47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 11:
שורה 11: − === ביטול העבדות בצרפת וספרד וגינוי על ידי הוותיקן=== − מלך צרפת, לואי העשירי, אסר על עבדות בצרפת גופה בשנת 1315. מלך ספרד, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה עשה כמותו בממלכת ספרד ב-1542, אבל חוק זה לא היה תקף ב[[קולוניאליזם|מושבות ספרד]]. Lourenço da Silva de Mendouça שהיה תושב ברזיל, נסע לרומא , והגיש עצומות לוותיקן בהן תאר את אכזריות העבדות בשנת 1682, בתמיכת המסדר הקפוצ'יני הדבר הביא את אינוקנטיוס האחד עשר להחלטה משנת 1686 שבה הכנסייה הקתולית מגנה גינוי רשמי את סחר העבדים. כמו כן האפיפיור גרגוריוס השישה עשר תקף באופן נמרץ את העבדות ב 1839. − שורה 20:
שורה 17: + + + − אנטוני בנזט (Anthony Benezet) היה מורה קוויקרי, סופר ומתנגד לעבדות מאמריקה, שהיה פעיל בפילדלפיה פנסילבניה. בשנת 1775 הוא הקים את אחת האגודות הראשונות בעולם נגד עבדות, " Society for the Relief of Free Negroes Unlawfully Held in Bondage" שהפכה מאוחר יותר לאגודה של פנסילבניה לקידום ביטול העבדות. הוא פתח את בית הספר הראשון לבנות בצפון אמריקה ואת בית הספר הראשון לשחורים בפילדפיה שפעל במהלך המאה ה-19. הוא נולד למשפחה פרוטסטנטית בצרפת . כשהיה בן שנתיים משפחתו עברה לאנגליה ולאחר מכן לאמריקה כשהיה בן 17. הוא הצטרף לקווקרים בפילדפיה ופעל לשכנע אחרים שהחזקת עבדים היתה בניגוד לכתבי הנצרות. בשנת 1739 הוא החל ללמד. ב-1750 הוא החל בנוסף לעבודת היום שלו, לקיים בביתו שיעור ערב לילדים שחורים עניים. תלמידיו הצליחו ובכך סתרו את המיתוס על אי יכולת בגלל מוצא שחור. בשנת 1750 הוא גם החל לפעול נגד עבדות. למרות שחי בארצות הברית השפעתו היתה גדולה על התנועה לביטול העבדות בבריטניה. הוא השפיע בין היתר על John Wesley, על Granville Sharp ועל תומס קלאקרסון שפעלו שם. + − − שורה 59:
שורה 57: − + + +
אין תקציר עריכה
==ההיסטוריה של ביטול העבדות==
==ההיסטוריה של ביטול העבדות==
===סחר הערבי וסחר העבדים האטלנטי===
===סחר הערבי וסחר העבדים האטלנטי===
'''סחר העבדים הערבי''' התקיים במשך מאות שנים, לפחות משנת 600 לספירה. הוא צמח בהדרגה בתקופת הקולניאליזם. כמה היסטוריונים מעריכים כי כ-17 מיליון אנשים נמכרו לעבדות בחופי האוקינוס ההודי, המזרח התיכון, וצפון אפריקה. בתקופה בין 1500 ל-1900.
'''סחר העבדים הערבי''' התקיים במשך מאות שנים, לפחות משנת 600 לספירה. הוא צמח בהדרגה בתקופת הקולניאליזם. כמה היסטוריונים מעריכים כי כ-17 מיליון אנשים נמכרו לעבדות בחופי האוקינוס ההודי, המזרח התיכון, וצפון אפריקה. בתקופה בין 1500 ל-1900.
עוד כ-5 מיליון אפריקאים נסחרו על ידי סוחרי עבדים מוסלמים דרך הים האדום, האוקינוס ההודי ומדבר סהרה לחלקים אחרים של העולם. [https://en.wikipedia.org/wiki/Arab_slave_trade]
עוד כ-5 מיליון אפריקאים נסחרו על ידי סוחרי עבדים מוסלמים דרך הים האדום, האוקינוס ההודי ומדבר סהרה לחלקים אחרים של העולם. [https://en.wikipedia.org/wiki/Arab_slave_trade]
=== ביטול העבדות בצרפת וספרד וגינוי על ידי הוותיקן===
מלך צרפת, לואי העשירי, אסר על עבדות בצרפת גופה בשנת 1315. מלך ספרד, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה עשה כמותו בממלכת ספרד ב-1542, אבל חוק זה לא היה תקף ב[[קולוניאליזם|מושבות ספרד]]. Lourenço da Silva de Mendouça שהיה תושב ברזיל, נסע לרומא, והגיש עצומות לוותיקן בהן תאר את אכזריות העבדות בשנת 1682, בתמיכת המסדר הקפוצ'יני, הדבר הביא את אינוקנטיוס האחד עשר להחלטה משנת 1686 שבה הכנסייה הקתולית מגנה גינוי רשמי את סחר העבדים. כמו כן, שנים מאוחר יותר האפיפיור גרגוריוס השישה עשר תקף באופן נמרץ את העבדות ב 1839.
===ביטול העבדות בבריטניה ומושבותיה===
===ביטול העבדות בבריטניה ומושבותיה===
בעלי מטעים שהתבססו על עבדים וכן סוחרי עבדים או סוחרים שעסקו בסחורות שהופקו באמצעות עבדים היו בין האנשים העשירים ביותר בבריטניה במאה ה-18. רווחים מפעילויות אלה סייעו להקמת הקולג' באוקספורד, להקים בנקים רבים כמו בנק ברקליס, ולממן ניסויים כמו אלו של גיימס וואט ששכלל את מנוע הקיטור. כלכלת מטעי העבדים שגשגה תודות להגדלת הצריכה באנגליה והולנד במהלך המאה ה-17. עובדים רבים החלו לקבל כסף בתמורה לעבודתם במקום לעבוד במשק אותרקי. האליטות קנו יין או משי. אבל אפילו עובדים פשוטים יותר שקיבלו שכר יומי יכלו לקנות טבק וסוכר. דבר זה יצר ביקוש שגדל במהירות, וסוחרים הקימו מטעי עבדים במושבות כמו וירג'יניה והאיים הקריביים. רוב הציבור לא ידע כלל על המחיר האנושי העצום שמעורב בייצור המוצרים שהוא צרך. יש הטוענים כי הגידול בצריכת מוצרי המותרות החדשים האלה, סייע להתניע את המהפכה התעשייתית באנגליה, הן דרך כספים שהשוקעו במיזמים שונים באנגליה והן בגלל ששוק הסחורות הגדל סייע לעודד עוד אנשים להכנס לכלכלת הכסף הקפיטליסטית של עבודה תמורת שכר. {{הערה| [http://www.bbc.co.uk/history/british/abolition/industrialisation_article_01.shtml Enslavement and Industrialisation], BBC}}
בעלי מטעים שהתבססו על עבדים וכן סוחרי עבדים או סוחרים שעסקו בסחורות שהופקו באמצעות עבדים היו בין האנשים העשירים ביותר בבריטניה במאה ה-18. רווחים מפעילויות אלה סייעו להקמת הקולג' באוקספורד, להקים בנקים רבים כמו בנק ברקליס, ולממן ניסויים כמו אלו של גיימס וואט ששכלל את מנוע הקיטור. כלכלת מטעי העבדים שגשגה תודות להגדלת הצריכה באנגליה והולנד במהלך המאה ה-17. עובדים רבים החלו לקבל כסף בתמורה לעבודתם במקום לעבוד במשק אותרקי. האליטות קנו יין או משי. אבל אפילו עובדים פשוטים יותר שקיבלו שכר יומי יכלו לקנות טבק וסוכר. דבר זה יצר ביקוש שגדל במהירות, וסוחרים הקימו מטעי עבדים במושבות כמו וירג'יניה והאיים הקריביים. רוב הציבור לא ידע כלל על המחיר האנושי העצום שמעורב בייצור המוצרים שהוא צרך. יש הטוענים כי הגידול בצריכת מוצרי המותרות החדשים האלה, סייע להתניע את המהפכה התעשייתית באנגליה, הן דרך כספים שהשוקעו במיזמים שונים באנגליה והן בגלל ששוק הסחורות הגדל סייע לעודד עוד אנשים להכנס לכלכלת הכסף הקפיטליסטית של עבודה תמורת שכר. {{הערה| [http://www.bbc.co.uk/history/british/abolition/industrialisation_article_01.shtml Enslavement and Industrialisation], BBC}}
כתנועה חברתית, התנועה לביטול העבדות החלה בעיקרה בסוף המאה ה-18 כאשר קוויקרים מאנגליה ומארצות הברית החלו לערער על מוסריות העבדות. המורה הקווייקר, אנטוני בנזט (ראו פרטים בהמשך) שהתנגד לעבדות משנת 1750 השפיע על מספר אישים בבריטניה שהפכו למתנגדי העבדות. James Oglethorpe שהיה נדבן, איש פרלמנט ופעיל החברתי בבריטניה, היה בין הראשונים שניסחו טיעונים בשם [[עידן הנאורות|הנאורות]] נגד העבדות. כמייסד של מושבת ג'ורג'יה, הוא אסר על העבדות שם מטעמים הומניטריים. הוא גם טען נגד העבדות בפרלמנט הבריטי. הוא גם עודד את חבריו Granville Sharp ו-חנה מור (Hannah More) לתמוך במאבק זה בעקשנות. זמן קצר לאחר מותו, ב-1785, שארפ ומור איחדו כוחות עם ויליאם וילברפורס (William Wilberforce) ואחרים והקימו את Clapham Sect, קבוצת רפורמיסטים נוצרים ששאפו לבטל את העבדות כמו גם רפורמות נוספות. בשנת 1787 נוצרה בלונדון האגודה לביטול סחר העבדים (the Society for Effecting the Abolition of the Slave Trade).
כתנועה חברתית, התנועה לביטול העבדות החלה בעיקרה בסוף המאה ה-18 כאשר קוויקרים מאנגליה ומארצות הברית החלו לערער על מוסריות העבדות. James Oglethorpe שהיה נדבן, איש פרלמנט ופעיל החברתי בבריטניה, היה בין הראשונים שניסחו טיעונים בשם [[עידן הנאורות|הנאורות]] נגד העבדות. כמייסד של מושבת ג'ורג'יה הוא אסר על העבדות שם מטעמים הומניטריים. הוא גם טען נגד העבדות בפרלמנט הבריטי. הוא גם עודד את חבריו Granville Sharp ו-חנה מור (Hannah More) לתמוך במאבק זה בעקשנות. זמן קצר לאחר מותו, ב-1785, שארפ ומור איחדו כוחות עם ויליאם וילברפורס (William Wilberforce) ואחרים והקימו את Clapham Sect, קבוצת רפורמיסטים נוצרים ששאפו לבטל את העבדות כמו גם רפורמות נוספות. בשנת 1787 נוצרה בלונדון האגודה לביטול סחר העבדים (the Society for Effecting the Abolition of the Slave Trade).
ב-1807, לאחר מאבק פוליטי ממושך, נחקק בבריטניה (שכללה גם את אירלנד באותה תקופה) חוק האוסר על סחר בינלאומי בעבדים, אם כי הותרה עדיין בעלות על עבדים. החל מ-1808 החוק נכנס לתוקף גם במושבות הבריטיות באמריקה הצפונית. באותה שנה הקונגרס האמריקני הטיל איסור על סחר בעבדים אפריקנים. בעשורים שלאחר חקיקתו יצאה בריטניה, באמצעות הצי הבריטי החזק, למאבק בסחר העבדים הטרנס אטלנטי.
ב-1807, לאחר מאבק פוליטי ממושך, נחקק בבריטניה (שכללה גם את אירלנד באותה תקופה) חוק האוסר על סחר בינלאומי בעבדים, אם כי הותרה עדיין בעלות על עבדים. החל מ-1808 החוק נכנס לתוקף גם במושבות הבריטיות באמריקה הצפונית. באותה שנה הקונגרס האמריקני הטיל איסור על סחר בעבדים אפריקנים. בעשורים שלאחר חקיקתו יצאה בריטניה, באמצעות הצי הבריטי החזק, למאבק בסחר העבדים הטרנס אטלנטי.
רוב שנות 1600, כלכלת ארצות הברית היתה מבוססת על חקלאות, של מהגרים עניים מאנגליה שהגיעו כדי לחפש את מזלם במקום קרקע זולה. עם זאת באזור 1680 כלכלת אנגליה התפתחה, הביקוש לעובדים גדל והיתה ירידה בהגירה למושבות. דבר זה עודד ביקוש לעבדים בעיבוד הקרקע. בתקופה הקולוניאלית יובאו כ-350,000 עבדים לשלוש עשרה המושבות שהפכו עם השנים לארצות הברית. הם היוו פחות מ-5% מכ-12 מיליון העבדים שיובאו מאפריקה ליבשת אמריקה בתקופה הקולוניאלית. רוב רובם של האפריקנים המשועבדים הועברו למושבות הסוכר באיים הקריביים ובברזיל. בשנת 1776 היו בארצות הברית כ-700,000 עבדים שחורים, בשל תנאי החיים הסבירים ביחס לאלו שבאמריקה הלטינית מספר העבדים במושבות גדל במהירות והגיע לכ-4 מיליון עד שנת 1860. מחיר העבדים גם עלה עם השנים. אם בסוף המאה ה-17 עבד בארצות הברית נמכר במחיר של 5-10 דולר, המחיר באמצע המאה ה-19 עמד על 1200-1500 דולר. [https://www.history.com/news/slavery-profitable-southern-economy]
רוב שנות 1600, כלכלת ארצות הברית היתה מבוססת על חקלאות, של מהגרים עניים מאנגליה שהגיעו כדי לחפש את מזלם במקום קרקע זולה. עם זאת באזור 1680 כלכלת אנגליה התפתחה, הביקוש לעובדים גדל והיתה ירידה בהגירה למושבות. דבר זה עודד ביקוש לעבדים בעיבוד הקרקע. בתקופה הקולוניאלית יובאו כ-350,000 עבדים לשלוש עשרה המושבות שהפכו עם השנים לארצות הברית. הם היוו פחות מ-5% מכ-12 מיליון העבדים שיובאו מאפריקה ליבשת אמריקה בתקופה הקולוניאלית. רוב רובם של האפריקנים המשועבדים הועברו למושבות הסוכר באיים הקריביים ובברזיל. בשנת 1776 היו בארצות הברית כ-700,000 עבדים שחורים, בשל תנאי החיים הסבירים ביחס לאלו שבאמריקה הלטינית מספר העבדים במושבות גדל במהירות והגיע לכ-4 מיליון עד שנת 1860. מחיר העבדים גם עלה עם השנים. אם בסוף המאה ה-17 עבד בארצות הברית נמכר במחיר של 5-10 דולר, המחיר באמצע המאה ה-19 עמד על 1200-1500 דולר. [https://www.history.com/news/slavery-profitable-southern-economy]
בשנת 1775 קמה בפילדלפיה "האגודה לביטול העבדות בפנסילבניה" שהיתה האגודה הראשונה לביטול העבדות במושבות שיהיו ארצות הברית.[https://en.wikipedia.org/wiki/Timeline_of_abolition_of_slavery_and_serfdom] בין מקימה ותומכיה היו אנתוני בנזט, [[תומס פיין]], בנג'מין ראש. הכרזת העצמאות האמריקאית ב-1776 ומגילת הזכויות של ארצות הברית שאשוררה ב-1791 לא אסרו את העבדות ולא העניקו זכויות לשחורים. יתר על כן , השחורים בארצות הברית נספרו כאזרחים (או שני שליש אזרחים) לצורך חישוב האלקטורים, אף כי לא יכלו להצביע, ודבר זה נתן יותר כוח למושבות הדרומיות כדי לחוקק חוקים נגד השחורים ולשמור על קיום העבדות. בנג'מין פרנקלין שבתחילת חייו תמך בעבדות הפך למתנגד לה, ועם הזמן התנגדתו לה החריפה , כולל מאמרים שכתב לקונגרס בשנת 1790.
אנטוני בנזט (Anthony Benezet) היה מורה קוויקרי, סופר ומתנגד לעבדות מאמריקה, שהיה פעיל בפילדלפיה, פנסילבניה. בשנת 1750 הוא החל בפעילות פומבית נגד עבדות. בשנת 1775 הוא הקים את אחת האגודות הראשונות בעולם נגד עבדות, " Society for the Relief of Free Negroes Unlawfully Held in Bondage" שהפכה מאוחר יותר לאגודה של פנסילבניה לקידום ביטול העבדות. הוא פתח את בית הספר הראשון לבנות בצפון אמריקה ואת בית הספר הראשון לשחורים בפילדפיה שפעל במהלך המאה ה-19. הוא נולד למשפחה פרוטסטנטית בצרפת . כשהיה בן שנתיים משפחתו עברה לאנגליה ולאחר מכן לאמריקה כשהיה בן 17. הוא הצטרף לקווקרים בפילדפיה ופעל לשכנע אחרים שהחזקת עבדים היתה בניגוד לכתבי הנצרות. בשנת 1739 הוא החל ללמד. ב-1750 הוא החל בנוסף לעבודת היום שלו, לקיים בביתו שיעור ערב לילדים שחורים עניים. תלמידיו הצליחו ובכך סתרו את המיתוס על אי יכולת בגלל מוצא שחור. למרות שחי בארצות הברית השפעתו היתה גדולה על התנועה לביטול העבדות בבריטניה. הוא השפיע בין היתר על John Wesley, על Granville Sharp ועל תומס קלאקרסון שפעלו שם.
בשנת 1775 קמה בפילדלפיה "האגודה לביטול העבדות בפנסילבניה" שהיתה האגודה הראשונה לביטול העבדות במושבות שיהיו ארצות הברית.[https://en.wikipedia.org/wiki/Timeline_of_abolition_of_slavery_and_serfdom] בין מקימה ותומכיה היו אנתוני בנזט, [[תומס פיין]], בנג'מין ראש, שני האחרונים היו דמויות חשובות בפוליטיקה של ארצות הברית. הכרזת העצמאות האמריקאית ב-1776 ומגילת הזכויות של ארצות הברית שאשוררה ב-1791 לא אסרו את העבדות ולא העניקו זכויות לשחורים. יתר על כן , השחורים בארצות הברית נספרו כאזרחים (או שני שליש אזרחים) לצורך חישוב האלקטורים, אף כי לא יכלו להצביע, ודבר זה נתן יותר כוח למושבות הדרומיות כדי לחוקק חוקים נגד השחורים ולשמור על קיום העבדות. בנג'מין פרנקלין שבתחילת חייו תמך בעבדות הפך למתנגד לה, ועם הזמן התנגדתו לה החריפה , כולל מאמרים שכתב לקונגרס בשנת 1790.
במושבות ארצות הברית מרבית העבדים עסקו בחקלאות, כאשר 90% מהעבדים השחורים התרכזו במושבות הדרומיות. במרבית מדינות הצפון שיעור העבדים היה נמוך מאשר במדינות הדרום, אחת הסיבות לכך היא הגידול הבדלים בענפי הכלכלה ותעוש רב יותר של החקלאות בצפון. בהתאם לכך ולהבדלים נוספים, בין המושבות והמדינות היו חוקים שונים ביחס לעבדות. במערב התיכון, לא הייתה קיימת עבדות כבר בימיה הראשונים של ארצות הברית. במסצ'וסטס החליט בית המשפט העליון של המדינה ב-1783: "החוקה סולדת לחלוטין מן הרעיון שבני האדם נולדו עבדים". עד שנת 1804 כל המדינות הצפוניות בארצות הברית אסרו על עבדות בתחומן, דבר שהחל לייצר מתחים עם מדינות הדרום. למרות ביטול העבדות, העבדים המשוחררים היו כפופים להפרדה גזעית ולאפליה במושבות הצפוניות. במדינת ניו יורק נאסרה העבדות רק ב-1827, וגם אז הותרה עבור עבדים שנולדו לפני 1799. באותן שנים, העבדות במדינות הדרום נותרה חוקית.
במושבות ארצות הברית מרבית העבדים עסקו בחקלאות, כאשר 90% מהעבדים השחורים התרכזו במושבות הדרומיות. במרבית מדינות הצפון שיעור העבדים היה נמוך מאשר במדינות הדרום, אחת הסיבות לכך היא הגידול הבדלים בענפי הכלכלה ותעוש רב יותר של החקלאות בצפון. בהתאם לכך ולהבדלים נוספים, בין המושבות והמדינות היו חוקים שונים ביחס לעבדות. במערב התיכון, לא הייתה קיימת עבדות כבר בימיה הראשונים של ארצות הברית. במסצ'וסטס החליט בית המשפט העליון של המדינה ב-1783: "החוקה סולדת לחלוטין מן הרעיון שבני האדם נולדו עבדים". עד שנת 1804 כל המדינות הצפוניות בארצות הברית אסרו על עבדות בתחומן, דבר שהחל לייצר מתחים עם מדינות הדרום. למרות ביטול העבדות, העבדים המשוחררים היו כפופים להפרדה גזעית ולאפליה במושבות הצפוניות. במדינת ניו יורק נאסרה העבדות רק ב-1827, וגם אז הותרה עבור עבדים שנולדו לפני 1799. באותן שנים, העבדות במדינות הדרום נותרה חוקית.