שינויים

הפרק עוסק בתקופה של 1966 עד 1980 - בין היתר קריסת המדיניות הקייניסית בארצות הברית - עליית האבטלה יחד עם אינפלציה. היות ואנליזה של קיינס לא השתלבה בצורה מדוייקת בניתוח הנאו קלאסי ברגע שהמדיניות הקינינסית החלה להפסיק לעבוד הכלכלנים הנאו קלאסים התנערו ממנה ועבדו בסוף שנות ה-60 לעולם עם תאוריה טהורה המובססת על הנחות מיקרו כלכליות של "האדם הכלכלי".  

הפרק עוסק בתקופה של 1966 עד 1980 - בין היתר קריסת המדיניות הקייניסית בארצות הברית - עליית האבטלה יחד עם אינפלציה. היות ואנליזה של קיינס לא השתלבה בצורה מדוייקת בניתוח הנאו קלאסי ברגע שהמדיניות הקינינסית החלה להפסיק לעבוד הכלכלנים הנאו קלאסים התנערו ממנה ועבדו בסוף שנות ה-60 לעולם עם תאוריה טהורה המובססת על הנחות מיקרו כלכליות של "האדם הכלכלי".  

הפרק מעיר כי כלכלני הזרם המרכזי שללו את היכולת של עסקים יהיה כוח לקבוע את המחירים . אבל כלכלנים לא מהזרם המרכזי ניסו להביען איך זה אפשרי. בין היתר על ידי נושא של תדמית . אם יש מותג אז יש לו מעין מונופול קטן . וניתן לגבות עליו מחיר גבוה יותר. העסקים הגדולים משפיעים על הביקוש ולא רק על ההיצע - דרך פרסום. הספר גם מזכיר את הספר [[חברת השפע]] של גלבריית - איש לא היה טורח לפרסם בכסף רב אם אלו היו דברים שאנחו רוצים לקנות בלאו קכי. גלבריית תאר מצב שבו אנחנו שמחים בחלקנו רק לזמן מוגבל ואחר כך אנחנו רוצים לקנות עוד בגלל שינוי של הציפיוות שלנו ממה יש לאחרים ולנו. וגם את הבעיה של מוצר ציבורי שנחק - שפע של מוצרים פרטיים ומחסור בציבוריים.

הפרק מעיר כי כלכלני הזרם המרכזי שללו את היכולת של עסקים יהיה כוח לקבוע את המחירים . אבל כלכלנים לא מהזרם המרכזי ניסו להביען איך זה אפשרי. בין היתר על ידי נושא של תדמית . אם יש מותג אז יש לו מעין מונופול קטן . וניתן לגבות עליו מחיר גבוה יותר. העסקים הגדולים משפיעים על הביקוש ולא רק על ההיצע - דרך פרסום. גודווין טוען שכיום תחרות לא פועלת כפי שפעלה בעבר (בימי אדם סמית) - חברות מנסות לבסס לעצמן מונופול כדי שיכולו לקבוע בו את המחיר לפחות במידה מסויימת (הוא לא מזכיר את מונח של יצרית נישה כלכלית). הוא מציין את ההמונחים של אדוואדאד צ'מברליין שדיבר על "תחרות מונופוליסטית" ועל [[ג'ואן רובינסון]] שדיברה על [[תחרות לא מושלמת]]". 

 

הספר גם מזכיר את הספר [[חברת השפע]] של גלבריית - איש לא היה טורח לפרסם בכסף רב אם אלו היו דברים שאנחו רוצים לקנות בלאו קכי. גלבריית תאר מצב שבו אנחנו שמחים בחלקנו רק לזמן מוגבל ואחר כך אנחנו רוצים לקנות עוד בגלל שינוי של הציפיוות שלנו ממה יש לאחרים ולנו. חברת השפע היה ספר רב מכר בזמנו אבל כיום הוא כמעט נשכח. אבל הספר מסביר תופעות כלכליות שקיימות עד היום. לדוגמה זה שהצורך של העסקים הגדולים למכר חשוב יותר מהרצון שלנו לקנות. דוגמה אחת להיבט זה הוא הנושא של [[התיישנות מכוונת]] דוגמה אחרת זה [[התיישנות נתפסת]] - רעיון לפיו מוצרים יוצאים מהאופנה. דבר שהגיע לשיא עם הנסיון לגרום לכך שמכוניות יצאו מהאופנה על ידי עיצוב סניפירי הכנף שלהן בשנות ה-50. גלבריית היה אחד הראשונים שהעיר על הנושא של עלייה בצריכת [[מזון זבל]] לאחר המלחמה, וטען כי בארצות הברית מספר המתים מאוכל רב מידי גדול ממספר המתים מאוכל מועט מדי. הפרסום הרב - מסביר אולי גם מדוע אחר המלחמה החלו האמריקאים לתאר את עצמם כצרכנים ולא בתפקידים חברתיים אחרים כמו עובדים או אזרחים - הם הפנימו את נקודת המבט של תאגידים גדולים לפיה התפקיד העיקרי שלהם הוא לצרוך מוצרים. הם גם הפנימו שמוצרי צריכה מהמגזר הפרטי חשובים יותר מכל דבר אחר- גם מהוצאות של המגזר הציבורי. הוא גם מזכיר את הטענה של גבלריית על בעיית שחיקה של [[מוצר ציבורי]] - מה שגלבריית כינה "שפע פרטי והזנחה ציבורית".

 

 

גודווין מציין כי ככל הידוע לו - אף אחד מעולם לא נתן הסבר מלא של העסקים הגדולים, אבל זה לא אומר שהם לא משפיעים עלינו - הם משפיעים על התרבות, על הכלכלה ועל הפוליטיקה לשנו. זה מזכיר לו קצת את המצב של הפיזיוקרטים - הם חיו בכלכלת שוק אבל לא יכלו להסביר אותה אלא התמקדו בכלכלה חקלאית כי אותה היה להם קל להסביר. באופן דומה בשנות ה-60 עסקים גדולים חלשו על חלק גדול מהכלכלה כבר מאה שנה אבל איש לא פיתח תאוריה שלמה של הכלכלה הזו - אנשים התמקדו בהסבר של כלכלת שוק (עם הרבה קונים ומוכרים) - כי אותה היה קל להסביר (הערה - הסבר אפשרי אחר שגודווין לא מביא הוא השפעת ההון על האקדמיה ודחיקת אקדמאים שהם לא פרו עסקים גדולים לשולי המקצוע הכלכלי - דבר שמתואר יותר על ידי [[לואיג'י זינגלס]], או בפרק "הברית בין הכלכלנים ליבטרים ועסקים גדולים שיש בספר של דיוויד קורטן - כשתאגידים שולטים בעולם).

 

 

 

 

הפרק עוסק משנת 2001 ועד 2011 - זמן הוצאת הספר.

==קישורים חיצוניים==

==קישורים חיצוניים==