תאוריית הקשר לתפירת תיקים בישראל

תאוריית הקשר לתפירת תיקים על ידי גופי האכיפה והמשפט בישראל היא תאוריית קשר שהתפשטה בקרב נאמני בנימין נתניהו בעקבות פתיחת החקירות נגדו בחשד לפרשות שחיתות ופלילים. לפני כ-30 שנה דבקו בתאוריה דומה נאמני אריה דרעי שהורשע וישב בכלא. המאמינים גורסים שאישים אלה חפים מפשע, ושיש מגמה של נקיטת הליכים פליליים כנגד אישי ציבור, משיקולים לא ענייניים.

התומכים בתאוריית הקשר מתבססים על מה שהוא לדעתם עלייה לא מוצדקת בחקירות וכתבי אישום כנגד אישי ציבור. הסבר חלופי הוא עלייה בעבירות שחיתות עקב החלשות הנורמות הציבוריות נגד שחיתות – לדוגמה אף שדרעי הורשע במספר פרשיות שחיתות הוא נשאר בראש מפלגת ש"ס וזוכה לתמיכה רחבה מצד תומכיו, זאת בניגוד לשרים שהתפטרו בעבר כאשר נחשדו בעבר ובניגוד לנורמות שמתקיימות במדינות דמוקרטיות רבות. הסבר חלופי נוסף נוגע להחשלות גופים מבקרים בעשורים האחרונים - החלשות של מבקר ציבורי (מבקר המדינה, מבקרי עיריות, חברי וועדות ביקורת בתאגידים), של הכנסת כתפקידה כמבקרת של הממשלה והחלשות של עיתונות עצמאית ושל עיתונות חוקרת.

כמו בכל תיק משפטי, חלק מן המקרים הסתיימו בזיכוי או בסגירת התיק לפני הגשת כתב אישום, חלקם הסתיימו בעסקת טיעון, וחלקם בהרשעה. בדומה לתאוריות קונספריציה אחרות, כל תוצאה אפשרית כזו מהווה אישוש בעיני תומכי הקונספירציה בשל נטייה של תאוריות כאלה לבצע קטיף דובדבנים.

אם איש הציבור שנחקר תמך בשינויים במערכת המשפט והחקירה נסגרה בלא הרשעה, תומכי תאוריית הקשר מפרשים זאת כהוכחה לתפירת תיק ולכוונות זדון של הפרקליטות או המשטרה. במיוחד אם החקירה מנעה מהאיש להתמנות למשרה הקשורה למערכת המשפט. התייחסות כזו מתעלמת מכך שבלי קשר לזהות הנאשם ודעותיו ולסוג העבירה, לא תמיד התביעה מצליחה להשיג הרשעה, בין היתר בגלל הקושי להציג ראיות במקרים של עסקאות וקנוניות שנעשות בשיחות פרטיות, והקושי להוכיח שוחד או גניבה ללא עד מדינה. דוגמה לתיק שכמעט נסגר בחוסר אשמה הוא הרשעתו של אהוד אולמרט. תומכי התיאוריה רואים בזיכוי הוכחה לתפקוד לקוי של המערכת המשפטית, ולא להפך, תפקוד נאות.

במקרים של הרשעה, כגון הרשעת משה קצב והרשעת חיים רמון, עלו טענות על אכיפה בררנית ופנקסנות של מערכת המשפט. תומכי הקונספריציה מתעלמים מאפשרות שאכן בוצעה עברה והאדם שהם מעריכים אכן נתפס והורשע כדין. הטענה לאכיפה ברננית מתעלמת מכך שמערכת אכיפת החוק אינה יכולה, מעצם טיבה, לתפוס ולהרשיע כל מי שעבר על החוק. היבט נוסף של קטיף דובדבנים הוא התעלמות ממקרים שבהם המערכת הרשיעה פוליטיקאים בעבירות שחיתות אחרות. כמו פרשת השחיתות בישראל ביתנו או הרשעות בשחיתות של ראשי ערים. באופן כללי יותר -תומכי תאוריות הקונספריציה מתעלמים מההקשר הרחב יותר של שחיתות בישראל או שחיתות בעולם והקושי של מערכת משפטית, לבדה, להיות כלי למיגור שחיתות זו.

מתנגדי התאוריה מצביעים על כך כי בכל תיק כנגד איש ציבור, מעורבים אנשים רבים ממערכות שונות, משטרה, פרקליטות, יועצים משפטיים, הכנסת ובית המשפט, באופן שמונע לכאורה מניעים פסולים.

אחת הבעיות בתאוריה היא שלא ברור איזו מטרה פוליטית, כלכלית או מוסדית משרתת תפירת תיקים פליליים- זאת נוכח מגוון האנשים שנחקרו (מימין ומשמאל), מגוון העבירות ששויכו להם, ונוכח מגוון גדול של שוטרים, פרקליטים ושופטים שהיו מעורבים בתיקים המשפטיים השונים שהתקיימו על פני עשרות שנים. תאוריית הקונספריציה מתעלמת מכך על ידי מיקוד תשומת הלב רק בעבירות של פוליטקיאים מסוימים, ועל ידי טענה משתמעת לפיה יש מחנה הומוגני, של אנשים בעלי דעות פוליטיות שמאליות (המאיישים לכאורה את כל המערכת הפלילית), או אינטרס אחיד אחר כלשהו שפועלים באופן מתואם ונכלולי. תיאור כזה של מערכת המשפט מתאים לרטוריקה ואידאולוגיה של פופוליזם המתאר שני מחנות הומוגניים של "אליטה" מול "עם".

בשנת 2014 הוקמה נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות בראשה הועמדה השופטת הילה גרסטל. גרסטל נתקלה בחוסר שיתוף פעולה מצד הפרקליטות והיא פרשה מתפקידה. כחצי שנה אחר פרישתה מתחה ביקורת נוקבת על הפרקליטות בתוכנית עובדה. כשנה לאחר מכן פורסם תיק 1270 בו נטען כי נתניהו ביקש למנות את גרסטל לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בתמורה לסגירת תיק המעונות. התיק נסגר בלא כלום, ומקורבי גרסטל טענו כי הפרקליטות התנקמה בה.

ראו גם

• תאוריית קשר
• שחיתות בישראל
• הפיכה משטרית בישראל