שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 76: שורה 76:     
;פרק 13 זמינות רגש וסיכון:
 
;פרק 13 זמינות רגש וסיכון:
פרק זה עוסק בהשלכות של יורסטיקת הזמינות על שאלות כמו של מדיניות ופוליטיקה- כאשר יש אסון כמו רעידת אדמה אנשים מודאגים יותר לזמן מה ולכן קונים יותר ביטוחים ונוקטים צעדי זהירות נוספים. כהנמן מזכיר מחקר פורץ דרך שמראה שהערכות של סיכונים של גורמי מוות מושפעים מהסיקור התקשורתי בנושא.  
+
פרק זה עוסק בהשלכות של יורסטיקת הזמינות על שאלות כמו של מדיניות ופוליטיקה- כאשר יש אסון כמו רעידת אדמה אנשים מודאגים יותר לזמן מה ולכן קונים יותר ביטוחים ונוקטים צעדי זהירות נוספים. כהנמן מזכיר מחקר פורץ דרך משנת 1978 על החשיבה שלנו על סיכונים. הנסקרים התבקשו לחשוב על צמדים של גורמי מוות כמו סוכרת ואסטמה , להעריך מי גורם המוות השכיח יותר ולהעריך את היחס בין שתי השכיחויות. סיכונים אלה השוו לסיכון הסטטיסטי הממשי שהיה באותו זמן
 +
{{הערה|מחקר של שרה ליכשטיין ושל ברוך פישהוף ואחרים, Lichtenstein, S., Slovic, P., Fischhoff, B., Layman, M., & Combs, B. (1978). [https://psycnet.apa.org/record/1980-20983-001 Judged frequency of lethal events. Journal of Experimental Psychology: Human Learning and Memory], 4(6), 551-578.}} להלן כמה ממצאים מהמחקר
 +
 
 +
* [[שבץ מוחי]] גורם מקרי מוות כמעט פי לעומת כל גורמי התאונות גם יחד, אבל 80% מבין המשיבים חשבו שהסיכוי למות בתאונה גדול יותר.
 +
* סופות טורנדו סווגו כמסוכנות יותר מ[[אסתמה]] אף כי זו גרמה לכמות גדולה פי 20 לעומתן.
 +
* מוות ממכת ברק סווג כפחות מסוכן מהרעלה מבוטיליזם, אבל הוא הרג כמות גדולה אנשים גדולה פי 52.
 +
* הנשאלים חשבו שמוות בתאונה שכיח פחות או יותר כמו מוות ממחלה, בזמן הסקר, מוות ממחלה הרג כמות אנשים גדולה פי 18 לעומת מוות מתאונה.
 +
* הנשאלים חשבו שמוות מתאונה גבוה ממוות מסוכרת פי 300, במציאות היחס הוא אחד לארבע.
 +
 
 +
המסקנה של כהנמן היא שהערכות של סיכונים של גורמי מוות מושפעים מהסיקור התקשורתי בנושא.  
    
הפרק עוסק ב'''[[מפל זמינות]]'''  - זמינות משמשמת יוריסטיקה לשיפוטים מלבד שכיחות. ובפרט החשיבות של רעיון נשפטת לא פעם לפי השטף (והמטען הרגשי) שבו רעיון עולה בדעתנו. [[מפל זמינות]] היא שרשרת אירועים שמזינה את עצמה ([[לולאת משוב מחזקת]]) שבה דיווח בתקשורת עלול להסלים לפניקה ציבורית ולהתערבות ממשלתית בקנה מידה רחב. הסיפור התקשורתי מעודד תשומת לב של חלק מהציבור, שהופך מודאג, הדבר מוביל לעוד סיקור תקשורתי, מה שיוצר עוד מודעות או עוד דאגה וכו'. הדבר זה מוזן לפעמים על ידי ארגונים או חברות שמעוניינות בכך. מדענים או מי שטוען שהבעיה היא קטנה נתפסים כמי שמנסים לטייח את הנושא. דוגמאות לכך הן פרשת "לאב קאנל" (על [[זיהום מים]] בארצות הברית) ובהלת אלאר (על ריסוס תפוחים) - אם כי יש מחלוקת האם מדובר בהיסטריה מוגזמת או לא. הטענה היא שנושאים פחות "סקסיים" מסכנים אנשים לא פחות. חלק מהנושא הוא "התעלמות מהסתברות" - הדבר הזה יחד עם המנגנונים החברתיים של מפלי זמינות מובילים להגזמה פרועה ביחס לסכנות זניחות.  {{הערה|כהנמן לא מתייחס בפרק זה ל"מפלי זמינות" אחרים כמו השפעת [[פרסומות]] על דימוי הגוף שלנו באמצעות שימוש ב[[פרסום]], [[פרסום סמוי]] ו[[יחסי ציבור]] כדי לגרור חשיפה חוזרת למסרים, באופן שיכול לנצל פחדים, תשוקות ודעות קדומות למטרות פרסום, הסרת חסמי שיווק או התמודדות עם משברים - ראו [[תרבות הצריכה]], [[המאה של העצמי]], ו[[נו-לוגו]]}}
 
הפרק עוסק ב'''[[מפל זמינות]]'''  - זמינות משמשמת יוריסטיקה לשיפוטים מלבד שכיחות. ובפרט החשיבות של רעיון נשפטת לא פעם לפי השטף (והמטען הרגשי) שבו רעיון עולה בדעתנו. [[מפל זמינות]] היא שרשרת אירועים שמזינה את עצמה ([[לולאת משוב מחזקת]]) שבה דיווח בתקשורת עלול להסלים לפניקה ציבורית ולהתערבות ממשלתית בקנה מידה רחב. הסיפור התקשורתי מעודד תשומת לב של חלק מהציבור, שהופך מודאג, הדבר מוביל לעוד סיקור תקשורתי, מה שיוצר עוד מודעות או עוד דאגה וכו'. הדבר זה מוזן לפעמים על ידי ארגונים או חברות שמעוניינות בכך. מדענים או מי שטוען שהבעיה היא קטנה נתפסים כמי שמנסים לטייח את הנושא. דוגמאות לכך הן פרשת "לאב קאנל" (על [[זיהום מים]] בארצות הברית) ובהלת אלאר (על ריסוס תפוחים) - אם כי יש מחלוקת האם מדובר בהיסטריה מוגזמת או לא. הטענה היא שנושאים פחות "סקסיים" מסכנים אנשים לא פחות. חלק מהנושא הוא "התעלמות מהסתברות" - הדבר הזה יחד עם המנגנונים החברתיים של מפלי זמינות מובילים להגזמה פרועה ביחס לסכנות זניחות.  {{הערה|כהנמן לא מתייחס בפרק זה ל"מפלי זמינות" אחרים כמו השפעת [[פרסומות]] על דימוי הגוף שלנו באמצעות שימוש ב[[פרסום]], [[פרסום סמוי]] ו[[יחסי ציבור]] כדי לגרור חשיפה חוזרת למסרים, באופן שיכול לנצל פחדים, תשוקות ודעות קדומות למטרות פרסום, הסרת חסמי שיווק או התמודדות עם משברים - ראו [[תרבות הצריכה]], [[המאה של העצמי]], ו[[נו-לוגו]]}}

תפריט ניווט