שיטת דלפי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שיטת דלפי (באנגלית: Delphi method) או טכניקת דלפי המכונה גם הערכה-שיחה-הערכה היא שיטת מובנה של קבלת החלטות, תכנון, מחקר וחיזוי על ידי מספר רב של מומחים כדי לפתור בעיות מורכבות בצורה יעילה.

בשיטת דלפי יש מנחה (Facilitator אדם אחד או צוות) שמציג שאלון למומחים במספר סבבים. בתחילת הסבב, כל אחד מהמומחים עונה על השאלות בנפרד ללא ידיעת התשובות של המומחים האחרים. לאחר מכן המנחה מבצע הערכה וסינתזה של תשובות (לפי דעת רוב המומחים או לפי שיקול דעתו). בסבב הבא המנחה מציג למומחים תקציר אנונימי של התשובות מהסיבוב הקודם, וכן נימוקים לבחירת עמדה מסוימת. המומחים יכולים לשנות את התשובות שלהם בהתאם לדעה זו. תהליך זה יכול להמשך בשני סבבים או יותר. האמונה היא כי במהלך תהליך זה טווח התשובות יצטמצם והקבוצה כולה תתכנס לכיוון של תשובה מוסכמת. מסיבה זו התהליך הוא גם תהליך של חתירה לקונצנזוס. בסופו של דבר התהליך נפסק בהתאם לקריטריון שהוגדר מראש כמו מספר הסבבים, הסכמה רחבה מספיק, יציבות תשובות ועוד. בעקרון הממוצע או החציון של התשובות הסופיות קובע את התוצאה.

שיטה זו פותחה במקור כשיטת חיזוי שמבוססת על פאנל של מומחים בתחומם. ניתן להתאים את השיטה למפגשי פנים אל פנים המכונה מיני-דלפי. כיום יש גם אלגוריתמים ממוחשבים המשתמשים בשיטת דלפי. בשנת 2002 מארי טורוף והרולד לינסטון ערכו יחד קובץ מאמרים על שיטת דלפי ועל השימוש בה, שכתבו הם וכותבים נוספים. (Turoff & Linstone, 2002).

משתמשים בשיטה לשם סוגים שונים של בעיות הדורשות תשובות ממומחים רבים כמו: חיזוי מגמות בתחומים עסקיים, איסוף מידע עכשווי או היסטורי, בחינת השפעות של אירוע היסטורי, הערכה של הקצאות תקציב, תכנון מוצרים או תוכנות, תכנון עירוני, הערכת יתרונות וחסרונות של מדיניות אפשרית, קבלת החלטות, הבחנה בין סוגי מניעים שונים של בני אדם, חשיפת סדרי עדיפויות בערכים פרטיים ובמטרות חברתיות. השיטה מוגדרת לפעמים כשיטת תקשורת או חיזוי אך יש לה שימושים רבים נוספים.

שיטת דלפי מבוססת על רעיונות לפיהן תחזיות או החלטות מקבוצה מובנה של פרטים יכולות להיות לפעמים מדויקות יותר מאלו של קבוצה ללא מבנה. יתרונות של חשיבת דלפי הוא עצמאות של המומחים בניסוח התשובות שלהם והימנעות מבעיות כמו חשיבת יחד, או הטיה בגלל לחץ חברתי. השיטה יכולה להקטין גם בעיות אחרות של דיון כמו או מריבות אישיות, או מיקוד הדיון בנקודה שולית כלשהי (בעיית סככת האופניים).

השיטה מסורבלת יותר לעומת דיון פתוח ונדרש זמן ומומחיות כדי לנסח את השאלות, ולעבור אל תשובות המומחים, כמו כן ייתכן ודעתם של מומחים שונים היא חשובה יותר או שיש להם התמחויות משנה. בשיטה זו עלול להיות משקל משמעותי לדעתם של מנחי הקבוצה המבצעים סינתזה. ניסוח השאלות יכול גם כן להשפיע על התוצאות שהתקבלו. כמו כן ייתכן כי הדבר יגרום לכך שתשובה של מומחה בודד שהייתה יכולה לשכנע את עמיתיו בסוג אחר של דיון לא מקבלת מספיק משקל בשל מעט מידי דיון פנימי עליה וקושי להפריח הנחות יסוד לא נכונות.

ראו גם

קישורים חיצוניים