שינויים

==דוגמאות למאבקים נגד כבישים מהירים==

==דוגמאות למאבקים נגד כבישים מהירים==

בעיר [[ונקובר]] בקנדה אין [[כביש מהיר|כבישים מהירים]] העוברים במרכז העיר, כתוצאה של '''[[המאבק נגד הכביש המהיר בוונקובר]]''' שהתרחש שם בשנות השישים של המאה ה-20. בשנות ה-70 וה-80 מועצת העיר אסרה על בניית דרכים מהירות בעיר כחלק מ[[תכנון ארוך טווח]], כתוצאה מכך הדרך המהירה למכוניות היחידה שנכנסת לעיר היא Highway 1 שעוברת דרך הפינה הצפון-מזרחית של עיר. כל שאר הכבישים המהירים הופכים לכביש עירוני כשהם נכנסים לתחומי העיר. אחוז הבעלות על הרכב יורד והמרחק אותנו נוסעים לצורכי [[יוממות]] יורד בהתמדה מאז תחילת שנות ה-1990. ונקובר היא העיר הקנדית היחידה עם מגמות אלה. למרות העובדה שזמן הנסיעה לרכב עלה בשליש בגלל עליה בפקקי תנועה, יש ירידה של 7% בתנועת המכוניות אל מרכז העיר. תושבים נכונים יותר לגור באיזורים קרובים למקום העבודה והלימודים שלהם ([[עירוב שימושי קרקע]]) והם משתמשים יותר ב[[תחבורת אופניים]], [[הליכה ברגל]] ו[[תחבורה ציבורית]]. הדבר נוצר בין היתר על ידי קמפיינים למודעות סביבתית ועל ידי תכנון עירוני. צעדים ננקטים כדי לייקר ולהקשות על נהגים לבצע נסיעות יוממות ברכב יחד עם צעדים לשיפור התנאים של אמצעי תחבורה אחרים. וונקובר חותרת ל[[קיימות]] והיא רוצה להגיע לשימוש מלא ב[[אנרגיה נקייה]] עד שנת 2050. חלק ממטרה זו כולל גם יעד של הגעה לכך ש-50% מסך הנסיעות בעיר יהיו ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית עד שנת 2020. וונקובר הצליחה לעמוד ביעד זה כבר בשנת 2015. {{הערה|1= David Roberts,  [https://www.vox.com/platform/amp/science-and-health/2016/12/9/13897078/walkable-vancouver-video?__twitter_impression=true In Vancouver, 50% of trips are by foot, bike, or transit. This video shows how they did it.] November 23, 2017}}

בעיר [[ונקובר]] בקנדה אין [[כביש מהיר|כבישים מהירים]] העוברים במרכז העיר, כתוצאה של '''[[המאבק נגד הכביש המהיר בוונקובר]]''' שהתרחש שם בשנות השישים של המאה ה-20. בשנות ה-70 וה-80 מועצת העיר אסרה על בניית דרכים מהירות בעיר כחלק מ[[תכנון ארוך טווח]], כתוצאה מכך הדרך המהירה למכוניות היחידה שנכנסת לעיר היא Highway 1 שעוברת דרך הפינה הצפון-מזרחית של עיר. כל שאר הכבישים המהירים הופכים לכביש עירוני כשהם נכנסים לתחומי העיר. אחוז הבעלות על הרכב יורד והמרחק אותנו נוסעים לצורכי [[יוממות]] יורד בהתמדה מאז תחילת שנות ה-1990. ונקובר היא העיר הקנדית היחידה עם מגמות אלה. למרות העובדה שזמן הנסיעה לרכב עלה בשליש בגלל עליה בפקקי תנועה, יש ירידה של 7% בתנועת המכוניות אל מרכז העיר. תושבים נכונים יותר לגור באזורים קרובים למקום העבודה והלימודים שלהם ([[עירוב שימושי קרקע]]) והם משתמשים יותר ב[[תחבורת אופניים]], [[הליכה ברגל]] ו[[תחבורה ציבורית]]. הדבר נוצר בין היתר על ידי קמפיינים למודעות סביבתית ועל ידי תכנון עירוני. צעדים ננקטים כדי לייקר ולהקשות על נהגים לבצע נסיעות יוממות ברכב יחד עם צעדים לשיפור התנאים של אמצעי תחבורה אחרים. וונקובר חותרת ל[[קיימות]] והיא רוצה להגיע לשימוש מלא ב[[אנרגיה נקייה]] עד שנת 2050. חלק ממטרה זו כולל גם יעד של הגעה לכך ש-50% מסך הנסיעות בעיר יהיו ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית עד שנת 2020. וונקובר הצליחה לעמוד ביעד זה כבר בשנת 2015. {{הערה|1= David Roberts,  [https://www.vox.com/platform/amp/science-and-health/2016/12/9/13897078/walkable-vancouver-video?__twitter_impression=true In Vancouver, 50% of trips are by foot, bike, or transit. This video shows how they did it.] November 23, 2017}}

דוגמה חשובה נוספת היא מאבק בבריטניה שהתרחש בשנת 1993-4 '''[[המאבק נגד כביש M11 בלונדון, בריטניה|המאבק נגד כביש החיבור אל M11 בלונדון]]''' שבו היו מעורבים פעילים בתנועות [[אנרכיזם|אנרכיסטיות]] ופעילים [[סביבתנות|סביבתיים]] וחברתיים שמחו נגד הכביש ונגד התפיסה לפיה ניתן לפתור בעיות של פקקי תנועה באמצעות עוד כבישים מהירים. הכביש עצמו הוקם בסופו של דבר אבל לאחר מאבק חברתי עיקש ומתוקשר, דבר זה גרם לבחינה של מדיניות התחבורה. משרד התחבורה הבריטי הכיר בזמן זה בתופעה של [[ביקוש מושרה]] וביצע בחינה מחדש  של כבישים רבים דבר שהביא לביטול של כמה פרוייקטים דומים. במאה ה-21 ערים רבות בברטיניה, ובמיוחד לונדון, החלו לקדם [[תחבורה בת קיימא]] כולל צעדים כמו [[תשתיות אופניים]] צעדי [[הליכתיות]] ויעדים של הפחתת השימוש במכוניות וקידום חלופות בדגש על [[תחבורה פעילה]].  

דוגמה חשובה נוספת היא מאבק בבריטניה שהתרחש בשנת 1993-4 '''[[המאבק נגד כביש M11 בלונדון, בריטניה|המאבק נגד כביש החיבור אל M11 בלונדון]]''' שבו היו מעורבים פעילים בתנועות [[אנרכיזם|אנרכיסטיות]] ופעילים [[סביבתנות|סביבתיים]] וחברתיים שמחו נגד הכביש ונגד התפיסה לפיה ניתן לפתור בעיות של פקקי תנועה באמצעות עוד כבישים מהירים. הכביש עצמו הוקם בסופו של דבר אבל לאחר מאבק חברתי עיקש ומתוקשר, דבר זה גרם לבחינה של מדיניות התחבורה. משרד התחבורה הבריטי הכיר בזמן זה בתופעה של [[ביקוש מושרה]] וביצע בחינה מחדש  של כבישים רבים דבר שהביא לביטול של כמה פרוייקטים דומים. במאה ה-21 ערים רבות בברטיניה, ובמיוחד לונדון, החלו לקדם [[תחבורה בת קיימא]] כולל צעדים כמו [[תשתיות אופניים]] צעדי [[הליכתיות]] ויעדים של הפחתת השימוש במכוניות וקידום חלופות בדגש על [[תחבורה פעילה]].