שינויים

* הבודהיזם ידוע בהוליזם שלו בעיקר בתחום הנפש. מסתכלים על מעגלים של פעולות ותגובות וכיצד דברים שונים משפיעים זה על זה.  

* הבודהיזם ידוע בהוליזם שלו בעיקר בתחום הנפש. מסתכלים על מעגלים של פעולות ותגובות וכיצד דברים שונים משפיעים זה על זה.  

* הניתוח האקולוגי הינו אחד התחומים שבו הודגמו שוב ושוב החשיבות של התייחסות לכלל מרכיבי המערכת, ויש לשים לב לתהליכים שעלולים להראות שוליים בתחילה. המערכת האקולוגית בהיותה מורכבת וא-פוליטית לכאורה נותחה במערב בכלים מערכתיים. הגישה ההוליסטית שעלתה מכך, חפפה גישות הוליסטיות אל הטבע כפי שהדבר בא לידי ביטוי בזרמים רוחניים רבים - אינדיאניים, אפריקנים, שבטי ציידים לקטים והינדו-בודהיסטים.  

* הניתוח האקולוגי הינו אחד התחומים שבו הודגמו שוב ושוב החשיבות של התייחסות לכלל מרכיבי המערכת, ויש לשים לב לתהליכים שעלולים להראות שוליים בתחילה. המערכת האקולוגית בהיותה מורכבת וא-פוליטית לכאורה נותחה במערב בכלים מערכתיים. הגישה ההוליסטית שעלתה מכך, חפפה גישות הוליסטיות אל הטבע כפי שהדבר בא לידי ביטוי בזרמים רוחניים רבים - אינדיאניים, אפריקנים, שבטי ציידים לקטים והינדו-בודהיסטים.  

* האנרכיזם התייחס הן לצד הנפשי והן לפנים החברתיים, כלכליים והפוליטיים באופן שנוטה לעבר הוליזם - אם פחות מאשר שני הזרמים האחרים.  

* האנרכיזם התייחס הן לצד הנפשי והן לפנים החברתיים, כלכליים והפוליטיים באופן שנוטה לעבר הוליזם - אם פחות מאשר שני הזרמים האחרים.  

מה שמשותף ל-3 הזרמים האלו הוא היכולת שלהם לעסוק במערכות באופן שיעלה בקנה אחד עם ההיסטוריה של הדיון בתוך זרמים אלו. הרבה מהאמירות מזרמים אלו ניתנות ל"תרגום" והפשטה אל תוך עולם הבנוי ממערכות, באופן שנותן לשפת המערכות להיות "מכנה משותף" לזרמים השונים הללו.

מה שמשותף ל-3 הזרמים האלו הוא היכולת שלהם לעסוק במערכות באופן שיעלה בקנה אחד עם ההיסטוריה של הדיון בתוך זרמים אלו. הרבה מהאמירות מזרמים אלו ניתנות ל"תרגום" והפשטה אל תוך עולם הבנוי ממערכות, באופן שנותן לשפת המערכות להיות "מכנה משותף" לזרמים השונים הללו.

כלכלת מערכות לא מסכימה בהכרח עם אף אחד מהצדדים. הרווחה של האנשים הינה פונקציה של תפקודים של מערכות, ולכן הסתכלות על כמות המוצרים שהם צורכים אינה מלמדת אותנו בהכרח על הרווחה שלהם. כמו כן כאשר מסתכלים על רווחה צריך לשאול האם אנו מכלילים בפנים גם עמים אחרים, את דורות העתיד או יצורים חיים אחרים. מצד שני הסתכלות כזאת אינה מטריאליסטית, שכן מערכות יכולות להיות חברתיות או נפשיות.  

כלכלת מערכות לא מסכימה בהכרח עם אף אחד מהצדדים. הרווחה של האנשים הינה פונקציה של תפקודים של מערכות, ולכן הסתכלות על כמות המוצרים שהם צורכים אינה מלמדת אותנו בהכרח על הרווחה שלהם. כמו כן כאשר מסתכלים על רווחה צריך לשאול האם אנו מכלילים בפנים גם עמים אחרים, את דורות העתיד או יצורים חיים אחרים. מצד שני הסתכלות כזאת אינה מטריאליסטית, שכן מערכות יכולות להיות חברתיות או נפשיות.  

התבוננות במערכות דוחה מהר מאוד את החשיבה הנאו-קלאסית על רווחה או על התנהלות כלכלית כלשהי כעל דבר אוטונומי שתלוי רק באדם עצמו, ולא בשום דבר אחר, או על יחסי אי-תלות בין התנהלות כלכלית או אחרת של אדם אחד יחסית לאנשים אחרים.  

התבוננות במערכות דוחה מהר מאוד את החשיבה הנאו-קלאסית על רווחה או על התנהלות כלכלית כלשהי כעל דבר אוטונומי שתלוי רק באדם עצמו, ולא בשום דבר אחר, או על יחסי אי-תלות בין התנהלות כלכלית או אחרת של אדם אחד יחסית לאנשים אחרים.

ומצד שני, התבוננות במערכות אינה תומכת ברעיון של משחק סכום אפס תמידי וכולל. יש עודפים ויש שיווי משקל רבים. יכולים בהחלט להיות מצבים בהם יש עליה ברווחה של כל המעורבים.  

ומצד שני, התבוננות במערכות אינה תומכת ברעיון של משחק סכום אפס תמידי וכולל. יש עודפים ויש שיווי משקל רבים. יכולים בהחלט להיות מצבים בהם יש עליה ברווחה של כל המעורבים.  

*כמות הדולרים שאדם מרוויח בשנה

*כמות הדולרים שאדם מרוויח בשנה

*או כמות המזון שהוא מקבל,  

*או כמות המזון שהוא מקבל,  

*או ההכנסה ה"ריאלית".

*או ההכנסה ה"ריאלית".  

מצד שני יש המודדים עוני בצורה יחסית - קו העוני מוגדר בארץ כחצי השכר הממוצע.

מצד שני יש המודדים עוני בצורה יחסית - קו העוני מוגדר בארץ כחצי השכר הממוצע.

לפי גישה זו, כסף הינו זרם בתוך שאר הזרמים המאפשרים חיים, על ידי הספקת זרמים למערכות, ועל ידי כך איפשור של התפקוד שלהן.  

לפי גישה זו, כסף הינו זרם בתוך שאר הזרמים המאפשרים חיים, על ידי הספקת זרמים למערכות, ועל ידי כך איפשור של התפקוד שלהן.  

מסיבה זו אפשר לדחות את הגישה היחסית. אם אנו יודעים שהעשירים מרויחים פי 10 מהעניים, זה לא אומר לנו הרבה על כמות העוני. וגידול בפער לפי 11 לאו דווקא גורר גידול בעוני (אם כי זה מאוד סביר). בתור מערכות, יש צורך במינימום תחזוקה לפרק זמן. אם העניים מוצאים חצי ממשכורתם על מינימום זה, והעשירים מוציאים רב (שכן המינימום של העשירים יכול להיות שונה, ראו בהמשך). אזי הפער האמיתי ביניהם הינו 1 ל-20, שכן זה היחס בין ההכנסות אותן ניתן להוציא באופן חופשי משיקולי קיום.  

מסיבה זו אפשר לדחות את הגישה היחסית. אם אנו יודעים שהעשירים מרויחים פי 10 מהעניים, זה לא אומר לנו הרבה על כמות העוני. וגידול בפער לפי 11 לאו דווקא גורר גידול בעוני (אם כי זה מאוד סביר). בתור מערכות, יש צורך במינימום תחזוקה לפרק זמן. אם העניים מוצאים חצי ממשכורתם על מינימום זה, והעשירים מוציאים רב (שכן המינימום של העשירים יכול להיות שונה, ראו בהמשך). אזי הפער האמיתי ביניהם הינו 1 ל-20, שכן זה היחס בין ההכנסות אותן ניתן להוציא באופן חופשי משיקולי קיום.  

טעם נוסף הינו שבאותם יחסים כספיים בין עניים לעשירים, ייתכנו אינספור של מצבי מערכות, בקובעים את העוני למעשה. לדוגמה, אם אנו במדינה בעלת אקלים ממוזג כמו ישראל, אין צורך בהוצאות גדולות מידי על חימום ובידוד. בעוד שבמדינה קרה כמו אירופה, הסבל והסכנה לעניים מצד הקור מעלה את העוני באותם יחסים כספיים (באותו גודל של אי שיוויון בהכנסה).  

טעם נוסף הינו שבאותם יחסים כספיים בין עניים לעשירים, ייתכנו אינספור של מצבי מערכות, בקובעים את העוני למעשה. לדוגמה, אם אנו במדינה בעלת אקלים ממוזג כמו ישראל, אין צורך בהוצאות גדולות מידי על חימום ובידוד. בעוד שבמדינה קרה כמו אירופה, הסבל והסכנה לעניים מצד הקור מעלה את העוני באותם יחסים כספיים (באותו גודל של אי שיוויון בהכנסה).  

מצד שני, הגישה המערכתית מאפשרת להיפטר מן הראיה הצרה של עוני כדבר אבסולוטי (בלבד) - אופן התפקוד של המערכת של הגוף והנפש שלי, תלויה באופן התפקוד של מערכות אחרות (כמו המשפחה שלי לדוגמה).

מצד שני, הגישה המערכתית מאפשרת להיפטר מן הראיה הצרה של עוני כדבר אבסולוטי (בלבד) - אופן התפקוד של המערכת של הגוף והנפש שלי, תלויה באופן התפקוד של מערכות אחרות (כמו המשפחה שלי לדוגמה).  

מסיבה זו, קל לדחות את ההסתכלות על משכורות כספיות (ראו גם, [[ייצור מחסור]]) - העובדה שאדם מסויים או ציבור שלם מרוויח עוד כסף, לא אומרים לנו שמצבו או מצבם השתפר - הנחה כזו מצריכה אותנו להניח שתוך כדי העליה בהכנסה הכספית, מצבם של כל המערכות הקשורות לא נהיה גרוע יותר - דבר שלעיתים רחוקות הינו נכון.  

מסיבה זו, קל לדחות את ההסתכלות על משכורות כספיות (ראו גם, [[ייצור מחסור]]) - העובדה שאדם מסויים או ציבור שלם מרוויח עוד כסף, לא אומרים לנו שמצבו או מצבם השתפר - הנחה כזו מצריכה אותנו להניח שתוך כדי העליה בהכנסה הכספית, מצבם של כל המערכות הקשורות לא נהיה גרוע יותר - דבר שלעיתים רחוקות הינו נכון.  

מקום כזה הוא הבריאות והחינוך. היות וכאן יש מקום למערכות כפולות - הבריאות האישית של אדם היא תלויה במערכת הגופנית (והנפשית) של האדם, וכמו כן שמירה על בריאות תקינה תלויה בהתנהלות בריאה של החברה והסביבה (הימנעות מזיהום, הפחתת מתחים, קשרים אישיים טובים וכו'). כמו כן אם יש תקלה במערכת האישית של הגוף, אזי מערכת הבריאות גם היא מתפקדת כמערכת, ולאו דווקא באופן של אוסף אטומים.  

מקום כזה הוא הבריאות והחינוך. היות וכאן יש מקום למערכות כפולות - הבריאות האישית של אדם היא תלויה במערכת הגופנית (והנפשית) של האדם, וכמו כן שמירה על בריאות תקינה תלויה בהתנהלות בריאה של החברה והסביבה (הימנעות מזיהום, הפחתת מתחים, קשרים אישיים טובים וכו'). כמו כן אם יש תקלה במערכת האישית של הגוף, אזי מערכת הבריאות גם היא מתפקדת כמערכת, ולאו דווקא באופן של אוסף אטומים.  

דוגמה קלה לקוחה מתוך מערכת הבריאות האמריקנית. חלק המסיבות ליחס עלות מול תפקוד הנמוך שלה באופן יחסי למדינות אחרות (עלות כספית גבוהה מול ביצועים נמוכים ) ((האמנם? איפה אפשר להשיג נתונים)). נעוצה בכך שעניים מחוייבים לשלם תשלום גבוה לרופא (אותו במקרים רבים אין להם), ומצד שני בתי החולים מחוייבים לקבל  

דוגמה קלה לקוחה מתוך מערכת הבריאות האמריקנית. חלק המסיבות ליחס עלות מול תפקוד הנמוך שלה באופן יחסי למדינות אחרות (עלות כספית גבוהה מול ביצועים נמוכים ) ((האמנם? איפה אפשר להשיג נתונים)). נעוצה בכך שעניים מחוייבים לשלם תשלום גבוה לרופא (אותו במקרים רבים אין להם), ומצד שני בתי החולים מחוייבים לקבל  

כל מי שחולה - כמובן שהם כמעט ולא יעניקו טיפול למי שחולה באופן קל. במצב זה העניים מחכים עם המחלה שלהם או של ילדיהם (היות ואין להם כסף), וכשהמחלה מחמירה הם הולכים לבית החולים. מצב הילד חמור יותר מחייב טיפול יקר ומסובך יותר. דבר זה נובע ישירות מהציות של מערכות לחוק השני של תרמודינמיקה - ככל שהמערכת רחוקה משיווי משקל תקין, קשה לה יותר לחזור אליו (ללא התערבות קיצונית של מערכת החיסון העצמית או של מערכת הבריאות החברתית).  

כל מי שחולה - כמובן שהם כמעט ולא יעניקו טיפול למי שחולה באופן קל. במצב זה העניים מחכים עם המחלה שלהם או של ילדיהם (היות ואין להם כסף), וכשהמחלה מחמירה הם הולכים לבית החולים. מצב הילד חמור יותר מחייב טיפול יקר ומסובך יותר. דבר זה נובע ישירות מהציות של מערכות לחוק השני של תרמודינמיקה - ככל שהמערכת רחוקה משיווי משקל תקין, קשה לה יותר לחזור אליו (ללא התערבות קיצונית של מערכת החיסון העצמית או של מערכת הבריאות החברתית).