שינויים

אנטי-צרכנות היא אידאולוגיה חברתית-פוליטית המתנגדת לצרכנות, קנייה וצריכה מתמדת של רכוש חומרי ומיקוד של פתרון בעיות דרך קניות. אנטי צרכנות מנתחת פעולות ומדיניות של תאגידים עסקיים שרודפים אחר רווח, דבר שעלול לבוא על חשבון הרווחה הציבורית, במיוחד בענייני [[סביבתנות|שמירה על הסביבה]], [[בריאות הציבור]], ריבוד חברתי ואתיקה בשלטון. אנטי צרכנות אינה מתנגדת ל[[צריכה]] - פעולה של קניית מוצרים שונים, אלה ל[[תרבות הצריכה]] -השפעות של תאגידים ושל מסעות פרסום ותקשורת על התפיסה שלנו והשפעת דבר זה על התרבות, התפיסה העצמית שלנו ועל ההתנהגות שלנו.

אנטי-צרכנות היא אידאולוגיה חברתית-פוליטית המתנגדת לצרכנות, קנייה וצריכה מתמדת של רכוש חומרי ומיקוד של פתרון בעיות דרך קניות. אנטי צרכנות מנתחת פעולות ומדיניות של תאגידים עסקיים שרודפים אחר רווח, דבר שעלול לבוא על חשבון הרווחה הציבורית, במיוחד בענייני [[סביבתנות|שמירה על הסביבה]], [[בריאות הציבור]], ריבוד חברתי ואתיקה בשלטון. אנטי צרכנות אינה מתנגדת ל[[צריכה]] - פעולה של קניית מוצרים שונים, אלה ל[[תרבות הצריכה]] -השפעות של תאגידים ושל מסעות פרסום ותקשורת על התפיסה שלנו והשפעת דבר זה על התרבות, התפיסה העצמית שלנו ועל ההתנהגות שלנו.

אנטי צרכנות יכולה להיות פעולה אישית, קהילתית או ציבורית - פוליטית. גישות אלה משלימות זו את זו. כפעולה אישית קיימות גישות כמו [[פשטות מרצון]] ו[[מינימליזם]]. גישות אלה מדגישות פעולות שהפרט עצמו יכול לבצע כדי לשנות את חייו, מטעמים שונים כמו בריאות, הפחתת [[עומס נפשי]] עקב [[עומס חפצים]], רצון לחסכון כלכלי או לטובת סביבתנות או [[קיימות]]. גישות אחרות מדגישות פעולות ברמת הקהילה שנועדו לאפשר הפחתה של צריכת שירותים מהשוק על ידי שיפורים בקהילות ובשכונות - כמו [[גינה קהילתית]] או [[הליכתיות]]. גישה נוספת טוענות כי פעילות במישור הצרכני הן בעלות יעילות מוגבלת - שכן אם אנשים מסויימים ימנעו מצריכת מוצר לא מוסרי, או ביצוע עבודה לא מוסרית הדבר אמנם מוריד במקצת את הביקוש אבל לא מונע פעילות דומה על ידי צרכנים אחרים. שינוי מדיניות יגרם בעיקר על ידי פעולות בתחום התרבותי ו/או הפוליטי ולא על ידי השוק לבדו. בפוליטיקה אנטי-צרכנות חופפת לאקטיביזם סביבתי, [[אנטי-גלובליזציה]] ופעילות למען [[זכויות בעלי חיים]]; יתר על כן, וריאציה רעיונית של אנטי-צרכנות היא פוסט-צרכנות, החיים באופן מהותי שמעבר לצרכנות.  

אנטי צרכנות יכולה להיות פעולה אישית, קהילתית או ציבורית - פוליטית. גישות אלה משלימות זו את זו. כפעולה אישית קיימות גישות כמו [[פשטות מרצון]] ו[[מינימליזם]]. גישות אלה מדגישות פעולות שהפרט עצמו יכול לבצע כדי לשנות את חייו, מטעמים שונים כמו בריאות, הפחתת [[עומס נפשי]] עקב [[עומס חפצים]], רצון לחסכון כלכלי או לטובת סביבתנות או [[קיימות]]. גישות אחרות מדגישות פעולות ברמת הקהילה שנועדו לאפשר הפחתה של צריכת שירותים מהשוק על ידי שיפורים בקהילות ובשכונות - כמו [[גינה קהילתית]] או [[הליכתיות]]. גישה נוספת טוענות כי פעילות במישור הצרכני הן בעלות יעילות מוגבלת - שכן אם אנשים מסויימים ימנעו מצריכת מוצר לא מוסרי, או ביצוע עבודה לא מוסרית הדבר אמנם מוריד במקצת את הביקוש אבל לא מונע פעילות דומה על ידי צרכנים אחרים. שינוי מדיניות יגרם בעיקר על ידי פעולות בתחום התרבותי ו/או הפוליטי ולא על ידי השוק לבדו. בפוליטיקה אנטי-צרכנות חופפת לאקטיביזם סביבתי, [[אנטי-גלובליזציה]] ופעילות למען [[זכויות בעלי חיים]]; יתר על כן, וריאציה רעיונית של אנטי-צרכנות היא פוסט-צרכנות, החיים באופן מהותי שמעבר לצרכנות.  

אנטי-צרכנות התעוררה כתגובה לבעיות שנגרמו כתוצאה מטיפול בעייתי בצרכנים אנושיים וביחס לבעלי חיים בתעשיות המזון מהחי. משילוב חינוך צרכני לתכניות לימודים בבתי הספר; דוגמאות לאנטי צרכנות הן הספר [[בלי לוגו]] (2000) מאת [[נעמי קליין]], וסרטים תיעודיים כמו התאגיד (2003), מאת מארק אכבר וג'ניפר אבוט, ו-Surplus: Terrorized into Being Consumers {{כ}}(2003), מאת אריק גנדיני; כל אחת מהן הפכה את האקטיביזם האנטי-תאגידי לפופולרי כצורה נגישה אידאולוגית של פעולה אזרחית ופוליטית.

אנטי-צרכנות התעוררה כתגובה לבעיות שנגרמו כתוצאה מטיפול בעייתי בצרכנים אנושיים וביחס לבעלי חיים בתעשיות המזון מהחי. משילוב חינוך צרכני לתכניות לימודים בבתי הספר; דוגמאות לאנטי צרכנות הן הספר [[בלי לוגו]] (2000) מאת [[נעמי קליין]], וסרטים תיעודיים כמו התאגיד (2003), מאת מארק אכבר וג'ניפר אבוט, ו-Surplus: Terrorized into Being Consumers {{כ}}(2003), מאת אריק גנדיני; כל אחת מהן הפכה את האקטיביזם האנטי-תאגידי לפופולרי כצורה נגישה אידאולוגית של פעולה אזרחית ופוליטית.