47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 214:
שורה 214: − + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + − ==רוחות רפאים אינן בעלות לאום== − ==הבדלי מעמדות== − מובן שכללכנים יכולים לבצע "מעקף" לוגי בנקודה זו ולבצע חישוב כלכלי של ערך חיי אדם.
←כלכלת רוחות רפאים
עבור בני אדם לעומת זאת, איומים בעונשים פיזיים או מניעת גישה למקורות מאפשרי חיים הם דרכים אפקטיביות לקבלת תוצאות. כלכלנים אולי יגידו שעבדות היא לא דרך טובה להתעשרות כלכלית, אבל היא ללא ספק היתה אחת הצורות הדומיננטיות בהיסטוריה של הכלכלה האנושית (בהנחה שצורות מודרניות שלה לא יכנסו תחת ההגדרה של עבדות).
עבור בני אדם לעומת זאת, איומים בעונשים פיזיים או מניעת גישה למקורות מאפשרי חיים הם דרכים אפקטיביות לקבלת תוצאות. כלכלנים אולי יגידו שעבדות היא לא דרך טובה להתעשרות כלכלית, אבל היא ללא ספק היתה אחת הצורות הדומיננטיות בהיסטוריה של הכלכלה האנושית (בהנחה שצורות מודרניות שלה לא יכנסו תחת ההגדרה של עבדות).
בהתאם לכך השאלה מהם התנאים בהם אנשים חופשיים מטרור, או מה כמות הכפייה שמופעלת על בני אדם חייבת להופיע בתאוריית רווחה של בני אדם.
בהתאם לכך השאלה מהם התנאים בהם אנשים חופשיים מטרור, או מה כמות הכפייה שמופעלת על בני אדם חייבת להופיע בתאוריית רווחה של בני אדם. זה נכון ברמה הלאומית. זה חיוני בניתוח רווחה עולמי.
הניתוח של אדם סמית עוסק ב"עושרן של אומות" בזמנו היה הגיוני לבצע ניתוח של רווחת החברה ברמת המשק הלאומי. לעומת זאת, היום ניתוחים רבים עוסקים ברווחה של כלל אזרחי העולם. בעוד שההנחה לגבי משק לאומי היא כי המדינה היא בעלת המונופול על הכוח, בניתוח הבינלאומי אין הדבר מתקיים. שום דבר לא מונע מאזרחי מדינה אחת מלשדוד או להפעיל אמצעי כפייה על אזרחי מדינה אחרת.
בהתאם לכך לדוגמה, לא הגיוני לחשב ברווחה של התוצר הלאומי העולמי כלי נשק המשמשים כנגד בני לאום אחר. גם אם תעשיות אלא נרשמות כתורמות לתמ"ג. אפשר להתווכח אם כלי נשק תורמים לרווחתו של משק לאומי. עבור ניתוח של רווחה עולמית אין זה הגיוני לכלול שכלול של אמצעי כפייה כניתוח לתוספת הרווחה.
==הבדלי מעמדות ונורמטיביות הניתוח==
מובן שכלכלנים יכולים לבצע "מעקף" לוגי בנקודה זו ולבצע חישוב כלכלי של ערך חיי אדם. משהו כמו "שינויי אקלים עלולים להעלות התמותה ב-0.08% ודבר זה יגרום נזק כלכלי של 300 מיליון דולר". הרי כלכלנים מבצעים חישובים הנוגעים למוות של בני אדם בכל פעם שהם עוסקים לדוגמה בתחום הפנסיה. אלא שדבר זה מכניס את הכלכלנים לביצה עוד יותר גדולה. שכן הדבר חושף את אחת ההנחות הנורמטיביות החבויות בניתוח הכלכלי של כלכלת הרווחה. ההנחה כי הנורמטיבית כי (לכאורה) כל בני האדם שווים.
כאשר כלכלנים מחשבים את פונקציית הרווחה החברתית, הם סוכמים את כמות הכסף שאנשים הוציאו על מוצרים. כאן יש הנחה כי אם משה ולוי הוציאו כל אחד 100 ש"ח, אזי סה"ך הרווחה שהם צרכו היא בסך 200 ש"ח. ההנחה הנורמטיבית (שנראית הגיונית בתחילה) היא כי רווחתו של משה חשובה בדיוק כמו רווחתו של לוי. ולכן 100 הש"ח שהוצאו חשובים באותה המידה, ללא תלות בזהות של מי הוציא אותם. אפשר לנסח הנחה זאת באופן מופרש: הרווחה של כל אדם שמוציא כסף בזמן הניתוח חשובה לנו באותה מידה. זה נקודת מבט ליברלית- אנתרופוצנרטית. באותה המידה אפשר לנסח לדוגמה כללים נורמטיביים אחרים. לדוגמה כלל רווחה גזעני יגיד שרווחתם של לבנים חשובה יותר מרווחתם של שחורים, ולכן צריכה בגובה 100 ש"ח של אדם לבן שווה יותר מצריכה בגובה 100 ש"ח של אדם שחור.
אחת הביקורת על הדרך בה מחושבת רווחה חברתית בצורת סכימת הוצאות, היא ש-100 ש"ח שמוציא אדם עשיר תורמים לתועלת שלו פחות מאשר 100 ש"ח שמוציא אדם עני. כל אדם חווה תועלת שולית מצריכה ומכסף ולכן הגיוני היה בתאוריית רווחה כלכלית לבצע השוואת בין בני אדם שונים. כלכלנים מצהירים כי הם אינם יודעים כמה נפגע האדם העשיר, היות והם מחוויבים כביכול לנקודת המבט הנורמטיבית שצויינה. הם נמענים מלהכליל הבדל כזה בין עשירים לעניים.
בעוד שדבר זה הוא סתם מקומם ומרגיז בהקשר הכללי, בהקשר של שאלות הנוגעות לחיים ומוות דבר זה מביא לסתירה עצמית. השאלה כמה שווים חיי אדם, ושאלות דומות הקשורות בפגיעה בבריאות פיזית או נפשית תלויה כמובן בהכנסה של אותו אדם. לפיכך אמריקאי שנפגע באופן קל מתאגידי מזון אמריקאים, יכול לקבל פיצוי של מיליונים, ואילו עבור משפחתו הודי שנפגע ב[[אסון בופאל]] לא רק שתקבל מעט כסף, אלא גם שכלכלנים יצדיקו דבר זה בכך שהנזק הכלכלי שנגרם ממותו של הודי הוא קטן יותר. מתוך רצון להעדר שיפוט לגבי לאיזה אדם שעיבד 100 ש"ח נגרם נזק גדול יותר, הגענו למצב בו מותו של אדם אחד הוא בגדר יעיל מבחינה כלכלית, ואילו מותו של חברו אינו יעיל.
הנורמטביות של הניתוח ממשיכה בכך שרווחתם של דורות העתיד אינה נספרת. בעוד שרוב הכלכלנים ידחו בבוז את הרעיון שחייהם של לבנים חשובים יותר מחייהם של שחורים (שהרי אין להפלות על רקע מוצאו של האדם), הם יקבלו בשמחה את הרעיון לפיו נזק כלכלי עצום בעתיד צריך להיות מהוון להווה בשעור עליו אין לאנשי העתיד שליטה.