47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 1:
שורה 1: − + + + + + שורה 7:
שורה 11: − שורה 13:
שורה 16: + + −
אין תקציר עריכה
'''דיסוננס קוגניטיבי''' (Cognitive dissonance) או חוסר התאמה בהכרה או '''צְרִיר הַכָּרָנִי'''{{הערה|1=[http://hebrew-terms.huji.ac.il/milonimtoichzur.asp?rmrkH=%F6%C0%F8%C4%E9%F8%5E%E4%C7%EB%CC%C8%F8%C8%F0%C4%E9&rmrkE=cognitive%5Edissonance באתר האקדמיה ללשון העברית]|ימין=כן}}) הוא מושג ב[[פסיכולוגיה חברתית]] ובחקר ה[[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדות]], שמתאר מצב שבו [[חשיבה|חשיבתו]] של ה[[אדם]] מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. התאוריה טוענת כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ו[[תפיסה|תפיסותיהם]] לבין [[התנהגות]]ם בפועל. הגדרה רחבה יותר מצביעה על הרצון לשמור על תפיסה או אמונה מסויימת באופן עקבי והדבר יוצר מתח כאשר נתקלים בעובדות שנוגדות את התפיסה הישנה. הדבר עלול לגרום לדחייה של "עובדות לא נוחות" בצורה שעלולה לפגוע באדם ואף לסכן את חייו.
'''דיסוננס קוגניטיבי''' (Cognitive dissonance) או חוסר התאמה בהכרה הוא מושג ב[[פסיכולוגיה]] שמתאר אי-נוחות נפשית ([[מתח נפשי]]) שנגרם לאדם עקב אמונה בשני רעיונות, דעות או ערכים סותרים. דבר זה נגרם עקב בסיטואציה שבה שאדם המחזיק באמונות, ערכים או עמדות מסוימת נחשף למידע הסותר את עמדותיו הקיימות, או פועל בניגוד אליהן. במצב זה אנשים מנסים בדרך כלל לפתור את הסתירה כדי להפחית את תחושת חוסר הנוחות. התאוריה טוענת כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ו[[תפיסה|תפיסותיהם]] לבין [[התנהגות]]ם בפועל או בין האמונות הישנות למידע החדש.
במקרה של התנגדשות בין מידע לבין אמונות התוצאה של דיסוננס קוגניטיבי יכולה להיות עדכון או זניחה של העמדות הישנות בעקבות המידע החדש, או התנגדות למידע החדש. במקרה של התנגשות בין פעולה לבין אמונות, התוצאה יכולה להיות הפסקת הפעולה, שינוי של האמונות בעקבות הפעולה או מציאת הצדקה של הפעולה כך שזו לכאורה לא תסתור את האמונות הקודמות.
דיסוננס קוגניטיבי עלול לגרום לדחייה והתעלמות מ "עובדות לא נוחות" בצורה שעלולה לפגוע באדם ואף לסכן את חייו.
==תאוריות של עקביות==
==תאוריות של עקביות==
===תימוכין אמפיריים===
===תימוכין אמפיריים===
[[תאוריה|תאוריות]] אלו מסבירות מספר ממצאים [[מחקר]]יים. כך, למשל, במחקרם הידוע של [[לאון פסטינגר]] ו[[ג'יימס קרלסמית']]: משתתף ב[[ניסוי]] משעמם שהסכים, תמורת סכום כסף פעוט, לומר לחבריו שהניסוי מעניין, אכן סבר באמת ובתמים שהניסוי היה מעניין. אך אם שולם לו סכום גדול כדי שיציג את הניסוי כמרתק בפני חבריו, דעתו הייתה שהניסוי דווקא משעמם. בממצא זה יש סתירה ל[[ביהביוריזם]] - דווקא כאשר הסכום גדול ואמור ליצור התניה חיובית, הניסוי נמצא כלא מעניין.{{הערה|Festinger, L., & Carlsmith, J.M. (1959). [http://psychclassics.yorku.ca/Festinger/index.htm Cognitive consequences of forced compliance]. Journal of Abnormal and Social Psychology, 58(2), 203–210.}} ההסבר, לפי תאוריות הדיסוננס, הוא שנוצרת סתירה בין ראיית האדם את עצמו כאדם הגון לבין השקר שאמר. אם ניתן לאדם תשלום גדול תמורת הכזב, הוא משלים איתו, אך אם הסכום הוא קטן - עליו לשכנע את עצמו שהניסוי אכן היה מעניין.
[[תאוריה|תאוריות]] אלו מסבירות מספר ממצאים [[מחקר]]יים. כך, למשל, במחקרם הידוע של [[לאון פסטינגר]] ו[[ג'יימס קרלסמית']]: משתתף ב[[ניסוי]] משעמם שהסכים, תמורת סכום כסף פעוט, לומר לחבריו שהניסוי מעניין, אכן סבר באמת ובתמים שהניסוי היה מעניין. אך אם שולם לו סכום גדול כדי שיציג את הניסוי כמרתק בפני חבריו, דעתו הייתה שהניסוי דווקא משעמם. בממצא זה יש סתירה ל[[ביהביוריזם]] - דווקא כאשר הסכום גדול ואמור ליצור התניה חיובית, הניסוי נמצא כלא מעניין.{{הערה|Festinger, L., & Carlsmith, J.M. (1959). [http://psychclassics.yorku.ca/Festinger/index.htm Cognitive consequences of forced compliance]. Journal of Abnormal and Social Psychology, 58(2), 203–210.}} ההסבר, לפי תאוריות הדיסוננס, הוא שנוצרת סתירה בין ראיית האדם את עצמו כאדם הגון לבין השקר שאמר. אם ניתן לאדם תשלום גדול תמורת הכזב, הוא משלים איתו, אך אם הסכום הוא קטן - עליו לשכנע את עצמו שהניסוי אכן היה מעניין.
לשתי התאוריות נמצאו תימוכין אמפיריים, אך שתיהן אינן מסבירות ממצא מפתיע: התאמת ה[[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדות]] להתנהגות קודמת מתקיימת אפילו אצל אנשים שאינם מודעים להתנהגות הקודמת, בשל [[אמנזיה]] או סיבה אחרת.
לשתי התאוריות נמצאו תימוכין אמפיריים, אך שתיהן אינן מסבירות ממצא מפתיע: התאמת ה[[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדות]] להתנהגות קודמת מתקיימת אפילו אצל אנשים שאינם מודעים להתנהגות הקודמת, בשל [[אמנזיה]] או סיבה אחרת.
בספר [[האמת על באמת]] טוען הפסיכולוג והכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי כי הגורם המרכזי שמונע מרוב האנשים לקשר, לרמות או לעבור על החוק הוא [[דימוי עצמי]] ישר והגון ולאו דווקא תאוריה רציונלית של סיכוי להתפס או חומרת העונש. אריאלי טוען גם שאנשים מוצאים דרכים יצרתיות לבצע "עיגול פינות" - להסביר מדוע רמיה או מעבר על החוק הם בכל זאת דבר מוסרי - לדוגמה גניבה של עפרונות מעבודה כי "כולם עושים זאת". הוא מדגים את התאוריה על ידי ניסויים המערבים החלשה או חיזוק של גורמים שונים שמשפיעים על הנושא. לדוגמה הנושא של חיזוק או החלשה של שליטה עצמית בעקבות עייפות או רעב. לנושא זה יש השלכות הן על תורת המשפט והן על תחומים נוספים כמו [[מניעת פשיעה]].
===השלכות נוספות===
===השלכות נוספות===
לתאוריות הדיסוננס והתפיסה העצמית יש חשיבות ברורה ב[[פסיכולוגיה חינוכית|פסיכולוגיה של החינוך]]. מתן [[פרס (זכייה)|פרס]] גדול לילד או [[עונש]] כבד, כ[[תמריץ]] לקידום ביצוע פעולה, יביא אותו להתניית הפעולה שעשה ב[[שכר]] או בעונש, ולא במניע פנימי. לפיכך, ההתנהגות לא [[הפנמה|תופנם]]. בהתאם לתאוריות אלה, מוטב לקדם התנהגות באמצעות מחמאה ובאמצעות פרסים ועונשים מינוריים, כאלו שלא יפריעו לייחוס פנימי של ההתנהגות (לפי תאוריית התפיסה העצמית), או יעודדו דיסוננס שבסופו תופנם ההתנהגות (לפי תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי).
לתאוריות הדיסוננס והתפיסה העצמית יש חשיבות ברורה ב[[פסיכולוגיה חינוכית|פסיכולוגיה של החינוך]]. מתן [[פרס (זכייה)|פרס]] גדול לילד או [[עונש]] כבד, כ[[תמריץ]] לקידום ביצוע פעולה, יביא אותו להתניית הפעולה שעשה ב[[שכר]] או בעונש, ולא במניע פנימי. לפיכך, ההתנהגות לא [[הפנמה|תופנם]]. בהתאם לתאוריות אלה, מוטב לקדם התנהגות באמצעות מחמאה ובאמצעות פרסים ועונשים מינוריים, כאלו שלא יפריעו לייחוס פנימי של ההתנהגות (לפי תאוריית התפיסה העצמית), או יעודדו דיסוננס שבסופו תופנם ההתנהגות (לפי תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי).