שעור: 1. הכלכלה - מדע או אידאולוגיה

מבוא

תיאור של הקורס, ציפיות שלנו מהתלמידים. נא למלא זאת בסוף.

אנקדוטה

מדע הכלכלה

בשיח הציבורי הכלכלה מוצגת כמדע וחוקיה כחוקי טבע, על כל המשמעויות של ההשוואה: חוק טבע הוא מדויק, הוא אבסולוטי (נכון לחלוטין), הוא נצחי (נכון תמיד), והוא נייטרלי (חף מאינטרסים). האם ההצגה הזו היא אמיתית או שהיא מגמתית?

ראשית, יש להכיר בכך שהכלכלה אינה "מדע מדוייק". היא תאוריה השייכת למדעי החברה, אשר מטבעם אינם מדוייקים. ואכן, בהצצה חטופה למדורי הכלכלה אפשר לראות עד כמה מתקשים המומחים הגדולים ביותר לחזות מהלכים כלכליים. [לדוגמה אפשר לתת את הכתבה על דבוס, או את גלבריית - מדוע כלכלנים אוחזים בטעות]

דוגמה ממדורי הכלכלה

הכלכלה גם אינה 'תורה מסיני'. התאוריה הכלכלית התפתחה במשך כ-250 שנים וידעה עליות ומורדות ושינויים רבים. התאוריה הכלכלית המקובלת היום (התאוריה הנאו-קלאסית) שונה מהותית מהתאוריה שהייתה מקובלת אך לפני 30 שנים, וזו היתה שונה מהתאוריה שלפני 60 שנים, וכך הלאה. אי לכך סביר בהחלט שבעוד 30 שנים התאוריה הכלכלית תיבדל מהתאוריה הנאו-קלאסית בהנחות היסוד.

אך האם התאוריה הכלכלית הינה מדע בכלל?

קרל פופר נתן הגדרה מעניינת להבחנה בין תאוריה מדעית לאחת שאינה כזו. "תאוריה מדעית", טען פופר, "היא כזו שמסוגלת לספק תחזיות הניתנות להפרכה". זאת אומרת שתאוריה מדעית לא ניבחנת בכך שהיא מספקת תחזיות המתאמתות, אלא בכך שהיא מספקת תחזיות ש(לפחות באופן תאורטי) ניתנות להפרכה. לדוגמה, האמונה באלוהים אינה מדעית, משום שכל ניסוי בו יופרך קיום האל יענה מייד בתשובה שהאל סידר את העולם כך שתוצאות הניסוי יראו כאילו הן מפריכות את קיומו, ובכך הניסוי רק הוכיח את עוצמתו של האל...

לעומת זאת, פיזיקה על פי מבחן זה היא כן מדע, היות והתחזית של ניוטון לדוגמה, מספקות תחזיות שבסופו של דבר הן בלתי מדוייקות.

ובכן, האם הכלכלה הינה מדע?

מחלוקת קימברידג': לאחר התנצחות ארוכה עם פיירו סראפה ב'מחלוקת קיימברידג' על ההון, נאלץ פול סמואלסון, אחד הכלכלנים הבולטים של המאה העשרים, להודות בפה מלא, שתאוריית ההון ותאוריית פונקציית הייצור הנאו-קלאסית אינן מהוות אמת מדעית: אך הוא מיהר להוסיף כי מדובר ב'משלים' Parables)) שיועדו להדגים את המציאות. כלכלן אחר, פרוגסון, בחר ניסוח שונה: מאחר שהתאוריה הנאו-קלאסית מבוססת "...על 'הדבר' הזה הקרוי הון..." ומאחר שתאוריה זו אינה ניתנת להוכחה, הרי שאימוצה הוא "...עניין של אמונה..." (Ferguson 1969; pp xvii-xviii).

שכר המינימום: בקרב הכלכלנים ישנה טענה שהעלאת שכר המינימום תגרום לאבטלה. קרב סוער ואלים בנושא זה פרץ אך לאחרונה בשנת 1995, כאשר שני חוקרים מכובדים אלן קרוגר (Alan Krueger) מפרינסטון, ודיויד קארד (David Card) מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, שברו את השורה והכריזו שהראיות סותרות את התזה הזו. מאז, שכר המינימום עלה שתי פעמים, והאבטלה המשיכה לרדת. קארד וקרוגר צדקו – וכן הביקורת היסודית שלהם על התאוריה הבסיסית של שוק העבודה. ועם זאת, לא תוכלו למצוא יותר מהכרה נוטרת טינה לזאת בספרי לימוד לכלכלה, שכולם כמעט ימשיכו ללמד הנחות שגויות לדורות חדשים של סטודנטים. ולא תראו את כלכלני שוק העבודה שמים את משקלם המקצועי מאחורי העלאת שכר המינימום

מהו ניתוח ביקורתי

ניתוח ביקורתי הוא סוג של בחינה של תיאוריות במדעי החברה. הבחינה הביקורתית מניחה שמהלכים חברתיים לא קורים מאליהם, אלא שיש אנשים בעלי אינטרסים שדאגו שהדברים יקרו כפי שקרו. לכן, כשמוצגת תאוריה חברתית, אין לשאול אך ורק אם הנחות היסוד תקפות ואם אין בתאוריה סתירה פנימית (כפי שבוחנים, למשל, תאוריה פיזיקלית), אלא יש לחפש מי מרוויח מתיאור המציאות כפי שהיא מוצגת בתאוריה, ואילו אינטרסים התאוריה משרתת.

לעיתים ניתן למצוא ממש כיצד בעלי האינטרסים תפרו תאוריה המתאימה לצורכיהם. לדוגמה אפשר להביא את התאוריה של הלבנים בארצות הברית לפיה השחורים היו קרובים לקופים, ולכן מוסרי להשתמש בהם כעבדים. לפעמים הקשר הוא עקיף, נסיבתי, ואולי כלל לא מודע [דוגמה]. בכל מקרה, חשיפת האינטרסים מאחורי התאוריה מאפשרת את חשיפת מערכי הכוח הנסתרים בחברה, שהם פעמים רבות נצלנים ומדכאים.

בקורס זה ננסה ללמוד טכניקות של ניתוח ביקורתי, ולהפעיל אותן על מדע(י) הכלכלה. הכלכלה, בהיותה מסדירה את יחסי הקניין והבעלות בחברה שלנו, מהווה את אחד ממנגנוני הפעלת הכוח העיקריים, וכיום אולי העיקרי שבהם. אי לכך, חשיפת האינטרסים וההטעיות בתאוריה הם שלב ראשון בניסיון לבנות מערכת חברתית חליפית, מערכת שתהא מבוססת על אמון, שייכות, קהילתיות, והרמוניה עם עולם הטבע.

כלכלה כדת

מושגי טאבו: יש נושאים שפשוט אסור לדבר עליהם. "תאגיד" לדוגמה, היא מילה מסוכנת. מדוע? אולי משום שתאגידים מייצגים כלכלה ריכוזית (ופוליטית) בלב ה"שוק החופשי", ומקלקלים את "אגדת העם" הנפוצה ביותר לגביו. "תאגיד" אינו זהה ל"מונופול". מקור כוחו של התאגיד הוא גם באורך הנשימה שלו, בכוח הפוליטי (לובי) והתרבותי (שיווק), בהצלבות בין שווקים. הוא משפיע על טעמי הצרכנים (מותגים) ועל שוק העבודה. תאגידים רב לאומיים, שמהווים 51 מתוך 100 הכלכלות הגדולות בעולם, יכולים להיות בעלי כוח כלכלי רב יותר ממדינות. הם תופעה "מקרו" כלכלית, ולאו דווקא בתחום ה"מיקרו". התעלמות ממושג זה מסבירה אולי מדוע כלכלנים נוהגים לקדם כלכלה עולמית ריכוזית, בעודם מטיפים בלהט ל"שוק משוכלל".

צנזורה והשכחה: דתות רבות לוקות בחוסר סובלנות ורדיפת בעלי דתות אחרות. ואכן למרות שהספרות הנוגעת לכלכלה (בתוך ההגות הכלכלית ומחוץ לה) היא רחבה מאוד, אין עידוד של תלמידי הכלכלה להכיר ספרות זו. להפך – יש עידוד של חשיבה "מקצועית", שבה יש רק תשובה נכונה אחת. לכן למרות שאפשר למצוא קולות "כופרים" רבים, הם לא יותירו כל שינוי בקרב תלמידי הכלכלה, שלומדים חומר דומה למה שנלמד לפני 40 שנה.

החשיבה הכלכלית שרוב תלמידי הכלכלה נחשפים אליה, ורוב המורים מלמדים באדיקות (גם אם כבר פורסמו מאמרים סותרים לחומר הנלמד) הינה כיוון צר בעל גוון פוליטי אחיד (שמתחזה לא- פוליטי), של התאוריה הנאו-קלאסית. תאוריה שיסודותיה נבנו בשנות השבעים של המאה ה-19, ושמה אינו ידוע בציבור או בקרב רוב בוגריה.

כדאי להזכיר זרמי ניתוח-כלכלי אחרים: נאו-קיינסיאניים, מרקסיסטים, בית הספר האוסטרי, מוסדיים, כלכלה היסטורית, וכלכלה אקולוגית: ויש עוד כמה. אפשר לראות העדר חשיבה ביקורתית, העדר היכרות עם ההיסטוריה של החשיבה הכלכלית, ועם ההיסטוריה של הכלכלה עצמה - שוב בהתאמה לדת (חשוכה) ולא לגוף שמנסה לקדם דיון על ידע. ואם מדברים על ידע, גם היכרות עם עובדות כלכליות עולמיות ומקומיות אינה שכיחה בלימודי הכלכלה:

"בתי- הספר לכלכלה מעניקים תארים לדור של אידיוטים משכילים, 
מבריקים במתמטיקה אזוטרית ועם זאת חפים מכל ידע בחיים הכלכליים האמיתיים." 
ואסילי ליאוניטייב, זוכה פרס נובל בכלכלה.

יש רשימה ארוכה של כלכלנים חשובים ששמותיהם "נשכחו" או שרעיונות חשובים שלהם "נעלמו" או עוותו: אדם סמית - חשיבות של בעלות מקומית, ואי-הפרדה בין בעלות וניהול לעקרון היד הנעלמה (בניגוד לתאגיד רב-לאומי) ; דיויד ריקרדו- תורת הערך של העבודה, יתרון יחסי במסחר קיים כל עוד אי אפשר לנייד הון; תורסטין ויבלן – צריכה כסיגנל חברתי (התעלמות במשך 100 שנה, "סוציולוג" שהוצע לו נשיאות ה-AEA) ; פיירו סרפאה - תשואה להון אינה קשורה לריבית, ניגוח של תפוקה שולית פוחתת. ג'וזף שטיגליץ – ביקורת על מדיניות הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית. קנת גלבריית – כלכלת כדור הארץ בספינת חלל. ג'יימס טובין – מס טובין. וזו רשימה חלקית מאוד.

"צעד אחד מאחורי הזרם הכלכלי המרכזי, שוכן משלוש ברמודה אינטלקטואלי שבו נעלמים ללא זכר נוסעי מחשבה שונים." פרנק אקרמן, כלכלן אקולוגי.

קיינס ומרקס מהווים דוגמאות מאלפות: קיינס פרסם את ספרו בשנת 1936, ב-1937 היקס הציע את מודל IS-LM כדרך לשלב את קיינס לתוך התאוריה הנאו-קלאסית. ראשית הדבר גרם לכך שחלק גדול מהנסיון של קיינס לשנות את המתודיקה של המחקר הכלכלי עלה בתוהו. שנית, האכזבה מקיינס היא במידה רבה דחיית IS-LM ולאו דווקא דחיית קיינס עצמו.

מרקס מעניין עוד יותר, במשך 40 שנה הכלכלנים התעלמו ממנו. למעשה אפשר לחשוד שחלק נכבד מהנכונות לאימוץ התאוריה הנאו-קלאסית, היה ניסיון לברוח ממענה למרקס במסגרת הדיון של הכלכלה הקלאסית ותורת הערך של העבודה.

נתק הכלכלה מהמציאות

"הכלכלה, כמו  אנשים הסובלים מאוטיזם, היא אינטליגנטית אבל בעלת מיקוד צר ואובססיבי ומנותקת מהמציאות." - 'התנועה לכלכלה פוסט- אוטיסטית' 2004

מי טוען שהכלכלה התנתקה מהמציאות? – הכלכלנים עצמם. בסקר שערך שלמה מיטל בשנת 1982, בין פרופסורים לכלכלה ב-50 האוניברסיטאות המובילות בארצות הברית, נשאלו המרצים "האם קיימת תחושה שהכלכלה מנותקת מהמציאות?" שני שלישים ענו בחיוב. מיטל:" ראיות העומדות בסתירה לחשיבה הכלכלית הקונבנציונלית ממשיכות להצטבר".

כלכלנים נוקטים בגישה דואלית כאשר הם נדרשים לסוגיה עד כמה הכלכלה (או התאוריה הנאו-קלאסית) היא מדע ומה הקשר שלה למציאות. כאשר הם נמצאים במתקפה, כמו קידום מדיניות כלכלית מסויימת, נוח להציג את הכלכלה כמדע מדוייק, כאין הפיזיקה של המחקר החברתי. כאשר התאוריה הנאו-קלאסית נמצאת תחת מתקפה, הכלכלנים מודיעים שבסך הכל מדובר באוסף של מודלים "מנותקים מהמציאות".

לאחר התנצחות ארוכה עם פיירו סראפה ב'מחלוקת קיימברידג' על ההון, נאלץ פול סמואלסון, אחד הכלכלנים הבולטים של המאה העשרים, להודות בפה מלא, שתאוריית ההון ותאוריית פונקציית הייצור הנאו-קלאסיות אינן מהוות אמת מדעית: אך הוא מיהר להוסיף כי מדובר ב'משלים' Parables)) שיועדו להדגים את המציאות. כלכלן אחר, פרוגסון, בחר ניסוח שונה: מאחר שהתאוריה הנאו-קלאסית מבוססת "...על 'הדבר' הזה הקרוי הון..." ומאחר שתאוריה זו אינה ניתנת להוכחה, הרי שאימוצה הוא "...עניין של אמונה..." (Ferguson 1969; pp xvii-xviii).

מתמטיקה קדושה: הניתוק הזה מלווה במידול מתמטי מסובך, שלכאורה מנסה לקדם את הדיוק של הדיון הכלכלי. אולם שלא כמו בפיזיקה לדוגמה, הכלכלנים מתקשים לייצר ולו קבוע מתמטי יחיד. מה הטעם לקבוע את הפונקציה המדוייקת בין א' לב' אם בכל פעם אני מקבל קבוע אחר? מה הטעם במידול מתמטי אם בכל פעם אפשר להתחיל ממודל אחר (על פי מה שרוצים להוכיח)?

"לפני שהכלכלה תוכל להתקדם היא חייבת לנטוש את הפורמליזם ההתאבדותי שלה." רוברט היילברונר

אין טעם בניתוח מתמטי כל עוד מושגי היסוד הם מעורפלים כל-כך. נסו לדמיין לדוגמה, כמה עלוב היה מדע הבוטניקה, אם לפני שלב המיון והסיווג בין עצים לעשבים, ולפני הבנת מנגנונים חשובים כמו פוטוסינתזה או מחזור החנקן, בוטנאים "נאו-קלאסיים" היו פונים למדידות מדוייקות של פרמטרים נצפים. סיווג קודם לניתוח.

מתמטיקה היא שפה כמו כל שפה אחרת. אפשר לשקר או לטעות בה כפי שאפשר לעשות כן באנגלית או עברית. היסוד לשקר\ טעות מוצלח הינו אמת חלקית. "כל עצם נוטה להישאר במקום". "מצבו של צרכן משתפר ככל שהוא צורך יותר", או "צמיחה כלכלית טובה לכולם". הבעיה היא לרוב לא במבנה הלוגי (המתמטי או המילולי) אלא במושגי היסוד ובהנחות היסוד.

וכך, למרות שהכלכלנים מצהירים שהם בעד פוזיטיביות (לחקור מה שיש), יש להם נטייה נורמטיבית (מה צריך להיות) בולטת – להעדיף עולם ש"צריך להתנהג" בצורה נוחה לניתוח דיפרנציאלי. הדבר הפך מזמן למטרה מקודשת, בלי שיש דין וחשבון בכלל אם הדבר מסייע או מקשה על הבנת העולם הכלכלי.

נורמטיביות בתחפושת: אספקט נורמטיבי אחר הוא קידום אג'נדה פוליטית על ידי שרשרת של הנחות מסוות. ברור לדוגמה ש"יעילות" היא עליונה (ושאין מדובר בערך חס וחלילה!). "קודם נשיג פתרון יעיל, ואחר כך נתווכח איך לחלק את העוגה". למה לא (לדוגמה), "קודם נשיג פתרון 'הוגן', ואחר כך ננסה להגיע ליעילות מקסימלית?". שימוש בתיבת אדג'וורת' שבה אין משמעות לפערי הכנסות (מעמד חברתי, כוח פוליטי, פערי מידע) ואין צורך לאכול כדי לשרוד, מעלימה את הנורמטיביות של גישה זו ואת האילוצים הכוחניים הקיימים במערכת השוק. דוגמה נוספת להנחה נורמטיביות היא פונקציית רווחה חברתית בה משקל כל האנשים זהה, ואין משקל לדורות העתיד. נורמות נוספות הן שיש לקדם צמיחה כלכלית, הגדלת הצריכה, סחר חופשי והפרטה.

חוסר הדיון במושגי יסוד, הינו ההבדל המהותי (בעיני) בין דת למדע. ה"אקסיומות" של התאוריה הנאו-קלאסית, אינן אקסיומות במובן הרגיל (דבר שלא ניתן להפריכו או להוכיחו), אלא מעין "טאבו" דתי, שפשוט אסור לדבר עליו. הרבה מה"אקסיומות" אלו, הן פשוט הנחות (שגויות) שבדרך כלל מנותקות מהמחקר המדעי הכללי, ומפריעות למחקר כלכלי רציני.

"חומר הלימוד המקובל הוא מכשיר מעצים ביצירת חוסר התמצאות; בילבול מוח המכשיר קבלת מיתוסים הולכים וגדלים במורכבותם ובחוסר הקשר שלהם למציאות."

התנגשות בין כלכלה לבין מדעים אחרים

כלכלה וסוציולוגיה – נראה היה מתבקש שמחקר בין-תחומי בין תחומים קרובים אלה יהיה דבר מקובל מאוד. בפועל סוציולוגים לומדים מעט כלכלה, אך לא להפך.
כלכלה ופסיכולוגיה, מדעי המוח - אנשים אינם רציונליים. לו היו רציונליים, לא היה צורך בפסיכולוגיה. בני אדם פועלים לא רק על בסיס שיקולים לוגיים (שמקורם קליפת המוח) אלא גם עקב רגשות (המערכת הלימבית) והרגלים. תהליכים קוגניטיביים, ומושגים תרבותיים משחקים תפקיד חשוב בקבלת החלטות.

כלכלה ופסיכולוגיה מתנגשות גם בכל הנוגע לשאלה מה גורם לאדם להיות מאושר: עוד מוצרים? לא בטוח. טיבור סקיטובסקי, כלכלן שכתב על צריכה ופסיכולוגיה: "עוד הכנסה פירושה עוד אושר רק אם כל השאר נשאר ללא שינוי – דבר שלעיתים נדירות מתרחש."

תקשורת – הנחת "ידע מושלם" מייתרת הן את גופי התקשורת, והן את המחקר התקשורתי.
כלכלה ושיווק – רצונות הפרטים בשוק אינם אוטונומיים ומושפעים מפעילות כלכלית. זו ההנחה הראשונית בשיווק (ועסקים לפחות מאמינים לה) – אלא שדבר זה שומט את הבסיס מתחת לתורת הצרכן הנאו-קלאסית.
כלכלה ואקולוגיה, פיזיקה – התעלמות מהכלת הכלכלה והחברה בתוך מערכת ביוספרית מתפקדת. אם משוואת הייצור (או התוצר) הן נכונות, אז החוק השני של התרמודינמיקה אינו נכון (הרחבה בהמשך)

התשובה הכמעט אוטומטית לביקורת כזאת, היא ש"אין ברירה" היות והכלכלה משתמשת ב"פישוטים" כדי לתאר את העולם הכלכלי במונחים מתמטיים. התגובה המתבקשת היא שאם המתמטיקה (ובמיוחד השימוש בגזירה, בניגוד לדוגמה לסימולציות של סוכנים) כל כך מפריעה, אז אולי הגיע הזמן למתודולוגיות נוספות? האם אתכם מכירים עוד ענף מדעי שהנחות היסוד שלו מנותקות כל כך משאר הענפים? אני לא.

תשובה אחרת היא שיש "הגמשה" של ההנחות כשדנים בנקודות עדינות יותר (כמו "כלכלת מידע", או "רציונליות חסומה"). אבל זה נימוק פגום. ראשית, משום שמעט מהפיתוחים האלה מגיע לשימוש בידי הכהונה הנמוכה של התארים המתחילים. שנית, משום שבגלל הסיבוך המתמטי משאירים על כנן את כל ההנחות האחרות בזמן ההגמשה – וכתוצאה מכך אין כאן שוני ממשי. שלישית משום שתוצאה היא מעין "מיתולוגיה יוונית" שבה ניתן לתת הסבר לכל דבר, על ידי בחירת "אגדת העם" הנכונה- קומבינציה של הנחות שונות תיתן לכם מספר מעריכי של תוצאות אפשריות.

"כפי שעמים פרימיטיביים מאמצים את האופנה המערבית ואת השימוש בפרלמנט מתוך תחושה שהטקסים והמלבושים הקסומים יעמידו אותם מיד בחזית הטכנולוגיה והתרבות המודרנית, כך פיתחו הכלכלנים את ההרגל להלביש רעיונות בלתי מדוייקים בשפה של חשבון דיפרנציאלי….כל היומרה של יישום נוסחאות מדויקות היא אחיזת עיניים ובזבוז זמן."

מהו ליברליזם

הליברליזם הוא מונח מתחום מדעי החברה. מקורו מהמילה הלטינית 'ליבר' שמשמעה 'חפשי'. הליברליזם התפתח בין הרנסנס למהפכה התעשייתית ובמסגרתו הועלתה האפשרות ליסוד חברה מסודרת המבוססת על האדם החופשי בלבד. בכך היתה התנועה הליברלית בסיס פוליטי מהפכני כנגד הכוחות השמרניים: הכנסייה ובעלי האדמות.

כשהתפתחה הכלכלה הקלאסית היא חברה לכוחות המהפכניים הליברליים ששאפו להעביר את מרכז הכוח מהכנסייה והפאודלים בעלי האדמות אל היזם, היצרן, הדוגל בטכנולוגיה מתקדמת, בעל ההון. עם תיאור 'היד הנעלמה' ורעיון 'השוק החופשי' נצמד החופש הליברלי לחופש הכלכלי וכיום ניראה שאי אפשר לדבר על ליברליזם בלי קונוטציות לכלכלה של שוק חופשי.

באיזה חופש מדובר?

ובאמת, מי לא רוצה להיות חופשי? כשבוש פולש לעיראק הוא מצדיק זאת בכך שהוא מתכוון 'לשחרר' את העם העיראקי. אך בדיקה מעמיקה קצת יותר מגלה שעבור שכבות מסויימות באוכלוסייה, החופש של הליברליזם הכלכלי הוא החופש לישון מתחת לגשר. החוקה שעברה בעיראק לאחר לחץ אמריקאי ובין לאומי נותנת את החופש לחברות בין לאומיות לפעול בעיראק תוך הפרטת התעשייה והשירותים, אך לא ברור אם לאזרח העיראקי יש כעת יותר חופש מאשר היה בימי סדאם חוסיין.

מהו נאו-ליברליזם

ממהפכנות ביקורתית לשמרנות.

פתרונות

ידע הוא כוח: העמקת הידע הביקורתי בציבור. מכלכלה חברתית כלכלית, מידע ביקורתי באינטרנט, שיתוף מידע (קוד פתוח, ויקיפדיה), סלון מזל

רשימת קריאה לשיעור

רמי קפלן, כלכלה כתאולוגיה.
גלבריית, מדוע הכלכלנים אוחזים בטעות.