47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 93:
שורה 93: − + + + + + + + + +
←ועדת בהלול-מינקובסקי
===ועדת בהלול-מינקובסקי===
===ועדת בהלול-מינקובסקי===
ב-[[1967]], הוקמה על ידי שרי המשפטים והמשטרה, [[ועדת בהלול-מינקובסקי]]. הוועדה בדקה 342 מקרי היעלמות שהגיעו לידיה. לגבי 316 מהנעלמים, נקבע כי נפטרו, לגבי שני ילדים נקבע כי אומצו, ולגבי המיעוט הנותר לא נקבעו מסקנות חד-משמעיות. הוועדה המליצה על עריכת חקירה בחו"ל (לבדוק את האפשרות שחלק מהילדים נמסרו לאזרחים זרים) אולם היא עצמה התמקדה בחקירה בישראל בלבד. <ref name="mmm2001"> יוסי זולפן ועוגן גולדמן, [http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m00334.pdf ועדת החקירה הממלכתית "לעניין היעלמם של ילדים מבין עולי תימן"] ,באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 20 ביוני 2001</ref>
ב 3-בינואר [[1967]] הוקמה על ידי שרי המשפטים והמשטרה, [[ועדת בהלול-מינקובסקי]]. בראש הוועדה עמדו [[יוסף בהלול]], פרקליט מחוז חיפה והצפון, ורב־פקד [[ראובן מינקובסקי]] מהמטה הארצי של המשטרה. תפקיד הוועדה היה לברר את הטענות בדבר היעלמם של תינוקות ממחנות העולים בשנים 1949–1951 וגורלם.{{הערה|שם=carmeli1968|{{דבר|עמוס כרמלי|לאן נעלמו ילדי תימן|1968/08/13|00301}}, {{דבר||המשך|1968/08/13|00406}}}}
לדברי העיתונאי [[עמוס כרמלי]] בטרם עבודת הוועדה הוערך כי קיימים בין עשרה למאה נעדרים. בכתב המינוי הודגש כי על חברי ועדת החקירה לעמוד בקשר עם נציגי הוועדה הציבורית (ראו להלן). שניים מבין חברי הוועדה הציבורית, יועצה המשפטי ה. קהן והחוקר עמי חובב הצטרפו לוועדה כנציגים. לרשותה הוועדה 4 חוקרים קבועים, ולאחר שהתברר כי החקירה ומסתעפת הצטרפו אליה חוקרי משטרה נוספים.{{הערה|שם=carmeli1968}}
הוועדה לקחה מסמכים מארכיבים של הסוכנות היהודית, משרד הסעד, משרד הבריאות, בתי־חולים ועוד. היא פנתה לציבור באמצעות העיתונות והרדיו למסור לה ידיעות הנוגעות להעלמות הילדים. אנשיה חיפשו חומרים ומסמכים גם בשישה מחנות עולים שבהם גרו עולי תימן. הוועדה ראיינה עשרות מנהלים ועובדים וגבתה עדות מ-399 הורים מתלוננים ולכל תלונה נפתח תיק. לטענת כרמלי הקושי העיקרי של הוועדה היה 17 השנים שחלפו מאז התרחשות האירועים. מרבית המוסדות שבהם שהו העולים נתחסלו וחלק מהארכיונים הושמדו או נמצאו חסרים עקב העברתם למקומות אחרים.{{הערה|שם=carmeli1968}}
בין היתר הגיעה הוועדה, אל י. אריכא, יהודי דתי יוצא תימן שהיה אחד האחראים על מחנה העולים בעין שמר. אריכא סיפר לוועדה על תחלואה קשה שהתחוללה במחנה ושכותצאה ממנה נפטרו רבים מהילדים. היות שלא היה מנגנון קבורה במחנה הוא אירגן חברה קדישא פרטית, הוא קיבל חלקת אדמה וקבר בה נפטרים רבים, כאשר כל קבורה נרשמה בפנקסו שנשמר בבית.{{הערה|שם=carmeli1968}}
באוגוסט 1968 פרסמה הוועדה את מסקנותיה בדו"ח של 196 עמודים שהוגש לכנסת. הוועדה בדקה 342 מקרי היעלמות שהגיעו לידיה. לגבי 316 מהנעלמים נקבע כי נפטרו. לגבי ארבעה ילדים נקבע כי אומצו, ו-22 ילדים הוגדרו כנעדרים.{{הערה|שם=carmeli1968}} הוועדה המליצה על עריכת חקירה בחו"ל, כדי לבדוק את האפשרות שחלק מהילדים נמסרו לאזרחים זרים. היא עצמה התמקדה בחקירה בישראל בלבד.{{הערה|שם=mmm2001| יוסי זולפן ועוגן גולדמן, [http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m00334.pdf ועדת החקירה הממלכתית "לעניין היעלמם של ילדים מבין עולי תימן"], באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 20 ביוני 2001}}
===עמותת "הועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים"===
===עמותת "הועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים"===