4,291
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 141:
שורה 141: + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
←מאבק במחסור ובעודף וניסיונות להגיע לשיווי משקל.
== מאבק במחסור ובעודף וניסיונות להגיע לשיווי משקל. ==
== מאבק במחסור ובעודף וניסיונות להגיע לשיווי משקל. ==
{{הפניה לערך מורחב|כלכלת מצב יציב}}
{{הפניה לערך מורחב|כלכלת מצב יציב}}
היו וישנם הרהנסיונות להגיע ליווי משקל במיוחד היום כאשר יש סיכוי שעקב עודף צריכה רמת החיים של האנושות נפגעת משמעותית ותפגע עוד יותר בעתיד. כלכלה אם רמת צריכה מיטבית וקבועה פחות או יותר נקראת [[כלכלת מצב יציב]].
=== דוגמאות היסטוריות ===
במהלך 5,000 השנים האחרונות היו לא מעט נסיונות להגיע ליציבות, שיווי משקל ולמנוע את המחסור והעודף. נסיונות כאלה בדרך כלל היו קשורים לנסיונות לבנות כלכלה קהילתית שיתופית, כי כאשר אומרים שיש איזו שהיא רמת צריכה מיטבית אשר מעליה ומתחתיה רמת החיים נמוכה יותר זה מקל על כלכלה כזאת, לעומת זאת כאשר אומרים שהמטרה היא צריכה מקסימלית לנפש האם מעדיף לא לחלק את התוצר עם אנשים אחרים כך שזה מעודד את הרכוש הפרטי. ייתכן וזו אחת הסיבות לכך שהנסיונות לשלב כלכלה קהילתית עם שאיפה לצריכה מקסימלית לנפש, כמו [[מרקסיזם|המרקסיזם]] ניכשלו. נסיונות לשלב כלכלה קהילתית אם שאיפה לצריכה לפי הצורך החזיקו מעמד הרבה יותר זמן, אבל רק במידה שהם לא התעמתו צבאית עם מערכות המבוססות על שאיפה לצריכה מקסימלית ובעיקר לפני המהפכה התעשייתית כאשר מערכות שונות החלו לכפות מודל כזה על העולם בין היתר מסיבות אדאולוגיות. אנשים אשר סבלו ממחסור לפעמים ניסו לקחת כמה שיותר ובכך הצטרפו לאנשים שסבלו מעודף. אלה שסבלו מעודף לעיתים קרובות הצטרפו לארגונים המעודדים מינימליזם כמו מנזרים. אבל רבים ניסו ליצור מערכת בה לא יהיו מחסור ועודף.
דוגמאות לארגונים אשר שאפו לצריכה כזאת:
* נזירים מסוגים שונים. חלק שאפו לצרוך כמה שפחות אבל היו גם כאלה שניסו להגיע לצריכה המיטבית. דוגמאות לנזירים מפורסמים: פרנציסקנים, בנדיקטינים, כרמליטים אצל הנוצרים, דרווישים אצל המוסלמים, הנזירים הבודהיסטים, אצל היהודים...
{{להשלים}}.
* כתות ותנועות דתיות שונות שונות כמו הפוריטנים, הקטארים, הולדנסים במערב אירופה, הדוכובורים, המולוקנים, ברוסיה.
* ברומא העתיקה ניתן להבחין ב 2 תקופות בהן החיים היו שונים מאוד: התקופה המוקדמת מ 753 ועד 340 לפני הספירה והתקופה המאוחרת מ 340 לפני הספירה ועד 476 לספירה. בתקופה הראשונה רומא לא היתה אימפריה אלה קהילה קטנה יחסית. התקופה התאפיינה בשוויון ודמוקרטיה ברמה גבוהה יחסית. בתקופה זו הפלבס השיג שוויון זכויות עם הפטריקיים, רומא ניהלה לרוב מלחמות מגן והכוהנים הפסציאלים מנעו מחלמות כיבוש. בתקופה זו לאחר מאבק ארוך בין הפטריקיים לפלבס נחקק חוק לציניוס - סקסטיוס בשנת 367 לפני הספירה אשר הגביל את מידת הצריכה: כמות הרכוש המקסימלית למשק בית נקבעה ל 500 יוגרים קרקע ו 500 ראשי בקר. בתקופה זו גם סנאטורים השתתפו בעבודות אדמה שונות ברומא לא היו כמויות משמעותיות של עניים ועבדים.
בתקופה השנייה רומא עברה לכיבושים גדולים ונהפכה לאימפריה מה ששינה את החיים בתוכה. יש לציין, שאלה שתמכו באורח החיים הישן לא התנגדו ואפילו תמכו בכיבושים כמו קאטו הזקן אשר נודע באימרתו "את כרטגו יש להחריב" וגרקכוס שהשתתף בכיבוש קרטגו. למרות שהשאיפה לצבירת רכוש מקסימלי אשר היוותה את הבסיס לכיבושים היוותה גם את הבסיס לשינוי הסדר ברומא. בתקופה זו נוצר עודף משמעותי עקב הכיבוש אשר גרם למחסור לאפחות מדמעותי. קודם אצל העבדים ואחר כך אצל האזרחים ברומא. בעלי העבדים העשירים יכלו למכור את תוצרי המשק שלהם במחיר זול יותר המשק שלהם לא סבל בגלל העדר בעליו עקב המלחמות וממיסים. בסופו של דבר הם גרשואת העניים מחלקותיהם וצרפו אותה לאחוזות שלהם. זה גרם למתיחות גדולה ברומא בין עניים לעשירים למחלות עקב הצפיפות ברובעים העניים. כאשר גרקכוס ניסה ב 133 לפני הספירה לשקם את חוק ליציניוס - סקסטיוס הואבסופו של דבר נהרג והחוק בוטל בשנת 111 לפני הספירה. הצורך להקים צבה מקצועי כדי לכבוש יחד עם המתיחות גרמה למלחמות אזרחים מה הוביל להשמדת הדמוקרטיה ברומא ולכינון משטר דקטטורי. בצרוף מקרים מעניין, כינון המשטר נעשה בדיוק בזמן הכיבושים הגדולים של יוליוס כיסר.
קשה לומר שהחיים ברומא היו מאושרים מאוד בתקופת האימפריה, והכיסרים. קאטו הבכור אמר פעם: "לעיר בה דג עולה יותר מאשר שור לחריש שום דבר כבר לא יעזור". טקיטס שכתב בסביבות שנת 100 לספירה את ההיסטוריה של רומא במאה הראשונה לספירה אמר שהוא מקנה בטיטוס ליביוס אשר כתב את ההיסטוריה של רומא בתקופה המוקדמת והגדיר את המצב בתקופתו "כאשר אנחנו כבר לא יכולים לשאת לא את החטאים שלנו וא את האמנצעים נגדם". פליניוס כתב על האחוזות הגדולות שהם הרסו את איטליה(Latifundia Perdiderem Italian) ויהרסו גם את המחוזות האחרים. ספרטקוס הכריח 300 שבויים רומאים להלחם אחד בשני כדי לנקום על מעשים דומים של הרומים כנגד הגלדאטורים, אבל בתקופת הכיסר נירונס 400 סנטורים ו 600 ממעמד הפרשים השני אחרי הסנאטורים נאלצו להלחם כגלדיאטורים כלומר משטר הכיסרים עבר בהרבה את רצון הנקם של ספרטקוס והעבדים. יש לא מעט סיפורים על החיים הלא כל כך מאושרים של העשירים ברומא בתקופת הכיסרים, טיבריוס, נירונס, קליגולה, דומיציאנס ועוד. קשה לתאר את חיי הכיסרים עצמם כמאושרים מאוד משוםשבדרך כלל הרגו אותם מתמודדים אחרים לתפקיד.
לבסוף אם בדרך כלל אומרים שאת רומא נצחו "הברברים", מי שיקרא את ההיסטוריה של רומא היטב, סביר להניח יגיע למסקנה שהיא נצחה את עצמה. מלחמות האזרחים הרצינות התחילו בסביבות שנת 87 לפני הספירה. אחר כך היתה מלחמה גדולה בשנות 66 - 70 לספירה, ואז הפסקה למשך כ 150 שנה, אבל לאחר מכן במידה בה גברו החמדנות בחברה הרומאית הם נעשו לתכופות יותר ויותר. החל משנות ה 90 של המאה השנייה לספירה התכיפות התגברה ולאחר שנת 235 רומא בעצם התפרקה לכמה חתיכות, כאשר עם ה"ברברים" היו רוצים להחריב את רומא הם היו יכולים לעשות זאת כבר אז. בשנים 284 - 337 דיאוקלטנס וקונסטנטינס הצליחו לעצור זמנית את ההתפרקות אבל לאחר שנה זו שלטון מרכזי אחד ברומא נהיה כבר למקרה נדיר, וכבר בתחילת המאה החמישית לספירה תואר כיסר רומא הפך רק לתואר על נייר. הכוח הצבאי היחיד שנותר ל"כיסרים האלה היו השכירים הברבריים. כך זה נמשך עשרות שנים עד שבשנת 476 לאחד השכירים זה נמאס והוא במקום להכריז על עצמו כיסר הכריז על עצמו כקונונג (תואר גרמני עם משמעות דומה) איטליה.
פלוטרכוס מספר בביוגרפיה של נומה פומפיליוס שהיה השליט השני של רומא, כלומר שלט ממש בראשית דרכה (717 - 672 לפני הספירה) שנומא אשר היה שליט רודף שלום צדק ושיוויון ונהנה מתמיכה גורפת בחברה הרומאית ביקש לקבור לידו ארון נוסף בו ימצאו הספרים עם הנחיות שונות שלו. 400 שנה לאחר מכן כאשר רומא כבר התחילה בכיבושים, המים שטפו את הקרקע מעל הארון ופקיד רומאי הוציא את הספרים. לאחר שהוא קרא אותם הוא אמר לסנאט שהוא מחשיב למסוכן ומזיק לתת לרומאים לקרוא אותם והספרים נשרפו. קשהלומר מה אמיתי וה אגדי בסיפור זה, אבל כנראה שהכוונה היא שהחברה ברומא היתה שונה מאוד בשני תקופות אלה.
* בערך בזמן בו נשרפו הספרים של נומה פומפיליוס ברומא, המלך הבודהיסטי אשוקה בהודו לאחר כיבוש של שטח מסוים אמר שהוא קיבל יסורי מצפון ולא יכבוש עוד. יש לציין שהרבה כלכלנים והוגי דעות מהמערב האשימו את את הבודהיזם והדתות האחרות בהודו שהם מדכאות את האנשים ובפרט מונעות שאיפה לעושר. אם זאת ההיסטוריון דיאודורסמסיציליה מתאר את הודו כמדינה בה אין עוני ורעב. אם זאת ייתכן ואין ניגוד בין 2 הדברים: בגלל שפחות שאו לכמות רכוש מקסימלית פחות ניצלו את העניים. באופן דומה מתאר את הודו הנזיר הבודהיסטי סואנ - צאנג במאה השביעית לספירה. מצב כזה גרם אולי לתמ"ג פחות גבוהה מרומא, אבל גרם להעדר עוני. אם זאת הוא גרם גם לעוצמה צבאית נמוכה. מה שהקל על כיבושה על ידי כובשים שונים. המצב השתנה עם הגעת הכובשים המוסלמים ואחר כך האירופאים ולאחר השחרור מהקולוניאחיסטים כאשר הממשלה ההודית השתדלה להגדיל את התמ"ג. בתקופה זאת השולטים בהודו עודדו שאיפה לרכוש מקסימלי ובאמת הגדילו את התמ"ג אבל הודו במאה ה 20 הפכה לדוגמה למדינה עם עוני מחפיר.
=== בתקופה המודרנית ===
יש הרבה ארגונים אשר מנסים למגר את העוני, לדוגמה, ארגון האומות המאוחדות והבנק העולמי. הם מנסים לספק מזון לרעבים, בין היתר, על ידי ההפניה אליהם מזון שנזרק.
יש הרבה ארגונים אשר מנסים למגר את העוני, לדוגמה, ארגון האומות המאוחדות והבנק העולמי. הם מנסים לספק מזון לרעבים, בין היתר, על ידי ההפניה אליהם מזון שנזרק.