47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן "'''הגואיזם''' הוא מונח המתאר הסתכלות על העולם מנקודת מבטו של נהג מכונית. דבר זה בא לידי ביטו..."
'''הגואיזם''' הוא מונח המתאר הסתכלות על העולם מנקודת מבטו של נהג מכונית. דבר זה בא לידי ביטוי במגוון נושאים כמו הגדרה עצמית, יחס לאנשים אחרים במרחב הציבורי, התייחסות לסוגיות עירוניות, ונכונות להדחיק או להצדיק השפעות שונות שיש למכוניות על הסביבה, החברה והבריאות.
הגואיזם הוא חלק מתרבות מכוניות שמקודם על ידי [[חברות מכוניות]] דרך [[חברות יחסי ציבור]], וחברות פרסום היות והוא משרת אינטרסים של חברות אלה. זה חלק מ[[תרבות הצריכה]] שמכוונת היבטים כמו זהות אישית, הצלחה בחיים והסתכלות על סוגיות חברתיות או פוליטיות באופן שנוח לחברות ול[[תאגידים רב-לאומיים]].
==הגואיזים בעיתונות ובתקשורת==
הגואיזם הוא דבר נפוץ בעיתונות מסחרית לדוגמה פתיחה של כביש חדש תוצג כ"בשורה לנהגים" ולא כדבר שעלול לסכן או להגביל הולכי רגל (כאשר הוא נעשה בעיר) או כדבר שגורם לקיטוע שטחי מחייה או כחלק ממגמה של פרבור כאשר מדובר בדבר מחוץ לעיר. הרחבת כבישים תוצג כדבר חיובי גם אם פרוש הדבר חלק ממנגנון של ביקוש מושרה שלא פותר פקקים או כאשר הדבר בא על חשבון נוחות ההליכה. מגבלות על חניה על מדרכות מוצגת דרך עיני הנהגים (שמקבלים עונש) ולא דרך עיני הולכי הרגל (שהמדרכה שלהם הופכת להיות פנויה). הוזלה בדלק תוצג תמיד כדבר חיובי תוך התעלמות מכך שהוזלה כזו יכולה להגדיל את הנסועה במכוניות ולכן גם להגדיל היבטים כמו פקקי תנועה, תאונות דרכים, זיהום אוויר או ביקוש לחניות.
מבחינה היסטורית, חלק מהיבטים אלו קיימים החל מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 כאשר החל שימוש נפוץ במכוניות והתחזקה ההשפעה של חברות המכוניות על אמצעי התקשורת. בספר "[[ Fighting Traffic]]" מתאר ההיסטוריון פיטר נורטון את הקונפליקט הראשון בו היתה מעורבת תעשיית המכוניות – העליה התלולה [[הולכי רגל|בפגיעה בהולכי רגל]] ובמיוחד בילדים בארצות הברית. כתוצאה מכך נוצרה זעקה ציבורית גדולה, כולל הפגנות ומאמרים שדרשו להגביל את המכוניות. חברות המכוניות פחדו מהגבלה כזו ונקטו שורה של צעדים – כולל הסטת האשמה בתאונות להולכי רגל לא זהירים, חוקים להגבלת הולכי רגל בעיר וקידום תכנון עירוני שנועד לבצע הפרדה בין הולכי רגל לבין מכוניות - תחילתו של [[תכנון מוטה מכוניות]]. תכנון זה, במיוחד עם התפתחות של [[פרבור]] בתום מלחמת העולם השנייה, גרם בסופו של דבר גם לכך שהליכה בעיר הפכה פחות ופחות נוחה והגבירה את השימוש במכוניות. כמאה שנים לאחר מכן [[נתונים על פיצול נסיעות בערים בעולם|נתוני פיצול נסיעות]] ברוב ערי ארצות הברית, מצביעים על ירידה תלולה והדרגתית בהולכי הרגל , כך שברוב הערים שנבנו בעידן המכונית, אחוז ההליכה ברגל לעבודה הוא נמוך מ-3%.
==המכונית כסמל סטטוס, והשפעתה על התפיסה העצמית==
המכונית היא סמל סטטוס שנועד לסמל לאחרים כמה האדם הוא מוצלח, עשיר וכו', היא אביזר גדול ובולט שאפשר לקחת למקומות שונים ולהפגין בו לפני זרים ומכרים (בניגוד לבית). דבר זה גורם לאנשים רבים להשקיע במכוניות יקרה יותר או בניקיון המכונית.
הגואיזם יכול להשפיע על היבטים כמו הערכה עצמית וזהות עצמית. לדוגמה אנשים שמנסים לבטא את עצמם דרך סוג הרכב שהם קונים, אביזרים שהם קונים למכוניות ורמת הנקיון והתחזוקה של המכונית. חלק מהאנשים עשויים להשקיע במכונית מאמץ גדול יותר ממה שהם ישקיעו בגוף שלהם עצמם. בנוסף שימוש יומיומי במכונית גורם לאנשים להרגיש שהמכונית היא המשך של הגוף שלהם ודבר זה יוצר תחושת הזדהות עם המכונית. כך אנשים אומרים "אני פונה" כאשר הם מתכוונים שהמכונית בה הם נוהגים תפנה. פגיעה במכונית בכוונה או בטעות עלולה לגרור התנהגות אלימה כאילו האדם עצמו נתקף.
מכוניות מעוצבות לעיתים קרובות כמעין "חיות טרף" - שני פנסים קדמייים המזכירים עיניים, מעין "פה" וכו'. דבר זה עשוי לאפשר לאנשים לזהות עצמם עם הכוח של המכונית, כדי לפרוק בצורה בטוחה יחסית רגשי תוקפנות נסתרים שהם לא יכולים לפרוק בסיטואציות אחרות.
השפעה נוספת של המכונית על הנפש היא היותה כמעין "רחם מלאכותי" שבו האדם נמצא לבד, בלי שהוא צריך לדבר, או להתייחס לאנשים אחרים, ובלי שהוא צריך לעטות על עצמו מסכות חברתיות שונות. דבר זה יכול לגרום לתחושת רוגע על האדם וליצור תחושת שחרור וחופש, במיוחד בקרב הורים המטופלים בילדים. חלק מביטוי של דבר זה הוא בצילום של אנשים את עצמם בוידאו או בסטילס כאשר הם נמצאים בתוך המכונית בתא הנהג. בעידן היוטיוב אנשים מצלמים סרטונים שבהם הם נותנים מונולוגים ממצב זה - שוב מתוך תחושה של חיבור ובטחון שכלוב המכונית מציע מפני הפרעות לא רצויות מבחוץ. מצד שני הנהיגה עצמה עלולה ליצור תחושה הפוכה של [[מתח נפשי]] - במיוחד נהיגה בכבישים עמוסים, בכבישים פקוקים או בנסיעות ארוכות.
==הגואזים והכחשת פגיעה באחרים==
הגואיזם יכול לבוא לידי ביטוי דרך [[הכחשת אלימות]] – הדחקה, הסתרה והצדקה של סיכון עצמי או סיכון חייהם או בריאותם של אחרים, כדי להצדיק את השימוש במכונית. לדוגמה נהגים רבים מכחישים את הסיכון שנהיגה במכונית יוצרת בעיר להולכי רגל ולרוכבי אופניים, ונהגים נוטים להאשים הולכי רגל או רוכבים בתאונות (תסמין האשמת הקורבן) , יש אנשים שמתנגדים שיכולים להגביר את הבטיחות של הולכי רגל כמו אזורי מיתון תנועה, מתוך העדפת הייצוג שלהם כנהג על פני ייצוגים אחרים שלהם – לדוגמה הם עצמם כהולכי רגל או כהורים שהילד שלהם עלול להפגע ממכונית בשכונה. באופן דומה נהגים עלולים להתעלם מנזקים כמו [[זיהום אוויר מתחבורה]] ולטעון שזיהום זה הוא חלק הכרחי מהחיים המודרניים ושאסור להגביל שימוש במכוניות כדי להפחית זיהום כזה. דבר דומה הוא תמיכה של אנשים ב[[הכחשת אקלים]] מתוך חשש שהכרה בהתחממות עולמית עלולה לגורר שינויים בתחום התחבורה.
==הגואיזם בקרב מקבלי החלטות==
הגואיזם בא לידי ביטוי גם בקרב מקבלי החלטות בתחום התחבורה והתכנון – מתכני תחבורה, מתכננים עירוניים, מהנדסים, ראשי עיר וכדומה – כאשר יש להם דילמה בתחום התכנון לרוב הם יסתכלו על הנושא מנקודת מבטו של נהג ולא מנקודת מבט של משתמשי דרך אחרים או משיקולים עירוניים אחרים. דבר זה עלול לפעמים לפגוע גם בנהגים עצמם בטווח הארוך אבל ההסתכלות מתעדפת את נקודת המבט הצרה ולא תכנון לטווח ארוך.
היבטים אלה באים לידי ביטוי בצעדים של [[תכנון מוטה מכוניות]] (בערים קיימות) ובפרבור צמוד קרקע (בעיקר במקומות עם צפיפות אוכלוסין נמוכה יחסית). דוגמאות לדבר זה הן ניסיונות להגדיל את היצע החניה בכל מחיר במרחב העירוני (להתיר לדוגמה חניה על מדרכות, חפירת חניונים תת קרקעיים ועוד), הרחבת כבישים על חשבון מדרכות , גינות וכו', התנגדות להגבלת מהירות, התנגדות לסלילת שבילי אופניים או נתיבי תחבורה ציבורית. לרוב צעדים אלה גורמים ל[[ביקוש מושרה]] למכוניות , להגברת תלות במכוניות ולהגברת בעיות של פקקים וחניות, אבל מקבלי החלטות, עיתונאים וחלקים גדולים בציבור עשויים לא להיות מודעים לנושא זה.
מנגנון זה מתרחש הן בגלל חינוך והרגלים אישיים (מקבל ההחלטות רואה עצמו כנהג), הן בגלל חינוך מקצועי (בתחומים כמו הנדסת תחבורה) לפיו יש זהות בין תחבורה לבין תנועת מכוניות. סיבה נוספת היא פוליטית - חשש ששינוי התכנון העירוני יוביל לזעם ציבורי מצד הנהגים – תוך התעלמות מצרכים של ציבורים שהם לא נהגים או מכך שעם השינוי הוא מוצלח חלק מהנהגים יכולים לעבור לאמצעי תחבורה אחרים כך ששינוי זה יהיה לטובתם ולא לרעתם.
==ראו גם==
* [[השפעות חברתיות של מכוניות]]
* [[השפעות בריאותיות של מכוניות]]
* [[תכנון מוטה מכוניות]], [[פרבור]]
* [[תחבורה בת קיימא]], [[הליכתיות]], [[עירוניות מתחדשת]]
* [[עיר ידידותית לילדים]]
* [[תרבות הצריכה]]
[[קטגוריה:מכוניות]]
[[קטגוריה:תכנון עירוני]]
[[קטגוריה:תרבות הצריכה]]
[[קטגוריה:פסיכולוגיה]]
[[קטגוריה:סוציולוגיה]]
הגואיזם הוא חלק מתרבות מכוניות שמקודם על ידי [[חברות מכוניות]] דרך [[חברות יחסי ציבור]], וחברות פרסום היות והוא משרת אינטרסים של חברות אלה. זה חלק מ[[תרבות הצריכה]] שמכוונת היבטים כמו זהות אישית, הצלחה בחיים והסתכלות על סוגיות חברתיות או פוליטיות באופן שנוח לחברות ול[[תאגידים רב-לאומיים]].
==הגואיזים בעיתונות ובתקשורת==
הגואיזם הוא דבר נפוץ בעיתונות מסחרית לדוגמה פתיחה של כביש חדש תוצג כ"בשורה לנהגים" ולא כדבר שעלול לסכן או להגביל הולכי רגל (כאשר הוא נעשה בעיר) או כדבר שגורם לקיטוע שטחי מחייה או כחלק ממגמה של פרבור כאשר מדובר בדבר מחוץ לעיר. הרחבת כבישים תוצג כדבר חיובי גם אם פרוש הדבר חלק ממנגנון של ביקוש מושרה שלא פותר פקקים או כאשר הדבר בא על חשבון נוחות ההליכה. מגבלות על חניה על מדרכות מוצגת דרך עיני הנהגים (שמקבלים עונש) ולא דרך עיני הולכי הרגל (שהמדרכה שלהם הופכת להיות פנויה). הוזלה בדלק תוצג תמיד כדבר חיובי תוך התעלמות מכך שהוזלה כזו יכולה להגדיל את הנסועה במכוניות ולכן גם להגדיל היבטים כמו פקקי תנועה, תאונות דרכים, זיהום אוויר או ביקוש לחניות.
מבחינה היסטורית, חלק מהיבטים אלו קיימים החל מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 כאשר החל שימוש נפוץ במכוניות והתחזקה ההשפעה של חברות המכוניות על אמצעי התקשורת. בספר "[[ Fighting Traffic]]" מתאר ההיסטוריון פיטר נורטון את הקונפליקט הראשון בו היתה מעורבת תעשיית המכוניות – העליה התלולה [[הולכי רגל|בפגיעה בהולכי רגל]] ובמיוחד בילדים בארצות הברית. כתוצאה מכך נוצרה זעקה ציבורית גדולה, כולל הפגנות ומאמרים שדרשו להגביל את המכוניות. חברות המכוניות פחדו מהגבלה כזו ונקטו שורה של צעדים – כולל הסטת האשמה בתאונות להולכי רגל לא זהירים, חוקים להגבלת הולכי רגל בעיר וקידום תכנון עירוני שנועד לבצע הפרדה בין הולכי רגל לבין מכוניות - תחילתו של [[תכנון מוטה מכוניות]]. תכנון זה, במיוחד עם התפתחות של [[פרבור]] בתום מלחמת העולם השנייה, גרם בסופו של דבר גם לכך שהליכה בעיר הפכה פחות ופחות נוחה והגבירה את השימוש במכוניות. כמאה שנים לאחר מכן [[נתונים על פיצול נסיעות בערים בעולם|נתוני פיצול נסיעות]] ברוב ערי ארצות הברית, מצביעים על ירידה תלולה והדרגתית בהולכי הרגל , כך שברוב הערים שנבנו בעידן המכונית, אחוז ההליכה ברגל לעבודה הוא נמוך מ-3%.
==המכונית כסמל סטטוס, והשפעתה על התפיסה העצמית==
המכונית היא סמל סטטוס שנועד לסמל לאחרים כמה האדם הוא מוצלח, עשיר וכו', היא אביזר גדול ובולט שאפשר לקחת למקומות שונים ולהפגין בו לפני זרים ומכרים (בניגוד לבית). דבר זה גורם לאנשים רבים להשקיע במכוניות יקרה יותר או בניקיון המכונית.
הגואיזם יכול להשפיע על היבטים כמו הערכה עצמית וזהות עצמית. לדוגמה אנשים שמנסים לבטא את עצמם דרך סוג הרכב שהם קונים, אביזרים שהם קונים למכוניות ורמת הנקיון והתחזוקה של המכונית. חלק מהאנשים עשויים להשקיע במכונית מאמץ גדול יותר ממה שהם ישקיעו בגוף שלהם עצמם. בנוסף שימוש יומיומי במכונית גורם לאנשים להרגיש שהמכונית היא המשך של הגוף שלהם ודבר זה יוצר תחושת הזדהות עם המכונית. כך אנשים אומרים "אני פונה" כאשר הם מתכוונים שהמכונית בה הם נוהגים תפנה. פגיעה במכונית בכוונה או בטעות עלולה לגרור התנהגות אלימה כאילו האדם עצמו נתקף.
מכוניות מעוצבות לעיתים קרובות כמעין "חיות טרף" - שני פנסים קדמייים המזכירים עיניים, מעין "פה" וכו'. דבר זה עשוי לאפשר לאנשים לזהות עצמם עם הכוח של המכונית, כדי לפרוק בצורה בטוחה יחסית רגשי תוקפנות נסתרים שהם לא יכולים לפרוק בסיטואציות אחרות.
השפעה נוספת של המכונית על הנפש היא היותה כמעין "רחם מלאכותי" שבו האדם נמצא לבד, בלי שהוא צריך לדבר, או להתייחס לאנשים אחרים, ובלי שהוא צריך לעטות על עצמו מסכות חברתיות שונות. דבר זה יכול לגרום לתחושת רוגע על האדם וליצור תחושת שחרור וחופש, במיוחד בקרב הורים המטופלים בילדים. חלק מביטוי של דבר זה הוא בצילום של אנשים את עצמם בוידאו או בסטילס כאשר הם נמצאים בתוך המכונית בתא הנהג. בעידן היוטיוב אנשים מצלמים סרטונים שבהם הם נותנים מונולוגים ממצב זה - שוב מתוך תחושה של חיבור ובטחון שכלוב המכונית מציע מפני הפרעות לא רצויות מבחוץ. מצד שני הנהיגה עצמה עלולה ליצור תחושה הפוכה של [[מתח נפשי]] - במיוחד נהיגה בכבישים עמוסים, בכבישים פקוקים או בנסיעות ארוכות.
==הגואזים והכחשת פגיעה באחרים==
הגואיזם יכול לבוא לידי ביטוי דרך [[הכחשת אלימות]] – הדחקה, הסתרה והצדקה של סיכון עצמי או סיכון חייהם או בריאותם של אחרים, כדי להצדיק את השימוש במכונית. לדוגמה נהגים רבים מכחישים את הסיכון שנהיגה במכונית יוצרת בעיר להולכי רגל ולרוכבי אופניים, ונהגים נוטים להאשים הולכי רגל או רוכבים בתאונות (תסמין האשמת הקורבן) , יש אנשים שמתנגדים שיכולים להגביר את הבטיחות של הולכי רגל כמו אזורי מיתון תנועה, מתוך העדפת הייצוג שלהם כנהג על פני ייצוגים אחרים שלהם – לדוגמה הם עצמם כהולכי רגל או כהורים שהילד שלהם עלול להפגע ממכונית בשכונה. באופן דומה נהגים עלולים להתעלם מנזקים כמו [[זיהום אוויר מתחבורה]] ולטעון שזיהום זה הוא חלק הכרחי מהחיים המודרניים ושאסור להגביל שימוש במכוניות כדי להפחית זיהום כזה. דבר דומה הוא תמיכה של אנשים ב[[הכחשת אקלים]] מתוך חשש שהכרה בהתחממות עולמית עלולה לגורר שינויים בתחום התחבורה.
==הגואיזם בקרב מקבלי החלטות==
הגואיזם בא לידי ביטוי גם בקרב מקבלי החלטות בתחום התחבורה והתכנון – מתכני תחבורה, מתכננים עירוניים, מהנדסים, ראשי עיר וכדומה – כאשר יש להם דילמה בתחום התכנון לרוב הם יסתכלו על הנושא מנקודת מבטו של נהג ולא מנקודת מבט של משתמשי דרך אחרים או משיקולים עירוניים אחרים. דבר זה עלול לפעמים לפגוע גם בנהגים עצמם בטווח הארוך אבל ההסתכלות מתעדפת את נקודת המבט הצרה ולא תכנון לטווח ארוך.
היבטים אלה באים לידי ביטוי בצעדים של [[תכנון מוטה מכוניות]] (בערים קיימות) ובפרבור צמוד קרקע (בעיקר במקומות עם צפיפות אוכלוסין נמוכה יחסית). דוגמאות לדבר זה הן ניסיונות להגדיל את היצע החניה בכל מחיר במרחב העירוני (להתיר לדוגמה חניה על מדרכות, חפירת חניונים תת קרקעיים ועוד), הרחבת כבישים על חשבון מדרכות , גינות וכו', התנגדות להגבלת מהירות, התנגדות לסלילת שבילי אופניים או נתיבי תחבורה ציבורית. לרוב צעדים אלה גורמים ל[[ביקוש מושרה]] למכוניות , להגברת תלות במכוניות ולהגברת בעיות של פקקים וחניות, אבל מקבלי החלטות, עיתונאים וחלקים גדולים בציבור עשויים לא להיות מודעים לנושא זה.
מנגנון זה מתרחש הן בגלל חינוך והרגלים אישיים (מקבל ההחלטות רואה עצמו כנהג), הן בגלל חינוך מקצועי (בתחומים כמו הנדסת תחבורה) לפיו יש זהות בין תחבורה לבין תנועת מכוניות. סיבה נוספת היא פוליטית - חשש ששינוי התכנון העירוני יוביל לזעם ציבורי מצד הנהגים – תוך התעלמות מצרכים של ציבורים שהם לא נהגים או מכך שעם השינוי הוא מוצלח חלק מהנהגים יכולים לעבור לאמצעי תחבורה אחרים כך ששינוי זה יהיה לטובתם ולא לרעתם.
==ראו גם==
* [[השפעות חברתיות של מכוניות]]
* [[השפעות בריאותיות של מכוניות]]
* [[תכנון מוטה מכוניות]], [[פרבור]]
* [[תחבורה בת קיימא]], [[הליכתיות]], [[עירוניות מתחדשת]]
* [[עיר ידידותית לילדים]]
* [[תרבות הצריכה]]
[[קטגוריה:מכוניות]]
[[קטגוריה:תכנון עירוני]]
[[קטגוריה:תרבות הצריכה]]
[[קטגוריה:פסיכולוגיה]]
[[קטגוריה:סוציולוגיה]]