משפט מרכזי בפיסיקה של אריסטו הוא "כל עצם נוטה להשאר במקומו". בניגוד לכך, הפיזיקה של ניוטון גרסה כי "כל עצם נוטה להשאר במהירות בה הוא היה". למרות שפיזיקה אריסטוטלית יכולה להסמך על מספר רב של תצפיות שבהן זורקים כדור או כל חפץ אחר והוא נעצר, הרי שהפיזיקה הניוטית מציעה הסבר רחב יותר להתנהגות זו - היא מסבירה הן מדוע הכדור נעצר בדרך כלל (חיכוך) והן את הדינמיקה של העצירה (מקדמי חיכוך שונים לחומרים שונים).
+
+
הפיזיקה של אריסטו אינה מוטעה בכך שהיא טועה במדידות שלה - הכדור אכן נעצר. אלא בכך שהיא מסתמכת על מדגם תצפית צר מידי שממנו יש קפיצה (מוטעית) לניסוח כלל אוניברסלי.מתוך הסתכלות הניוטונית, אפשר לראות שהתצפיות בכדורים העוצרים אחרי זמן מה, הינן פשוט מקרה פרטי של כלל אוניברסלי שונה. אין זה שכל עצם נוטה להשאר במקומו, אלא שבתנאים מסויימים (חיכוך), עצם הנוטה להשאר במהירות קבוע יקבל תאוצה שלילית ויאט עד לעצירה.
+
+
כדאי לשים לב גם לכך שברוב התצפיות שקל לבצע, נראה לכאורה שהכלל האריסטוטלי הוא הנכון. אלא שההסבר הניתן על סמך התצפיות החריגות (שכל כדור שאינו עוצר), יכול לתת לנו כוח הסבר גדול יותר, גם אם התנאים שבהם התצפיות מתרחשות (ריק לדוגמה) הם נדירים ו"לא מציאותיים".
+
+
הבחנה דומה אפשר לתת לגבי הפיזיקה של ניוטון וזו של איינשטיין. אין זה שניוטון טעה, כמו שהפיזיקה שלו הינה מקרה פרטי של הפיזיקה האיינשטיינית - ואפילו שברוב חיי היומיום הקרוב של ניוטון מספיק טוב עבורנו ואין צורך במודל המדוייק יותר של איינשטיין.
+
+
כדי להבהיר מדוע דברים אלו קשורים לכלכלה מוטב ונעבור למשל העיוורים והפיל.