מוריי בוקצ'ין
מוריי בוקצ'ין (באנגלית: Murray Bookchin; 14 בינואר 1921 - 30 ביולי 2006) היה סופר ונואם סוציאליסט ליברטיאני אמריקאי, והמייסד של זרם ה"אקולוגיה החברתית" הקשור לזרמי המחשבה של הסוציאליזם הליברטיאני והסביבתנות. הוא כתב 24 ספרים על פוליטיקה, פילוסופיה, היסטוריה ותכנון עירוני ואקולוגיה.
בוקצ'ין היה אנטי-קפיטליסט רדיקלי ותומך נלהב למען ביזור החברה. כתביו על מוניסיפליזם ליברטיאני, תאוריה של דמוקרטיה שורשית ואישית השפיעו על התנועה הירוקה ועל קבוצות פעולה ישירה אנטי-קפיטליסטיות כמו דרשו מחדש את הרחובות. הוא ביקר בעוצמה פילוסופיות ביוצנטריות כמו "אקולוגיה עמוקה" ואת האמונות בדבר דטרמיניזם ביולוגי של הסוציוביולוגיה. הביקורת שלו על "הירוקים" בני העידן החדש, כמו קלרין ספרטנק (Charlene Spretnak) תרמה לפיצולים בתנועה הירוקה בארצות הברית בשנות ה-90 של המאה ה-20.
תולדות חיים וכתבים
בוקצ'ין נולד בעיר ניו יורק בשנת 1921. הוריו, נתן ורוז בוקצ'ין, היו מהגרים יהודים מרוסיה, אשר חינכו אותו לאור האידאולוגיה המרקסיסטית מילדות. הוא הצטרף ל"חלוצים הצעירים", ארגון הנוער הקומוניסטי, בהיותו בן תשע. הוא עבד במפעלים והפך לאיש ארגון עבור ה"קונגרס של ארגוני התעשייה". בסוף שנות ה-30 הוא עזב את הסטאליניזם ונדד לעבר הטרוצקיזם, ובתקופה זו הוא עבד עם קבוצה שהוציא לאור את העיתון "נושאים עכשוויים". לאחר מכן הוא החל להתנגד בהדרגה למרקסיזם- לניניזם בשל הכפייה שהאמין כי היא חלק בלתי-נפרד מתורה זו. הוא הפך לאנרכיסט ובשנות ה-50 עזר לייסד את ה"ליגה הליברטיאנית" בניו יורק.
בשנות ה-50 וה-60 בוקצ'ין עבד במספר עבודות של צווארון כחול, כולל תפקיד כסבל רכבת. הוא החל ללמד בסוף שנות ה-60 ב"אוניברסיטה החופשית", מוסד של "תרבות הנגד" במנהטן של שנות ה-60. דבר שהוביל למשרה לכל החיים בקולג' רמפו בניו-ג'רזי, שם כיהן עד פרישתו כפרופסור אמריטוס בשנת 1983. בוקצ'ין היה שותף להקמה של "המכון לאקולוגיה חברתית" שנוסד בקולג' גודארד, ורמונט בשנת 1971.
בוקצ'ין הוציא לאור את ספרו "הסביבה הסינתטית שלנו" תחת שם העט לואיס הרבר, בשנת 1962; חצי שנה לפני ספרה של רייצ'ל קרסון, "אביב דומם". הספר תיאר מגוון רחב של בעיות סביבה אבל זכה לתשומת לב מועטה בגלל הרדיקליות הפוליטיות שבו. המאמר פורץ הדרך שלו "אקולוגיה וחשיבה מהפכנית" הכניס את מושג האקולוגיה לתוך הפוליטיקה הרדיקלית, הרצאות שנשא בכל רחבי ארצות הברית הביאו לפופולריזציה של רעיונות אקולוגיים בתרבות הנגד. מאמרים אחרים שלו משנות ה-60 הביאו רעיונות חדשניים אודות טכנולוגיות אקולוגיות. מאמר מפורסם אחר שלו הוא "הקשב, מרקסיסט!" משנת 1969 אשר הזהיר תנועת סטודנטים כנגד השתלטות של קבוצה מרקסיסטית. מאמרים אלו ומאמרים נוספים משנות ה-60 נכללים באנתולוגיה "אנרכיזם לאחר מחסור".
ספרו משנת 1982, "האקולוגיה של החופש", היה בעל השפעה גדולה על התנועה האקולוגית המתפתחת, הן בארצות הברית והן במדינות אחרות. הוא היה שותף בארגון האנטי-גרעיני "התאגדות קלמשל" בניו אינגלנד וההרצאות שלו בגרמניה השפיעו על כמה מהמייסדים של מפלגת הירוקים הגרמנית.
- ליברטיאניות מוניציפלית
החל משנות ה-70 של המאה ה-20, טען בוקצ'ין כי הזירה לשינוי חברתי ליברטיאני צריכה להיות ברמה העירונית. בספר "The Next Revolution" בוקצ'ין מגדיש את הקשר בין ליברטיאניזם עירוני ובים פילוסופיה מוקדמת יותר שלו - אקולוגיה חברתית. הוא כותב "ליברטיאניות מוניציפלית מורכבת מהפוליטיקה של אקולוגיה חברתית, מאמץ מהפכני שבו החופש מקבל צורה מוסדית באסיפות שהופכות להיות גופים לקבלת החלטות".
בוקצ'ין טען כי מבנים מוסדיים אלה חייבים להתקיים באיזורים בעלי גודל עולה בשטחם. בשנת 2001 הוא התראיין וסיכם את דעותיו כך:"הבעיה העליונה היא לשנות את מבנה החברה כך שאנשים יוכלו להשיג כוח. הזירה הטובה ביותר לעשות זאת היא הרשות המקומית - העיר, העיירה, הכפר - שם יש לנו הזדמנות ליצור דמוקרטיה פנים אל פנים". בשנת 1980 בוקצ'ין השתמש במונח "ליברטיאניזם מוניציפלי" ("libertarian municipalism") כדי לתאר מערכת שבה מוסדות ליברטיאניים של אסיפות עם דמוקרטיה ישירה יתנגדו ויחליפו את המדינה בקונפדרציה של רשויות מקומיות. ליברטיאניזם מוניציפלי מתכוון לייצר מצב שבו שני כוחות - הקונפדרציה המוניציפלית ומדינת הלאום לא יוכלו להתקיים יחדיו.
לאחר פרישתו המשיך לכתוב חיבורים רבים על בעיות עיור, חברה ואקולוגיה. בוקצ'ין חי בברלינגטון, ורמונט, עד מותו ביולי 2006.
מאמרים
ספרים
השפעות
בשלהי המאה ה-20, כתביו של בוקצ'ין השפיעו על מנהיג ה-PKK, עבדוללה אג'לאן ודרכו על איזור רוג'בה בצפון מזרח סוריה. אג'לאן קרא את כתביו של בוקצ'ין בעודו בכלא הטורקי וכתוצאה מכך נסוג מהרעיון של הקמת מדינת לאום לכורדים. אג'לאן הציע במקום זאת קונפדרציה דמוקרטית - שילוב בין האקולוגיה החברתית של בוקצ'ין לבין התארגנויות אזרחיות פמיניסטיות שהוקמו על ידי הכורדים, כאשר המטרה היא למנוע יצירת מוקדי כוח ולאפשר לאזרחים ולקהילות להשפיע על חייהם, ולוודא שנשים יהיו חלק חשוב בכל רמות הארגון. [1]
קישורים חיצוניים
- מוריי בוקצ'ין בוויקיפדיה האנגלית
- ביוגרפיה והמאמר "אנרכיה לאחר מחסור" פרויקט אנאנ, אתר הוצאת אוב - ז.ע.פ.
- קטע מתוך ראיון בו בוקצ'ין מספר על המעבר שלו מקומוניזם לאנרכיזם
- מאמר הספד בניו יורק טיימס
הערות שוליים
- ^ דור שלטון, בלב המזרח התיכון מתבצע הניסוי החברתי הרדיקלי ביותר של המאה ה-21, מוסף הארץ, 16.05.2019