שינויים

===בתי תינוקות ובתי חולים לטיפול בילדים===

===בתי תינוקות ובתי חולים לטיפול בילדים===

במחנות הופעלו בתי תינוקות שהיו במקור צריפים צבאיים. ההגיון בהקמתם הייתה מצבה הבריאותי הקשה של התינוקות. סיבה נוספת הייתה תנאי המגורים במחנות ותנאי האקלים הקשים באותה תקופה שלא התאימו לתינוקות. ההורים גרו באוהלים ומבנים זמניים ולעולים ניתנה הוראה נחרצת למסור את התינוקות לבתי התינוקות שם יכלו לקבל שיכון, מזון וטיפול רפואי. ואמהות נקראו [[הנקה|להניק]] ולטפל בתינוקות בצד הצוות הרפואי. בין הסגל של בתי התינוקות (שרובו היה מקרב יוצאי אירופה) לבין המשפחות היו קשיי תקשורת שיצרו בעיות רבות, הותירו משקעים מרים והולידו אי הבנות. היו מקרים של העדרות ההורים בגלל הנסיבות הקשות של אותה תקופה, ודבר זה עשוי היה ליצור תחושה אצל סגל המטפלות שהמשפחה נטשה את התינוק שיש למצוא לו סידור חלופי. {{הערה|שם=kadmi_health|1=[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמודים 38-42]}}

במחנות הופעלו בתי תינוקות שהיו במקור צריפים צבאיים. ההיגיון בהקמתם הייתה מצבה הבריאותי הקשה של התינוקות. סיבה נוספת הייתה תנאי המגורים במחנות ותנאי האקלים הקשים באותה תקופה שלא התאימו לתינוקות. ההורים גרו באוהלים ומבנים זמניים ולעולים ניתנה הוראה נחרצת למסור את התינוקות לבתי התינוקות שם יכלו לקבל שיכון, מזון וטיפול רפואי. ואמהות נקראו [[הנקה|להניק]] ולטפל בתינוקות בצד הצוות הרפואי. בין הסגל של בתי התינוקות (שרובו היה מקרב יוצאי אירופה) לבין המשפחות היו קשיי תקשורת שיצרו בעיות רבות, הותירו משקעים מרים והולידו אי הבנות. היו מקרים של היעדרות ההורים בגלל הנסיבות הקשות של אותה תקופה, ודבר זה עשוי היה ליצור תחושה אצל סגל המטפלות שהמשפחה נטשה את התינוק שיש למצוא לו סידור חלופי. {{הערה|שם=kadmi_health|1=[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמודים 38-42]}}

בתקופת המחנות פעלו בסמוך למחנה בתי חולים מקומיים לטיפול בעולים החולים. כושר הקליטה של בתי החולים היה מוגבל ובמקרה של מחסור במקום או במקרים קשים הועברו התינוקות (וחולים אחרים) לבתי חולים אחרים. במחנה בית ליד ובמחנה עין שמר הוקמו בתי חולים שתופעלו על ידי "השירות הרפואי לעולה" של הסוכנות (שר"ל), וילדים פונו בדרך כלל לבתי החולים הממשלתי בחיפה (כיום רמב"ם) ובית החולים העמק בעפולה. במחנה בראש העין הופעל בית חולים מקומי כשלוחה של בית החולים הדסה בירושלים. במקרים חמורים או חוסר במקום הועברו תינוקות בדרך כלל לבתי חולים ממשלתיים תל השומר וסרפנד (אסף הרופא כיום). חלקם הגיעו לבית החולים דג'ני ביפו. חולים במחלות מדבקות לרבות שיתוק ילדים ושחפת העוברו לבתי חולים ממשלתיים בפרדס כץ ובדיר עמר (איתנים). חולים אושפזו בבתי חולים נוספים בגלל חוסר מקום וסיבות נוספות. העברה לאשפוז בבתי החולים הממשלתיים נעשתה על פי החלת הסגל בבית התינוקות או בית החולים המקומי במחנה מבלי לשתף את ההורים ואשפוז התינוק התברר להורים בדרך כלל רק בדיעבד כשלא נמצא התינוק בבית התינוקות. {{הערה|שם=kadmi_health}}

בתקופת המחנות פעלו בסמוך למחנה בתי חולים מקומיים לטיפול בעולים החולים. כושר הקליטה של בתי החולים היה מוגבל ובמקרה של מחסור במקום או במקרים קשים הועברו התינוקות (וחולים אחרים) לבתי חולים אחרים. במחנה בית ליד ובמחנה עין שמר הוקמו בתי חולים שתופעלו על ידי "השירות הרפואי לעולה" של הסוכנות (שר"ל), וילדים פונו בדרך כלל לבתי החולים הממשלתי בחיפה (כיום רמב"ם) ובית החולים העמק בעפולה. במחנה בראש העין הופעל בית חולים מקומי כשלוחה של בית החולים הדסה בירושלים. במקרים חמורים או חוסר במקום הועברו תינוקות בדרך כלל לבתי חולים ממשלתיים תל השומר וסרפנד (אסף הרופא כיום). חלקם הגיעו לבית החולים דג'ני ביפו. חולים במחלות מדבקות לרבות שיתוק ילדים ושחפת הועברו לבתי חולים ממשלתיים בפרדס כץ ובדיר עמר (איתנים). חולים אושפזו בבתי חולים נוספים בגלל חוסר מקום וסיבות נוספות. העברה לאשפוז בבתי החולים הממשלתיים נעשתה על פי החלת הסגל בבית התינוקות או בית החולים המקומי במחנה מבלי לשתף את ההורים ואשפוז התינוק התברר להורים בדרך כלל רק בדיעבד כשלא נמצא התינוק בבית התינוקות. {{הערה|שם=kadmi_health}}

ההורים התקשו לשמור על קשר רציף עם הילדים שהיו בבתי חולים, במיוחד בתי חולים מחוץ למחנה. בחלק מהמקרים האבות עבדו מחוץ למחנות בעבודות קשות ונסיעה לבתי חולים מרוחקים התאפשרה רק בתחבורה ציבורית, שהייתה מחוץ להישג ידם של חלק מהעולים, וחלק מההורים היו חולים בעצמם או דאגו לטיפול רפואי של ילד אחר במשפחה.

ההורים התקשו לשמור על קשר רציף עם הילדים שהיו בבתי חולים, במיוחד בתי חולים מחוץ למחנה. בחלק מהמקרים האבות עבדו מחוץ למחנות בעבודות קשות ונסיעה לבתי חולים מרוחקים התאפשרה רק בתחבורה ציבורית, שהייתה מחוץ להישג ידם של חלק מהעולים, וחלק מההורים היו חולים בעצמם או דאגו לטיפול רפואי של ילד אחר במשפחה.

עדויות העולים מתארות אירועים בעלי מאפיינים דומים: התינוק נלקח לאשפוז, ההורה הגיע לביקור ילדיו (בבתי תינוקות, בבית החולים במחנה או בבית החולים מחוץ למחנה) ונאמר לו כי הם מתו וכבר נקברו. הוכח שמעטים מהילדים נעלמו מבית הילדים כשהם בריאים לחלוטין. לחלק מההורים לא הראו את הקברים, ולאף אחד מהם לא הראו גופה ופרטי [[נתיחה שלאחר המוות]], ולא ניתנה [[תעודת פטירה]]. ההורים ניסו למחות, אך בדרך כלל ללא הועיל.  

עדויות העולים מתארות אירועים בעלי מאפיינים דומים: התינוק נלקח לאשפוז, ההורה הגיע לביקור ילדיו (בבתי תינוקות, בבית החולים במחנה או בבית החולים מחוץ למחנה) ונאמר לו כי הם מתו וכבר נקברו. הוכח שמעטים מהילדים נעלמו מבית הילדים כשהם בריאים לחלוטין. לחלק מההורים לא הראו את הקברים, ולאף אחד מהם לא הראו גופה ופרטי [[נתיחה שלאחר המוות]], ולא ניתנה [[תעודת פטירה]]. ההורים ניסו למחות, אך בדרך כלל ללא הועיל.  

מתוך 745 מקרי העלמות שהובאו בפני וועדת החקירה הממלכתית, צוין מקום העלמות לגבי 735 תינוקות. לפי עדות המשפחות כ-200 תינוקות נעלמו מבתי תינוקות שפעלו במחנות העולים, ומרבית התינוקות האחרים נעלמו מבתי החולים בתקופת המחנות והמעברות. מתוך כ -500 תינוקות שנעלמו בבתי חולים כ- 220 נעלמו בתקופת המחנות, וכ-240 בתקופת המעברות. {{הערה|1=[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1954-1948,] עמודים 47, 56}} במקום אחר מחלקת הוועדה 745 מקרי העלמות עם מספרים מעט שונים:{{הערה|1=[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1954-1948,] טבלה 6 עמוד 328}}

מתוך 745 מקרי העלמות שהובאו בפני וועדת החקירה הממלכתית, צוין מקום העלמות לגבי 735 תינוקות. לפי עדות המשפחות כ-200 תינוקות נעלמו מבתי תינוקות שפעלו במחנות העולים, ומרבית התינוקות האחרים נעלמו מבתי החולים בתקופת המחנות והמעברות. מתוך כ-500 תינוקות שנעלמו בבתי חולים כ- 220 נעלמו בתקופת המחנות, וכ-240 בתקופת המעברות. {{הערה|1=[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1954-1948,] עמודים 47, 56}} במקום אחר מחלקת הוועדה 745 מקרי העלמות עם מספרים מעט שונים:{{הערה|1=[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1954-1948,] טבלה 6 עמוד 328}}

{| {{table}}

{| {{table}}

החשש כי חלק מהילדים שנעלמו הועברו לאימוץ בלי ידיעת הוריהם קשור לביקוש הרב לאימוץ ילדים בתום מלחמת העולם השנייה וכן להעדר [[רגולציה]] על נושא האימוץ בישראל באותה תקופה.  

החשש כי חלק מהילדים שנעלמו הועברו לאימוץ בלי ידיעת הוריהם קשור לביקוש הרב לאימוץ ילדים בתום מלחמת העולם השנייה וכן להעדר [[רגולציה]] על נושא האימוץ בישראל באותה תקופה.  

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הביקוש לילדים מאומצים בישראל ובעולם היה גדול מאד. הסיבות לכך היו מגוונות - נשים רבות לא יכלו ללדת בעיתן בזמן המלחמה. בעיות התזונה, התנאים הקשים של המלחמה ועבודה במפעלי תעשייה הגדילו את אחוזי [[עקרות|העקרות]]. זוגות רבים במזרח אירופה, כולל יהודים איבדו את ילדיהם וניסו להקים משפחה חדשה בתום המלחמה. לאחר שהצליחו להתבסס מבחינה כלכלית פנו זוגות אלה לאימוץ ילדים, בעיקר בשנות ה-50. כמו כן בגלל פופולריות של האימוץ נעלמו עקבות חברתיות שמנעו את האימוץ גם בחברות שמרניות יותר. זמן מה לאחר המלחמה ביקוש זה לילדים קיבל מענה של יתומי מלחמה אבל זרם זה של ילדים פסק במהירות והביקוש היה גדול בהרבה מההיצע.{{הערה|שם=בונדי|{{דבר|רות בונדי|דרושים ילדים לאימוץ|1955/04/15|01800}}}}

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הביקוש לילדים מאומצים בישראל ובעולם היה גדול מאד. הסיבות לכך היו מגוונות - נשים רבות לא יכלו ללדת בזמן המלחמה. בעיות התזונה, התנאים הקשים של המלחמה ועבודה במפעלי תעשייה הגדילו את אחוזי [[עקרות|העקרות]]. זוגות רבים במזרח אירופה, כולל יהודים איבדו את ילדיהם וניסו להקים משפחה חדשה בתום המלחמה. לאחר שהצליחו להתבסס מבחינה כלכלית פנו זוגות אלה לאימוץ ילדים, בעיקר בשנות ה-50. כמו כן בגלל פופולריות של האימוץ נעלמו עקבות חברתיות שמנעו את האימוץ גם בחברות שמרניות יותר. זמן מה לאחר המלחמה ביקוש זה לילדים קיבל מענה של יתומי מלחמה אבל זרם זה של ילדים פסק במהירות והביקוש היה גדול בהרבה מההיצע.{{הערה|שם=בונדי|{{דבר|רות בונדי|דרושים ילדים לאימוץ|1955/04/15|01800}}}}

   

   

בשנת 1955 העריכה העיתונאית [[רות בונדי]] כי בארצות הברית יש מיליון זוגות הורים המחפשים תינוק לאימוץ, לעומת 53 אלף תינוקות הנמסרים לאימוץ בצורה חוקית בכל שנה. דבר זה יצר [[שוק שחור]] של מאות מתווכים שונים כמו סוכנויות אימוץ עורכי דין ואחרים לשם אימוץ תינוקות. מחיר ילד נע בין 300 עד 2,000 דולר. סוכנויות האימוץ האלה לא מצאו מספר מספיק של תינוקות לאימוץ בתוך ארצות הברית ולכן הקימו רשת ענפה לשם הברחת ילדים מקנדה. ידוע כי זוגות יהודים מארצות הברית פנו אל מוסדות הסעד בישראל בתקווה כי בישראל יהיה קל יותר להשיג ילד.{{הערה|שם=בונדי}}  

בשנת 1955 העריכה העיתונאית [[רות בונדי]] כי בארצות הברית יש מיליון זוגות הורים המחפשים תינוק לאימוץ, לעומת 53 אלף תינוקות הנמסרים לאימוץ בצורה חוקית בכל שנה. דבר זה יצר [[שוק שחור]] של מאות מתווכים שונים כמו סוכנויות אימוץ עורכי דין ואחרים לשם אימוץ תינוקות. מחיר ילד נע בין 300 עד 2,000 דולר. סוכנויות האימוץ האלה לא מצאו מספר מספיק של תינוקות לאימוץ בתוך ארצות הברית ולכן הקימו רשת ענפה לשם הברחת ילדים מקנדה. ידוע כי זוגות יהודים מארצות הברית פנו אל מוסדות הסעד בישראל בתקווה כי בישראל יהיה קל יותר להשיג ילד.{{הערה|שם=בונדי}}  

בוועדת החקירה הממלכתית העידה חנה גיבורי, [[פקידת סעד]] ראשית בשנים 1948–1954, וממונה על [[אימוץ ילדים]] במחוז הצפון: {{ציטוטון|רופאים בבתי חולים העבירו ילדים לאימוץ ישירות מבית חולים בדרך שלא מקובלת ומבלי שגורמי האימוץ החוקיים יהיו מעורבים|עדות בתאריך 7 ביולי 1997}}.

בוועדת החקירה הממלכתית העידה חנה גיבורי, [[פקידת סעד]] ראשית בשנים 1948–1954, וממונה על [[אימוץ ילדים]] במחוז הצפון: {{ציטוטון|רופאים בבתי חולים העבירו ילדים לאימוץ ישירות מבית חולים בדרך שלא מקובלת ומבלי שגורמי האימוץ החוקיים יהיו מעורבים|עדות בתאריך 7 ביולי 1997}}.

בוועדת החקירה הממלכתית נשמעו גם עדויות של נשים מאמצות. מציאות זו של אימוצים באופן בלתי חוקי הייתה ידועה באותה תקופה גם לשופט בית המשפט העליון [[שניאור זלמן חשין]], שכתב: {{ציטוטון|אולם בהיעדר חוק מיוחד אשר יסדיר את ענייני האימוץ, יכוון אותם באפיקים רצויים ויקבע עונשים לעבריינים, הפכו עניינים אלה להיות שדה הפקר, וכל הרוצה לעסוק בהם בא ועוסק, בלי שייתבע למשפט ובלי שתהא עליו אימת דין ודיין|ספרו '''ילדי אימוצים''', 1955}}. בספר "[[בהיקלט עם]]" כתב ד"ר [[אברהם שטרנברג]], שהיה אחראי על השירות הרפואי לעולה, כי לא היה מנוס מלהעביר "עשרות ומאות" מילדי עולי תימן מבתי החולים לבתי התינוקות של [[ויצו]] ב[[ירושלים]], [[תל אביב]] ו[[צפת]]. קיימות עדויות נוספות של רופאים המעידים כי נשלחו ילדי עולים לויצו לצורך אימוץ{{הערה|יגאל משיח, "הארץ", 29 בדצמבר 1995, 5 בינואר 1996, 12 בינואר 1996, 16 בפברואר 1996}}. [[אהובה גולדפרב]], המפקחת הארצית על השירותים הסוציאליים של [[הסוכנות היהודית]], העידה בוועדת החקירה הממלכתית על הצורה השיטתית שבה הילדים נשלחו לאימוץ, ועל כך ש"לא אלפים נעלמו, אבל על מאות לא אתווכח"{{הערה|עדות ב-3 ביולי 1995}}.

בוועדת החקירה הממלכתית נשמעו גם עדויות של נשים מאמצות. מציאות זו של אימוצים באופן בלתי חוקי הייתה ידועה באותה תקופה גם לשופט בית המשפט העליון [[שניאור זלמן חשין]], שכתב: {{ציטוטון|אולם בהיעדר חוק מיוחד אשר יסדיר את ענייני האימוץ, יכוון אותם באפיקים רצויים ויקבע עונשים לעבריינים, הפכו עניינים אלה להיות שדה הפקר, וכל הרוצה לעסוק בהם בא ועוסק, בלי שייתבע למשפט ובלי שתהא עליו אימת דין ודיין|ספרו '''ילדי אימוצים''', 1955}}. בספר "[[בהיקלט עם]]" כתב ד"ר [[אברהם שטרנברג]], שהיה אחראי על השירות הרפואי לעולה, כי לא היה מנוס מלהעביר "עשרות ומאות" מילדי עולי תימן מבתי החולים לבתי התינוקות של [[ויצ"ו]] ב[[ירושלים]], [[תל אביב]] ו[[צפת]]. קיימות עדויות נוספות של רופאים המעידים כי נשלחו ילדי עולים לויצו לצורך אימוץ{{הערה|יגאל משיח, "הארץ", 29 בדצמבר 1995, 5 בינואר 1996, 12 בינואר 1996, 16 בפברואר 1996}}. [[אהובה גולדפרב]], המפקחת הארצית על השירותים הסוציאליים של [[הסוכנות היהודית]], העידה בוועדת החקירה הממלכתית על הצורה השיטתית שבה הילדים נשלחו לאימוץ, ועל כך ש"לא אלפים נעלמו, אבל על מאות לא אתווכח"{{הערה|עדות ב-3 ביולי 1995}}.

==התייחסויות ראשונות לפרשה==

==התייחסויות ראשונות לפרשה==

הוועדה לקחה מסמכים מארכיבים של הסוכנות היהודית, משרד הסעד, משרד הבריאות, בתי־חולים ועוד. היא פנתה לציבור באמצעות העיתונות והרדיו למסור לה ידיעות הנוגעות להעלמות הילדים. אנשיה חיפשו חומרים ומסמכים גם בשישה מחנות עולים שבהם גרו עולי תימן. הוועדה ראיינה עשרות מנהלים ועובדים וגבתה עדות מ-399 הורים מתלוננים ולכל תלונה נפתח תיק. לטענת כרמלי הקושי העיקרי של הוועדה היה 17 השנים שחלפו מאז התרחשות האירועים. מרבית המוסדות שבהם שהו העולים נתחסלו וחלק מהארכיונים הושמדו או נמצאו חסרים עקב העברתם למקומות אחרים.{{הערה|שם=carmeli1968}}  

הוועדה לקחה מסמכים מארכיבים של הסוכנות היהודית, משרד הסעד, משרד הבריאות, בתי־חולים ועוד. היא פנתה לציבור באמצעות העיתונות והרדיו למסור לה ידיעות הנוגעות להעלמות הילדים. אנשיה חיפשו חומרים ומסמכים גם בשישה מחנות עולים שבהם גרו עולי תימן. הוועדה ראיינה עשרות מנהלים ועובדים וגבתה עדות מ-399 הורים מתלוננים ולכל תלונה נפתח תיק. לטענת כרמלי הקושי העיקרי של הוועדה היה 17 השנים שחלפו מאז התרחשות האירועים. מרבית המוסדות שבהם שהו העולים נתחסלו וחלק מהארכיונים הושמדו או נמצאו חסרים עקב העברתם למקומות אחרים.{{הערה|שם=carmeli1968}}  

בין היתר הגיעה הוועדה, אל י. אריכא, יהודי דתי יוצא תימן שהיה אחד האחראים על מחנה העולים בעין שמר. אריכא סיפר לוועדה על תחלואה קשה שהתחוללה במחנה ושכותצאה ממנה נפטרו רבים מהילדים. היות שלא היה מנגנון קבורה במחנה הוא אירגן חברה קדישא פרטית, הוא קיבל חלקת אדמה וקבר בה נפטרים רבים, כאשר כל קבורה נרשמה בפנקסו שנשמר בבית.{{הערה|שם=carmeli1968}}  

בין היתר הגיעה הוועדה, אל י. אריכא, יהודי דתי יוצא תימן שהיה אחד האחראים על מחנה העולים בעין שמר. אריכא סיפר לוועדה על תחלואה קשה שהתחוללה במחנה ושכתוצאה ממנה נפטרו רבים מהילדים. היות שלא היה מנגנון קבורה במחנה הוא אירגן חברה קדישא פרטית, הוא קיבל חלקת אדמה וקבר בה נפטרים רבים, כאשר כל קבורה נרשמה בפנקסו שנשמר בבית.{{הערה|שם=carmeli1968}}  

באוגוסט 1968 פרסמה הוועדה את מסקנותיה בדו"ח של 196 עמודים שהוגש לכנסת. הוועדה בדקה 342 מקרי היעלמות שהגיעו לידיה. לגבי 316 מהנעלמים נקבע כי נפטרו. לגבי ארבעה ילדים נקבע כי אומצו, ו-22 ילדים הוגדרו כנעדרים.{{הערה|שם=carmeli1968}} הוועדה המליצה על עריכת חקירה בחו"ל, כדי לבדוק את האפשרות שחלק מהילדים נמסרו לאזרחים זרים. היא עצמה התמקדה בחקירה בישראל בלבד.{{הערה|שם=mmm2001| יוסי זולפן ועוגן גולדמן, [http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m00334.pdf ועדת החקירה הממלכתית "לעניין היעלמם של ילדים מבין עולי תימן"], באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 20 ביוני 2001}}

באוגוסט 1968 פרסמה הוועדה את מסקנותיה בדו"ח של 196 עמודים שהוגש לכנסת. הוועדה בדקה 342 מקרי היעלמות שהגיעו לידיה. לגבי 316 מהנעלמים נקבע כי נפטרו. לגבי ארבעה ילדים נקבע כי אומצו, ו-22 ילדים הוגדרו כנעדרים.{{הערה|שם=carmeli1968}} הוועדה המליצה על עריכת חקירה בחו"ל, כדי לבדוק את האפשרות שחלק מהילדים נמסרו לאזרחים זרים. היא עצמה התמקדה בחקירה בישראל בלבד.{{הערה|שם=mmm2001| יוסי זולפן ועוגן גולדמן, [http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m00334.pdf ועדת החקירה הממלכתית "לעניין היעלמם של ילדים מבין עולי תימן"], באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 20 ביוני 2001}}

בפסח 1994 החלה '''"פרשת חסידי עוזי משולם"''', ב-22.3.94 התפתח ויכוח קולני בין משולם לנהג מערבל שדרכו נחסמה על ידי מיכלית, סמוך לביתו של הרב ביהוד. הנהג הזמין משטרה, משולם הזעיק כמה מחסידיו ואלו חסמו את הרחוב כולו במחאה.[http://www.mako.co.il/weekend-articles/Article-3f9b0829e784051006.htm] לטענת משולם הדבר היה פרובוקציה ממסדית מתוכננת. כאשר למחרת ניסו כוחות משטרה לפתוח את הרחוב חסידיו ביצרו את ביתו בשקי חול ואבנים, תוך שהם מתחמשים בנשק, בתביעה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר היעלמות הילדים האמורים. כוחות רבים של משטרה, צלפים ויס"מ כיתרו את הבית במשך 52 יום.[http://www.mako.co.il/news-israel/local-q3_2015/Article-7652c99e9a50051004.htm] באחד הימים, באקט מפתיע, יצא משולם מהבית לראיון בשידור חי בתוכנית של דן מרגלית, כדי לקדם את דרישתו להקמת ועדת חקירה בעניין ילדי תימן. [http://www.mako.co.il/weekend-articles/Article-3f9b0829e784051006.htm] ב-10 במאי, בשעה 03:00 לפנות בוקר, יצא משולם מביתו לצורך פגישה עם מפכ"ל המשטרה, אסף חפץ. באותה עת פרצו שוטרים אל הבית ו-11 חסידים נעצרו. שלמה אסולין, מתלמידיו של משולם, חייל בשירות סדיר בן 19 שערק מיחידתו, נהרג על ידי המשטרה לאחר שלדבריה ירה לעבר מסוק.  

בפסח 1994 החלה '''"פרשת חסידי עוזי משולם"''', ב-22.3.94 התפתח ויכוח קולני בין משולם לנהג מערבל שדרכו נחסמה על ידי מיכלית, סמוך לביתו של הרב ביהוד. הנהג הזמין משטרה, משולם הזעיק כמה מחסידיו ואלו חסמו את הרחוב כולו במחאה.[http://www.mako.co.il/weekend-articles/Article-3f9b0829e784051006.htm] לטענת משולם הדבר היה פרובוקציה ממסדית מתוכננת. כאשר למחרת ניסו כוחות משטרה לפתוח את הרחוב חסידיו ביצרו את ביתו בשקי חול ואבנים, תוך שהם מתחמשים בנשק, בתביעה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר היעלמות הילדים האמורים. כוחות רבים של משטרה, צלפים ויס"מ כיתרו את הבית במשך 52 יום.[http://www.mako.co.il/news-israel/local-q3_2015/Article-7652c99e9a50051004.htm] באחד הימים, באקט מפתיע, יצא משולם מהבית לראיון בשידור חי בתוכנית של דן מרגלית, כדי לקדם את דרישתו להקמת ועדת חקירה בעניין ילדי תימן. [http://www.mako.co.il/weekend-articles/Article-3f9b0829e784051006.htm] ב-10 במאי, בשעה 03:00 לפנות בוקר, יצא משולם מביתו לצורך פגישה עם מפכ"ל המשטרה, אסף חפץ. באותה עת פרצו שוטרים אל הבית ו-11 חסידים נעצרו. שלמה אסולין, מתלמידיו של משולם, חייל בשירות סדיר בן 19 שערק מיחידתו, נהרג על ידי המשטרה לאחר שלדבריה ירה לעבר מסוק.  

חסידי משולם הורשעו בשורה של עבירות: קשירת קשר לביצוע פשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, איומים, סיכון חיי אדם במזיד וייצור נשק שלא כדין. הם נידונו לתקופות מאסר של בין 15 חודשים לחמש שנים. משולם עצמו הורשע במתן הוראה לזרוק בקבוקי תבערה על כוחות המשטרה ובשיבוש הליכי משפט. הוא נידון למאסר של 8 שנים אך זוכה מאחת העבירות ועונשו הופחת לשש שנים וחצי.[http://elyon1.court.gov.il/files/96/940/012/F02/96012940.f02.htm] באוקטובר 1994 נורה איש שירות בתי הסוהר, רב כלאי בני אבירם מכלא ניצן, על ידי שניים מחסידי משולם, אך חייו ניצלו. השניים הורשעו ונידונו לתקופת  מאסר ארוכה. בעקבות האירועים הוקמה בינואר 1995 ועדת חקירה ממלכתית . הוועדה סיפקה הסברים לרבים ממקרי ההיעלמות ולא מצאה כל עדות לקונספירציה בעניינם, אך מספר תיקים עדיין נותרו פתוחים.

חסידי משולם הורשעו בשורה של עבירות: קשירת קשר לביצוע פשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, איומים, סיכון חיי אדם במזיד וייצור נשק שלא כדין. הם נידונו לתקופות מאסר של בין 15 חודשים לחמש שנים. משולם עצמו הורשע במתן הוראה לזרוק בקבוקי תבערה על כוחות המשטרה ובשיבוש הליכי משפט. הוא נידון למאסר של 8 שנים אך זוכה מאחת העבירות ועונשו הופחת לשש שנים וחצי.[http://elyon1.court.gov.il/files/96/940/012/F02/96012940.f02.htm] באוקטובר 1994 נורה איש שירות בתי הסוהר, רב כלאי בני אבירם מכלא ניצן, על ידי שניים מחסידי משולם, אך חייו ניצלו. השניים הורשעו ונידונו לתקופת  מאסר ארוכה. בעקבות האירועים הוקמה בינואר 1995 ועדת חקירה ממלכתית. הוועדה סיפקה הסברים לרבים ממקרי ההיעלמות ולא מצאה כל עדות לקונספירציה בעניינם, אך מספר תיקים עדיין נותרו פתוחים.

בינואר 1996 הועבר משולם לבית סוהר שאטה. מעט לאחר מכן חלה הרעה משמעותית במצבו הבריאותי והוא אושפז בבית חולים. חסידיו המשיכו למחות, אך המחאה הפומבית הלכה ודעכה. משולם שוחרר מן הכלא בשנת 1999, לאחר שנשיא המדינה, עזר ויצמן ניכה מעונשו 7 חודשים ולאחר שריצה בפועל 5 שנים. תנאי השחרור אסרו עליו לעסוק בנושא ילדי תימן. משולם נפטר ב-21 ביוני 2013.

בינואר 1996 הועבר משולם לבית סוהר שאטה. מעט לאחר מכן חלה הרעה משמעותית במצבו הבריאותי והוא אושפז בבית חולים. חסידיו המשיכו למחות, אך המחאה הפומבית הלכה ודעכה. משולם שוחרר מן הכלא בשנת 1999, לאחר שנשיא המדינה, עזר ויצמן ניכה מעונשו 7 חודשים ולאחר שריצה בפועל 5 שנים. תנאי השחרור אסרו עליו לעסוק בנושא ילדי תימן. משולם נפטר ב-21 ביוני 2013.

* '''התאומים נחום''' - בשנת [[2007]], נחשף בעיתון "[[משפחה (שבועון)|משפחה]]" סיפורם של התאומים נחום. האם ילדה תאומים, וכאשר נלקחו לבדיקה בבית חולים חזר רק אחד. על השני נמסר שמת, אולם בית הרפואה מסר שנקבר בבית עלמין שבאותם ימים בכלל לא היה פעיל. הסיפור הגיע לידי העיתונאית [[ליאת רגב]] מ[[קול ישראל]] שפירסמה אותו.

* '''התאומים נחום''' - בשנת [[2007]], נחשף בעיתון "[[משפחה (שבועון)|משפחה]]" סיפורם של התאומים נחום. האם ילדה תאומים, וכאשר נלקחו לבדיקה בבית חולים חזר רק אחד. על השני נמסר שמת, אולם בית הרפואה מסר שנקבר בבית עלמין שבאותם ימים בכלל לא היה פעיל. הסיפור הגיע לידי העיתונאית [[ליאת רגב]] מ[[קול ישראל]] שפירסמה אותו.

* '''אורי וכטל''' בפברואר [[2012]], פורסם ב"[[מבט שני]]" בערוץ הראשון מקרהו של אורי וכטל. וכטל נולד למשפחה שעלתה מתימן בשם פלטיאל רדא סעיד. בגיל חמישה חודשים, לאחר פטירת אביו, הוא נלקח עם אחיו למעון [[ויצ"ו]] בירושלים. אמו ביקרה אותם בקביעות, עד שנמסר לה שהילדים מתו. לדברי שמחה, אחותו של וכטל, שהייתה אז בת 12, אחד העובדים במקום אפשר לה לראות מסמכים שמהם עלה כי ההודעה על מותו הייתה שקר, ופלטיאל נמסר לאימוץ אצל משפחת וכטל ושם זכה לשם פרטי חדש, אורי. לאחר מספר שנים סיפרה שכנה של המשפחה כי סמוך למקום עבודתה ב[[קריית אונו]], ישנו ילד מאומץ הדומה לילדי המשפחה. אמו ואחותו של הילד עקבו אחריו והוצא נגד משפחתו המאמצת צו הרחקה. בפברואר [[1959]], הגישה האם הביולוגית תביעה לביטול צו האימוץ, שנדחתה בבית המשפט בלא שנכחה בדיון. הקשר של אורי עם משפחת סעיד, שייתכן שהם הוריו, חודש רק בשנת [[1979]]{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = https://www.youtube.com/watch?v=8eG1_gz_aeE|כותרת = אורי וכטל / פרשת חטיפת ילדי תימן - תחקיר ערוץ 1 בתוכנית מבט שני}}}}.

* '''אורי וכטל''' בפברואר [[2012]], פורסם ב"[[מבט שני]]" בערוץ הראשון מקרהו של אורי וכטל. וכטל נולד למשפחה שעלתה מתימן בשם פלטיאל רדא סעיד. בגיל חמישה חודשים, לאחר פטירת אביו, הוא נלקח עם אחיו למעון [[ויצ"ו]] בירושלים. אמו ביקרה אותם בקביעות, עד שנמסר לה שהילדים מתו. לדברי שמחה, אחותו של וכטל, שהייתה אז בת 12, אחד העובדים במקום אפשר לה לראות מסמכים שמהם עלה כי ההודעה על מותו הייתה שקר, ופלטיאל נמסר לאימוץ אצל משפחת וכטל ושם זכה לשם פרטי חדש, אורי. לאחר מספר שנים סיפרה שכנה של המשפחה כי סמוך למקום עבודתה ב[[קריית אונו]], ישנו ילד מאומץ הדומה לילדי המשפחה. אמו ואחותו של הילד עקבו אחריו והוצא נגד משפחתו המאמצת צו הרחקה. בפברואר [[1959]], הגישה האם הביולוגית תביעה לביטול צו האימוץ, שנדחתה בבית המשפט בלא שנכחה בדיון. הקשר של אורי עם משפחת סעיד, שייתכן שהם הוריו, חודש רק בשנת [[1979]]{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = https://www.youtube.com/watch?v=8eG1_gz_aeE|כותרת = אורי וכטל / פרשת חטיפת ילדי תימן - תחקיר ערוץ 1 בתוכנית מבט שני}}}}.

* '''ילדים אשכנזים'''  בשנת 2016 חשף העיתונאי [[עופר אדרת]] כי קיימות עשרות משפחות ממוצא אשכנזי שילדיהן נעלמו בנסיבות דומות לילדי תימן. נסיבות העלמות דומות - שליחת הילד למוסד רפואי , העלמותו, וטנעה כי הילד נפטר בלי ציון סיבת המוות, ובלי הצגת גופה או קבר. זליג אף (לימים עוברת השם לאפרת) נולד לזוג יהודים ממוצא פולני, ביוני 1947 במחנה המעפילים בקפריסין. בגיל 4 חודשים הוא חלה בצינון והושאר במרפאת המחנה. לאמו לא הרשו להשאר לצידו, למחרת נמסר לה כי הילד נפטר בלילה והצוות הרפואי סרב להציג גופה או קבר. לאחר מספר חודשים עלה הזוג לישראל ואז נאמר לו להצהיר הילד המת חי. שנים לאחר מכן חיפש אחריו אביו, משה אפרת. הוא חיפש את האחות והרופא שטיפלו בתינוק ומצא את האחות. זו התוודתה בפניו כי התינוק נמכר תמורת 5,000 דולר לזוג חשוך ילדים וכי זה לא היה המקרה היחיד. מתוארים מקרים נוספים של העלמות ילדים אשכנזים התרחשו בישראל בשנת 1949 ובשנת 1954{{הערה|שם=אדרת}}

* '''ילדים אשכנזים'''  בשנת 2016 חשף העיתונאי [[עופר אדרת]] כי קיימות עשרות משפחות ממוצא אשכנזי שילדיהן נעלמו בנסיבות דומות לילדי תימן. נסיבות העלמות דומות - שליחת הילד למוסד רפואי, היעלמותו, וטענה כי הילד נפטר בלי ציון סיבת המוות, ובלי הצגת גופה או קבר. זליג אף (לימים עוברת השם לאפרת) נולד לזוג יהודים ממוצא פולני, ביוני 1947 במחנה המעפילים בקפריסין. בגיל 4 חודשים הוא חלה בצינון והושאר במרפאת המחנה. לאמו לא הרשו להשאר לצידו, למחרת נמסר לה כי הילד נפטר בלילה והצוות הרפואי סרב להציג גופה או קבר. לאחר מספר חודשים עלה הזוג לישראל ואז נאמר לו להצהיר הילד המת חי. שנים לאחר מכן חיפש אחריו אביו, משה אפרת. הוא חיפש את האחות והרופא שטיפלו בתינוק ומצא את האחות. זו התוודתה בפניו כי התינוק נמכר תמורת 5,000 דולר לזוג חשוך ילדים וכי זה לא היה המקרה היחיד. מתוארים מקרים נוספים של העלמות ילדים אשכנזים התרחשו בישראל בשנת 1949 ובשנת 1954{{הערה|שם=אדרת}}

==נסיונות להקים מאגר DNA למשפחות ולמאומצים==  

==ניסיונות להקים מאגר DNA למשפחות ולמאומצים==  

בשנת 2002 ניסו מספר חברי כנסת ( [[צבי הנדל]] מהאיחוד הלאומי, [[אליעזר זנדברג]] משינוי ו[[אריה גמליאל]] ש"ס) לקדם הצעת חוק למען הקמת [[DNA|מאגר דנ"א]] שיסייע בזיהוי המשפחות הביולוגיות של ילדים שיש חשד שהועברו לאימוץ באופן לא חוקי. הממשלה בראשות [[אריאל שרון]] התנגדה ליוזמה זו. <ref>[http://www.haaretz.co.il/misc/1.807228 המידע הגנטי של משפחות יוצלב עם זה של הילדים] תמרה טראובמן, הארץ, 05.07.2002</ref>

בשנת 2002 ניסו מספר חברי כנסת ( [[צבי הנדל]] מהאיחוד הלאומי, [[אליעזר זנדברג]] משינוי ו[[אריה גמליאל]] ש"ס) לקדם הצעת חוק למען הקמת [[DNA|מאגר דנ"א]] שיסייע בזיהוי המשפחות הביולוגיות של ילדים שיש חשד שהועברו לאימוץ באופן לא חוקי. הממשלה בראשות [[אריאל שרון]] התנגדה ליוזמה זו. <ref>[http://www.haaretz.co.il/misc/1.807228 המידע הגנטי של משפחות יוצלב עם זה של הילדים] תמרה טראובמן, הארץ, 05.07.2002</ref>

==תאוריות קשר והכחשה==

==תאוריות קשר והכחשה==

ישנן שלוש תאוריות מרכזיות הנוגעות לילדי תימן. תאוריה אחת היא "תאוריית הקשר" הריכוזי - שטוענת כי מאות ואולי אפילו אלפי ילדים נחטפו על ידי מוסד כלשהו של מפא"י והעוברו לזוגות מאמצים בארץ ובחו"ל. לפי התאוריה הזאת אנשים רבים השתתפו במזימה רחבה הן לחטיפת הילדים, הן למסירתם להורים והן לשם טשטוש העדיות לאחר מכן. תאוריה שניה היא הפוכה ולפיה אף ילד לא נחטף, רוב הילדים אם לא כולם נעלמו עקב זה שמתו או אבדו עקב סיבות בירוקרטיות, וכל הסיפורים הם תוצאה של הבלבול הרב ששרר סמוך להקמת המדינה, עקב מצבם הבריאותי והכלכלי הגרוע של יהודי תימן וכן עקב אטימות וחוסר אכפתיות של חלק מהגורמים הרשמיים. תאוריה שלישית היא שמספר לא ידוע של ילדים אכן נחטפו והועברו לאימוץ בארץ או בחו"ל, הן מסיבות של בצע כסף והן מסיבות של גזענות מסוג "סבלו של האדם הלבן" - כלומר תרוץ של לקיחת הילדים במחשבה שבכך מסייעים להורים חשוכי ילדים אבל גם עושים טובה לילד המאומץ. הדבר בוצע לא כחלק ממאמץ ריכוזי כלשהו אלא כתוצאה מפעילות ספורדית של אנשים שונים, תחת אווירה של עצימת עיניים מצד הממסד.  

ישנן שלוש תאוריות מרכזיות הנוגעות לילדי תימן. תאוריה אחת היא "תאוריית הקשר" הריכוזי - שטוענת כי מאות ואולי אפילו אלפי ילדים נחטפו על ידי מוסד כלשהו של מפא"י והועברו לזוגות מאמצים בארץ ובחו"ל. לפי התאוריה הזאת אנשים רבים השתתפו במזימה רחבה הן לחטיפת הילדים, הן למסירתם להורים והן לשם טשטוש העדויות לאחר מכן. תאוריה שניה היא הפוכה ולפיה אף ילד לא נחטף, רוב הילדים אם לא כולם נעלמו עקב זה שמתו או אבדו עקב סיבות בירוקרטיות, וכל הסיפורים הם תוצאה של הבלבול הרב ששרר סמוך להקמת המדינה, עקב מצבם הבריאותי והכלכלי הגרוע של יהודי תימן וכן עקב אטימות וחוסר אכפתיות של חלק מהגורמים הרשמיים. תאוריה שלישית היא שמספר לא ידוע של ילדים אכן נחטפו והועברו לאימוץ בארץ או בחו"ל, הן מסיבות של בצע כסף והן מסיבות של גזענות מסוג "סבלו של האדם הלבן" - כלומר תרוץ של לקיחת הילדים במחשבה שבכך מסייעים להורים חשוכי ילדים אבל גם עושים טובה לילד המאומץ. הדבר בוצע לא כחלק ממאמץ ריכוזי כלשהו אלא כתוצאה מפעילות ספורדית של אנשים שונים, תחת אווירה של עצימת עיניים מצד הממסד.  

היו ששמו אות קין על מצחו של הממסד והעלו טענות כי מדובר בחטיפות ילדים מאורגנות ובמסירתם להורים מאמצים בארץ וחו"ל, תמורת תשלום או במטרה שיגדלו בסביבה חילונית (רוב המשפחות שילדיהן נעלמו היו משפחות שקיימו אורח חיים דתי ואדוק ואנשים מסורתיים){{הערה|לדוגמה, [[חבר כנסת|חבר הכנסת]] [[מנחם פרוש]] אמר בדיון במליאה בשנת [[1985]]: {{ציטוטון|הנושא הזה של חטיפת ילדי תימן הוא רק חוליה אחת מאותן חוליות עגומות של תכניות הפשע של העברה על הדת|[http://knesset.gov.il/tql/knesset_new/knesset11/HTML_27_03_2012_05-59-19-PM/19851127@19851127033@033.html הקמת ועדת חקירה על היעלמם של ילדי תימן], באתר [[הכנסת]]}}.}}. לטענתם, האמת כוסתה בעזרת הנפקת תעודות פטירה פיקטיביות לילדים הנעלמים ובאמצעות הצגת קברי הילדים, כאשר בפועל המשפחה אינה יודעת כי הקבר מדומה וכי אין גופה הקבורה תחתיו.

היו ששמו אות קין על מצחו של הממסד והעלו טענות כי מדובר בחטיפות ילדים מאורגנות ובמסירתם להורים מאמצים בארץ וחו"ל, תמורת תשלום או במטרה שיגדלו בסביבה חילונית (רוב המשפחות שילדיהן נעלמו היו משפחות שקיימו אורח חיים דתי ואדוק ואנשים מסורתיים){{הערה|לדוגמה, [[חבר כנסת|חבר הכנסת]] [[מנחם פרוש]] אמר בדיון במליאה בשנת [[1985]]: {{ציטוטון|הנושא הזה של חטיפת ילדי תימן הוא רק חוליה אחת מאותן חוליות עגומות של תכניות הפשע של העברה על הדת|[http://knesset.gov.il/tql/knesset_new/knesset11/HTML_27_03_2012_05-59-19-PM/19851127@19851127033@033.html הקמת ועדת חקירה על היעלמם של ילדי תימן], באתר [[הכנסת]]}}.}}. לטענתם, האמת כוסתה בעזרת הנפקת תעודות פטירה פיקטיביות לילדים הנעלמים ובאמצעות הצגת קברי הילדים, כאשר בפועל המשפחה אינה יודעת כי הקבר מדומה וכי אין גופה הקבורה תחתיו.

{{ציטוט|תוכן=ברור מהכרת התנאים והנסיבות שפרשת חטיפת ילדי תימן גורמת עוול כבד לעובדי השירותים הרפואיים והסיעודיים, שעשו את מרב המאמצים להצלת התינוקות מזי הרעב. מן הראוי שסוף סוף יעזרו עתה לבני משפחות התינוקות הנעדרים, בין שמתו ובין שחזרו לחיק משפחות לא להם, להתמודד עם המצב. חשוב אף להביע הערכה לצוותים שעשו מעבר למיטב יכולתם, אף כי לא תמיד בהצלחה, מבלי שיעלו מחדש טענות אכזריות המשוות בין "חטיפת" ילדי תימן והבנאליות של הרוע ומאורעות השואה.{{הערה|{{הארץ|רפאל פלק|צדק עם הרופאים|1.2935114|15 במאי 2016}}}}}}

{{ציטוט|תוכן=ברור מהכרת התנאים והנסיבות שפרשת חטיפת ילדי תימן גורמת עוול כבד לעובדי השירותים הרפואיים והסיעודיים, שעשו את מרב המאמצים להצלת התינוקות מזי הרעב. מן הראוי שסוף סוף יעזרו עתה לבני משפחות התינוקות הנעדרים, בין שמתו ובין שחזרו לחיק משפחות לא להם, להתמודד עם המצב. חשוב אף להביע הערכה לצוותים שעשו מעבר למיטב יכולתם, אף כי לא תמיד בהצלחה, מבלי שיעלו מחדש טענות אכזריות המשוות בין "חטיפת" ילדי תימן והבנאליות של הרוע ומאורעות השואה.{{הערה|{{הארץ|רפאל פלק|צדק עם הרופאים|1.2935114|15 במאי 2016}}}}}}

למעשה אין בהכרח סתירה בין הדברים. מצד אחד ברור כי רופאים, עובדות סוציאליות , אחיות ואנשים נוספים עבדו בשנות ה-50 בתנאים קשים כדי לנסות לסייע למאות אלפי עולים שהגיעו בתנאים קשים ביותר, בזמן שבמדינה שרר צנע, מחסור ובלבול .מצד שני אין זה סותר את האפשרות של כמות קטנה של אנשים שפעלו לשם העברת הילדים לאימוץ בלא הסכמת ההורים - אם בגלל בצע כסף, אם מתחושה סיוע להורים המאמצים ואם מתוך גזענות - או בשילוב של דברים אלה יחד.  

למעשה אין בהכרח סתירה בין הדברים. מצד אחד ברור כי רופאים, עובדות סוציאליות, אחיות ואנשים נוספים עבדו בשנות ה-50 בתנאים קשים כדי לנסות לסייע למאות אלפי עולים שהגיעו בתנאים קשים ביותר, בזמן שבמדינה שרר צנע, מחסור ובלבול. מצד שני אין זה סותר את האפשרות של כמות קטנה של אנשים שפעלו לשם העברת הילדים לאימוץ בלא הסכמת ההורים - אם בגלל בצע כסף, אם מתחושה סיוע להורים המאמצים ואם מתוך גזענות - או בשילוב של דברים אלה יחד.  

לדוגמה בשנת 1996 כתבה בת כיתתו של יהודה קנטור כי לילדים שגדלו איתו היה ברור שהוא ילד מאומץ מילדי תימן (גם אם הוא עצמו לא חשד בכך עד גיל מאוחר יותר): "חשוב לציין שהמסר שקיבלנו בבית, וכך גם הרגשנו, היה שאימוצו של יהודה הוא מצווה. שמזלו הטוב הוא שאומץ על ידי משפחה אשכנזית, ש"רק" בזכות זה הוא הגיע למה שהגיע, וכנראה "יש עוד מוכשרים כאלה", שלו היו גם הם מאומצים, בוודאי היו מגיעים רחוק ו"חבל" שלא היו יותר מאומצים כאלה. זה מה שזכור לי."[http://www.edut-amram.org/testimonies/yehuda-kantor/]

לדוגמה בשנת 1996 כתבה בת כיתתו של יהודה קנטור כי לילדים שגדלו איתו היה ברור שהוא ילד מאומץ מילדי תימן (גם אם הוא עצמו לא חשד בכך עד גיל מאוחר יותר): "חשוב לציין שהמסר שקיבלנו בבית, וכך גם הרגשנו, היה שאימוצו של יהודה הוא מצווה. שמזלו הטוב הוא שאומץ על ידי משפחה אשכנזית, ש"רק" בזכות זה הוא הגיע למה שהגיע, וכנראה "יש עוד מוכשרים כאלה", שלו היו גם הם מאומצים, בוודאי היו מגיעים רחוק ו"חבל" שלא היו יותר מאומצים כאלה. זה מה שזכור לי."[http://www.edut-amram.org/testimonies/yehuda-kantor/]