תורת הערך של מערכות

זהו מאמר דעה מאת עידן ד. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.

זהירות! זהו מאמר לא שלם. מאמר כזה יכול להיות כתוב באופן לא מסודר או לא ברור, או שהוא צפוי לעבור שינויים נרחבים בניסוח או בתוכן, או שהוא פשוט קטוע.

תורת הערך של מערכות או תורת הכלכלה המשולבת – בסיס ביולוגי

תקציר

בפרק זה אני דוחה את תורת ערך התועלת שפותחה על בסיס רעיונותיו של ג'רמי בנתהם. במקומה אני מציג תורה משולבת ועשירה יותר של התנהגות האדם בסביבה הכלכלית, ושל רקע המחסור. אתמקד בבסיס הביולוגי כדי להסביר מדוע הכלכלה היא פוליטית ומדוע מכיל השוק המשוכלל אי יעילות, גם ללא תנאים מגבילים (כמו מידע לא סימטרי וכו').

דחיית המודל של ערך התועלת

בסיס תורת התועלתנות, נוסח בראשונה על ידי ג'רמי בנתהם. בבסיס תורה זו קיימת ההנחה שמה שגורם לבני האדם לפעול הוא שהם רוצים להימנע מכאב ולחוות הנאה. בנוסף לכך בנתהם חשב:

1. שיש להפריד בין הנאות ארציות לבין הנאות נעלות יותר
2. וכי ניתן להשוות בין תועלות של אנשים שונים.

הכלכלנים, פיתחו את תורת ערך התועלת, ומצד שני הם דחו את 2 ההנחות האלו. עם המשבר הפוליטי שהביאה תורת ערך העבודה (שנוסח על ידי סמית וריקארדו ושימש כבסיס לתורתו של מרקס), היה צורך בכלכלה חדשה. הכלכלה הנאו- קלאסית בחרה לבנות 'צרכן מייצג' בדמותו של 'רובינזון קרוזו' שממקסם תועלת, שהוא מעין בבואת ראי לפירמה שממקסמת רווח.

העדפותיו של אותו צרכן קבועות מרגע לידתו, הוא נהנה (ברוב המודלים) מצריכת מוצרים ופנאי. אין לו סבל או הנאה מצריכתם של אחרים, אין לו הרגלים, תרבות או דעה פוליטית שמשפיעים על התועלת שלו. הוא אינו סובל מתחושת חרדה לגבי עתיד פרנסת משפחתו, ואין לו כל סיפוק מהעבודה עצמה. אין לו שום צורך בתחושת זהות עצמית או בהרגשה שהוא שולט על חייו. בקיצור הוא פיקציה מתמטית.

הסיבה לדחיית תורת ערך התועלת אינה דווקא כל הנזכר לעיל אלא משום שהיא מסבירה כל דבר ולא מנבאת כלום. כל התנהגות אנושית (כולל הליכה לקניון, חטיפת מטוס או התמכרות לסמים) יכולה להיות מוסברת על ידי הטענה ש"מי שביצע אותה ניסה למקסם תועלת". היות ואין לנו דרך ישירה לצפות בתועלת, והיות ועדותם של בני האדם עצמם לגבי התועלת שלהם עצמם אינה קבילה בקרב רוב הכלכלנים כראיה למשהו, אנו נותרים עם הסברים "אובייקטים" הנוגעים לתורה זו כמו "תועלת נגלית" – אלא שהניסויים לגביהם אינם מאששים את קיומה של התגלות כזאת.

נראה לי שניסיון רחב מידי להתמודד עם תורת התועלת הינו עקר ומשעמם. נסו בבקשה להוכיח שהעולם לא נברא על ידי חיפושית ענק ביישנית לפני 5 שניות. כל מה שאנחנו חושבים שהיה קודם פשוט "הושם שם על-ידי החיפושית".

האם יש דרך להוכיח או להפריך את תורת ערך התועלת? או שעלינו פשוט להספק באקסיומות שמספקת לנו הכלכלה הנאו-קלאסית? מרבית הכלכלה דהיום מקבלת את ההנחות, שמובילות אותה (יחד עם עוד הנחות רבות אחרות) להכריז שהכלכלה אינה פוליטית, וכי שוק משוכלל אידאלי (ללא הפרעות כמו מידע לא סימטרי, עלות עסקה או רציונליות חסומה) הינו יעיל פארטו – כלומר פתרון שבו לא ניתן לשפר את תועלתו של אחד הפרטים מבלי לפגוע בתועלת של מישהו אחר.

תחושה נובעת ממצב הכרה, לא רק מזרם חוויתי

תורת ערך התועלת לא אומרת זאת מפורשות, אבל למעשה היא מבוססת על ההנחות:

1. יש לנו חווית טובות הנגרמות עקב צריכה של זרם של מוצרים.
2. יש לנו חווית רעות הנגרמות עקב שעות של ביצוע עבודה.
3. מה שגורם לנו להרגיש טוב, הוא זרם של חוויות טובות.
4. מה שגורם לנו להרגיש רע הוא זרם של חווית רעות.

כלכלנים מדברים על "תועלת שולית פוחתת" כלומר, הבננה השישית, גורמת לי פחות הנאה מהבננה השניה. נשאלת השאלה איזו בננה שישית? האם זו בננה השישית שאכלתי בימי חיי? לא! ברור שמדובר בבננה שאכלתי במסגרת זמן מסויימת (בהתאם לסוג המוצר, כשדובר במוצרים "מתכלים") - כך שהכוונה בעצם לגודל של 'זרם הבננות, ולא לכמות הבננות. עובדה זו מוסתרת בגלל אופיו הסטטי של הדיון הנאו-קלאסי.

דבר שני הוא שברור שמה שגורם לי הנאה, על פי דבר זה הוא החווית שלי. האינטראקציה שלנו, בני האדם עם עצמים מוחשיים אמורה להיות לפי דבר זה אך ורק דרך החווית שלנו. לדוגמה אפשר לראות את "גן העדן הבורגני" - אי טרופי, בו יש חול נעים, עצי דקל (ובחורות שופעות) - באופן פרדוקסלי אותו הדבר בדיוק אותו הקפיטליזם דורס כאשר הוא מדבר על "פיתוח" של "אזורים נחשלים".

הבעיה היא שחוץ מזרם הדברים המוחשיים, שכשלעצמם יכולים להבטיח לנו נוחיות (לדוגמה אוכל יכול להבטיח שלא ארגיש רעב וכו'). ההרגשה הטובה שלנו נובעת גם מהמצב ההכרתי שבו אנו שרויים.

נניח לדוגמה שאתם שרויים באותו אי טרופי. לפתע קיבלתם טלפון לפיו רעידת אדמה התרחשה במקום המגורים של קרובי משפחה, או שאחד מיקיריכם חלה. אם אתם "האדם הכלכלי" אין חשש - אתם יכולים להנות מהפרות הטרופיים, מהשמש הנהדרת, משפת הים הנעימה. כל שאר האנשים יחושו תחושות אחרות למדי. סביר שהנאתם מכל הדברים הטובים סביבם תיפגם במקצת.

וגם להפך (אם כי לקפיטליסטים יהיה קשה להאמין בכך) - אם יש לכם סיפוק מבחינה "רוחנית", אם אתם שלמים עם מעשיכם, ויודעים כי אתם צועדים בדרך הישר, החשיבות של איכות המזון (כל זמן שהוא מזין כמובן), או של איכות אחרות שמשוייכות למוצרים היא משנית, אם לא בטלה לחלוטין או אפילו מתהפכת.

מגננה קפיטליסטית יכולה להיות, שגם מוצרים יכולים להשפיע עלינו שלא דרך חוויות. לדוגמה, אכילת בננה מזכירה לי את סבתי, או שהיא גורמת לי לעילוי רוחני עקב האמונה ב"דת הבננה" (שעיקרה "אכילת בננה כל יום מבטיחה את מקומך בגן העדן"). אלא שמגננה היא בומרנג. אין ספק שאנשים אכן קושרים למוצרים לא רק חווית, אלא גם רגשות וזיכרונות שאינם קשורים באופן אובייקטיבי לחפץ, אבל אז השאלה מה מקור אותו הקשר? ואם כן, האם ניתן לייצר רווחה גדולה יותר על ידי כך שחלק יקשרו קשר רוחני לבננות ואחרים יפתחו מצב תודעתי טוב תודות לתפוחים? האם יש מנגנון שבו השפעה שאינה חווייתית, תקשור עצמה דווקא (לדוגמה) לטבעת זהב, ולא (לדוגמה) לענף או אבן? ומדוע שבננה אחת תגרום לי פחות הנאה רוחנית מאשר שתי בננות?

יותר מכך, אנו יודעים שמצב תודעתי קשור לא רק למוצרים, אלא גם לאינטראקציות עם מידע, תרבות, אנשים וחווית חברתיות - לדוגמה הקשבה לסיפור, שיחה עם חברים, האזנה לשיר, התרגעות, התבוננות במחשבות שלנו או בציפור או בטיפת מים. וכל הדברים האלו לא רק שהם עשויים להיות חינם או כמעט חינם, אלא שהאיכות שלהם תלויה גם היא ביכולת שלנו עצמנו לבצע אותם, וביכולת של הסביבה החברתית והסביבתית שסביבנו לאפשר לנו להנות מאותם דברים. ומובן גם שלכלכלה (וגם לתרבות ולפוליטיקה) יש יד ורגל בהשפעה על שני הדברים הללו.

תורת הערך המשולבת- מבוא

תופעות טבעיות רבות אינן מוסברות על ידי גורם יחיד או מנגנון יחיד. סרטן לדוגמה, הינו סימפטום (כמו שיעול), הנגרם על ידי 200 מחלות. לחלק מהמחלות יש אולי גורמים סביבתיים דומים (מחלות לב וסרטן ראות יכולים להיגרם מעישון לדוגמה), אבל באופן כללי, אי אפשר לדבר על מנגנון אחד ויחיד ומעל לזה סיבה אחת ויחידה לסרטן. בהעדר הצלחה של תורת ערך אחת, נראה לי נכון לבחון שילוב בין תורות ערך שונות.

תורות ערך

הנה 3 תורות ערך המוכרות לי:

1. תורת ערך העבודה (ריקארדו ומרקס). טוענת כי המחיר - הערך לפניו נמכרים מוצרים בשוק - נקבע על פי שעות העבודה שהושקעו (בצורה ישירה או עקיפה) בייצורם. לפי השקפה זו הון, כלומר מכונות ומפעלים, הינם "עבודה קפואה" שהצטברה מהעבר. גם 'הון אנושי', מחקר ופיתוח וכו' יכולים להיות מבוססים על תורת הערך של העבודה היות ומדען מבטיח שמקדם את טכניקת הייצור הינו פשוט תוצר של "עבודה קפואה" שהשקיעו מורים, מנהלים ומדענים קודמים.
2. תורת ערך התועלת – טוענת שמפגש עקומות של היצע וביקוש קובע את מחירי כל המוצרים. לפירמות יש טכנולוגיית יצור הנקבעת על פי מצב הטכנולוגיה והפיתוח, ההון הפיסי והאנושי, ואילו לאנשים יש העדפות מולדות ובלתי משנות. אין ניסיון להסביר מדוע יקר יותר לייצר מוצר א' ממוצר ב', ומתמקדים בצד הביקוש – שבו העדפות הצרכנים קובעות את המחיר.
3. תורת ערך הכוח- (שמשון ביכלר ויהונתן ניצן), ביכלר וניצן מנסים לבנות תורת ערך לא מלמטה, אלא מלמעלה. לפי השקפה זו, הון אינו מכונות או מפעלים, אלא היכולת התרבותית לטעון לזכות על רווחים עתידיים. בהתאם, אין קשר חזק מידי בין ייצור ובין תגמולים, וחלק מהערך נקבע על ידי מהלכים כוחניים שאינם קשורים דווקא להתנהלות הייצור, אלא יותר להתנהגות העסקים- הפוליטיקה והתרבות.

1. תורת הערך האנטרופית - דומה לתורת הערך של העבודה ולפיה אנטרופיה נמוכה תגרום לערך גבוה.

תורת הערך של המערכות, או תורת הערך המשולבת תנסה לתת מבט כוללני יותר של ערך, היא תנסה להראות כיצד המבטים השונים על ערך הינם מקרי-קצה או מבטים חלקיים מתוכה היא. על רגל אחת, הטענה היא שמה שנותן ערך לסחורות ושירותים בשוק הוא האמונה לגבי היכולת שלהם לספק תפקודים למערכות, כמו גם התפקוד הנוכחי של מערכות אלו.

שילוב מדעי

נראה לי נכון לחזור להנחות היסוד של מדעי החברה ולבחון אותן לאור ממצאים מתחומי מדעי הטבע שלרוב הינם פחות פוליטיים. בסך הכל, הבסיס לרוב מדעי החברה הושם על רעיונות פילוסופיים שקרמו עוד וגידים כאשר הידע שלנו לגבי פיזיקה, כימיה או ביולוגיה היה שונה לחלוטין.

הרעיון הוא להתקדם מן המדעים הבסיסיים יותר, במובן האידאלי שבסיס הביולוגיה הינם מיליוני תגובות כימיות, ובבסיס הכימיה עומדים חוקים פיזיקליים, ולראות את השפעתם על רעיונות בכלכלה. מובן שברמת הפשטה מסויימת הפיזיקה הינה בלתי שימושית לתיאור מערכות כימיות – בשל כך כימיה מבוססת על פיזיקה אבל לא מבוטלת על-ידה. וכך גם הביולוגיה – למרות שניתן בתאוריה לתאר את פעילות כל התאים ברמה הכימית, הדבר הוא שימושי רק בביו-כימיה ואילו ברמות גבוהות יותר של מורכבות ביולוגית המבנים הביולוגיים והחוקיות הפנימית של מקצוע זה עוזרים יותר להבנת התהליכים מאשר הרמה המדוייקת יותר של הכימיה.

בצורה דומה, הפסיכולוגיה נשענת על הביולוגיה והאקולוגיה, ומהווה בעצמה בסיס להבנת תופעות חברתיות ומבנים חברתיים מורכבים יותר.

נתחיל מהפיזיקה, נעבור בכימיה, הביולוגיה האקולוגיה. לאחר שנבין השפעות ממדעים אלו נוכל להתחיל לבחון ממצאים ממדעי המוח, פסיכולוגיה וסוציולוגיה.

האדם הוא קודם כל דבר ממשי שיש לו קיום פיסי וככזה הוא מוגבל על ידי חוקי הפיזיקה, בצורה דומה חוקי הכימיה מגבילים אותו. בתחילה נראה שהצהרות אלו הן מופשטות מידי מכדי להיות מועילות. אולם הכלכלה עוסקת באינטראקציות לא רק בין בני האדם אלא גם בינם לבין סביבתם החומרית. נראה לכן הגיוני שלחלק מחוקי הפיזיקה והכימיה תהיה השפעה כלכלית.

נראה לי שאנו יודעים מעט מידי על הכלכלה מכדי להבין את התרומה של פיזיקה לתחום זה. יש טענות, לדוגמה, כי פונקציות הייצור סותרות את החוק הראשון והשני של התרמודינמיקה. יש אולי השפעות נוספות. בשלב זה אני רוצה לדלג על תחום הפיזיקה והכימיה כדי לעבור לקשרים בין ביולוגיה לכלכלה שהם לדעתי, משמעותיים וברורים יותר בשלב זה.

השפעות ישירות ועקיפות

ביולוגיה כפופה לא רק לאילוצי הכימיה (לדוגמה מבנה ותפקוד הדי.אנ.איי. מבוסס על התכונות הכימיות של המולקולות המרכיבות אותו), אלא גם לאילוצים פיזיים. לדוגמה, אחת הסיבות מדוע לא מוצאים חרקים בגודל אדם היא ששלד החיצוני שיש להם יהיה פשוט כבד מידי בגדלים כאלה. שלד פנימי הוא פתרון הרבה יותר יעיל ליצורים מעל גודל מסויים. בצורה דומה, אילוצים תרמודינמיים לא מאפשרים ליצורים בעלי דם חם להיות קטנים מידי. איבוד החום נגזר מהיחס בין שטח הפנים לנפח, ויחס זה גדל ככל שיורדים בנפחו של היצור החי.

לפיזיקה יש אם כן השפעות ישירות – מהפיזיקה על הביולוגיה. אבל יש לה גם השפעות עקיפות – אילוצים פיזיקליים מעצבים את הכימיה וזאת בתורה מציבה אילוצים על הביולוגיה. לדבר הזה תהיה משמעות חזקה בהמשך. נראה שלביולוגיה יש השפעה ישירה חזקה על הכלכלה, אבל חלק חשוב מההשפעות של אילוצים ביולוגיים או פיזיקליים על הכלכלה יהיה לא באופן ישיר אלא באופן עקיף – לדוגמה השפעות של הביולוגיה על הפסיכולוגיה תגרור אילוץ פסיכולוגי שיניב התנהגות כלכלית.

הנקודה החשובה היא שייתכנו השפעות שונות (ישירות ועקיפות) שיפעילו תהליכים מנוגדים, ולכן גם אם נראה את קיומה של השפעה ישירה כלשהי, לדוגמה מתחום הביולוגיה, עדיין אין זה אומר שבכך מסתכם העניין, ייתכן בהחלט שבהמשך נראה שאילוצים ביולוגיים עקיפים (דרך עיצוב החברה או הפסיכולוגיה האישית), מכוונים התנהגות מנוגדת להשפעה הישירה ומחלישים אותה, או מבטלים אותה כליל.

בסיס ביולוגי

לפני שהאדם הוא יצור פסיכולוגי, חברתי וכלכלי הוא יצור ביולוגי. ככזה פועלים עליו אילוצים ביולוגיים. קשה להאמין, אבל נקודה טריוויאלית כל כך, ובעלת השלכות רבות כל כך, זוכה לרוב להתעלמות מוחלטת מצד הכלכלה, שעל ידי הדיון האקסיומטי והמתמטי שלה, מצליחה להחזיק במושגים מנותקים מהמציאות ואשר מובילים לבלבול יותר מאשר להבנה אמיתית. מסיבה זו כלכלנים אינם רואים הסתירה בין המערכת שלהם ובין ידע ביולוגי בסיסי.

כל יצור חי באשר הוא מאופיין על ידי 2 הדברים הבאים.

1. עליו לאסוף מזון או צורות אחרות של אנרגיה ו/או משאבים כדי לא למות. היות ויש טורפים, עליו גם להתגונן מפני אלו כדי לא למות.
2. כל יצור חי ימות בסופו של דבר, ומשום כך עליו להתרבות. ביצורים בעלי רבייה מינית (כמו האדם ורוב בעלי החיים המורכבים), יש צורך למצוא בן\בת זוג.

אפיון מספר אחד נגרם עקב חוקי הפיזיקה. חוק תרמודינמיקה מספר 2 אומר שללא השקעת אנרגיה אי הסדר (או האנטרופיה) ילך ויגבר. תא חי בתוך תמיסה מייצג סדר, לדוגמה על ידי ריכוז חומרים שונה בתוך התא ביחס לתנאים מחוץ לתא. לכן הנטייה ה"טבעית" של תא תהיה להתפרק ולמות. כדי להימנע מזה עליו לקחת אנרגיה מהסביבה, ולהשתמש באנרגיה הזאת כדי לבנות הגנות מפני הסביבה. כאשר תא מפסיק לעשות זאת, הוא מת ולרוב מתפרק.

גם אפיון 2 נגרם עקב חוק תרמודינמיקה מספר 2. אי הסדר וההפרעות בתוך התא החי הולכים וגדלים עם הזמן. זאת למרות אינספור מנגנונים שתפקידם היחיד הוא להשתמש באנרגיה כדי לשמור על איזון וסדר בתא, היות ובסופו של דבר גם מנגנונים אלו צריכים מנגנון שיבקר את תפקודם התקין, וכך הלאה, הרי שההפרעה הזמנית בהגדלת האנטרופיה היא זמנית – ועל כל יצור חי למות.

כל זה נכון, כמובן, לא רק לגבי תא בודד, כמו תא שהוא חיידק, אלא גם לגבי יצורים מורכבים (המורכבים מתאים רבים ומרקמות שונות) כמו שפיריות או בני אדם. אצל יצורים אלו נפוצה הרביה המינית.

הרביה המינית היא כביכול יעילה הרבה פחות מהרביה האל מינית. במקום להוליד צאצאים, יש צורך למצוא בן זוג, ולהתרבות איתו. אם לדוגמה הייתה רבייה אל מינית בבני אדם, הגברים היו לכאורה מיותרים, מבחינה ביולוגית לפחות. כך אפשר היה להעמיד את אותו מספר צאצאים, עם חצי מהאוכלוסייה! חסכון ניכר במשאבים.

אבל מרגע שיצורים אחרים החלו לבצע רבייה מינית, היכולת שלהם להשתנות ולהגיב ללחצים סביבתיים משתנים, גבוהה בהרבה מזו של היצורים בעלי הרביה העל- מינית (בהנחה שאין העברת גנים אופקית כמו שיש בחיידקים ובווירוסים). דבר זה, מהווה ככל הנראה יתרון מספיק כדי להצדיק את "אי היעילות" הכרוכה ברבייה מינית.

אילוצי אי תמותה, כוח וכלכלה פוליטית

כלכלנים אוהבים לחשוב על השוק כעל דבר המאפשר לאנשים לבחור בין אפשרויות שונות. בניגוד למתכנן מרכזי או אפילו לבחירה דמוקרטית של רוב, אני יכול להיות בדעת מיעוט כשאני בוחר לקנות עניבה צהובה, ועדיין השוק מאפשר לי לבחור עניבה כזאת (בהנחה שמישהו ייצר אותה).

מילטון פרידמן, בספרו "קפיטליזם וחירות" מרבה להדגיש את הקשר בין חירות כלכלית לבין חירות פוליטית. אני בעד מתן חופש מקסימלי לפרטים, כולל חופש כלכלי מקסימלי, אבל מכאן ועד 'אי התערבות בשוק' המרחק גדול. ההנחה של פרידמן היא כי בעסקה כלכלית נהנים שני הצדדים, "ובלבד שהעסקה נעשתה מרצונם החופשי של שני הצדדים ולצדדים יש מידע אמין אליה".

מה שפרידמן וכלכלנים רבים מפספסים הוא שיש סף ערך תחתון של שירותים ואנרגיה (אך לא מוצרים), שמתחתיו הסיכון להתדרדר למחלה\ פציעה או מוות עקב תת תזונה, חשיפה לקור, או חשיפה למחלות או זיהומים.

באופן מכוון דיברתי על שירותים ולא מוצרים- שכן אותו שרות (כמו בידוד מפני טמפרטורה קרה או חמה מידי) יכול להיעשות על ידי מוצרים רבים – אם על ידי מעיל, בית מבודד היטב, תנור, מזגן וכו'. קשה להגיד מה המוצר המינימלי שאותו צריך, אבל קל להגדיר מהו השרות לו נזקק הצרכן – סביבה שבה הגוף שלו יכול לשמור על טמפרטורת גוף תקינה לאורך זמן. ללא שרות כזה, התוצאה היא התייבשות, מכת חום או מכת קור.

כמו כן, יש טעם לדבר על תחום שבו הסיכוי לפגיעה מתחיל לגדול, ולא על נקודה מדוייקת. ברור לנו שאדם החי במכונית יהיה בעל סיכוי טוב יותר לחלות בדלקת ראות, מאשר שכנו הגר בבית אבן עם תנור. אבל מגורים במכונית רק מגבירים את ההסתברות לסיבוכים מאין אלו, ולא גורמים להם באופן וודאי.

אם יש סף כזה, אזי כל הדיבורים על "חופש כלכלי" ועל "כלכלה" שחיה במנותק מן הפוליטיקה וממאבקי כוח, הינם קליפה ריקה. לאדם שנמצא בתוך "תחום הסיכון" אין ממש ברירה אלא להסכים לכל עסקה (או כל פעולה) ובלבד לשפר קצת את מצבו.

לכאורה, "פונקציית התועלת" של שני פרטים עולה כאשר אחד קונה לחם והשני קונה קוויאר. אולם "תחום הסיכון" מראה שיש הבדל תהומי. ללא תזונה נאותה (שלא תתקבל רק מלחם בלבד), האדם הראשון יתדרדר ומצבו יחמיר וילך. לעומת זאת קוויאר הינו מוצר מותרות – לא במובן שהוא מיותר – אלא במובן שהצריכה שלו אינה מקרבת או מרחיקה אותך מ"תחום הסיכון" (אלא אם נתייחס למישור החברתי, דבר שאנו נמנעים כרע מלעשות).

על כן, הדיבורים על חופש כלכלי, ועל מקסום של תועלות הם בהחלט במקום – כל עוד הם מתייחסים לשווקים של מוצרי מותרות עבור אוכלוסיות שקיומם מובטח (במובן שיש להם כבר את כל השרותים להם הם נדרשים כדי להתקיים). אם פרט אינו יודע מאיפה תבוא לו ארוחתו הבאה, או היכן ישן, אין טעם לדבר על הבחירה החופשית שלו בתחום הכלכלי.

נהוג להגיד שכלכלה אינה פוליטית, משום שבשוק משוכלל (בהנחות שונות) אין כוח המופעל על הפרטים. אולם בחלוקות מסויימות של הרכוש וההכנסות, חלוקות בהן חלק מהאנשים נמצאים ב"תחום הסיכון" השוק עצמו מפעיל כוח על הפרטים האלה, כוח שאינו קיים על שאר הפרטים. "עבוד או שתמות" או "השג אוכל" (אם אינך יכול לעבוד אז אולי באמצעות שוד), הינם אילוצים הפועלים על כל יצור חי. בני האדם, על ידי מנגנונים שונים, אפשרו לחלק מהאנשים להשתחרר מאילוץ מיידי זה, אולם כל עוד חלק מאיתנו נמצאים תחת אילוץ שכזה, אין טעם לדבר על כלכלה שאינה פוליטית.

תחום הסיכון ויעילות פארטו

הנקודה של תחום סיכון יכולה להראות טריוויאלית. אין לי ספק שחלק מהקוראים מפהקים במרץ. וגם כלכלנים רבים יגידו שבוודאי שמכירים בכך. העובדה היא שיש לכך השלכות נוספות, ושהכלכלה הנאו-קלאסית, בגדול אינה מכירה בהגיון של תחום הסיכון, ושל אפשריות תמותה.

דוגמה ראשונה היא תיבת אדג'וורת' בה לומדים תלמידי הכלכלה כיצד השוק ממקסם תועלות. הוסיפו לתיבה זו קו מקוקו שמייצג סף כזה, שימו את החלוקה הראשונית בתוך תחום כזה, ותראו שאי אפשר יותר לדבר על פארטו אופטימלי או על השקה – הצד השני יכול להציע כל עסקה והצד ה"רעב" תמיד יסכים לה.

יכולה להישאל השאלה מדוע שהצד העשיר לא יציע פרוטות תמורת מה שהצד העני מציע (בדרך כלל עבודה תמורת שכר) – והתשובה היא שיש חסמים תחתונים גם להצעה של הצד העשיר שמונעות ממנו להוריד את השכר יותר מדי. לדוגמה, תמותה גבוהה מידי של עובדים עומדת בניגוד לאינטרס הישיר של המעביד היות והוא יצטרך להכשיר בכל פעם עובדים חדשים. לכן האינטרס של רוב המעבידים הינו לא לשלם שכר נמוך ככל האפשר אלא לשלם שכר נמוך שיאפשר לעובדים להתקיים. בנוסף ישנה תחרות מצד מעסיקים אחרים, תקנות, נורמות ומוסר שיכולים לגרום לשכר להיות מעל לסף הקיום.

מובן שכל זה תופס רק לגבי עובדים שקל יחסית להחליף. עבור עובדים שנמצאים במחסור עקב הכשרה ארוכה הסיפור הוא שונה, והשפעתו של סף הסיכון אינה משמעותית.

תחום הסיכון ומדידת עוני ואי שיוויון

דוגמה שניה היא מדידות של כלכלנים לגבי אי-שוויון בין מדינות, או מדידות של עוני. השוואות ומדידות של הכנסה, לאחר שמכניסים פנימה תחום סיכון, אומרות לנו מעט מאוד על אי שיוויון או עוני. מה המשמעות שהשכר (או אפילו ההכנסה) של העשירון העליון גבוה פי 10 מזה של העשירון התחתון? הדבר דומה לנסיון להבין כמה מים יש בברכה רק על ידי התבוננות בצינורות המים הנכנסים אליה, והתעלמות מהצינורות היוצאים. חשוב כמה מתוך ההכנסה הזאת העשירונים חייבים להוציא כדי להתקיים. רק לאחר מכן יש בידם "הכנסה פנויה באמת" שבה הם יכולים לקנות מוצרי מותרות. אם הסף דומה למדי בין העשירונים (הוא לא, כפי שיתברר בהמשך), אזי אם העשירון התחתון נאלץ להוציא 90 אחוזים מההכנסה שלו רק כדי לשרוד, והעשירון העליון מוציא 10 אחוז מהכנסותיו כדי לבצע פעולה דומה, אזי הפער ביניהם לגבי היכולת לבצע בחירות בשוק, ולבצע בחירות מהסוג שכלכלנים מדברים עליו הוא 1 ל-90 ולא 1 ל-10.

2.3.4 אילוצי רביה מינית, ואי-יעילות בשוק משוכלל