שינויים

==ביקורת והשפעה של תאוריות מודרניות==

==ביקורת והשפעה של תאוריות מודרניות==

בתחילת [[המאה ה-20]] החלה תקופה של בחינה ביקורתית שיטתית, ודחייה של ההכללות הסוחפות של התאוריות החד קווית של האבולוציה הסוציו-תרבותית. אנתרופולוגים של התרבות כ[[פרנץ בועז]], ותלמידותיו [[רות בנדיקט]] (Ruth Benedict) ו[[מרגרט מיד]], הנחשבים למתנגדים החריפים ביותר לאבולוציוניזם החברתי והתרבותי הקלאסי, השתמשו באתנוגרפיה מורכבת ובשיטות אמפיריות מחמירות יותר מאשר האנתרופולוגים והסוציולוגים הקלאסים (בשל כך הקלאסיקאים נקראו בלעג מסוים "אנתרופולוגים של כורסה"). בועז ותלמידיו טענו שהתאוריות של ספנסר, טיילור ומורגן היו ספקולטיביות ולא ייצגו נכונה את המציאות האתנוגרפית. הם ביקרו את תאוריות ה"שלבים" של האבולוציוניסטים ותיארו אותן כבדיוניות. בנוסף, הם דחו את ההבדלה בין ה"פרימיטיבי" ל"תרבותי" (או ה"מודרני"), כשהם מצביעים על כך שלחברות "פרימיטיביות" בנות ימינו יש לא פחות היסטוריה ומורכבות מאשר לחברות ה"מתורבתות". הם טענו כי כל ניסיון להשתמש בתאוריה האבולוציונית על מנת לבנות מחדש את ההיסטוריות של עמים [[כתב|חסרי-כתב]] היא ספקולטיבית לחלוטין ולא מדעית. הם הצביעו על כך שתאוריית ההתפתחות שהציעו קודמיהם, שבדרך כלל הסתיימה בשלב של הציוויליזציה שהיה זהה לזה של [[אירופה]] המודרנית, היא אתנוצנטרית. כמו כן, התאוריה מניחה כי לחברות יש גבולות ברורים והן נבדלות זה מזה, ואילו למעשה מאפיינים תרבותיים פעמים רבות חוצים גבולות חברתיים וקיימות בחברות שונות רבות (ולפיכך מדובר במנגנון חשוב של שינוי). בועז הציע גישה היסטורית לחקר התרבות ([[פרטיקולריזם היסטורי]]), שהתמקדה במחקרי שדה בין העמים הילידיים על מנת לזהות תהליכים היסטוריים ותרבותיים ממשיים במקום לנסות לנחש את שלבי הצמיחה של החברה שלהם. גישה מחקרית זו השפיעה רבות על האנתרופולוגיה, במיוחד על זו ה[[ארצות הברית|אמריקאית]] במחצית השנייה של המאה ה-20.

בתחילת [[המאה ה-20]] החלה תקופה של בחינה ביקורתית שיטתית, ודחייה של ההכללות הסוחפות של התאוריות החד קווית של האבולוציה הסוציו-תרבותית. אנתרופולוגים של התרבות כ[[פרנץ בועז]], ותלמידותיו [[רות בנדיקט]] (Ruth Benedict) ו[[מרגרט מיד]], הנחשבים למתנגדים החריפים ביותר לאבולוציוניזם החברתי והתרבותי הקלאסי, השתמשו באתנוגרפיה מורכבת ובשיטות אמפיריות מחמירות יותר מאשר האנתרופולוגים והסוציולוגים הקלאסיים (בשל כך הקלאסיקאים נקראו בלעג מסוים "אנתרופולוגים של כורסה"). בועז ותלמידיו טענו שהתאוריות של ספנסר, טיילור ומורגן היו ספקולטיביות ולא ייצגו נכונה את המציאות האתנוגרפית. הם ביקרו את תאוריות ה"שלבים" של האבולוציוניסטים ותיארו אותן כבדיוניות. בנוסף, הם דחו את ההבדלה בין ה"פרימיטיבי" ל"תרבותי" (או ה"מודרני"), כשהם מצביעים על כך שלחברות "פרימיטיביות" בנות ימינו יש לא פחות היסטוריה ומורכבות מאשר לחברות ה"מתורבתות". הם טענו כי כל ניסיון להשתמש בתאוריה האבולוציונית על מנת לבנות מחדש את ההיסטוריות של עמים [[כתב|חסרי-כתב]] היא ספקולטיבית לחלוטין ולא מדעית. הם הצביעו על כך שתאוריית ההתפתחות שהציעו קודמיהם, שבדרך כלל הסתיימה בשלב של הציביליזציה שהיה זהה לזה של [[אירופה]] המודרנית, היא אתנוצנטרית. כמו כן, התאוריה מניחה כי לחברות יש גבולות ברורים והן נבדלות זה מזה, ואילו למעשה מאפיינים תרבותיים פעמים רבות חוצים גבולות חברתיים וקיימות בחברות שונות רבות (ולפיכך מדובר במנגנון חשוב של שינוי). בועז הציע גישה היסטורית לחקר התרבות ([[פרטיקולריזם היסטורי]]), שהתמקדה במחקרי שדה בין העמים הילידיים על מנת לזהות תהליכים היסטוריים ותרבותיים ממשיים במקום לנסות לנחש את שלבי הצמיחה של החברה שלהם. גישה מחקרית זו השפיעה רבות על האנתרופולוגיה, במיוחד על זו ה[[ארצות הברית|אמריקאית]] במחצית השנייה של המאה ה-20.

מבקרים מאוחרים הצביעו על כך שהנחה זו של חברות בעלות גבולות יציבים הוצעה בדיוק בתקופה בה המעצמות האירופאיות עסקו ב[[קולוניאליזם|קולוניזציה]] של החברות הלא-מערביות, ולפיכך שירתה את החברות האלה. אנתרופולוגים וסוציולוגים רבים כיום רואים את התאוריות האבולוציוניות החד-קוויות כ[[מיתוס]] מערבי שלרוב אינו מבוסס על ראיות אמפיריות ממשיות. תאורטיקנים טוענים כי הרעיון של אבולוציה חברתית הוא פשוט הצדקה לכוח הנמצא בידי ה[[אליטה]] של החברה. לבסוף, [[מלחמת עולם|מלחמות העולם]] המחרידות שאירעו בין [[1914]] ו[[1945]] מוטטו את הביטחון העצמי האירופאי. לאחר מיליוני הרוגים, [[רצח עם]], וההרס של התשתית ה[[תעשייה|תעשייתית]] האירופאית, הרעיון של "קידמה" נראה לא מבטיח, במקרה הטוב.  

מבקרים מאוחרים הצביעו על כך שהנחה זו של חברות בעלות גבולות יציבים הוצעה בדיוק בתקופה בה המעצמות האירופאיות עסקו ב[[קולוניאליזם|קולוניזציה]] של החברות הלא-מערביות, ולפיכך שירתה את החברות האלה. אנתרופולוגים וסוציולוגים רבים כיום רואים את התאוריות האבולוציוניות החד-קוויות כ[[מיתוס]] מערבי שלרוב אינו מבוסס על ראיות אמפיריות ממשיות. תאורטיקנים טוענים כי הרעיון של אבולוציה חברתית הוא פשוט הצדקה לכוח הנמצא בידי ה[[אליטה]] של החברה. לבסוף, [[מלחמת עולם|מלחמות העולם]] המחרידות שאירעו בין [[1914]] ו-[[1945]] מוטטו את הביטחון העצמי האירופאי. לאחר מיליוני הרוגים, [[רצח עם]], וההרס של התשתית ה[[תעשייה|תעשייתית]] האירופאית, הרעיון של "קידמה" נראה לא מבטיח, במקרה הטוב.  

גם התאוריות האבולוציוניות המודרניות דוחות את התאוריה האבולוציונית הקלאסית בשל בעיות תאורטיות שונות:

גם התאוריות האבולוציוניות המודרניות דוחות את התאוריה האבולוציונית הקלאסית בשל בעיות תאורטיות שונות: