שינויים

===ביקורת מצד קפיטליסטים וליברטרים===

===ביקורת מצד קפיטליסטים וליברטרים===

[[חקר הכלכלה|הפרופסור לכלכלה]] תומס דילורנצזו (Thomas DiLorenzo)  ביקר בחריפות את הספר בשנת 2004 וטוען שהוא מביא עובדות ידועות, מתקיף את [[השוק החופשי]] [[תעשיית המזון|בתעשיית המזון]], וכי הוא ממעיט ביכולות של אנשים לבצע שיפוט עצמי בנוגע לבחירות המזון שלהם. דינלורנצו מעיד כי הספר "בור בצורה מזעזעת ברמה הבסיסית ביותר של היגיון כלכלי". הוא מתייחס לספרו של [[פרדריק הייק]], The Constitution of Liberty, שבו הייק מתאר כיצד אחת מאבני היסוד של הסוציאליזם היא הכחשה של [[אחריות הפרט]]. שכן אם לפרטים אין רצון חופשי, והם לא אחראים למעשים שלהם. לפי דינלורנצו הסוציאליסטים טוענים שהחיים שלהם חייבים להישלט בצורה כלשהי - עדיף על ידי המדינה - לטובתם שלהם. לדעתו המסר המרכזי של הספר הוא שאם אתה אוכל הרבה שוקולד ומילקשייק ולא מתעמל - אתה נהיה שמן. הוא תוקף את שלוסר על כך ש"אין לו שום דבר טוב להגיד על התעשייה", ומצד שני טוען כי מיליוני אמריקאים (ואנשים מאומות אחרות) מביעים את "חוסר הסכמתם" עם שלוסר בכך שהם קונים מתעשייה זו בכל יום. לטענת דינלורנצו, שלוסר לא מבחין בכך ש"הצרכנים האמריקנים" הם "משכילים יותר מתמיד" והם יכולים לשפוט בכוחות עצמם איפה המקום שבו הכי כדאי לאכול. "בדיוק כמו שכולם מבינים שעישון הוא רע לבריאות", דילונרצו טוען כי "[[מידע משותף|כולם יודעים]]" כי אם אתה אוכל צי'זבורגר ענק עם צ'יפס אתה מקבל יותר קלוריות לעומת תרנגולת עם ברוקולוי, לא צריך לקבל אישוש לכך מצד שלוסר. דילונרצו טוען כי בשנים האחרונות רשתות מזון מהיר כמו [[מקדונלד'ס]], ברגר קינג ו-וונדיס הגיבו לעניין הגובר של תושבי ארצות הברית במזון בריא יותר - הן צמצמו את כמות השומן, מציעות בתפריט שלהן יותר סלטים, סנדווי'צים ומציעות מזונות דלי פחמימות. במילים אחרות השוק החופשי עובד. אבל הספר של שלוסר הוא מתקפה ממשוכת על [[השוק החופשי]] של תעשיית המזון. {{הערה|Thomas J. DiLorenzo, [https://mises.org/library/two-very-fashionable-frauds Two Very Fashionable Frauds], מכון מיזס, 20.10.2004}}

[[חקר הכלכלה|הפרופסור לכלכלה]] תומס דילורנצזו (Thomas DiLorenzo)  ביקר בחריפות את הספר בשנת 2004 וטוען שהוא מביא עובדות ידועות, מתקיף את [[השוק החופשי]] [[תעשיית המזון|בתעשיית המזון]], וכי הוא ממעיט ביכולות של אנשים לבצע שיפוט עצמי בנוגע לבחירות המזון שלהם. דינלורנצו מעיד כי הספר "בור בצורה מזעזעת ברמה הבסיסית ביותר של היגיון כלכלי". הוא מתייחס לספרו של [[פרדריק הייק]], The Constitution of Liberty, שבו הייק מתאר כיצד אחת מאבני היסוד של הסוציאליזם היא הכחשה של [[אחריות הפרט]]. שכן אם לפרטים אין רצון חופשי, והם לא אחראים למעשים שלהם. לפי דינלורנצו הסוציאליסטים טוענים שהחיים שלהם חייבים להישלט בצורה כלשהי - עדיף על ידי המדינה - לטובתם שלהם. לדעתו המסר המרכזי של הספר הוא שאם אתה אוכל הרבה שוקולד ומילקשייק ולא מתעמל - אתה נהיה שמן. הוא תוקף את שלוסר על כך ש"אין לו שום דבר טוב להגיד על התעשייה", ומצד שני טוען כי מיליוני אמריקאים (ואנשים מאומות אחרות) מביעים את "חוסר הסכמתם" עם שלוסר בכך שהם קונים מתעשייה זו בכל יום. לטענת דינלורנצו, שלוסר לא מבחין בכך ש"הצרכנים האמריקנים" הם "משכילים יותר מתמיד" והם יכולים לשפוט בכוחות עצמם איפה המקום שבו הכי כדאי לאכול. "בדיוק כמו שכולם מבינים שעישון הוא רע לבריאות", דילונרצו טוען כי "[[מידע משותף|כולם יודעים]]" כי אם אתה אוכל צי'זבורגר ענק עם צ'יפס אתה מקבל יותר קלוריות לעומת תרנגולת עם ברוקולוי, לא צריך לקבל אישוש לכך מצד שלוסר. דילונרצו טוען כי בשנים האחרונות רשתות מזון מהיר כמו [[מקדונלד'ס]], ברגר קינג ו-וונדיס הגיבו לעניין הגובר של תושבי ארצות הברית במזון בריא יותר - הן צמצמו את כמות השומן, מציעות בתפריט שלהן יותר סלטים, סנדוויצ'ים ומציעות מזונות דלי פחמימות. במילים אחרות השוק החופשי עובד. אבל הספר של שלוסר הוא מתקפה ממשוכת על [[השוק החופשי]] של תעשיית המזון. {{הערה|Thomas J. DiLorenzo, [https://mises.org/library/two-very-fashionable-frauds Two Very Fashionable Frauds], מכון מיזס, 20.10.2004}}

הפרופסורית למשפטים, אנא ברייסון (Anna Bryson), תקפה את הספר בשנת 2014. היא טענה כי חלק מהעובדות בספר אינן מדויקות מספיק וכי הוא מציג גרסה חד צדדית של התעשייה. לטענתה הספר הוא "אנטי-קפיטליסטי" ו"פרו-סוציאליסטי". היא טוענת כי הערכה המופיעה בספר לפיה רבע מתוך האמריקאים מבקרים במסעדות מזון מהיר מידי יום היא לא דבר שמבוסס עם מחקר. כמו כן היא חוזרת על מספר טענות של דילונרצו - כי הספר "לא מציג את שני הצדדים", צרכנים הם משכילים היום יתר מאי פעם ולכן יכולים לשפוט בכוחות עצמם מה טוב להם וכי רשתות המזון המהיר הגיבו לרצונות של הצרכנים למזון בריא יותר. {{הערה| Anna Bryson , [http://pure.qub.ac.uk/portal/en/persons/anna-bryson(5e765811-b6e0-4252-b144-15401383e328).html School board member: Biased ‘Fast Food Nation’ book doesn’t belong in schools],EAG news org, August 29, 2014}}

הפרופסורית למשפטים, אנא ברייסון (Anna Bryson), תקפה את הספר בשנת 2014. היא טענה כי חלק מהעובדות בספר אינן מדויקות מספיק וכי הוא מציג גרסה חד צדדית של התעשייה. לטענתה הספר הוא "אנטי-קפיטליסטי" ו"פרו-סוציאליסטי". היא טוענת כי הערכה המופיעה בספר לפיה רבע מתוך האמריקאים מבקרים במסעדות מזון מהיר מידי יום היא לא דבר שמבוסס עם מחקר. כמו כן היא חוזרת על מספר טענות של דילונרצו - כי הספר "לא מציג את שני הצדדים", צרכנים הם משכילים היום יתר מאי פעם ולכן יכולים לשפוט בכוחות עצמם מה טוב להם וכי רשתות המזון המהיר הגיבו לרצונות של הצרכנים למזון בריא יותר. {{הערה| Anna Bryson , [http://pure.qub.ac.uk/portal/en/persons/anna-bryson(5e765811-b6e0-4252-b144-15401383e328).html School board member: Biased ‘Fast Food Nation’ book doesn’t belong in schools],EAG news org, August 29, 2014}}

דילונרצו טוען כי אנשים מקבלים את ההחלטות בצורה עצמאית על דעת עצמם. אם דבר זה נכון לא ברור מדוע חברות טבק או מזון מכוונות את הפרסומות שלהן לילדים קטנים מאד, ולפי מחקרים שונים הכוונה זו גם משפיעה על הטעמים וההרגלים של הצרכנים בהמשך הדרך. אם מאמינים כי הורים צריכים להיות מסוגלים לחנך את הילדים שלהם ללא מעורבות של גורם מרכזי רב כוח, מדוע התערבות ממשלתית בנושא היא פסולה בעוד מעורבות של חברות גדולות היא דבר לגיטימי. במיוחד כאשר התערבות זו מבוצעת בעיקר על ידי שכנוע של התת מודע (המזון שלנו הוא הסיבה לחיים עצמם, אכלו את המזון שלנו ותהיו מקובלים חברתית) ולא על ידי שכנוע דרך הסברה מבוססת עובדות (אכלו את המזון שלנו, הוא בריא וטעים). קפיצה נוספת למסקנה היא כי הברירה היחידה היא בין השפעה לא הוגנת ומניפולטיבית של חברות לבין שליטה מוחלטת של הממשלה בכל תחומי החיים.  

דילונרצו טוען כי אנשים מקבלים את ההחלטות בצורה עצמאית על דעת עצמם. אם דבר זה נכון לא ברור מדוע חברות טבק או מזון מכוונות את הפרסומות שלהן לילדים קטנים מאד, ולפי מחקרים שונים הכוונה זו גם משפיעה על הטעמים וההרגלים של הצרכנים בהמשך הדרך. אם מאמינים כי הורים צריכים להיות מסוגלים לחנך את הילדים שלהם ללא מעורבות של גורם מרכזי רב כוח, מדוע התערבות ממשלתית בנושא היא פסולה בעוד מעורבות של חברות גדולות היא דבר לגיטימי. במיוחד כאשר התערבות זו מבוצעת בעיקר על ידי שכנוע של התת מודע (המזון שלנו הוא הסיבה לחיים עצמם, אכלו את המזון שלנו ותהיו מקובלים חברתית) ולא על ידי שכנוע דרך הסברה מבוססת עובדות (אכלו את המזון שלנו, הוא בריא וטעים). קפיצה נוספת למסקנה היא כי הברירה היחידה היא בין השפעה לא הוגנת ומניפולטיבית של חברות לבין שליטה מוחלטת של הממשלה בכל תחומי החיים.  

הטענה לפיה חברות מזון עושות מאמצים לשינוי וכי דבר זה מעיד כי "השוק עובד" היא טענה שאפשר להשמיע גם ביחס ל[[סיגריות קלות]] וחברות הטבק. במשך מספר עשורים החברות נטעו את הרושם בקרב צרכנים כי סיגריות כאלה, דלות בעטרן ואו בניקוטין, הן סיגריות בטוחות יותר, ורק לאחר שנים התברר כי מדובר במידע לא מדוייק וכי סיגריות אלה אינן בטוחות יותר והן עלולות אפילו להיות מסוכנות יותר. זה שמתבצע שינוי לטובה - לדוגמה הוספת סלטים למסעדת המבורגרים או הפחתת פליטות של [[זיהום אוויר]] על ידי מפעלי תעשייה - לא אומר כמה התקרב השוק לכיוון של פתרון שבאמת שומר על בריאות הציבור. ייתכן ומדובר רק בשינוי לצורכי יחסי ציבור וייתכן כי מדובר בשינוי אמיתי אבל קטן מידי.  

הטענה לפיה חברות מזון עושות מאמצים לשינוי וכי דבר זה מעיד כי "השוק עובד" היא טענה שאפשר להשמיע גם ביחס ל[[סיגריות קלות]] וחברות הטבק. במשך מספר עשורים החברות נטעו את הרושם בקרב צרכנים כי סיגריות כאלה, דלות בעטרן ו/או בניקוטין, הן סיגריות בטוחות יותר, ורק לאחר שנים התברר כי מדובר במידע לא מדוייק וכי סיגריות אלה אינן בטוחות יותר והן עלולות אפילו להיות מסוכנות יותר. זה שמתבצע שינוי לטובה - לדוגמה הוספת סלטים למסעדת המבורגרים או הפחתת פליטות של [[זיהום אוויר]] על ידי מפעלי תעשייה - לא אומר כמה התקרב השוק לכיוון של פתרון שבאמת שומר על בריאות הציבור. ייתכן ומדובר רק בשינוי לצורכי יחסי ציבור וייתכן כי מדובר בשינוי אמיתי אבל קטן מידי.  

טענה נוספת של דילונרצו היא שהמסר העיקרי בספר הוא שאם אוכלים מזון שמן אז משמינים ודבר זה ידוע לכולם. אבל זו [[טענת איש קש]]. שלוסר טוען לגבי נושאים רבים בספר כמו שיווק לא בריא לילדים או תנאי העבודה הקשים והמסוכנים של עובדים בתעשיית הבשר. הוא מדגים כיצד החברות מתמרנות את הצרכנים לקנות מזון שבתנאים אחרים (ללא מניפולציות) הם כנראה לא היו צורכים כלל או צורכים בכמות קטנה יותר.

טענה נוספת של דילונרצו היא שהמסר העיקרי בספר הוא שאם אוכלים מזון שמן אז משמינים ודבר זה ידוע לכולם. אבל זו [[טענת איש קש]]. שלוסר טוען לגבי נושאים רבים בספר כמו שיווק לא בריא לילדים או תנאי העבודה הקשים והמסוכנים של עובדים בתעשיית הבשר. הוא מדגים כיצד החברות מתמרנות את הצרכנים לקנות מזון שבתנאים אחרים (ללא מניפולציות) הם כנראה לא היו צורכים כלל או צורכים בכמות קטנה יותר.