שינויים

מחקר של "המרכז הלאומי למחקר אטמוספרי" (NCAR) בארצות הברית בדק נתונים ומודלים ממוחשבים של 925 נהרות בעולם, שהם כ-75% מכמות המים שזורמת בעולם, בין השנים 1984 ל-2004. המחקר פורסם גם כמאמר בירחון של American Meteorological Society במאי 2009. [https://news.ucar.edu/854/water-levels-dropping-some-major-rivers-global-climate-changes]

מחקר של "המרכז הלאומי למחקר אטמוספרי" (NCAR) בארצות הברית בדק נתונים ומודלים ממוחשבים של 925 נהרות בעולם, שהם כ-75% מכמות המים שזורמת בעולם, בין השנים 1984 ל-2004. המחקר פורסם גם כמאמר בירחון של American Meteorological Society במאי 2009. [https://news.ucar.edu/854/water-levels-dropping-some-major-rivers-global-climate-changes]

לפי המחקר, שליש מבין הנהרות האלה חווה שינוי בזרימה, ובקרב רובם (ביחס של 2.5 ל-1), כולל נהר הניגר במערב אפריקה, הגנגס בדרום אסיה והנהר הצהוב בסין - היו עם מגמות התייבשות. אלו הם נהרות גדולים שהמים שלהם תומכים כמים לשתיה, חקלאות ותעשייה של מאות מיליוני אנשים. לעומת זאת בחלק מהנהרות יש גידול בזרימת המים, בעיקר בנהרות בקרבת הקוטב הצפוני שבו הפשרת שלגים וקרח גורמת לזרימה רבה יותר. אבל דווקא אזורים אלה הם בעלי אוכלוסיה דלה ויש בהם חקלאות מעטה.[https://news.ucar.edu/854/water-levels-dropping-some-major-rivers-global-climate-changes] קוי הרוחב הצפוניים של נהרות אלה פירושם גם שטף נמוך של [[אנרגיית שמש]] ולכן גם פוטנציאל החקלאות בהם גם בעתיד אינו גבוה. {{הערה|ראו דיון בנושא הקשר בין קרבה לקוטב לבין תנובה חקלאית בערכים [[פריון חקלאי]] ו[[רובים, חיידקים ופלדה]]}} הסיבות להתייבשות נהרות כוללות הקמת סכרים, ושימוש במים לצרכי חקלאות. כמו כן [[שינויי אקלים]] גורמים לשינויים בדפוסים של ירידת הגשמים ולהגברת האידוי.{{הערה|[https://www.scidev.net/global/water/news/world-s-major-rivers-drying-up-.html World's major rivers 'drying up'], scidev, 22/04/09}}  

לפי המחקר, שליש מבין הנהרות האלה חווה שינוי בזרימה, ובקרב רובם (ביחס של 2.5 ל-1), כולל נהר הניגר במערב אפריקה, הגנגס בדרום אסיה והנהר הצהוב בסין - היו עם מגמות התייבשות. אלו הם נהרות גדולים שהמים שלהם תומכים כמים לשתיה, חקלאות ותעשייה של מאות מיליוני אנשים. לעומת זאת בחלק מהנהרות יש גידול בזרימת המים, בעיקר בנהרות בקרבת הקוטב הצפוני שבו הפשרת שלגים וקרח גורמת לזרימה רבה יותר. אבל דווקא אזורים אלה הם בעלי אוכלוסיה דלה ויש בהם חקלאות מעטה.[https://news.ucar.edu/854/water-levels-dropping-some-major-rivers-global-climate-changes] קוי הרוחב הצפוניים של נהרות אלה פירושם גם שטף נמוך של [[אנרגיית שמש]] ולכן גם פוטנציאל החקלאות בהם גם בעתיד אינו גבוה. {{הערה|ראו דיון בנושא הקשר בין קרבה לקוטב לבין תנובה חקלאית בערכים [[פריון חקלאי]] ו[[רובים, חיידקים ופלדה]]}} הסיבות להתייבשות נהרות כוללות הקמת סכרים, ושימוש במים לצורכי חקלאות. כמו כן [[שינויי אקלים]] גורמים לשינויים בדפוסים של ירידת הגשמים ולהגברת האידוי.{{הערה|[https://www.scidev.net/global/water/news/world-s-major-rivers-drying-up-.html World's major rivers 'drying up'], scidev, 22/04/09}}  

* '''נהר הגנגס''' - הנהר הגדול ביותר בהודו, הנחשב מקודש בדת ההינדית. אורכו הכולל של הנהר הוא 2,507 ק"מ. המחסור במים הופך דבר נפוץ יותר ויותר - ככל הנראה עקב שאיבה גדולה יותר של מים (בטווח הקצר לא נראה שתהיה ירידה במים מצד קרחונים שמזינים את הנהר אלא דווקא עליה). בקרבת העיר וונראסי עומק המים של הנהר היה בעבר 60 מטרים, אבל כיום העומק בחלק מהמקומות עומד רק על 10 מטרים. {{הערה|"How India's Success is Killing its Holy River." Jyoti Thottam. Time Magazine. 19 July 2010, pp. 12–17}} כדי להתמודד עם המחסור במים הודו מפעילה משאבות מי תהום, מיכליות מים המונעות בדיזל ותחנות כוח לחשמל המונעות בפחם. פתרנות אלה נראים כפתרון לטווח קצר. בעיה גדולה עוד יותר ממחסור במים בגנגס הוא [[זיהום נהרות|זיהום גדל והולך של הנהר]]. הנהר מזוהם בצורה קשה מזיהום של פסולת אנושית ומזיהום תעשייתי. ככל שיש פחות מים בנהר כך עולה ריכוז המזהמים בו, שכמובן עולה גם בגלל גורמים אחרים. הנהר מספק מים לכ-40% מאוכלוסית הודו לאורך 11 מדינות, הוא מספק מים לכ-500 מיליון אנשים - יותר מכל נהר אחר בעולם. כיום הגנגס נחשב מבין הנהרות המזוהמים ביותר בעולם. [https://en.wikipedia.org/wiki/Pollution_of_the_Ganges]

* '''נהר הגנגס''' - הנהר הגדול ביותר בהודו, הנחשב מקודש בדת ההינדית. אורכו הכולל של הנהר הוא 2,507 ק"מ. המחסור במים הופך דבר נפוץ יותר ויותר - ככל הנראה עקב שאיבה גדולה יותר של מים (בטווח הקצר לא נראה שתהיה ירידה במים מצד קרחונים שמזינים את הנהר אלא דווקא עליה). בקרבת העיר וונראסי עומק המים של הנהר היה בעבר 60 מטרים, אבל כיום העומק בחלק מהמקומות עומד רק על 10 מטרים. {{הערה|"How India's Success is Killing its Holy River." Jyoti Thottam. Time Magazine. 19 July 2010, pp. 12–17}} כדי להתמודד עם המחסור במים הודו מפעילה משאבות מי תהום, מיכליות מים המונעות בדיזל ותחנות כוח לחשמל המונעות בפחם. פתרנות אלה נראים כפתרון לטווח קצר. בעיה גדולה עוד יותר ממחסור במים בגנגס הוא [[זיהום נהרות|זיהום גדל והולך של הנהר]]. הנהר מזוהם בצורה קשה מזיהום של פסולת אנושית ומזיהום תעשייתי. ככל שיש פחות מים בנהר כך עולה ריכוז המזהמים בו, שכמובן עולה גם בגלל גורמים אחרים. הנהר מספק מים לכ-40% מאוכלוסיית הודו לאורך 11 מדינות, הוא מספק מים לכ-500 מיליון אנשים - יותר מכל נהר אחר בעולם. כיום הגנגס נחשב מבין הנהרות המזוהמים ביותר בעולם. [https://en.wikipedia.org/wiki/Pollution_of_the_Ganges]

מספר נהרות באיזור המזרח התיכון סובלים מהתייבשות. במקום זה [[התחממות עולמית במזרח התיכון|משבר האקלים גורם להחרפת בעיות של בצורת]] ודבר זה מצטרף לבעיות אחרות מעשה ידי אדם – [[גידול דמוגרפי]] מהיר, היעדר תכנון לאומי של משק המים או תכנון לקוי של החקלאות, משטרים טוטליטריים והתדרדרות אקולוגית. משבר האקלים מעצים את הבעיות האחרות ומגביר חוסר יציבות של המצב (פגיעה ב[[חוסן]]) {{הערה|שם=isees|1= ארנון סופר ואנטון ברקובסקי, [http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=703 שינוי האקלים ומשבר המים במזרח התיכון – מפסימיות לפרגמטיות], אקולוגיה וסביבה, דצמבר 2017, גליון 4, (עמ' 11-6)}}

מספר נהרות באיזור המזרח התיכון סובלים מהתייבשות. במקום זה [[התחממות עולמית במזרח התיכון|משבר האקלים גורם להחרפת בעיות של בצורת]] ודבר זה מצטרף לבעיות אחרות מעשה ידי אדם – [[גידול דמוגרפי]] מהיר, היעדר תכנון לאומי של משק המים או תכנון לקוי של החקלאות, משטרים טוטליטריים והתדרדרות אקולוגית. משבר האקלים מעצים את הבעיות האחרות ומגביר חוסר יציבות של המצב (פגיעה ב[[חוסן]]) {{הערה|שם=isees|1= ארנון סופר ואנטון ברקובסקי, [http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=703 שינוי האקלים ומשבר המים במזרח התיכון – מפסימיות לפרגמטיות], אקולוגיה וסביבה, דצמבר 2017, גליון 4, (עמ' 11-6)}}

* '''נהר הנילוס''' - מאז 1967 מתועדת ירידה חזקה בספיקת הנילוס. הממוצע הרב-שנתי של ספיקת הנילוס היה במשך שנים רבות כ-84 מיליארד מ"ק בשנה,  בשנת 1984 הגיעה הספיקה ל-35 מיליארד מ"ק, מאז היו שנים ברוכות אבל המגמה היא של הפחתה בספיקה. נתוני הספיקה השנתית של הנילוס הכחול בכניסה לחרטום: בין השנים 1900–1965 נמדדו כ-56–58 מיליארד מ"ק, בין השנים 1966–1992 נמדדו 50 מיליארד מ"ק, ובשנת 2008 נמדדו 42 מיליארד מ"ק. התחזית היא להפחתה נוספת בעתיד. {{הערה|שם=isees}} עקב גידול אוכלוסין וגידול בחקלאות באפריקה יש גם גידול בצריכת המים ומחסור במים.  אתיופיה החלה למחות על כך שאף על פי שמרבית מי הנילוס מגיעים ממקורות הנילוס הכחול שבשטחה, היא קופחה על-ידי הבריטים ואחר על-ידי מצרים. מאז שנת 2000, מאיימת אתיופיה על ביטחון אספקת המים של מצרים וסודאן. היא החלה לבנות כמה סכרים על הנילוס הכחול. הדבר הוביל לירידה בספיקת הנילוס במצרים, שהייתה גורם משמעותי בהפסקת מפעלי הפיתוח בסיני ובמדבר הדרומי (מפעל הטושקה) ובהפגנות נגד המשטר בנושא מחסור ואיכות ירודה של מים לשתיה וחקלאות.{{הערה|שם=isees}} הדבר עלול לפגוע ב[[כלכלת מצרים]] והוא מתנגש עם המגמות של גידול אוכלוסין במצרים. הדבר עלול לגרור גם מתיחות בין מצרים סודן ואתיופיה.

* '''נהר הנילוס''' - מאז 1967 מתועדת ירידה חזקה בספיקת הנילוס. הממוצע הרב-שנתי של ספיקת הנילוס היה במשך שנים רבות כ-84 מיליארד מ"ק בשנה,  בשנת 1984 הגיעה הספיקה ל-35 מיליארד מ"ק, מאז היו שנים ברוכות אבל המגמה היא של הפחתה בספיקה. נתוני הספיקה השנתית של הנילוס הכחול בכניסה לחרטום: בין השנים 1900–1965 נמדדו כ-56–58 מיליארד מ"ק, בין השנים 1966–1992 נמדדו 50 מיליארד מ"ק, ובשנת 2008 נמדדו 42 מיליארד מ"ק. התחזית היא להפחתה נוספת בעתיד. {{הערה|שם=isees}} עקב גידול אוכלוסין וגידול בחקלאות באפריקה יש גם גידול בצריכת המים ומחסור במים.  אתיופיה החלה למחות על כך שאף על פי שמרבית מי הנילוס מגיעים ממקורות הנילוס הכחול שבשטחה, היא קופחה על-ידי הבריטים ואחר על-ידי מצרים. מאז שנת 2000, מאיימת אתיופיה על ביטחון אספקת המים של מצרים וסודאן. היא החלה לבנות כמה סכרים על הנילוס הכחול. הדבר הוביל לירידה בספיקת הנילוס במצרים, שהייתה גורם משמעותי בהפסקת מפעלי הפיתוח בסיני ובמדבר הדרומי (מפעל הטושקה) ובהפגנות נגד המשטר בנושא מחסור ואיכות ירודה של מים לשתיה וחקלאות.{{הערה|שם=isees}} הדבר עלול לפגוע ב[[כלכלת מצרים]] והוא מתנגש עם המגמות של גידול אוכלוסין במצרים. הדבר עלול לגרור גם מתיחות בין מצרים סודן ואתיופיה.

[[קובץ:Lake mead july 2009.jpg|ממוזער|אגם מיד בנהר הקולרדו ב-2010, בתמונה נראית "טבעת האמבטיה", סימן המראה עד איזה גובה הגיעו מי האגם בעבר]]

[[קובץ:Lake mead july 2009.jpg|ממוזער|אגם מיד בנהר הקולורדו ב-2010, בתמונה נראית "טבעת האמבטיה", סימן המראה עד איזה גובה הגיעו מי האגם בעבר]]

* '''נהר קולורדו''' (באנגלית: Colorado River) הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גראנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. משערים שחברות אלו התמוטטו בשל שילוב של סיבות, בהן בצורת חמורה ושיטות עיבוד אדמה לקויות. {{הערה|ניתוח נרחב של התמוטטות זו מופיע בפרק של הספר [[התמוטטות]] מאת [[ג'ארד דיימונד]]}}.  מרבית הילידים השוכנים כיום באגן הם צאצאים של קבוצות אחרות שהתיישבו באזור מאוחר יותר, לפני 1,000 שנים. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל-1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב-1935. שנוסח הסכם נהר הקולורדו בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוא היה מבוסס על פחות מ-30 שנים של מדידות שהגיעו למסקנה שהספיקה השנתית של הנהר בליז פרי היא 21.6 מיליארד מ"ק מים. מחקרים מודרניים המבוססים על טבעות עצים גילו ששלושים שנים אלו היו כנראה הגשומות ביותר בתקופה של 500 עד 1,200 השנים האחרונות, וכי הספיקה השנתית הטבעית הממוצעת לאורך זמן בליז פרי היא ככל הנראה 16.7 מיליארד מ"ק, בהשוואה לזרם הטבעי בשפך 20.1 מיליארד מ"ק. משום כך הוקצבו למשתמשים יותר מים ממה שבפועל זורם בנהר. שנות [[בצורת]] החריפו את בעיית הקצבת היתר של המים. כולל הבצורת בשנות ה-50 של המאה ה-20 שבמהלכן היו כמה שנים רצופות של ספיקה נמוכה במיוחד המשמשות לעיתים קרובות בתכנון של "התסריט הגרוע ביותר". הבצורת המתועדת החמורה ביותר החלה בתחילת המאה ה-21, שבה הזרימה בנהר הגיעה לרמה רגילה או מעליה רק בארבע שנים בין שנת 2000 לשנת 2012. המים במאגרים הראשיים באגן צנחו לשפל חסר תקדים. אגם פאוול התכווץ לכדי שליש מהקיבולת שלו בתחילת 2005, הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז שהמאגר החל להתמלא ב-1969. אגן הניקוז חווה מגמת התחממות, שאליה נלוו הפשרת שלגים מוקדמת והצטמצמות המשקעים. מחקר מ-2004 הראה שצמצום שבין 1% ל-6% של המשקעים יוביל לירידה בכמות הנגר ב-18% עד שנת 2050. האחסון הממוצע של המאגרים קטן בלפחות 32%, תוך כדי פגיעה באספקת המים לאזור ובייצור החשמל. מחקר שנערך על ידי מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה ב-2008 ניבא שהן אגם מיד והן אגם פאוול ניצבים בפני סיכוי סביר של הצטמצמות המים לרמה שתמנע שימוש באגם או "בריכה מתה" עד 2021 אם ימשכו המגמות הנוכחיות של התייבשות וקצב השימוש במים. בשלהי 2010 הצטמצם אגם מיד עד לגובה של כ-2.5 מטרים מעל גובה "אזהרת בצורת", רמה שבה אריזונה ונבדה יהיו חייבות לקצוב את המים כפי שהותווה בהסכם נהר הקולורדו. למרות זרימה מעל הממוצע ב-2011 שהגביהה את המאגר הענק ביותר מ-9 מטרים. תנאי בצורת קיצונית חזרו ב-2012 וב-2013. רמות המים במאגרים היו כל כך נמוכות בתחילת שנת 2014 ולשכת הטיוב נאלצה לצמצם את שחרור המים מאגם פאוול ב-925 מיליון מ"ק – הפעם הראשונה שבוצע צמצום בסדר גדול כזה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר אגם פאוול התמלא לראשונה. עקב כך צנח אגם מיד שבהמשך לשפל הגדול ביותר בתולדותיו מאז 1937, כאשר התמלא לראשונה. פיתוח מהיר וצמיחה כלכלית מסבכים עוד יותר את נושא אספקת המים המובטחת, בייחוד בקדימות בזכויות המים שיש לקליפורניה על אלו של נבדה ואריזונה. במקרה של צמצום באספקת המים, יצטרכו נבדה ואריזונה לסבול קיצוצים חריפים לפני שיחול קיצוץ בהקצבה של קליפורניה, הגדולה מההקצבה של שתי המדינות ביחד.אף שיושמו צעדים קפדניים לשימור המים, הסיכון של מחסור חריף במים באגן הנהר קולורדו ממשיך לגדול מדי שנה. כמו כן הזרימה הנמוכה בנהר גורמת למליחות גבוה של המים במורד הזרם ולפגיעה במערכות אקולוגיות בדלתא של הנהר.

* '''נהר קולורדו''' (באנגלית: Colorado River) הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גראנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. משערים שחברות אלו התמוטטו בשל שילוב של סיבות, בהן בצורת חמורה ושיטות עיבוד אדמה לקויות. {{הערה|ניתוח נרחב של התמוטטות זו מופיע בפרק של הספר [[התמוטטות]] מאת [[ג'ארד דיימונד]]}}.  מרבית הילידים השוכנים כיום באגן הם צאצאים של קבוצות אחרות שהתיישבו באזור מאוחר יותר, לפני 1,000 שנים. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל-1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב-1935. שנוסח הסכם נהר הקולורדו בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוא היה מבוסס על פחות מ-30 שנים של מדידות שהגיעו למסקנה שהספיקה השנתית של הנהר בליז פרי היא 21.6 מיליארד מ"ק מים. מחקרים מודרניים המבוססים על טבעות עצים גילו ששלושים שנים אלו היו כנראה הגשומות ביותר בתקופה של 500 עד 1,200 השנים האחרונות, וכי הספיקה השנתית הטבעית הממוצעת לאורך זמן בליז פרי היא ככל הנראה 16.7 מיליארד מ"ק, בהשוואה לזרם הטבעי בשפך 20.1 מיליארד מ"ק. משום כך הוקצבו למשתמשים יותר מים ממה שבפועל זורם בנהר. שנות [[בצורת]] החריפו את בעיית הקצבת היתר של המים. כולל הבצורת בשנות ה-50 של המאה ה-20 שבמהלכן היו כמה שנים רצופות של ספיקה נמוכה במיוחד המשמשות לעיתים קרובות בתכנון של "התסריט הגרוע ביותר". הבצורת המתועדת החמורה ביותר החלה בתחילת המאה ה-21, שבה הזרימה בנהר הגיעה לרמה רגילה או מעליה רק בארבע שנים בין שנת 2000 לשנת 2012. המים במאגרים הראשיים באגן צנחו לשפל חסר תקדים. אגם פאוול התכווץ לכדי שליש מהקיבולת שלו בתחילת 2005, הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז שהמאגר החל להתמלא ב-1969. אגן הניקוז חווה מגמת התחממות, שאליה נלוו הפשרת שלגים מוקדמת והצטמצמות המשקעים. מחקר מ-2004 הראה שצמצום שבין 1% ל-6% של המשקעים יוביל לירידה בכמות הנגר ב-18% עד שנת 2050. האחסון הממוצע של המאגרים קטן בלפחות 32%, תוך כדי פגיעה באספקת המים לאזור ובייצור החשמל. מחקר שנערך על ידי מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה ב-2008 ניבא שהן אגם מיד והן אגם פאוול ניצבים בפני סיכוי סביר של הצטמצמות המים לרמה שתמנע שימוש באגם או "בריכה מתה" עד 2021 אם ימשכו המגמות הנוכחיות של התייבשות וקצב השימוש במים. בשלהי 2010 הצטמצם אגם מיד עד לגובה של כ-2.5 מטרים מעל גובה "אזהרת בצורת", רמה שבה אריזונה ונבדה יהיו חייבות לקצוב את המים כפי שהותווה בהסכם נהר הקולורדו. למרות זרימה מעל הממוצע ב-2011 שהגביהה את המאגר הענק ביותר מ-9 מטרים. תנאי בצורת קיצונית חזרו ב-2012 וב-2013. רמות המים במאגרים היו כל כך נמוכות בתחילת שנת 2014 ולשכת הטיוב נאלצה לצמצם את שחרור המים מאגם פאוול ב-925 מיליון מ"ק – הפעם הראשונה שבוצע צמצום בסדר גדול כזה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר אגם פאוול התמלא לראשונה. עקב כך צנח אגם מיד שבהמשך לשפל הגדול ביותר בתולדותיו מאז 1937, כאשר התמלא לראשונה. פיתוח מהיר וצמיחה כלכלית מסבכים עוד יותר את נושא אספקת המים המובטחת, בייחוד בקדימות בזכויות המים שיש לקליפורניה על אלו של נבדה ואריזונה. במקרה של צמצום באספקת המים, יצטרכו נבדה ואריזונה לסבול קיצוצים חריפים לפני שיחול קיצוץ בהקצבה של קליפורניה, הגדולה מההקצבה של שתי המדינות ביחד.אף שיושמו צעדים קפדניים לשימור המים, הסיכון של מחסור חריף במים באגן הנהר קולורדו ממשיך לגדול מדי שנה. כמו כן הזרימה הנמוכה בנהר גורמת למליחות גבוה של המים במורד הזרם ולפגיעה במערכות אקולוגיות בדלתא של הנהר.