שינויים

{{ציטוט|תוכן=קיימות סיבות רבות מדוע ארצות הברית כשלה בטיפול בהתחממות עולמית, אבל אחת מהן היא המבוכה שגרמו [[ביל נירנברג]]{{הערה|William Aaron Nierenberg{{כ}}; 2000-1919}}, פרד סייטס ופרד סינגר|מרכאות=כן|מקור={{הערה|שם=pk}}{{הערה|שם=hebrewRTL-Ham|[[קליב המילטון]] (Clive Hamilton) הגיע למסקנה דומה בספרו "רקוויאם למינים" (Requiem for a Species, 2010, עמ' 103-98).  

{{ציטוט|תוכן=קיימות סיבות רבות מדוע ארצות הברית כשלה בטיפול בהתחממות עולמית, אבל אחת מהן היא המבוכה שגרמו [[ביל נירנברג]]{{הערה|William Aaron Nierenberg{{כ}}; 2000-1919}}, פרד סייטס ופרד סינגר|מרכאות=כן|מקור={{הערה|שם=pk}}{{הערה|שם=hebrewRTL-Ham|[[קליב המילטון]] (Clive Hamilton) הגיע למסקנה דומה בספרו "רקוויאם למינים" (Requiem for a Species, 2010, עמ' 103-98).  

המילטון שיער ששורשי [[הכחשת ההתחממות העולמית]] נעוצים בתגובה של השמרנים האמריקנים להתמוטטות [[ברית המועצות]] ב-1991. הוא טען שככל ש"הסכנה האדומה" הלכה ופחתה, חיפשו שמרנים, שהשקיעו אנרגיה בהתנגדות ל[[קומוניזם]] פורקן אחר. המילטון טען שאת התגובה של השמרנים כנגד מדע האקלים הובילו שלושה פיזיקאים בולטים - פרד סייטס, [[רוברט ג'סטרו]] (Robert Jastrow{{כ}}; 2008-1925) וביל נירנברג.}}}} כל השלושה היו פיזיקאים. סינגר היה מהנדס טילים, בעוד שנירנברג וסייטס עבדו על פצצת האטום.{{הערה|Seth Brown, [http://www.usatoday.com/money/books/reviews/2010-06-01-deathmerchants01_ST_N.htm  'Merchants of Doubt' delves into contrarian scientists], USA Today , May 31, 2010}}

המילטון שיער ששורשי [[הכחשת ההתחממות העולמית]] נעוצים בתגובה של השמרנים האמריקנים להתמוטטות [[ברית המועצות]] ב-1991. הוא טען שככל ש"הסכנה האדומה" הלכה ופחתה, חיפשו שמרנים, שהשקיעו אנרגיה בהתנגדות ל[[קומוניזם]] פורקן אחר. המילטון טען שאת התגובה של השמרנים כנגד מדע האקלים הובילו שלושה פיזיקאים בולטים - פרד סייטס, [[רוברט ג'סטרו]] (Robert Jastrow{{כ}}; 2008-1925) וביל נירנברג.}}}} כל השלושה היו פיזיקאים. סינגר היה מהנדס טילים, בעוד שנירנברג וסייטס עבדו על פצצת האטום.{{הערה|שם =Brown|Seth Brown, [http://www.usatoday.com/money/books/reviews/2010-06-01-deathmerchants01_ST_N.htm  'Merchants of Doubt' delves into contrarian scientists], USA Today , May 31, 2010}}

אורסקס וקונווי הצהירו: "לקבוצה קטנה של אנשים יכולה להיות השפעה שלילית גדולה, בייחוד אם הם מאורגנים, נחושים בדעתם ויש להם גישה למסדרונות הכוח".{{הערה|Robin McKie, [http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2010/aug/01/climate-change-robin-mckie A dark ideology is driving those who deny climate change], The Guardian, August 1, 2010}}

אורסקס וקונווי הצהירו: "לקבוצה קטנה של אנשים יכולה להיות השפעה שלילית גדולה, בייחוד אם הם מאורגנים, נחושים בדעתם ויש להם גישה למסדרונות הכוח".{{הערה|שם=McKie|Robin McKie, [http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2010/aug/01/climate-change-robin-mckie A dark ideology is driving those who deny climate change], The Guardian, August 1, 2010}}

==סייטס וסינגר==

==סייטס וסינגר והכחשת נזקי העישון==

סייטס וסינגר שירתו בתפקידים רמי מעלה בגופי המדע, והיו בקשר עם אדמירלים, גנרלים ואף נשיאי ארצות הברית. היה להם גם ניסיון ניכר בעבודה עם כלי התקשורת, כך שהם יכלו לקבל כיסוי עיתונאי להשקפותיהם. מחברי הספר הצהירו כי "הם השתמשו במוניטין המדעי שלהם על מנת להציג את עצמם כברי סמכא, והם השתמשו בסמכותכם על מנת לפסול כל מדע שלא אהבו".

סייטס וסינגר עבדו יחד עם [[חברות הטבק]] ב[[הכחשת נזקי העישון]].

 

 

* הסוכנות להגנת הסביבה (בארצות הברית) מתאימה את המדע כדי שיתאים לתפיסות מדיניות ציבוריות שהוכנו מראש.

 

סינגר השתתף בחיבור דו"ח שהכחיש את [[עישון פסיבי|הסיכונים של עישון כפוי]], שמומן על ידי [[מכון הטבק]] - Tobacco Institute, גוף שהקימו חברות הטבק בארצות הברית ב-1958 שנועד להילחם בטענות על הסיכונים מעישון טבק (ונסגר בשנת 1998 בעקבות התביעה הגדולה נגד חברות הטבק שגילתה את היקפי המניפוליציה שהחברות הפעילו) . סינגר תקף את המדע מאחורי הממצא שיש סיכונים בריאותיים מ[[עישון פסיבי]] ואמר שטענות אלו היו "חלק מאג'נדה פוליטית שנועדה להרחיב את שליטת הממשלה על חיי האזרחים".

 

סייטס וסינגר סייעו להקמת מוסדות שמרניים כדוגמת [[קרן המורשת]] (Heritage Foundation), [[מכון היזמה התחרותית]] (Competitive Enterprise Institute) ו[[מכון מרשל]] (Marshall Institute) בארצות הברית. מוסדות אלו ממונו על ידי [[תאגיד]]ים וקרנות שמרניים, והם התנגדו לצורות שונות של התערבות או [[רגולציה ממשלתית]] בפעילותם של אזרחי ארצות הברית. הספר מפרט טקטיקות דומות בכל מקרה: "פקפק במדע, פזר מידע שגוי, הפץ מבוכה וקדם ספק".{{הערה|שם=McKie}}

 

הספר טוען כי את התפקיד שמילאו סייטס וסינגר עבור חברות הטבק, ביצע נירנברג עבור [[הכחשת אקלים]]. בשנת 1995 [[הפאנל הבינלאומי על שינוי אקלים]] (IPCC) סיכם כי [[התחממות עולמית]] ו[[שינוי אקלים]] מעשה ידי אדם מתרחשות במציאות. עד שנת 2004, הפכה התאוריה של התחממות עולמית עקב פליטת [[גזי חממה]] ל[[קונצנזוס מדעי]] בקרב חוקרים רלבנטים (כלומר [[חקר האקלים]]). האקדמיה הלאומית למדעים הזמינה מחקר, והזמינה אליו כלכלנים ומדענים, כולל נירנברג. וועדה שנירנברג ריכז לא הצליחה להגיע להגיע להסכמה, כך שהסינתזה שחוברה בסוף תמכה בטיעון הכלכלי של נירנברג. {{הערה|שם =Brown}}

 

המדענים טענו כי גישת "נחכה-ונראה" היא בלתי-נסבלת, אבל נירנברג ביצע [[היוון]] של עלויות עתידיות רחוקות וטען כי העליה בטמפרטורות קשורה לשמש. המסר של נירנברג עבר למרות שמדענים כמו  Bert Bolin טענו כי הוא "פשוט טועה". בסופו של דבר , טוענים המחברים כי הוועדות המדעיות הפסיקו לעבוד עם נירנברג.{{הערה|שם =Brown}}

סייטס וסינגר היו לעומתיים ב[[הכחשת נזקי העישון|מחלוקת על נושא הטבק]]. סייטס ניהל תוכנית עבור [[חברות הטבק|חברת הטבק]],  [[ר.ג'. ריינולדס]] שמימנה מחקר המגן על הטבק. סינגר השתתף בחיבור דו"ח שהכחיש את [[עישון פסיבי|הסיכונים של עישון כפוי]], שמומן על ידי [[מכון הטבק]] - Tobacco Institute, גוף שהקימו חברות הטבק בארצות הברית ב-1958 שנועד להילחם בטענות על הסיכונים מעישון טבק. סינגר תקף את המדע מאחורי הממצא שיש סיכונים בריאותיים מ[[עישון פסיבי]] ואמר שטענות אלו היו "חלק מאג'נדה פוליטית שנועדה להרחיב את שליטת הממשלה על חיי האזרחים".

למרות היותו וותיק ב"מלחמות הטבק" ולמרות שגישתו הוכחה שוב ושוב כלא נכונה. הצטרף סינגר בלהט לסוגיות של התחממות עולמית. במאמר בנושא הוא טען כי "הבסיס המדעי להתחממות עולמית הוא יותר מידי לא-וודאי כדי להצדיק פעולה דרסטית בשלב בזה". הוא הביע דעות דומות על [[גשם חומצי]] ועל [[דלדול שכבת האוזון]]. {{הערה|שם =Brown}}

סייטס וסינגר סייעו להקמת מוסדות שמרניים כדוגמת [[קרן המורשת]] (Heritage Foundation), [[מכון היזמה התחרותית]] (Competitive Enterprise Institute) ו[[מכון מרשל]] (Marshall Institute) בארצות הברית. מוסדות אלו ממונו על ידי [[תאגיד]]ים וקרנות שמרניים, והם התנגדו לצורות שונות של התערבות או [[רגולציה ממשלתית]] בפעילותם של אזרחי ארצות הברית. הספר מפרט טקטיקות דומות בכל מקרה: "פקפק במדע, פזר מידע שגוי, הפץ מבוכה וקדם ספק".{{הערה|שם=rm}}

סייטס וסינגר שירתו בתפקידים רמי מעלה בגופי המדע, והיו בקשר עם אדמירלים, גנרלים ואף נשיאי ארצות הברית. היה להם גם ניסיון ניכר בעבודה עם כלי התקשורת, כך שהם יכלו לקבל כיסוי עיתונאי להשקפותיהם. מחברי הספר הצהירו כי "הם השתמשו במוניטין המדעי שלהם על מנת להציג את עצמם כברי סמכא, והם השתמשו בסמכותכם על מנת לפסול כל מדע שלא אהבו".

הספר טוען כי במרוצת יותר מ-20 שנים לא ביצעו סינגר וסייטס (ומספר מדענים לעומתיים אחרים) שום מחקר מדעי מקורי בנושאים בהם הם התווכחו. הם היו פעם חוקרים בולטים, אך, לטענת מחברי הספר, בתקופה שבה פנו לטפל בנושאים המוצגים ב"סוחרי הספק" הם בדרך כלל תקפו את המוניטין והעבודה המדעית של אחרים. בכל נושא הם התנגדו ל[[קונצנזוס מדעי|קונצנזוס המדעי]].

הספר טוען כי במרוצת יותר מ-20 שנים לא ביצעו סינגר וסייטס (ומספר מדענים לעומתיים אחרים) שום מחקר מדעי מקורי בנושאים בהם הם התווכחו. הם היו פעם חוקרים בולטים, אך, לטענת מחברי הספר, בתקופה שבה פנו לטפל בנושאים המוצגים ב"סוחרי הספק" הם בדרך כלל תקפו את המוניטין והעבודה המדעית של אחרים. בכל נושא הם התנגדו ל[[קונצנזוס מדעי|קונצנזוס המדעי]].  

==פונדמנטליזם של השוק החופשי==

==פונדמנטליזם של השוק החופשי==

הספר טוען שסייטס, סינגר, נירנברג ו[[רוברט ג'סטרו]] (Robert Jastrow{{כ}}; 2008-1925) היו כולם [[אנטי-קומוניזם|אנטי-קומוניסטים]] חריפים והם ראו ברגולציה ממשלתית כצעד לעבר [[סוציאליזם]] וקומוניזם. עם [[התפרקות ברית המועצות]], הם חיפשו איום גדול נוסף ל[[קפיטליזם]] של ה[[שוק חופשי|שוק החופשי]] ומצאו אותו ב[[סביבתנות]]. הם חששו שתגובת-יתר לבעיות של הסביבה תוביל להתערבות ממשלתית מסיבית בפעילות השוק ובחיי האזרחים. אורסקס וקונווי הצהירו שככל משתהים יותר בטיפול בבעיות אלו כך הן מחריפות, ודווקא עקב כך יאלצו הממשלות לנקוט באמצעים הדרקוניים שמהם השמרנים חוששים במיוחד. הם כתבו שסייטס, סינגר, נירנברג וג'סטרו פסלו את העדויות המדעיות, תרמו לאסטרטגיה של דחייה, ובכך דווקא עזרו לחולל את הסיטואציה ממנה חששו במיוחד.

הספר טוען שסייטס, סינגר, נירנברג ו[[רוברט ג'סטרו]] (Robert Jastrow{{כ}}; 2008-1925) היו כולם [[אנטי-קומוניזם|אנטי-קומוניסטים]] חריפים והם ראו ברגולציה ממשלתית כצעד לעבר [[סוציאליזם]] וקומוניזם. עם [[התפרקות ברית המועצות]], הם חיפשו איום גדול נוסף ל[[קפיטליזם]] של ה[[שוק חופשי|שוק החופשי]] ומצאו אותו ב[[סביבתנות]]. הם חששו שתגובת-יתר לבעיות של הסביבה תוביל להתערבות ממשלתית מסיבית בפעילות השוק ובחיי האזרחים.  

 

אורסקס וקונווי טוענים שככל משתהים יותר בטיפול בבעיות אלו כך הן מחריפות, ודווקא עקב כך יאלצו הממשלות לנקוט באמצעים הדרקוניים שמהם השמרנים חוששים במיוחד. הם כתבו שסייטס, סינגר, נירנברג וג'סטרו פסלו את העדויות המדעיות, תרמו לאסטרטגיה של דחייה, ובכך דווקא עזרו לחולל את הסיטואציה ממנה חששו במיוחד.

==תגובות לספר==

==תגובות לספר==