד צדדי) כ-15 מיליארד מ"ק, והותירה לסוריה ולעיראק רק כ-15 מיליארד מ"ק, דהיינו מחצית הכמות שנכנסה בעבר. מתוך כמות זו לקחה סוריה כ-8 מיליארד, והותירה לעיראק 7 מיליארד מ"ק. מפות הלוויין, מעידות על צמצום דרסטי של עיבוד שטחי חקלאות בעמק הפרת בעירק והחמרת סופות האבק באזור. {{הערה|שם=isees}} הדבר מקטין את ההספקה המקומית של מזון לתושבי עיראק ומאיץ תהליכי [[עיור]] כמו גם בעיות חברתיות בסוריה ובעיראק. הפגיעה בחקלאים באזורים חקלאות בסוריה עקב שילוב של הפחתת המים בנהרות וכן [[בצורת]] היו חלק מ[[רקע סביבתי וחברתי למלחמת האזרחים בסוריה]]{{הערה|שם=isees}} התחזיות של שינוי האקלים באזור צופות הפחתה בכמות המשקעים המזינים ישירות ובעקיפין את הפרת והחידקל משטחה של טורקיה. דבר שצפוי לגרום לירידה של כרבע מסך כל הספיקות בנהרות וביובליהם ב-25–30 השנים הקרובות.{{הערה|שם=isees}}

* '''נהר החידקל''' - קיימים סכרים רבים לצרכי השקיה בעיראק ובטורקיה. הסכרים נבנו גם כדי למנוע הצפות ידועות לשמצה בעיראק שהיו מתרחשות באפריל בעקבות הפשרת שלגים עונתית בטורקיה. הסכרים האחרונים בטורקיה מעוררים מחלוקת בגלל השפעות סביבתיות בטורקיה וכן ההשפעה של הפחתת זרימת המים בעיראק. בשנת 2014 הושגה התקדמות במגעים על שיתופי פעולה על מידע בין המדינות. כרגע אין בעיה גדולה בחידקל אבל יש חשש שייבוש הפרת יחייב את עירק בהעברת מים מהחידקל לעמק הפרת. טורקיה, שבעבר לא השתמשה במי החידקל, מתכוננת לקחת מהמים הללו לפחות 6 מיליארד מ"ק. {{הערה|שם=isees}}

−

* '''נהר הנילוס''' - מאז 1967 מתועדת ירידה חזקה בספיקת הנילוס. הממוצע הרב-שנתי של ספיקת הנילוס היה במשך שנים רבות כ-84 מיליארד מ"ק בשנה, בשנת 1984 הגיעה הספיקה ל-35 מיליארד מ"ק, מאז היו שנים ברוכות אבל המגמה היא של הפחתה בספיקה. נתוני הספיקה השנתית של הנילוס הכחול בכניסה לחרטום: בין השנים 1900–1965 נמדדו כ-56–58 מיליארד מ"ק, בין השנים 1966–1992 נמדדו 50 מיליארד מ"ק, ובשנת 2008 נמדדו 42 מיליארד מ"ק. התחזית היא להפחתה נוספת בעתיד. {{הערה|שם=isees}} עקב גידול אוכלוסין וגידול בחקלאות באפריקה יש גם גידול בצריכת המים ומחסור במים. אתיופיה החלה למחות על כך שאף על פי שמרבית מי הנילוס מגיעים ממקורות הנילוס הכחול שבשטחה, היא קופחה על-ידי הבריטים ואחר על-ידי מצרים. מאז שנת 2000, מאיימת אתיופיה על ביטחון אספקת המים של מצרים וסודאן. היא החלה לבנות כמה סכרים על הנילוס הכחול. הדבר הוביל לירידה בספיקת הנילוס במצרים, שהייתה גורם משמעותי בהפסקת מפעלי הפיתוח בסיני ובמדבר הדרומי (מפעל הטושקה) ובהפגנות נגד המשטר בנושא מחסור ואיכות ירודה של מים לשתיה וחקלאות.{{הערה|שם=isees}} הדבר עלול לפגוע ב[[כלכלת מצרים]] והוא מתנגש עם המגמות של גידול אוכלוסין במצרים. הדבר עלול לגרור גם מתיחות בין מצרים סודן ואתיופיה.

+

* '''נהר הנילוס''' - מאז 1967 מתועדת ירידה חזקה בספיקת הנילוס. הממוצע הרב-שנתי של ספיקת הנילוס היה במשך שנים רבות כ-84 מיליארד מ"ק בשנה, בשנת 1984 הגיעה הספיקה ל-35 מיליארד מ"ק, מאז היו שנים ברוכות אבל המגמה היא של הפחתה בספיקה. נתוני הספיקה השנתית של הנילוס הכחול בכניסה לחרטום: בין השנים 1900–1965 נמדדו כ-56–58 מיליארד מ"ק, בין השנים 1966–1992 נמדדו 50 מיליארד מ"ק, ובשנת 2008 נמדדו 42 מיליארד מ"ק. התחזית היא להפחתה נוספת בעתיד. {{הערה|שם=isees}} עקב גידול אוכלוסין וגידול בחקלאות באפריקה יש גם גידול בצריכת המים ומחסור במים. אתיופיה החלה למחות על כך שאף על פי שמרבית מי הנילוס מגיעים ממקורות הנילוס הכחול שבשטחה, היא קופחה על-ידי הבריטים ואחר על-ידי מצרים. מאז שנת 2000, מאיימת אתיופיה על ביטחון אספקת המים של מצרים וסודאן. היא החלה לבנות כמה סכרים על הנילוס הכחול. הדבר הוביל לירידה בספיקת הנילוס במצרים, שהייתה גורם משמעותי בהפסקת מפעלי הפיתוח בסיני ובמדבר הדרומי (מפעל הטושקה) ובהפגנות נגד המשטר בנושא מחסור ואיכות ירודה של מים לשתיה וחקלאות.{{הערה|שם=isees}} הדבר עלול לפגוע ב[[כלכלת מצרים]] והוא מתנגש עם המגמות של גידול אוכלוסין במצרים. הדבר עלול לגרור גם מתיחות בין מצרים סודן ואתיופיה.

[[קובץ:Lake mead july 2009.jpg|ממוזער|אגם מיד בנהר הקולורדו ב-2010, בתמונה נראית "טבעת האמבטיה", סימן המראה עד איזה גובה הגיעו מי האגם בעבר]]

−

* '''נהר קולורדו''' (באנגלית: Colorado River) הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גראנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. משערים שחברות אלו התמוטטו בשל שילוב של סיבות, בהן בצורת חמורה ושיטות עיבוד אדמה לקויות. {{הערה|ניתוח נרחב של התמוטטות זו מופיע בפרק של הספר [[התמוטטות]] מאת [[ג'ארד דיימונד]]}}. מרבית הילידים השוכנים כיום באגן הם צאצאים של קבוצות אחרות שהתיישבו באזור מאוחר יותר, לפני 1,000 שנים. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל-1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב-1935. שנוסח הסכם נהר הקולורדו בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוא היה מבוסס על פחות מ-30 שנים של מדידות שהגיעו למסקנה שהספיקה השנתית של הנהר בליז פרי היא 21.6 מיליארד מ"ק מים. מחקרים מודרניים המבוססים על טבעות עצים גילו ששלושים שנים אלו היו כנראה הגשומות ביותר בתקופה של 500 עד 1,200 השנים האחרונות, וכי הספיקה השנתית הטבעית הממוצעת לאורך זמן בליז פרי היא ככל הנראה 16.7 מיליארד מ"ק, בהשוואה לזרם הטבעי בשפך 20.1 מיליארד מ"ק. משום כך הוקצבו למשתמשים יותר מים ממה שבפועל זורם בנהר. שנות [[בצורת]] החריפו את בעיית הקצבת היתר של המים. כולל הבצורת בשנות ה-50 של המאה ה-20 שבמהלכן היו כמה שנים רצופות של ספיקה נמוכה במיוחד המשמשות לעיתים קרובות בתכנון של "התסריט הגרוע ביותר". הבצורת המתועדת החמורה ביותר החלה בתחילת המאה ה-21, שבה הזרימה בנהר הגיעה לרמה רגילה או מעליה רק בארבע שנים בין שנת 2000 לשנת 2012. המים במאגרים הראשיים באגן צנחו לשפל חסר תקדים. אגם פאוול התכווץ לכדי שליש מהקיבולת שלו בתחילת 2005, הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז שהמאגר החל להתמלא ב-1969. אגן הניקוז חווה מגמת התחממות, שאליה נלוו הפשרת שלגים מוקדמת והצטמצמות המשקעים. מחקר מ-2004 הראה שצמצום שבין 1% ל-6% של המשקעים יוביל לירידה בכמות הנגר ב-18% עד שנת 2050. האחסון הממוצע של המאגרים קטן בלפחות 32%, תוך כדי פגיעה באספקת המים לאזור ובייצור החשמל. מחקר שנערך על ידי מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה ב-2008 ניבא שהן אגם מיד והן אגם פאוול ניצבים בפני סיכוי סביר של הצטמצמות המים לרמה שתמנע שימוש באגם או "בריכה מתה" עד 2021 אם ימשכו המגמות הנוכחיות של התייבשות וקצב השימוש במים. בשלהי 2010 הצטמצם אגם מיד עד לגובה של כ-2.5 מטרים מעל גובה "אזהרת בצורת", רמה שבה אריזונה ונבדה יהיו חייבות לקצוב את המים כפי שהותווה בהסכם נהר הקולורדו. למרות זרימה מעל הממוצע ב-2011 שהגביהה את המאגר הענק ביותר מ-9 מטרים. תנאי בצורת קיצונית חזרו ב-2012 וב-2013. רמות המים במאגרים היו כל כך נמוכות בתחילת שנת 2014 ולשכת הטיוב נאלצה לצמצם את שחרור המים מאגם פאוול ב-925 מיליון מ"ק – הפעם הראשונה שבוצע צמצום בסדר גדול כזה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר אגם פאוול התמלא לראשונה. עקב כך צנח אגם מיד שבהמשך לשפל הגדול ביותר בתולדותיו מאז 1937, כאשר התמלא לראשונה. פיתוח מהיר וצמיחה כלכלית מסבכים עוד יותר את נושא אספקת המים המובטחת, בייחוד בקדימות בזכויות המים שיש לקליפורניה על אלו של נבדה ואריזונה. במקרה של צמצום באספקת המים, יצטרכו נבדה ואריזונה לסבול קיצוצים חריפים לפני שיחול קיצוץ בהקצבה של קליפורניה, הגדולה מההקצבה של שתי המדינות ביחד.אף שיושמו צעדים קפדניים לשימור המים, הסיכון של מחסור חריף במים באגן הנהר קולורדו ממשיך לגדול מדי שנה. כמו כן הזרימה הנמוכה בנהר גורמת למליחות גבוה של המים במורד הזרם ולפגיעה במערכות אקולוגיות בדלתא של הנהר.

+

* '''נהר קולורדו''' (באנגלית: Colorado River) הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גראנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. משערים שחברות אלו התמוטטו בשל שילוב של סיבות, בהן בצורת חמורה ושיטות עיבוד אדמה לקויות. {{הערה|ניתוח נרחב של התמוטטות זו מופיע בפרק של הספר [[התמוטטות]] מאת [[ג'ארד דיימונד]]}}. מרבית הילידים השוכנים כיום באגן הם צאצאים של קבוצות אחרות שהתיישבו באזור מאוחר יותר, לפני 1,000 שנים. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל-1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב-1935. שנוסח הסכם נהר הקולורדו בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוא היה מבוסס על פחות מ-30 שנים של מדידות שהגיעו למסקנה שהספיקה השנתית של הנהר בליז פרי היא 21.6 מיליארד מ"ק מים. מחקרים מודרניים המבוססים על טבעות עצים גילו ששלושים שנים אלו היו כנראה הגשומות ביותר בתקופה של 500 עד 1,200 השנים האחרונות, וכי הספיקה השנתית הטבעית הממוצעת לאורך זמן בליז פרי היא ככל הנראה 16.7 מיליארד מ"ק, בהשוואה לזרם הטבעי בשפך 20.1 מיליארד מ"ק. משום כך הוקצבו למשתמשים יותר מים ממה שבפועל זורם בנהר. שנות [[בצורת]] החריפו את בעיית הקצבת היתר של המים. כולל הבצורת בשנות ה-50 של המאה ה-20 שבמהלכן היו כמה שנים רצופות של ספיקה נמוכה במיוחד המשמשות לעיתים קרובות בתכנון של "התסריט הגרוע ביותר". הבצורת המתועדת החמורה ביותר החלה בתחילת המאה ה-21, שבה הזרימה בנהר הגיעה לרמה רגילה או מעליה רק בארבע שנים בין שנת 2000 לשנת 2012. המים במאגרים הראשיים באגן צנחו לשפל חסר תקדים. אגם פאוול התכווץ לכדי שליש מהקיבולת שלו בתחילת 2005, הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז שהמאגר החל להתמלא ב-1969. אגן הניקוז חווה מגמת התחממות, שאליה נלוו הפשרת שלגים מוקדמת והצטמצמות המשקעים. מחקר מ-2004 הראה שצמצום שבין 1% ל-6% של המשקעים יוביל לירידה בכמות הנגר ב-18% עד שנת 2050. האחסון הממוצע של המאגרים קטן בלפחות 32%, תוך כדי פגיעה באספקת המים לאזור ובייצור החשמל. מחקר שנערך על ידי מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה ב-2008 ניבא שהן אגם מיד והן אגם פאוול ניצבים בפני סיכוי סביר של הצטמצמות המים לרמה שתמנע שימוש באגם או "בריכה מתה" עד 2021 אם ימשכו המגמות הנוכחיות של התייבשות וקצב השימוש במים. בשלהי 2010 הצטמצם אגם מיד עד לגובה של כ-2.5 מטרים מעל גובה "אזהרת בצורת", רמה שבה אריזונה ונבדה יהיו חייבות לקצוב את המים כפי שהותווה בהסכם נהר הקולורדו. למרות זרימה מעל הממוצע ב-2011 שהגביהה את המאגר הענק ביותר מ-9 מטרים. תנאי בצורת קיצונית חזרו ב-2012 וב-2013. רמות המים במאגרים היו כל כך נמוכות בתחילת שנת 2014 ולשכת הטיוב נאלצה לצמצם את שחרור המים מאגם פאוול ב-925 מיליון מ"ק – הפעם הראשונה שבוצע צמצום בסדר גדול כזה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר אגם פאוול התמלא לראשונה. עקב כך צנח אגם מיד שבהמשך לשפל הגדול ביותר בתולדותיו מאז 1937, כאשר התמלא לראשונה. פיתוח מהיר וצמיחה כלכלית מסבכים עוד יותר את נושא אספקת המים המובטחת, בייחוד בקדימות בזכויות המים שיש לקליפורניה על אלו של נבדה ואריזונה. במקרה של צמצום באספקת המים, יצטרכו נבדה ואריזונה לסבול קיצוצים חריפים לפני שיחול קיצוץ בהקצבה של קליפורניה, הגדולה מההקצבה של שתי המדינות ביחד.אף שיושמו צעדים קפדניים לשימור המים, הסיכון של מחסור חריף במים באגן הנהר קולורדו ממשיך לגדול מדי שנה. כמו כן הזרימה הנמוכה בנהר גורמת למליחות גבוה של המים במורד הזרם ולפגיעה במערכות אקולוגיות בדלתא של הנהר.

−

* '''נהר הריין'''. הריין הוא נהר שאורכו 1,233 קילומטר - זהו הנהר הארוך במערב אירופה. מקורותיו בהרי האלפים בדרום שווייץ ובצפון איטליה והוא זורם צפונה דרך אגם קונסטנץ, גרמניה והולנד עד שנשפך לים הצפוני. גל חום שהיה בשנת 2018 יחד עם [[בצורת]] באזור גרמו לירידת מפלס אגם Constance ו[[המסת קרחונים ושלגים עקב שינוי אקלים|המסת הקרחונים והשלגים בהרי האלפים]]. גורמים אלו גרמו לירידה ניכרת במפלס הנהרות בגרמניה בקיץ 2018, עד כי אוניות מעבורת התקשו לעבור בנהר הריין. האוניות נאלצו להפחית את כמות המטען כדי שהאונייה לא תיגע בקרקעית. המפלס בנהרות האלבה והדנובה גם ירד מאוד. 80% מ-223 מיליוני טון המטענים שמועברים באוניות בגרמניה עוברים בריין. כעת חלק ניכר של מטענים שקודם הועברו בנהרות נאלצים לעבור ביבשה. יש מטענים שבגלל משקלם לא יכולים לעבור מרחק רב ביבשה ואז אי אפשר להעביר אותם, דבר זה שהפסיק לדוגמה בנייה של [[טורבינת רוח]] חשמלית. בסוף אוקטובר העומק בנהר הריין במקום אחד הגיע ל-25.4 סנטימטר. האוניות יכלו לעבור רק בתעלה שנחפרה במיוחד בגלל זה אבל גם עומק המים בה הגיע רק ל-1.5 מטר. תחנות כוח נסגרו כי אי אפשר היה להעביר נפט במיכליות. חצי מהמעבורות בגרמניה הפסיקו לתפקד וחברות שיט נוסעים נאלצו להעביר את הנוסעים חלק מהזמן באוטובוסים. הנזקים של החקלאים בגרמניה בלבד מגיעים למיליארדים. {{הערה| Christopher F. Schuetze [https://www.nytimes.com/2018/11/04/world/europe/rhine-drought-water-level.html The Rhine, a Lifeline of Germany, Is Crippled by Drought] 4 בנובמבר 2018, The New York Times}}

+

* '''נהר הריין'''. הריין הוא נהר שאורכו 1,233 קילומטר - זהו הנהר הארוך במערב אירופה. מקורותיו בהרי האלפים בדרום שווייץ ובצפון איטליה והוא זורם צפונה דרך אגם קונסטנץ, גרמניה והולנד עד שנשפך לים הצפוני. גל חום שהיה בשנת 2018 יחד עם [[בצורת]] באזור גרמו לירידת מפלס אגם Constance ו[[המסת קרחונים ושלגים עקב שינוי אקלים|המסת הקרחונים והשלגים בהרי האלפים]]. גורמים אלו גרמו לירידה ניכרת במפלס הנהרות בגרמניה בקיץ 2018, עד כי אוניות מעבורת התקשו לעבור בנהר הריין. האוניות נאלצו להפחית את כמות המטען כדי שהאונייה לא תיגע בקרקעית. המפלס בנהרות האלבה והדנובה גם ירד מאוד. 80% מ-223 מיליוני טון המטענים שמועברים באוניות בגרמניה עוברים בריין. כעת חלק ניכר של מטענים שקודם הועברו בנהרות נאלצים לעבור ביבשה. יש מטענים שבגלל משקלם לא יכולים לעבור מרחק רב ביבשה ואז אי אפשר להעביר אותם, דבר זה שהפסיק לדוגמה בנייה של [[טורבינת רוח]] חשמלית. בסוף אוקטובר העומק בנהר הריין במקום אחד הגיע ל-25.4 סנטימטר. האוניות יכלו לעבור רק בתעלה שנחפרה במיוחד בגלל זה אבל גם עומק המים בה הגיע רק ל-1.5 מטר. תחנות כוח נסגרו כי אי אפשר היה להעביר נפט במיכליות. חצי מהמעבורות בגרמניה הפסיקו לתפקד וחברות שיט נוסעים נאלצו להעביר את הנוסעים חלק מהזמן באוטובוסים. הנזקים של החקלאים בגרמניה בלבד מגיעים למיליארדים. {{הערה| Christopher F. Schuetze [https://www.nytimes.com/2018/11/04/world/europe/rhine-drought-water-level.html The Rhine, a Lifeline of Germany, Is Crippled by Drought] 4 בנובמבר 2018, The New York Times}}

==התייבשות נהרות ואגמים בישראל==

שורה 56: שורה 56:

בשנים האחרונות יש יותר יותר שנים שבו מפלס מי הכנרת ירד מתחת לקו האדום החדש של מינוס 213 מטרים מתחת לפני הים ( מתחתיו אסור לשאוב) והתקרבה מספר פעמים אל הקו השחור. החשש מירידת המפלס מתחת לקו האדום והתקרבות לקו השחור היא שהכנרת תהפוך לאגם מלוח שלא ניתן לשתות את מימיו. המלחה כזו היא [[תהליך בלתי הפיך]] - שכן שכבות מים מלוחים שכיום נמצאות בתחתית האגם ולא מתערבבות עם השכבות העליונות עקב לחץ המים, עלולות להתערבב עם שאר המים ולגרור מצב שכל המים באגם יהפכו מלוחים מידי.

−

בשנת 2018 הכנרת היתה נמוכה כמעט בחמישה מטרים (4.915 מטר) מהמפלס העליון שלה, ו-71 סנטימטר מתחת לקו האדום התחתון שמתחתיו אסור לשאוב את המים עקב חשש להמלחה. הגעה אל מתחת לקו זה בסוף עונת הגשמים נחשבת לפי דובר רשות המים למצב חריג ולא טוב. היה חשש שהכנרת תגיע לקו השחור בסוף קיץ 2018. בזמן בצורת, מתאדים מהאגם מים בכמות שמורידה את המפלס ב-0.5 עד 1 סנטימטר, גם ללא כל שאיבה. רמת המליחות באגם עלתה בשנת 2018 לרמת המליחות הגבוהה ביותר שנמדדה בחמישים השנים האחרונות, וזאת למרות שבשלוש השנים בין 2015 ל-2018 כמעט הפסיקו לחלוטין לשאוב מהכנרת מים. דובר רשות המים טען בשנת 2018 כי המחסור המצטבר במים בכנרת בחמש השנים של 2013-2018 הוא הגדול ביותר במאה השנים האחרונות. {{הערה|יובל בגנו, [https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-649333 עכשיו זה רשמי: הכנרת לא רק רועדת, היא גם נכחדת], מעריב, 08.07.2018}} כצעד חירום נשקל גם להזרים מים שמקורם ב[[התפלה בישראל|התפלה]] אל הכנרת. בשנת 2019 המפלס עלה שוב ב-3 מטרים עקב שנת גשמים ברוכה.

+

בשנת 2018 הכנרת היתה נמוכה כמעט בחמישה מטרים (4.915 מטר) מהמפלס העליון שלה, ו-71 סנטימטר מתחת לקו האדום התחתון שמתחתיו אסור לשאוב את המים עקב חשש להמלחה. הגעה אל מתחת לקו זה בסוף עונת הגשמים נחשבת לפי דובר רשות המים למצב חריג ולא טוב. היה חשש שהכנרת תגיע לקו השחור בסוף קיץ 2018. בזמן בצורת, מתאדים מהאגם מים בכמות שמורידה את המפלס ב-0.5 עד 1 סנטימטר, גם ללא כל שאיבה. רמת המליחות באגם עלתה בשנת 2018 לרמת המליחות הגבוהה ביותר שנמדדה בחמישים השנים האחרונות, וזאת למרות שבשלוש השנים בין 2015 ל-2018 כמעט הפסיקו לחלוטין לשאוב מהכנרת מים. דובר רשות המים טען בשנת 2018 כי המחסור המצטבר במים בכנרת בחמש השנים של 2013-2018 הוא הגדול ביותר במאה השנים האחרונות. {{הערה|יובל בגנו, [https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-649333 עכשיו זה רשמי: הכנרת לא רק רועדת, היא גם נכחדת], מעריב, 08.07.2018}} כצעד חירום נשקל גם להזרים מים שמקורם ב[[התפלה בישראל|התפלה]] אל הכנרת. בשנת 2019 המפלס עלה שוב ב-3 מטרים עקב שנת גשמים ברוכה.

איכות מי הכנרת נמצאת בתהליך התדרדרות, בשל הפרת המאזן בין אספקת מי גשם מתוקים לנביעה טבעית של מי-תהום המלוחים פי-10 ממליחות מי הים התיכון{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13270|כותרת=אגם הכינרת : מליחות הכינרת|תאריך_וידוא=2019-04-17|אתר=lib.cet.ac.il}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.zavit.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7%94%d7%95-%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%9b%d7%a0%d7%a8%d7%aa-%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%a1/|כותרת=משהו עולה בכנרת, וזה לא המפלס {{!}} זווית|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2019-04-17}}}}. מליחות המים הגיעה לשיאה בשנת 1964 ועמדה על כ-400 מיליגרם מלח לליטר מים, אך מאז שהוקם מוביל מים מלוחים, שהיטה חלק ניכר מהמים המלוחים אל נהר הירדן דרומית לכנרת, פחתה המליחות והיא עומדת על כ-250 מיליגרם מלח לליטר - זו מליחות רבה מכדי להשתמש במי הכנרת ל[[חקלאות|גידולים]] רגישים למליחות כגון [[אבוקדו]] ו[[מנגו]], אך בתקני המים בישראל עדיין עומדת בגבול המותר למי שתייה. עם זאת, המליחות מורגשת היטב בטעם המים{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=מקום לדאגה: מי הכנרת נעשים מלוחים יותר|אתר=ynet|תאריך=2016-06-18|כתובת=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4817124,00.html|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-04-17}}}} כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר ב[[חורף]] וב[[אביב]]) וב[[כלור|הכלרה]] לשם [[חיטוי]]. על מנת לעמוד בדרישות לאיכות מי-שתייה. לשם כך הוקם ב[[מאגר אשכול|אתר אשכול]] מתקן לסינון המים. מתקן זה הביא להפחתת [[עכירות]]ם, לשיפור איכותם [[מיקרואורגניזם|המיקרוביאלית]] ולהורדת רמת הכלרה בלתי רצויה, אך אין בו מענה לבעיית המליחות. פרנסי הסביבה לוחצים לפתרון בדמות מפעל התפלה{{הערה|[https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5115265,00.html בטבריה חוששים להישאר בלי מים - ומבקשים מתקן התפלה]}}.

שורה 65: שורה 65:

* '''אגם החולה''' - ייבוש מכוון של אגם-ביצתי בישראל בשנות ה-50, הרעיון היה קבלת שטחי חקלאות עשירים וגדולים. הדבר גרר מחאה שהובילה להקמת [[החברה להגנת הטבע]]. התברר שהקרקע בעייתית לגידולים חקלאיים וכי הדבר גורר גם זיהום של הכנרת. בשנים האחרונות מנסים להציף חלקים מהאגם.

−

* '''[[התייבשות ים המלח]]''' ים המלח הולך ומאבד משטחו ומפלס המים שלו יורד. הדבר נובע ממספר תהליכים בהם הקטנת הזרימה של מים מתוקים מנהר הירדן עקב צריכת יותר מים ל[[משק המים בישראל]] ומשק המים של ירדן וסוריה, הגברת אידוי המים על ידי תעשיות המלח ואולי גם הגדלת החום עקב [[שינויי אקלים בישראל]]. התייבשות זו מאיימת על תעשיית התיירות והישובים במקום והיא גם מהווה סכנה בטיחותית עקב בולענים.

+

* '''[[התייבשות ים המלח]]''' ים המלח הולך ומאבד משטחו ומפלס המים שלו יורד. הדבר נובע ממספר תהליכים בהם הקטנת הזרימה של מים מתוקים מנהר הירדן עקב צריכת יותר מים ל[[משק המים בישראל]] ומשק המים של ירדן וסוריה, הגברת אידוי המים על ידי תעשיות המלח ואולי גם הגדלת החום עקב [[שינויי אקלים בישראל]]. התייבשות זו מאיימת על תעשיית התיירות והישובים במקום והיא גם מהווה סכנה בטיחותית עקב בולענים.

==השפעות==

שורה 87: שורה 87:

==קישורים חיצוניים==

−

* [https://www.wri.org/applications/maps/aqueduct-atlas/ אטלס סיכון המים] מפה של סיכוני מים בעולם, לפי "המכון לחקר משאבים" WRI Aqueduct 2014

+

* [https://www.wri.org/applications/maps/aqueduct-atlas/ אטלס סיכון המים] מפה של סיכוני מים בעולם, לפי "המכון לחקר משאבים" WRI Aqueduct 2014

* ד"ר אסף רוזנטל, [https://www.hayadan.org.il/rosentalwater_3005041 פרוייקט מיוחד לאתר הידען: מיפוי בעיות המים בעולם], 30 במאי 2004

Neriah

מפעילי מערכת

2,695

עריכות

שינויים

התייבשות נהרות ואגמים (הצגת מקור)

גרסה מ־20:23, 30 במרץ 2021

תפריט ניווט

חיפוש