שינויים

היבט נוסף שסייע לצמיחת העסקים הגדולים בארצות הברית היתה סיוע מצד הממשל בפעולות רבות של העסקים הגדולים. דוגמה לכך היתה סיוע של הממשל הפדרלי להקמת מסילות הברזל הגדולות. מצד אחד היה סיוע לקנות קרקעות בזול, ומצד שני לאחר מכן החברות היו מונופולים - שיכלו לגבות מחיר מונופוליסטי בלי שום פיקוח. בנוסף לסיוע מצד הממשל הפרדלי, נוצר מצב בו התאגידים הגדולים ובעלי ההון היו בעצם גדולים יותר מהמדינות בארצות הברית, כך שכל מדינה ועיר ניסתה למשוך אליה עסקים תוך שהיא מקצצת מיסים במיוחד לעסקים הגדולים, או מעניקה להם הטבות שונות כמו אדמות זולות, חקיקה נגד תחרות נגדם ועוד. לדוגמה ב-1890 ניו ג'רזי אפשרה לתאגידים לרכוש מניות של תאגידים אחרים, ופירוש הדבר היה שתאגיד גדול היה יכול להשתלט על מתחרים קטנים יותר על ידי קנייה שלהם.   

היבט נוסף שסייע לצמיחת העסקים הגדולים בארצות הברית היתה סיוע מצד הממשל בפעולות רבות של העסקים הגדולים. דוגמה לכך היתה סיוע של הממשל הפדרלי להקמת מסילות הברזל הגדולות. מצד אחד היה סיוע לקנות קרקעות בזול, ומצד שני לאחר מכן החברות היו מונופולים - שיכלו לגבות מחיר מונופוליסטי בלי שום פיקוח. בנוסף לסיוע מצד הממשל הפרדלי, נוצר מצב בו התאגידים הגדולים ובעלי ההון היו בעצם גדולים יותר מהמדינות בארצות הברית, כך שכל מדינה ועיר ניסתה למשוך אליה עסקים תוך שהיא מקצצת מיסים במיוחד לעסקים הגדולים, או מעניקה להם הטבות שונות כמו אדמות זולות, חקיקה נגד תחרות נגדם ועוד. לדוגמה ב-1890 ניו ג'רזי אפשרה לתאגידים לרכוש מניות של תאגידים אחרים, ופירוש הדבר היה שתאגיד גדול היה יכול להשתלט על מתחרים קטנים יותר על ידי קנייה שלהם.   

בתי המשפט בארצות הברית סייעו לתאגידים גדולים לצמוח. לדוגמה ב-1886 בית המשפט העליון בארצות הברית קבע בפסיקה ( Santa Clara v. Southern Pacific ) שהיא אבן דרך בדיני חברות ובכלכלה, כי התאגיד העסקי הפרטי הוא 'אישיות משפטית' ולכן התאגיד זכאי לכל הזכויות וההגנות של אזרחי ארצות הברית. {{הערה|ראו גם [[https://en.wikipedia.org/wiki/Corporate_personhood Corporate personhood]]}} דבר זה אפשר בהמשך לתאגידים להסתיר מסמכים פנימיים שהצביעו על קנוניות נגד הציבור.  

בתי המשפט בארצות הברית סייעו לתאגידים גדולים לצמוח ולצבור עוד כוח. דוגמה חשובה לכך היא פסיקה מ-1886 בית המשפט העליון בארצות הברית קבע בפסיקה ( Santa Clara v. Southern Pacific ) שהיא אבן דרך בדיני חברות ובכלכלה, כי התאגיד העסקי הפרטי הוא 'אישיות משפטית' ולכן התאגיד זכאי לכל הזכויות וההגנות של אזרחי ארצות הברית. {{הערה|ראו גם [[https://en.wikipedia.org/wiki/Corporate_personhood Corporate personhood]]}} דבר זה אפשר בהמשך לתאגידים להסתיר מסמכים פנימיים שהצביעו על קנוניות נגד הציבור. ההשלכות הן שלתאגידים יש זכויות חוקתיות להרוויח כסף ואסור למדינה להפריע לו. דבר זה שימש את התאגידים לצבור עוד כוח. והיה מנוגד לדוגמה לגישה של [[אדם סמית]] ביחס לתאגידים.  

דבר נוסף שסייע לצמיחת העסקים הגדולים היה חוסר יציבות פיננסי ו[[ריצות על הבנק]]. בחוסר יציבות זה, החברות הקטנות פשטו רגל, והעסקים הגדולים או משקיעים גדולים יכלו לרכוש מתחרים רבים בזול ולהגדיל את כוח השוק שלהם מול צרכנים, ספקים ונותני שירותים.

דבר נוסף שסייע לצמיחת העסקים הגדולים היה חוסר יציבות פיננסי ו[[ריצות על הבנק]]. בחוסר יציבות זה, החברות הקטנות פשטו רגל, והעסקים הגדולים או משקיעים גדולים יכלו לרכוש מתחרים רבים בזול ולהגדיל את כוח השוק שלהם מול צרכנים, ספקים ונותני שירותים.

==ביקורת על הברונים - העידן מצופה הזהב ==

==ביקורת על הברונים - העידן מצופה הזהב ==

הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." עם זאת טויין כתב ספר ביקורתי עם שותף בשם The Gilded Age: A Tale of Today. הספר שיצא בשנת 1873 תאר את השחיתות הפוליטית שהיתה בזמנו והפך לרב מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה - "העידן מצופה הזהב" (במקום העידן המוזהב)  Gilded Age.  

הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." עם זאת טויין כתב ספר ביקורתי עם שותף בשם The Gilded Age: A Tale of Today. הספר שיצא בשנת 1873, תאר את השחיתות הפוליטית שהיתה בזמנו והפך לרב מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה - "העידן מצופה הזהב" (במקום העידן המוזהב)  Gilded Age.  

לכאורה הכל נוצץ וזהוב - אבל כאשר מקלפים את הציפוי מתגלה מציאות פחות נחמדה. [https://en.wikipedia.org/wiki/The_Gilded_Age:_A_Tale_of_Today]

לכאורה הכל נוצץ וזהוב - אבל כאשר מקלפים את הציפוי מתגלה מציאות פחות נחמדה. [https://en.wikipedia.org/wiki/The_Gilded_Age:_A_Tale_of_Today]

מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."

ההיסטוריון מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."

 

ויליאם הנרי ואנדרבילט, בנו של קורנליוס ואנדרבילט, היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שה[[מונופול|מונופוליזם]], בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי, אמר בשנת 1882 :"הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיו או בנוחותם. {{הערה|נאמר בראיון ל-Chicago Daily News ב-9 באוקטובר 1882}}.

ויליאם הנרי ואנדרבילט, בנו של קורנליוס ואנדרבילט, היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שה[[מונופול|מונופוליזם]], בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי, אמר בשנת 1882 :"הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיו או בנוחותם. {{הערה|נאמר בראיון ל-Chicago Daily News ב-9 באוקטובר 1882}}.

היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בביקורת חריפה. אנשים החלו לשים לב לניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת הקרקעות שהוענקו בחינם לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע ג'יי קוק בחברת נורת'רן פסיפיק פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את ראיית "הברונים השודדים" באור שלילי.  

היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בביקורת חריפה. אנשים החלו לשים לב לניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת הקרקעות שהוענקו בחינם לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע ג'יי קוק בחברת נורת'רן פסיפיק פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את ראיית "הברונים השודדים" באור שלילי.  

הנשיאים של אותה תקופה אמרו דברים חריפים על מצב הדברים - אבל הסתפקו בכך:  

הנשיאים של אותה תקופה אמרו דברים חריפים על מצב הדברים - אבל הסתפקו בכך:  

* גורבר קליבלנד שאמר "התאגידים נעשים במהירות אדוני העם.. קומוניזם הוא דבר מתואב וסכנה לשלום ולממשלה המאורגנת אבל הקומוניזם של שילוב הון ועושר כפועל יוצא של תאוות בצע חסת מצרים ואנוכיות החותר בזדון תחת הצד והיושרה של מוסדות חופשיים אינו מסוכן פחות מהקומוניזם של עוני נדכא ועמל".

* גורבר קליבלנד שאמר "התאגידים נעשים במהירות אדוני העם.. קומוניזם הוא דבר מתואב וסכנה לשלום ולממשלה המאורגנת אבל הקומוניזם של שילוב הון ועושר כפועל יוצא של תאוות בצע חסת מצרים ואנוכיות החותר בזדון תחת הצד והיושרה של מוסדות חופשיים אינו מסוכן פחות מהקומוניזם של עוני נדכא ועמל".

==שביתות, ביקורת וצעדי נגד==

==שביתות ועימותים==

תור הזהב של "הברונים השודדים" החל להסתיים בשלהי המאה ה-19. עקב מתח חברתי עולה, אי יציבות כלכלית, בעיות כלכליות של הפועלים והחוואים, שביתות, מחאות ושערוריות שהרגיזו את כל חלקי החברה.  

תור הזהב של "הברונים השודדים" החל להסתיים בשלהי המאה ה-19. עקב מתח חברתי עולה, אי יציבות כלכלית, בעיות כלכליות של הפועלים והחוואים, שביתות, מחאות ושערוריות שהרגיזו את כל חלקי החברה.  

באותה תקופה חלק גדול מתושבי ארצות הברית חיו בחוות, ומצבם הורע - למרות השינויים הטכנולוגיים הרבים של אותה תקופה. ראשית בגלל שהם מכרו בשוק חופשי אבל קנו בשוק לא תחרותי – הובלה ברכבות, מוצרי נפט, מיכון חקלאי, מימון היו כולם בשוק מונופוליסטי. סיבה נוספת הייתה ששכלולים טכנולוגים אפשרו להגדיל את התבואה - אבל בגלל שיש ביקוש די קשיח למזון - המחיר לא עלה - היה יותר מזון אבל ולכן מחירו ירד . כמו כן גם מצבם של הפועלים הלא מאוגדים הורע – בגלל כוח המיקוח של העסקים הגדולים ובגלל שלא יכלו כבעבר ללכת למערב או לעבוד בחוות.  חלק מהעובדים החלו בניסיונות שביתות כדי להקים [[איגודים מקצועיים]]. בניסיון לשבור שביתות מנהלי מפעלים שכרו כוחות של בריונים שהלכו מכות עם הפועלים. כאשר זה לא עבד - הביאו את הצבא.  

באותה תקופה חלק גדול מתושבי ארצות הברית חיו בחוות, ומצבם הורע - למרות השינויים הטכנולוגיים הרבים של אותה תקופה. ראשית בגלל שהם מכרו בשוק חופשי אבל קנו בשוק לא תחרותי – הובלה ברכבות, מוצרי נפט, מיכון חקלאי, מימון היו כולם בשוק מונופוליסטי. סיבה נוספת הייתה ששכלולים טכנולוגים אפשרו להגדיל את התבואה - אבל בגלל שיש ביקוש די קשיח למזון - המחיר לא עלה - היה יותר מזון אבל ולכן מחירו ירד . כמו כן גם מצבם של הפועלים הלא מאוגדים הורע – בגלל כוח המיקוח של העסקים הגדולים ובגלל שלא יכלו כבעבר ללכת למערב או לעבוד בחוות.  חלק מהעובדים החלו בניסיונות שביתות כדי להקים [[איגודים מקצועיים]]. בניסיון לשבור שביתות מנהלי מפעלים שכרו כוחות של בריונים שהלכו מכות עם הפועלים. כאשר זה לא עבד - הביאו את הצבא.  

הדברים החלו להשתנות כאשר לאחר ההתנקשות בנשיא מקינלי בספטמבר 1901, מונה הרפובליקאי [[טדי רוזוולט]] לנשיאות. בגיל 42 הוא היה הנשיא הצעיר ביותר בתולדות המדינה. בזמן זה החלה תקופת עליית הרעיונות של [[הפרוגרסיבים]] הוא החל לשבור את הטראסים. רוזוולט היה ליברל מסוג חדש - עד כה הליברלים דאגו שהממשלה תהיה חלשה כדי לשמר את חירות הפרט. הליברלים של המאה ה-20 רצו ממשלה עם יותר סמכויות, כדי להגן על הציבור מפני תאגידים גדולים. רוזוולט טען כי "אנחנו צריכים עוצמה ציבורית כמשקל נגד לעוצמה פרטית" (של התאגידים הגדולים).  

התסיסה הציבורית נמשכה - דוגמה לשביתות המוניות היא [[שביתת פועלות הטקסטיל במנהטן]] בשנת 1909, דוגמה לאלימות חמורה היתה [[הטבח בלאדלו]] בשנת 1914 שבו חיילים ושכירי חרב של חברות כרייה ירו במקלעים על אוהלים של משפחות כורי פחם.

 

ב-1890 העבירו בקונגרס את חוק ההגבלים העסקיים של שרמן (Sherman Antitrust Act of 1890), לפיו קנוניות נגד הסחר הן דבר בלתי חוקי, אבל באותה תקופה הנשיאים היו חלשים מאד ובתי משפט נטו לטובת הטרסים, ולכן החוק נאכף בתחילה נגד איגודים מקצועיים, ולא נגד הטרסטים. נדרשו כמה שנים כדי שהחוק יפגע בטרסטים הגדולים.  

הציבור החל להתעורר גם תודות לעיתונאים אמיצים שחשפו שחיתויות וכונו "[[גורפי בוץ]]" לדוגמה גיי'קוב רוס שתיעד את המצב הגרוע של אנשים עניים בניו יורק ששילמו שכר דיור גבוה מספיק כדי לתחזק את הדירות אבל לא עשו כן. גורף בוץ אחר היה [[אפטון סינקלר]] שכתב את הרומן "[[הג'ונגל]]" על תעשיית הבשר. דבר יצר מהומה ציבורית ואפשר לרוזוולט (שדווקא התנגד לסינקלר) להעביר חוקים כמו "חוק המזונות והתרופות הטהורים" משנת 1906, שהסיים תופעות כמו הכנסת בשר עכברושים או בשר עם מלאריה לקופסות עם כיתוב של בשר בקר.  

לאחר ההתנקשות בנשיא מקינלי בספטמבר 1901, מונה הרפובליקאי [[טדי רוזוולט]] לנשיאות. בגיל 42 הוא היה הנשיא הצעיר ביותר בתולדות המדינה. בזמן זה החלה תקופת עליית הרעיונות של [[הפרוגרסיבים]] הוא החל לשבור את הטראסים. רוזוולט היה ליברל מסוג חדש - עד כה הליברלים דאגו שהממשלה תהיה חלשה כדי לשמר את חירות הפרט. הליברלים של המאה ה-20 רצו ממשלה עם יותר סמכויות, כדי להגן על הציבור מפני תאגידים גדולים. רוזוולט טען כי "אנחנו צריכים עוצמה ציבורית כמשקל נגד לעוצמה פרטית" (של התאגידים הגדולים). {{הערה|[[כלכלה בקומיקס]]}}

ב-1909 הווארד טאפט הפך לנשיא והמשיך ללחוץ על הטרסטים. בשנת 1911 הוא הוביל לפירוק סטנדרד אויל- אפשר להבין את הגודל שלה אם מסתכלים על החברות שיצאו ממנה  מוביל, אקסון, צסברו פונדס, שברון, אמוקו, וצ'ייס (הבנק של מורגן שסייע לרוקפלר). עם זאת ריסוק הטרסים לא ריסק את כוחם הכלכלי והפוליטי בגלל התנהלות כ[[אוליגופול]]. למעשה עד היום יש תחומים שבהם 3-4 חברות שולטות בתחום שלם - לדוגמה 4 חברות חולשות על מכירת הבשר בארה"ב, 4 חברות מוכרות את רוב שירותי הסללור. מורגן היה עדיין חזק מאוד ושלט בתאגידים בשווי 22 מיליארד דולר - מספיק כדי לקנות את כל מערב ארצות הברית.  

הציבור החל להתעורר גם תודות לעיתונאים אמיצים שחשפו שחיתויות וכונו "[[גורפי בוץ]]" לדוגמה גיי'קוב רוס, שתיעד את המצב הגרוע של אנשים עניים בניו יורק ששילמו שכר דיור גבוה מספיק כך שזה יצדיק תחזוקה של הדירות מצד בעלי הדירות - אבל אלו לא עשו כן. גורף בוץ אחר היה [[אפטון סינקלר]] שכתב את הרומן "[[הג'ונגל]]" על תעשיית הבשר. דבר יצר מהומה ציבורית ואפשר לרוזוולט (שדווקא התנגד לסינקלר) להעביר חוקים כמו "חוק המזונות והתרופות הטהורים" משנת 1906, שהסיים תופעות כמו הכנסת בשר עכברושים או בשר עם מלאריה לקופסות עם כיתוב של בשר בקר.  

התסיסה הציבורית נמשכה - דוגמה לשביתות המוניות היא [[שביתת פועלות הטקסטיל במנהטן]] בשנת 1909, דוגמה לאלימות חמורה היתה [[הטבח בלאדלו]] בשנת 1914 שבו חיילים ושכירי חרב של חברות כרייה ירו במקלעים על אוהלים של משפחות כורי פחם.  

ב-1909 הווארד טאפט הפך לנשיא והמשיך ללחוץ על הטרסטים. בשנת 1911 הפעילות של הממשלה הובילה לפסיקה של בית המשפט ולפירוק סטנדרד אויל- אפשר להבין את הגודל שלה אם מסתכלים על החברות שיצאו ממנה  מוביל, אקסון, צסברו פונדס, שברון, אמוקו, וצ'ייס (הבנק של מורגן שסייע לרוקפלר). עם זאת ריסוק הטרסים לא ריסק את כוחם הכלכלי והפוליטי בגלל התנהלות כ[[אוליגופול]]. למעשה עד היום יש תחומים שבהם 3-4 חברות שולטות בתחום שלם - לדוגמה 4 חברות חולשות על מכירת הבשר בארה"ב, 4 חברות מוכרות את רוב שירותי הסללור. מורגן היה עדיין חזק מאוד ושלט בתאגידים בשווי 22 מיליארד דולר - מספיק כדי לקנות את כל מערב ארצות הברית.  

ב-1912 רוזוולט פרש מהמפלגה הרפובליקנית, והקים את "המפלגה פרוגרסיבית" שלא העריכה ימים. בבחירות לנשיאות הרפובליקאים התפצלו בין רוזוולט לבין המפלגה הרפובליקאית. וודארו וילסון הדמוקרט עלה במקומו והמשיך עם מדיניות פרוגרסיבית כמו - מס הכנסה פרוגרסיבי ב-1913 - 1% על שכר נמוך ו-7% על שכר גבוה. בשנת 1913 קמה מערכת "הבנק הפדרלי" בנסיון למנוע [[ריצות על הבנקים]]. בשנת 1914 נחקק  חוק ה[[אנטי טראסט]] של קלייטון , כדי למנוע מראש מונופולים ואוליגופולים. עם זאת השפעת עשירי ארה"ב על המדיניות הכלכלית של ארצות הברית ועל הפוליטיקה בכלל שלה נמשכה הלאה עד שנות השפל הגדול. הבנקאי אנדרו ויליאם מלון הפך לשר אוצר שכיהן במשך 11 שנה תחת שלושה נשיאים רפובליקנים שונים. הוא קיצץ  מיסים למיליונרים. דבר זה יצר צמיחה לזמן מה - אבל גם בועה פיננסית שתרמה להתפתחות השפל הגדול.  

ב-1912 רוזוולט פרש מהמפלגה הרפובליקנית, והקים את "המפלגה פרוגרסיבית" שלא העריכה ימים. בבחירות לנשיאות הרפובליקאים התפצלו בין רוזוולט לבין המפלגה הרפובליקאית. וודארו וילסון הדמוקרט עלה במקומו והמשיך עם מדיניות פרוגרסיבית כמו - מס הכנסה פרוגרסיבי ב-1913 - 1% על שכר נמוך ו-7% על שכר גבוה. בשנת 1913 קמה מערכת "הבנק הפדרלי" בנסיון למנוע [[ריצות על הבנקים]]. בשנת 1914 נחקק  חוק ה[[אנטי טראסט]] של קלייטון , כדי למנוע מראש מונופולים ואוליגופולים. עם זאת השפעת עשירי ארה"ב על המדיניות הכלכלית של ארצות הברית ועל הפוליטיקה בכלל שלה נמשכה הלאה עד שנות השפל הגדול. הבנקאי אנדרו ויליאם מלון הפך לשר אוצר שכיהן במשך 11 שנה תחת שלושה נשיאים רפובליקנים שונים. הוא קיצץ  מיסים למיליונרים. דבר זה יצר צמיחה לזמן מה - אבל גם בועה פיננסית שתרמה להתפתחות השפל הגדול.  

* Chesapeake & Ohio Fuel Co. v. United States שבו טרסט פורק בשנת 1902.  

* Chesapeake & Ohio Fuel Co. v. United States שבו טרסט פורק בשנת 1902.  

* Northern Securities Co. v. United States שבו החברה פורקה בשנת 1904 והגיע לבית המשפט העליון, וחוק זה קבע תקדימים רבים.  

* Northern Securities Co. v. United States שבו החברה פורקה בשנת 1904 והגיע לבית המשפט העליון, וחוק זה קבע תקדימים רבים.  

* Standard Oil Co. of New Jersey v. United States שהוביל לפרוק סטנדט אוייל בשנת 1911, בהתבסס על מונופול גאוגרפי ועל התרומה של המונופול ל"פניקה של 1910-11"  

* Standard Oil Co. of New Jersey v. United States שהוביל לפרוק סטנדט אוייל בשנת 1911, בהתבסס על מונופול גאוגרפי ועל התרומה של המונופול ל"פניקה של 1910-11" הסוגיה העיקרית במשפט היתה האם המחוקק רשאי להגביל חברה שהגיעה למעמד של מונופול על ידי קנייה (שהיתה חוקית אז) של רוב המתחרות שלה - אבל היא כיום מהווה פגיעה בתחרות. [https://en.wikipedia.org/wiki/Standard_Oil_Co._of_New_Jersey_v._United_States]

* United States v. American Tobacco Co. שהוביל לפרוק החברה בשנת 1911 ל-4 [[חברות טבק]] שונות.  

* United States v. American Tobacco Co. בשנת 1907 הוגשה התביעה נגד חברת הטבק שהיתה מונופול בתחומה. בשנת 1911 פסק בית המשפט כי יש לפרק את החברה ל-4 [[חברות טבק]] שונות.  

* Federal Baseball Club v. National League - שבו בית המשפט העליו קבה שהליגה לבייסבול היא לא גורם מסחרי ולכן לא כפופה לחוק.  

* Federal Baseball Club v. National League - שבו בית המשפט העליו קבה שהליגה לבייסבול היא לא גורם מסחרי ולכן לא כפופה לחוק.  

* United States v. National City Lines שהסתיים ב 1953 ומתייחס ל[[קונספירציית החשמליות של ג'נרל מוטורוס]]

* United States v. National City Lines שהסתיים ב 1953 ומתייחס ל[[קונספירציית החשמליות של ג'נרל מוטורוס]]