צינורות נפט כנשק פוליטי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
כותרת מקור: כך הפכו צינורות הנפט והגז ל"נשק הפוליטי החם ביותר" מאת: ג'אד מועוואד, ניו יורק טיימס, הארץ 16/5/2006 [1]
עובדות
- בעקבות סכסוך מחירים על גז בין רוסיה לאוקראינה, החליטו בקרמלין לנתק לחלוטין את אספקת הגז לאוקראינה בשיא החורף. סכסוך זה בין שתי המדינות, גרם לפאניקה דווקא באירופה. זאת, מאחר ש-80% מהצינורות שמובילים גז מרוסיה למערב אירופה עוברים דרך אוקראינה, והחלטת שלטונות מוסקבה הביאה לצניחה באספקת האנרגיה ליבשת. בסופו של דבר הושגה פשרה, ואוקראינה הסכימה לשלם יותר עבור הגז, שרוסיה סיבסדה עד אז.
- נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, שיכנע את המדינות השכנות לבחון הקמת צינור באורך של 9,600 ק"מ, שיחבר את המדינה שלו לברזיל ולארגנטינה. הוא קורא לו "צינור הגז הגדול של הדרום".
- צינורות חדשים וארוכים עומדים להיבנות בדרום אמריקה, במזרח התיכון, ברוסיה ובאפריקה, ויצרניות הנפט משתמשות בתוכניות אלה כדי לכרות בריתות פוליטיות.
- איראן הביעה רצון לבנות צינור גז טבעי להודו, ואולי עד עד סין.
- הצינור האיראני חייב לעבור בפקיסטן, דבר המדאיג את הודו בהתחשב ביריבות בין המדינות. ובעוד שמנהיגי פקיסטן מברכים על התוואי המתוכנן, מפני שגם הם יהנו מהגז האיראני, הצינור יוכל לתת לממשלות העתידיות כלים להפעלת לחץ על הודו.
- ארצות הברית מתנגדת לצינור האירני תכנית בחריפות. "הדבר האחרון שארצות הברית רוצה זה שהודו תהיה חייבת לאיראן", אמרה אן קורין, מנהלת ה"מרכז לניתוח ביטחון עולמי", מרכז מחקר שבסיסו בוואשינגטון.
- הממשל בארצות הברית במהלך שנות ה-90, תמך בהקמתו של צינור שיוביל נפט מהמאגרים העצומים של אזרבייג'ן, קזחסטן ואוזבקיסטן דרך טורקיה. התוואי לא עובר ברוסיה בצפון, וגם לא באיראן, למרות ששם הוא היה הקצר ביותר.
- הצינורות הם מטרה קלה לטרוריסטים. בעיראק, מאות פיגועים הקפיאו את היבוא משדות כירכוכ. בקולומביה, צינור אחד, שמשתרע מהצפון לנמל קובנאס המזרחי, נפגע מכל כך הרבה התקפות עד שמכנים אותו "החליל".
הערכות וטענות
- מכנים את צינורות הנפט בשם "הנשק הפוליטי החדש" - בעקבות סדרת משברי אנרגיה והתבטאויות חריפות שנרשמו באחרונה ברחבי הגלובוס.
- הערכה: במערב ובמזרח כאחד הולכים ומבינים כי למדינה שהיא יצרנית נפט, יש כיום השפעה אדירה על מדינות אחרות. מי ששולט בברזים, ידו היא על העליונה.
- מגמת התחזקות המדינות יצרניות הנפט הולכת ומתפתחת.
- ההצעה לבנות את הצינור בין ונצואלה, ברזיל וארגנטינה, שעלותה מוערכת ב-23 מיליארד דולר, לא הגיונית מבחינה כלכלית: יהיה הרבה יותר זול לבנות מסופים ולשלוח את הגז במיכליות.
- התוכנית של צ'אווס היא לא רק לשלוח גז; יש לה גם מסר פוליטי. על-פי Petroleos, חברת הנפט הממשלתית של ונצואלה, יש להחשיב את הצינור "כאחד מהצעדים המרכזיים לאינטגרציה של דרום אמריקה".
- פרויקט הצינור בין איראן להודו, ייבנה לאורך כ-2,500 ק"מ במחיר של 7 מיליארד דולר, יספק לאיראן שוק גדול למאגרי הנפט המשמעותיים שלה, ויסייע להודו לענות על צורכי האנרגיה שלה. הצינור, יתרום להשפעה הפוליטית של איראן.
- הממשל האמריקאי מודאג מהתעצמות כוחן של ספקיות הנפט, במיוחד אלה שהן יריבות מובהקות שלו. "אם אתה מודאג שמדינות כמו רוסיה משתמשות באנרגיה ככלי פוליטי, אחת הדרכים הטובות ביותר להגן על עצמך היא ליצור דרכים חלופיות להעברת אנרגיה לשווקים", אמר סטיבן פיפר, סגן עוזר לשר החוץ האמריקאי לענייני אירופה ואסיה בין 2001 ל-2004.
- דאגות מפני פיגועים לא יעצרו פרויקטים חדשים. פייפר, שהיה גם אחראי על ענייני רוסיה בממשל קלינטון, נזכר שבשנות ה-90 ארצות הברית הפיצה ברחבי מרכז אסיה מדבקה לרכב. במדבקה היה כתוב: "אושר הוא צינורות מרובים".
הערכות מחוץ למאמר
- כדי להעביר גז באוניות, הוא צריך לעבור ליקוופיקציה, דבר שמייקר אותו ומסבך התהליך.
- העברת גז בצינורות יכול להיות נסיון להרחיב את התפוצה שלו על רקע התייקרות הנפט.
- בכתבה לא מוזכרת ההשפעה של הצינורות על תאגידי הנפט והגז, במיוחד לא אלו הקרובים לממשל ארצות הברית.
- הצינורות הן כלי לייצור תלות וחוסר תחרות בין המוכר (תמריץ למכור דווקא לקונים מסויימים)והן לקונים (תמריץ לקנות דווקא ממוכר מסויים).
- בכתבה לא מצויינת עלות התחזוקה של צינורות או של מסופי נפט\ גז (גם לא מבדילים ביניהם) מעניין מהי ההשפעה על הארוי של דבר כזה.