דרכי מדידה של אי שוויון כלכלי
דרכי מדידת אי שוויון כלכלי הן שיטות שונות למדידה של אי שוויון כלכלי, בדרך כלל אי שוויון כלכלי שנמדד בתוך אותה מדינה. ניתן למדוד אי שוויון בהכנסות, אי שוויון בהוצאות, אי שוויון ברכוש. לכל מדד יש יתרונות וחסרונות משלו, והשאלה באיזה מדד בוחרים תלויה בין היתר, בשאלה לשם מה אנו רוצים למדוד את אי השוויון. לדוגמה האם ברצוננו לבחון את השפעת הפערים על ניידות חברתית, למדוד קשר בין פערים כלכליים לבין אי שוויון פוליטי צבירת יותר כוח פוליטי של ציבור מסויים, או לבחון השפעה של אי השוויון על מדדי מצוקה, רווחה חברתית או אי שוויון בריאותי.
סוגי מדדים שונים
מדד ג'יני
ערך מורחב – מדד ג'יני
מדד ג'יני הוא המדד המקובל ביותר למדידת אי שוויון. זהו מדד לוגריתמי בין 0 ל-1 (או בין 0 ל-100) שבו 0 מייצג מצב קיצוני שבו כל ההכנסות במדינה מגיעות לאדם אחד, ו-0 כאשר ההכנסה של כל משקי הבית במדינה היא שווה בדיוק.
מדד ג'יני הוא המדד הנפוץ ביותר (לפחות בפרסומים מקצועיים) של אי שוויון. אחת הסיבות לפופולריות שלו היא שקל לחשב אותו כיחס בין שני אזורים בדיאגרמת לורנץ. את מדד ג'יני ניתן למדוד על הכנסות ברוטו (הכנסות לפני מיסוי, ותשלומי העברה) או על הכנסות נטו (הכנסות לאחר המיסוי). מדד על הכנסות ברוטו יכול לתאר לנו טוב יותר השלכות של מדיניות מאקרו-כלכלית, בעוד שמדד על הכנסות נטו יכול לתאר טוב יותר מה הייתה בסופו של דבר חלוקת ההכנסות.
למדד ג'יני יש יתרונות וביניהם שהוא מתאר את אי השוויון במספר אחד שמתאר את כלל התפלגות אי השוויון בהכנסות. יתרון נוסף הוא שמדובר במדד נפוץ כך שאפשר להשוות את המדד למדינות אחרות.
חסרון אחד של מדד ג'יני הוא שהמדד רק ממפה מספר לפרופורציות בהתבסס על דיאגרמה אבל היא עצמה לא מחוברת למנגנון ברור של חלוקת הכנסה. המדד גם לא מתאר היכן מתרחש אי השוויון- שתי התפלגויות שונות של הכנסות יכולות להניב את אותו פרמטר במדד ג'יני. חסרון נוסף של המדד הוא שהוא לא אינטואיטיבי בהשוואה למדדים אחרים (בניגוד להשוואה בין עשירוני הכנסה לדוגמה) שכן הוא מדד לוגריתמי. הבדל בין 0.7 לבין 0.3 לא נראה דבר משמעותי, אף שזהו ההבדל בין ברזיל לבין נורווגיה ודנמרק.
בעיה נוספת של מדד ג'יני היא שהוא אינו מודד פערים ברכוש שהם בדרך כלל גבוהים יותר יחסית לפערים בהכנסות וישפיעו על פערי הכנסות מהון בעתיד. כמו כן בחלק מהמדינות לא נמדדת הכנסה מהון אלא משכר בלבד. מדד ג'יני פחות מתאים כאשר מנסים לעמוד את הכוח הפוליטי של העשירים או היבטים של הכנסה פנויה - כמה הוצאה נותרה לאנשים לאחר שהוציאו את הכסף שלהם על הוצאות הכרחיות לשרידה יומיומית כמו מזון, חימום ותרופות. חסרון נוסף של המדד הוא שלא ניתן לסכום אותו - אי אפשר להגיע ממדדי אי שוויון של תתי קבוצות אל מדדי אי השוויון של הקבוצה כולה. [1]
מדד Theil
מדד Theil (Theil index) הינו נפוץ פחות ממדד ג'יני. יתרונו בכך שהוא אדיטיבי על פני תתי-קבוצות או אזורים של המדינה- כך שאם יודעים את מדד אי השוויון של שתי קבוצות במדינה, ניתן להגיע במדד זה גם למדד אי השוויון במדינה כולה. חסרונו בכך שאין לו הצגה פשוטה וברורה כמו שיש למדד ג'יני, בעיה נוספת היא שגם מדד זה אינו אינטואיטיבי וקשה להבין מבחינה מעשית מה אומר גידול באי שוויון כזה. מדד Theil הוא חלק ממשפחה שלמה של מדדים לבחינת אי שוויון הקרויה generalized entropy index. [2]
מדד הובר
מדד הובר (Hoover index) הוא מדד אי-השוויון הפשוט ביותר לחישוב - זהו אחוז ההכנסה שצריך לחלק מחדש אם רוצים להגיע למצב של שוויון מוחלט. בעולם עם שוויון כלכלי מוחלט אין צורך לעשות דבר ומדד הובר הוא 0. בעולם שבו רק משפחה אחת זכתה בכל ההכנסות, מדד זה עומד על 100.
השוואה בין עשירונים
זהו מדד פשוט יותר להבנה ממדד ג'יני ובו בודקים כמה מרוויחה קבוצה אחת של עשירים מול קבוצה אחרת של עניים. לדוגמה בני העשירון העליון מול העשירון התחתון או מול עשירונים אחרים. כמה מרוויחים בני החמישיון העליון (20 האחוזים העשירים) בהשוואה לכל שאר העשירונים, כמה מרוויח המאיון העליון, האלפיון העליון וכו' ביחס לכל השאר או ביחס להכנסה החציונית. חסרון של השוואה זו שהיא עלולה לפספס התקרבות או התרחקות של מעמד הביניים מהעשירים או מהעניים. יתרונה הוא שקל הרבה יותר להבין אותה בהשוואה לשיטות אחרות, וגם ברור יותר מה ההשלכות של שינויים בה על פני זמן.
מדד ג'יני ו-Theil-index יתנו מספרים דומים להתפלגויות שונות, ולכן הם יכולים לבלבל אותנו בכל מה שקשור להכנסות של בני המעמדות הנמוכים. אם אנו מתעניינים בגורלם של העניים ביותר, מדד מתאים יותר הוא השוואה ישיר כמו כמה מתוך ההכנסה הלך ל-10 אחוז העניים ביותר.
יחס פלמה
יחס פלמה (Palma ratio) מוגדר כיחס בין חלקם של 10% העשירים ביותר בתוצר המקומי הגולמי, לבין חלקם של 40% העניים ביותר. יחס זה מבוסס על עבודתו של הכלכלן הצ'ילאני Gabriel Palma שמצא כי ההכנסות של מעמד הביניים מהוות כמעט תמיד כמחצית מהתוצר, בעוד שהמחצית השנייה מחולקת בין 10% העשירים ו-40% העניים ביותר. הוא מצא גם כי היחס בין הכנסות העשירים ביותר והעניים ביותר משתנה בצורה ניכרת בין מדינות שונות.
יחס פלמה מספק מענה לרגישות היתר שיש למדד ג'יני ביחס לשינויים באמצע התפלגות ההכנסות ופחות מידי רגישות שיש לה לשינויים בקרב העניים והעשירים ביותר. לפיכך הוא מתאים יותר למדידת מצוקה כלכלית של עניים ביחס לעשירים, או בהערכת בכוחם הפוליטי של העשירים.
מגבלות של מדדי אי שוויון כלכלי
מדדי אי שוויון עלולים להטעות. ייתכן לדוגמה שהמצוקה בקרב השכבות העניות הולכת וגוברת עקב התייקרות הדיור לדוגמה, אבל דבר זה לא ישתקף בהכרח בשינוי בהכנסות, ויכול אפילו להיעלם כאשר מסתכלים על הכנסה ריאלית - ההכנסה במובן של כוח קניית מוצרים - שכן הפרופורציה שבה אנשים רוכשים דברים עשויה להשתנות בין עשירונים שונים. ייתכן שהכנסת העניים אינה משתנה לאורך השנים אך הם עובדים קשה יותר, יותר מבני המשפחה עובדים, או לחלופין שיש תהליך הפוך של עבודה פחות מאומצת.
בחלק מהמקרים התשלום לעובדים חזקים ו/או למנהלים נעשה לא רק דרך שכר אלא דרך הטבות שונות כגון: קביעות, קבלת אופציות, מנוי במועדוני רכישה, מינויים עתידיים, תשלומי פנסיות. כך בישראל, חלק מהעובדים בעשירונים הגבוהים, בעיקר עובדים בשירות המדינה ובשווקים אוליגופולים (משרדי ממשלה, אנשי צבא, עובדי בנקים, חברת החשמל ועוד), נהנים מתנאי פנסיה נדיבים מאוד, אך אלה אינה נספרים כחלק משכרם ואינם משפיעים על חישובי פערי הכנסות. קביעות היא גם סוג של הטבה משמעותית במשק או במקצועות שבהם חלק משמעותי מהעובדים המבוגרים לא מצליחים למצוא פרנסה מקצועית.
ישנם פערים הנובעים מהשתנות ההכנסה והצרכים במהלך החיים - סטודנטים ואנשים מבוגרים מרוויחים פחות יחסית לבני ה-30-50. לכן אם אנחנו משווים צעיר בן 25 שלומד באוניברסיטה או רופא מתמחה הוא עשוי להראות עני - אבל הוא בעצם בשלב בחיים שבו הוא מרוויח מעט.
פערים בהוצאות עשויים לשקף הוצאות רצוניות (כמו קנייה של עוד בגדים או מזון איכותי יותר) או עקב הוצאות הגנתיות (שיקום עקב אסון טבע לדוגמה), ייתכן גם שהאנשים מוציאים יותר כי הם חוסכים אחוז נמוך יותר מהכסף.
אחת המגבלות של רוב המדדים של אי שוויון כלכלי היא שברוב המדדים בוחנים פערי הכנסה, אך אלו אינם משקפים פערים ברכוש והון, ואת הפערים העתידיים בהכנסות שפערים ברכוש והון גורמים. לדוגמה מהגר משכיל ומהגר לא משכיל מגיעים למדינה בחוסר כל (לדוגמה עולים לישראל בשנות ה-30 או ה-50), אם מודדים את הכנסות שלהם בשנת העלייה, הכנסות שלהן זהות משום ששניהם עובדים בתחילה בעבודה לא מקצועית כלשהי. אבל המהגר המשכיל הוא בעל הון אנושי - לדוגמה רופא שמתחיל לעבוד כעבור זמן מה במקצוע שלו ומרוויח הכנסה גבוהה הרבה יותר.
העדר גידול בפערי הכנסה על פני תקופה לאו דווקא אומר שאין תהליך של גידול באי-ביטחון התעסוקתי של עובדים בגלל כניסת הון או תחרות מחו"ל. לדוגמה שכר של פועלי רכב או פלדה בארצות הברית לא משתנה הרבה במשך 20 שנה - אבל אז סוגרים מפעלים רבים ומעבירים אותם לסין.
סוגים נוספים של אי שוויון
אי שוויון כלכלי הוא רק מדד אחד של אי שוויון בין קבוצות שונות באוכלוסיה. יש סוגים נוספים של אי שוויון אשר מושפעים מאי שוויון כלכלי ומשפיעים עליו.
- אי שוויון בריאותי - גורמי סיכון בריאותיים רבים כמו סיכוי הדבקות במחלה, מוות בלידה, תזונה בריאה, עישון, היפגעות מאלימות, חשיפה למתח נפשי קשורים למעמד כלכלי-חברתי. משום כך במדינות רבות יש פערים גם בתחלואה ובתמותה במחלות חשובות בין עשירים לעניים. כאשר מנתחים אי שוויון כלכלי ללא מדד כמו פערים בתוחלת חיים, מניחים בצורה משתמעת הומוגניות בכלכלה לפיה כולם חיים את אותו מספר שנים. דבר זה בא לידי ביטוי חזק יותר בנושא של נטל תחלואה - לא רק שעניים חיים פחות זמן הם גם בעלי סיכוי מוגבר לחיות עם נכות או מחלה כרונית כלשהי. אם תפקיד הכלכלה הוא למדוד ולהגביר רווחה חברתית אזי אי שוויון כלכלי שמתעלם ממצב הבריאות מפספס היבטים אלה.
- אי שוויון תחבורתי או אי שוויון גאוגרפי - נניח שני אנשים שיש להם הון דומה (דירה בעלת אותו שווי) ואותה הכנסה, אבל אחד מהם חי בתל אביב ואחד מהם חי בדימונה או במושב בדרום מרוחק בדרום הארץ. מדדי פערים בהכנסה ואפילו בהכנסה יחד עם רכוש יגידו לנו שמצבם זהה. בפועל אדם בתל אביב (או כל עיר גדולה) יכול להגיע לשירותים ולהזדמנויות עבודה וחינוך בצורה קלה הרבה יותר לעומת האדם שחי ביישוב מרוחק. המהות של עיר היא לקשר בין רעיונות, סחורות ואנשים בצורה קלה ומהירה. כאשר אדם חי במרחק גדול יותר הוא בעל הזדמנויות נמוכות יותר.
- אי שוויון פוליטי חלק מאיכות החיים הוא לא רק כמות צריכת המוצרים שיש אלא גם החופש הכללי והחופש הפוליטי שיש לאדם. אדם שחופש הביטוי שלו מוגבל, או שצורות אחרות של חירות מוגבלות כמו חופש התנועה, החופש הקניין חופש להחליף את השלטון הוא אדם אם רווחה חברתית נמוכה יותר. יש פערים פוליטיים בין ובתוך מדינות. לדוגמה בזמן הגלות יהודים היו לעיתים עשירים, אבל היות וחופש הקניין של יהודים לא היה מוגן הם היו יכולים להיות מנושלים מכל רכושם ומגורשים על פי גחמה של שליטים או הכנסייה. דוגמה אחרת היא מצבם של השחורים בארצות הברית. מדידת פערי הכנסה בין לבנים לשחורים בארצות הברית לא לוקחת בחשבון שאחד מכל שלושה שחורים יבלה חלק מזמנו בכלא. שחורים הם בעלי סיכוי גבוה יותר לסבול מאלימות (מצד לבנים או שחורים) וכן מאלימות משטרתית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מדדים של אי-שוויון בהכנסה בוויקיפדיה האנגלית