שביתת פועלות הטקסטיל במנהטן

שביתת פועלות הטקסטיל במנהטן הינה מספר שביתות ומחאות של פועלות טקסטיל במנהטן שבארצות הברית שהתקיימו בתחילת המאה ה-20, שהובילו לחקיקת חוקים ששיפרו את הבטיחות במפעלים ואת תנאי העבודה בהם - תחילה בניו יורק ובהמשך בארצות הברית ובמדינות מערביות נוספות.

ב-26 בספטמבר 1909 החלה שביתת פועלות הטקסטיל במפעל טרייאנגל במנהטן. הפועלות מחו על תנאי העבדות שבהם הועסקו: ימי עבודה בני 14 שעות, שבעה ימים בשבוע בלי הפסקה, העסקת ילדים, ותנאי בטיחות רעועים אשר גרמו לנפגעות רבות. רוב הנשים הועסקו כמתלמדות וככוח אדם לא מקצועי גם אחרי שהוכשרו, והרוויחו כתשיעית מהגברים שהועסקו באותם מקומות. רוב העובדות במקום היו מהגרות יהודיות ולא היה להם איגוד. המחאה דוכאה בסיוע בריונים ששכרו בעלי המפעל, ובסיוע של שוחד לפוליטיקאים מקומיים, כדי שיעלימו עין מהאלימות. נאום סוחף של אשה בשם קלרה למליך הוביל להרחבת השביתה לעובדות נוספות. [1]

ב-22 בנובמבר הפועלות הצליחו לגייס לצידן את כל הענף, בעקבות נאום סוחף של אשה בשם קלרה למליך. באותו בוקר 15 אלף עובדות טקסטיל יצאו לרחובות ניו-יורק. עד אותו הערב האירוע כונה "התקוממות ה-20,000", שביתה כללית של יותר מ-20 אלף פועלות טקסטיל מאוגדות בארגון נשות עובדות הטקסטיל העולמי. השביתה ארכה 11 שבועות, בהם הפועלות יצאו לרחובות, גייסו כספים, ונתקלו באלימות. יותר מ-700 מהן נעצרו, הן הוכו נמרצות. למליך עצמה סבלה משש צלעות שבורות ונעצרה 17 פעמים. הן נקנסו ביותר ממאה אלף דולר ביחד ונדונו לעבודות פרך. אך הצלחתן בשיתוק בפועל של המפעלים הביאה לחתימת הסכמים בין 339 מתוך 352 מפעלי טקסטיל לבין האיגוד. [2]

עם זאת, מפעל טרייאנגל בו החל המאבק לא נכלל בהסכם. שנה וחצי לאחר מכן התרחשה השריפה במפעל הות טריאנגל (Triangle Shirtwaist Factory fire), שפרצה בניו יורק סיטי ב-25 במרץ 1911. בשריפה נהרגו 123 עובדות ו-23 עובדים. רוב הנפגעים היו מהגרים יהודים ואיטלקים בין הגילאים 16–23. הנפגע המבוגר ביותר היה בן 43, והצעירות ביותר - בנות 14. בעלי המפעל נעלו את היציאה מהמפעל ואת הכניסה לחדר המדרגות כדי למנוע גניבה ולקיחת חופשות בלתי מאושרות של העובדים. לכן, כאשר פרצה השריפה חלק מהעובדים קפצו מהקומות העליונות של הבניין כדי להימלט ונספו בנפילה. השריפה הביאה לשינוי מדיניות הבטיחות במפעלים ותנאי התעסוקה בארה"ב. בית המחוקקים של מדינת ניו יורק הקים ועדת חקירה שתבדוק מפעלים ותמליץ על אמצעים שיש לנקוט לשם מניעת אסונות דוגמת אסון מפעל טריאנגל. [3]

בעקבות עבודתה של הוועדה נחקקו במדינת ניו יורק עשרות חוקים חדשים, ששיפרו את הבטיחות במפעלים ואת תנאי העבודה בהם. כמו כן בעקבות השריפה הוקמה בניו יורק, ב-14 באוקטובר 1911 אגודת מהנדסי הבטיחות האמריקאית. אגודה לבטיחות הציבור שבראשה עמדה פרנסס פרקינס (לימים מזכירת העבודה של ארצות הברית), שהייתה עדה לשריפה עצמה. הוגבל מספר שעות העבודה השבועית בארצות הברית ל-54. Remember the Triangle Fire Coalition היא קבוצה שנוצרה בשנת 2008 ושאוגדת בתוכה יותר מ-200 ארגונים, מטרתה להנציח את השריפה.[4]

ראו גם

• תעשיית הבגדים
• הספר הג'ונגל - על התנאים של עובדים בתעשיית הבשר באותה תקופה.
• הברונים השודדים - קשרי הון-שלטון וכלכלה מונופוליסטית בסוף המאה ה-19 בארצות הברית.
• רגולציה