47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 71:
שורה 71: − + − הספר מציין את הבעיה של כריתת יערות או זיהום מים שמעלים את התמ"ג, אבל בשנות החמישים הזיכרונות מהשפל היו עוד כואבים ולכן הגיוני היה להעמיד את הצמיחה של התמ"ג כדבר החשוב ביותר - וגם היה ברור איך לעשות את זה - להוציא כסף מצד הממשלה בהתאם להנחיות של המכונה המסובכת שתאר ג'ון מיינרד קיינס שתשמור על תעסוקה מלאה. − הספר מתאר את הסינתזה של [[פול סמאולסון]] [[הסינתזה הנאו-קלאסית]] - הוא הציג את הרעיונות של קיינס בצורה פשוטה יותר בספר "תורת הכלכלה" שלו וכיבול ביסס את הרעיונות של קיינס של מאקרו כלכלה על רעיונות המיקרו כלכלה של התאוריה הנאו-קלאסית. תורת הכלכלה של סמואלסון הוא עד היום הסטנדרט לרוב ספרי הכלכלה שבאו אלריו. סמואלסון פרסם ספר חשוב נוסף של "יסודות הניתוח הכלכלי" ובהן ניסוח של כל תורת הכלכלה במונחים מתמטיים טהורים. הדבר זה אפשר להחזיר את הרעיונות של קיינס לזרם המרכזי של הכלכלה. + − באותה תקופה גם העשירים איבדו מכוחם - בין היתר בגלל שכוחם על החברות הגדולות הצטמצם בגלל גידול של הרבה בעלי מניות קטנים. מי ששלט בחברות היו המנכ"לים ולאו היו צריכים להישאר ביחסים טובים עם העובדים האחרים. בתקופה זו ארה"ב היתה עם מעמד בינוני מתרחב ופריחה כלכלית. אבל חלק מהבעיה של תקופה זו היתה גידול בצמיחה - כריתה של עוד יערות, יצירת עוד זיהום. וכן בעיות הולכות וגדלות של פרבור משתרע שיוצר בעיות שונות ביניהם הפרדה כלכלית - עשירים לחוד ועניים לחוד, וכן הפרדה בין לבנים לבין שחורים. בעיה נוספת היתה שהמעמד הבינוני עבר לפרברים ולקם מהערים הגדולות את בסיס המס שלהן (חלק מ[[אפקט הבייגלה]]) גם נוצרת בעיה של [[נעילה טכנולוגית]] של לולאת משוב מחזקת - של הציבור קונה עוד מכוניות דבר שמחייב עוד כבישים מהירים ומקומות חניה שמחייהם עוד הגדלה של הכרכים (מטרופולינים) דבר שמחייב קניית עוד מכוניות וכו'. התחבורה ציבורית עובדת פחות טוב בערים עם שטח גדול יותר וצפיפות נמוכה יותר וגם השתלטות חברות המכוניות על חברות החשמליות הובילו לקניית מכוניות בצורה של "רצון חופשי" שהוכתב על ידי התכנון וחברות הרכב. + − הפרק מציג גם את "כלכלת מלחמה מתמדת" וממשלה שידה בכל ומנהלת את הכלכלה - וגם את הבעיה של יתרונות לגודל של העיתונות - שגרמו לריכוז התקשורת בידי העסקים גדולים במקום שוק עיתונות תחורתי לפני מלחמת העולם השנייה. ובעיה גודלה יותר היתה הצמיחה של הטלוויזיה -- החל העידן של [[צנזורה עצמית]] כדי לא להרגיז את המפרסמים כך לדוגמה פוטר מCBS וילאים שיידר פור ב-1947 משום שאחד המפרסמים עלול להתנגד לתוכן של הכתבות שלו. החדשות המידע והדעות וחלק גדול מהתרבות עצמה - הפכו לזרם חד סטרי מהממשלה התאגידים והתעשיות הביטחוניות אל הציבור, אם מישהו התנגד לכך - לא היה לזה משמעות כי אחרים לא שמעו אותו. בשנת 1961 איינזהנור מזהיר מפני הוכח של התשלובת הצבאית-תעשייתית. בנאום הפרישה שלו. + − גונסון נבחר בשנת 1964 ורצה ליישם את התכנית "החברה הגדולה" - מדיקייר, (ביטוח בריאות לקשישים) מדיקייד (ביטוח בריאות לעניים), מלחמה בעוני, ניסיונות להתמודד עם הזיהום שיצרה הצמיחה רחוב סומסום והד סטארס - תכנית לקידום תלמידים עניים. אבל זה התבסס על הכלכלה הקינסיאנית ובשנת 1965 למרות שאנשים רבים האמינו שקיינס צדק, והתכנית שלו עבדה במשך כמה עשרות שנים, הדברים הפסיקו לעבוד כך באיזור 1965. כדי לבסס את מעמדה של ארה"ב בעולם נגד ברית המוצעות וכדי לסייע לתאגידים מארה"ב לקבל שווקים וחומרי גלם ארה"ב היא תמכה ברודנים שונים - כמו הדחת מוצאדק באיראן והענקת הנפט שם לתאגידי BP, וגם תמיכה הולכת וגדלה בצבא. המודל של קיינס החלק לקרוס עם עליית האינפלציה והעברת יותר ויותר כסף ממשלתי לצבא במקום לרווחה.+ + + + + +
←פרק 5- חמאה ותותחים
==פרק 5- חמאה ותותחים==
==פרק 5- חמאה ותותחים==
פרק זה מתאר את התחזוקה של כלכלת ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה. המלחמה גרמה לכך שהציבור היה עם יותר כוח קניה ודבר זה גרם לצמיחה כלכלית מהירה אחרי המלחמה. בין היתר גם בגלל חוק החיילים המשוחררים, של 1949. בשלב זה תכניות הניו דיל היו וותיקות ורפובליקאים ודמוקרטים כאחד תמכו בהן. כדי לנהל את מחזור העסקים הממשלה היתה צריכה לעקוב אחריו ולכן החלו להופיע מדדים רבים עבור הממשלה כמו היצע הכסף, שיעור האבטלה - למרות שהם לא תמיד אמינים הם יותר טובים מאפס נתונים. בין היתר יש את התמ"ג הוא המדד החשוב ביותר - אם כי הספר מציין את הבעיות שלו - שהוא עולה גם עקב קנייה של נשק או עקב התגוננות נגד פשיעה ורע כאשר אנשים לא משתתפים בכלכלה.
פרק זה מתאר את התחזוקה של כלכלת ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה.
המלחמה גרמה לכך שהציבור היה עם יותר כוח קניה ודבר זה גרם לצמיחה כלכלית מהירה אחרי המלחמה. בין היתר גם בגלל חוק החיילים המשוחררים, של 1949. בשלב זה תכניות הניו דיל היו וותיקות ורפובליקאים ודמוקרטים כאחד תמכו בהן. כדי לנהל את [[מחזור עסקים|מחזור העסקים]] הממשלה היתה צריכה לעקוב אחריו ולכן החלו להופיע מדדים רבים עבור הממשלה כמו היצע הכסף, שיעור האבטלה - למרות שהם לא תמיד אמינים הם יותר טובים מאפס נתונים. בין היתר יש את '''[[תוצר מקומי גולמי|התמ"ג]]''' שהוא המדד החשוב ביותר - אם כי הספר מציין את הבעיות שלו - שהוא עולה גם עקב קנייה של נשק או עקב התגוננות נגד פשיעה ורע כאשר אנשים לא משתתפים בכלכלה. הספר מציין את הבעיה של [[ברוא יערות|כריתת יערות]] או [[זיהום מים]] שמעלים את התמ"ג, אבל בשנות החמישים הזיכרונות מהשפל היו עוד כואבים ולכן הגיוני היה להעמיד את הצמיחה של התמ"ג כדבר החשוב ביותר - וגם היה ברור איך לעשות את זה - להוציא כסף מצד הממשלה בהתאם להנחיות של המכונה המסובכת שתאר [[ג'ון מיינרד קיינס]] שתשמור על תעסוקה מלאה.
הספר מתאר את הסינתזה של [[פול סמואלסון]] [[הסינתזה הנאו-קלאסית]] - הוא הציג את הרעיונות של קיינס בצורה פשוטה יותר בספר "[[תורת הכלכלה]]" שלו, וכיבול ביסס את הרעיונות של קיינס של [[מאקרו כלכלה]] על רעיונות ה[[מיקרו כלכלה]] של התאוריה הנאו-קלאסית. תורת הכלכלה של סמואלסון הוא עד היום הסטנדרט לרוב ספרי הכלכלה שבאו אחריו. סמואלסון פרסם ספר חשוב נוסף של "[[יסודות הניתוח הכלכלי]]" ובהן ניסוח של כל תורת הכלכלה במונחים מתמטיים טהורים. הדבר זה אפשר להחזיר את הרעיונות של קיינס לזרם המרכזי של הכלכלה.
באותה תקופה גם העשירים איבדו מכוחם - בין היתר בגלל שכוח ההשפעה שלהם על החברות הגדולות הצטמצם, בגלל גידול של הרבה בעלי מניות קטנים. מי ששלט בחברות היו המנכ"לים ולאו דווקא בעלי ההון. המנכ"לים היו צריכים להישאר ביחסים טובים עם העובדים האחרים. בתקופה זו ארה"ב היתה עם מעמד בינוני מתרחב ופריחה כלכלית. הפערים בין המעמדות צומצמו.
אבל חלק מהבעיה של תקופה זו היתה גידול בצמיחה - כריתה של עוד יערות, יצירת עוד זיהום. וכן בעיות הולכות וגדלות של '''[[פרבור|פרבור משתרע]]''' שיוצר בעיות שונות ביניהם הפרדה כלכלית - עשירים לחוד ועניים לחוד, וכן הפרדה בין לבנים לבין שחורים. בעיה נוספת היתה שהמעמד הבינוני עבר לפרברים ולקם מהערים הגדולות את בסיס המס שלהן (חלק מ[[אפקט הבייגלה]]) גם נוצרת בעיה של [[נעילה טכנולוגית]] של [[לולאת משוב מחזקת]] - של הציבור קונה עוד מכוניות דבר שמחייב עוד כבישים מהירים ומקומות חניה שמחייהם עוד הגדלה של הכרכים (מטרופולינים) דבר שמחייב קניית עוד מכוניות וכו' ([[ביקוש מושרה]]). התחבורה ציבורית עובדת פחות טוב בערים עם שטח גדול יותר וצפיפות נמוכה יותר וגם השתלטות חברות המכוניות על חברות החשמליות הובילו לקניית מכוניות בצורה של "רצון חופשי" שהוכתב על ידי התכנון וחברות הרכב.
הפרק מציג גם את "כלכלת מלחמה מתמדת" וממשלה שידה בכל ומנהלת את הכלכלה - וגם את הבעיה של [[יתרונות לגודל]] של העיתונות - שגרמו לריכוז התקשורת בידי העסקים גדולים במקום שוק עיתונות תחרותי לפני מלחמת העולם השנייה. ובעיה גדולה עוד יותר היתה הצמיחה של הטלוויזיה - החל העידן של [[צנזורה עצמית]] כדי לא להרגיז את המפרסמים כך לדוגמה ב-1947
פוטר מ-CBS ויליאם שיידר פור, משום שאחד המפרסמים עלול להתנגד לתוכן של הכתבות שלו. החדשות המידע והדעות וחלק גדול מהתרבות עצמה - הפכו לזרם חד סטרי מהממשלה התאגידים והתעשיות הביטחוניות אל הציבור, אם מישהו התנגד לכך - לא היה לזה משמעות כי אחרים לא שמעו אותו. בשנת 1961 איינזהנור מזהיר מפני הוכח של [[התשלובת הצבאית-תעשייתית]]. בנאום הפרישה שלו.
לינדון ג'ונסון נבחר בשנת 1964 ורצה ליישם את התכנית "החברה הגדולה" - מדיקייר, (ביטוח בריאות לקשישים) מדיקייד (ביטוח בריאות לעניים), מלחמה בעוני, ניסיונות להתמודד עם הזיהום שיצרה הצמיחה, תכניות חינוכיות כמו רחוב סומסום, והד סטארס - תכנית לקידום תלמידים עניים. אבל זה התבסס על הכלכלה הקינסיאנית ובשנת 1965 למרות שאנשים רבים האמינו שקיינס צדק, והתכנית שלו עבדה במשך כמה עשרות שנים, הדברים הפסיקו לעבוד כך באיזור 1965. כדי לבסס את מעמדה של ארה"ב בעולם נגד ברית המועצות וכדי לסייע לתאגידים מארה"ב לקבל שווקים וחומרי גלם ארה"ב היא תמכה ברודנים שונים - כמו הדחת מוצאדק באיראן והענקת הנפט שם לתאגידי BP, וגם תמיכה הולכת וגדלה בצבא. המודל של קיינס החלק לקרוס עם עליית האינפלציה והעברת יותר ויותר כסף ממשלתי לצבא במקום לרווחה.
==פרק 6 - עידן הגבולות==
==פרק 6 - עידן הגבולות==