שובר חינוך

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שיטת השוברים בחינוך היא שיטה כלכלית המיועדת להבטיח חופש מקסימלי להורים בבחירת החינוך אותו הם מייעדים לילדיהם. השיטה פורטה על ידי הכלכלן מילטון פרידמן (בספרו "החופש לבחור") והוצגה גם כפתרון לבעיית איכות החינוך בחינוך הציבורי.

על פי השיטה, יחולק תקציב החינוך הכולל למספר הילדים בגיל החינוך-חינם, והתקציב לכל ילד יוענק להורי התלמיד בצורת שובר תשלום, אותו הם יוכלו להעביר לכל בית ספר שבו יבחרו. במסגרת השיטה, יופחת מאוד הפיקוח הממשלתי על בתי הספר, ובתי ספר יוכלו להיפתח ולהתקיים עם מעט מאוד פיקוח ממשלתי. כך, הפיקוח עובר לצרכני ההוראה - ההורים.

לטענת פרידמן, מידת החופש בבחירת שיטת החינוך גדלה מאוד בניהול הכלכלי של שיטת השוברים: הורים התומכים בשיטות חינוך מיוחדות לא יצטרכו לפנות לחינוך פרטי ובכך לוותר על המימון הממשלתי הבא מכיסיהם. ייפתחו בתי ספר המתמקצעים בסוגי ילדים מסוימים או בסוגי הוראה מסוימים, וייפתחו בתי ספר הכוללים מעט מאוד תלמידים או הרבה תלמידים, עם אינטגרציה רבה או מועטה, וההורים יוכלו לבחור לאן ברצונם לשלוח את ילדיהם. כל אחד יוכל להקים בית ספר, והיחידים שיקבעו אם ברצונם לתמוך בבית הספר ולשלוח אליו ילדים הם ההורים עצמם.

יישום השיטה אינו דורש סגירה של כל בתי הספר הממלכתיים הקיימים - לטענת פרידמן, בתי הספר הללו ייאלצו להעלות את רמתם ולהתחרות עם בתי הספר החדשים. בית ספר שלא יצליח להתקיים, יימכר או יועבר לידי עמותות שינסו לקיים אותו תוך תחרות עם בתי הספר הפרטיים.

ביקורת

סוג אחד של ביקורת על שיטה זו בא מהימין, שחושש ששיטה זו תגרום להשפעה ממשלתית על תכנים של מערכות חינוך פרטיות.

סוג אחר של ביקורת הוא ביקורת כלכלית על קיום שיטת שוברים לצד שיטה ציבורית רגילה, משום שנטען שהיא סוג של Cream skimming (כשל שוק מסוג סיכון מוסרי). במצב כזה, בתי ספר עם שוברים יכולים לקיים מדיניות מפלה שתקבל רק את התלמידים החזקים יותר, ותמנע מלהכניס תלמידים עניים יותר, או שסובלים מבעיות לימוד או בעיות התנהגות. תלמידים אלה יישארו במערכת הציבורית ואילו ציבור התלמידים החזק יעבור למערכת השוברים, דבר שיגרום להחלשת המערכת הציבורית ולחיזוק מערכת בתי הספר בעלי השוברים.

ראו גם

קישורים חיצוניים