47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 37:
שורה 37: + + + + + + + + + + +
←ראשית הפרשה: עולי תימן בעלייה ההמונית
גורם נוסף שגרם לבלבול היה אחיות שהיו עולות חדשות שרק החלו לעבוד בישראל, וחלקן לא ידעו לקרוא עברית. לפי יצחק מעוז, ייתכן שילד מסוים נפטר ובמקומו קיבלו הוריו ילד תימני אחר. ילדים רבים נכנסו לבית החולים כשהם רזים מאוד ולאחר תקופת אשפוז השתנו פניהם והורים התקשו לזהות אותם. הורים חיפשו את הילדים בין בתי החולים ובחלק מהמקרים הילדים נמצאו.{{הערה|שם=maariv1954}}
גורם נוסף שגרם לבלבול היה אחיות שהיו עולות חדשות שרק החלו לעבוד בישראל, וחלקן לא ידעו לקרוא עברית. לפי יצחק מעוז, ייתכן שילד מסוים נפטר ובמקומו קיבלו הוריו ילד תימני אחר. ילדים רבים נכנסו לבית החולים כשהם רזים מאוד ולאחר תקופת אשפוז השתנו פניהם והורים התקשו לזהות אותם. הורים חיפשו את הילדים בין בתי החולים ובחלק מהמקרים הילדים נמצאו.{{הערה|שם=maariv1954}}
==אימוץ ילדים בתקופה של תום מלחמת העולם השנייה==
החשש כי חלק מהילדים שנעלמו הועברו לאימוץ בלי ידיעת הוריהם קשור לביקוש הרב לאימוץ ילדים בתום מלחמת העולם השנייה וכן להעדר [[רגולציה]] על נושא האימוץ בישראל באותה תקופה.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הביקוש לילדים מאומצים בישראל ובעולם היה גדול מאד. הסיבות לכך היו מגוונות - נשים רבות לא יכלו ללדת בעיתן בזמן המלחמה. בעיות התזונה, ההתנאים הקשים של המלחמה ועבודה במפעלי תעשייה הגדילו את אחוזי [[עקרות|העקרות]]. זוגות רבים במזרח אירופה, כולל יהודים איבדו את ילדיהם וניסו להקים משפחה חדשה בתום המלחמה. לאחר שהצליחו להתבסס מבחינה כלכלית פנו זוגות אלה לאימוץ ילדים, בעיקר בשנות ה-50. כמו כן בגלל פופלאריות של האימוץ נעלמו עקבות חברתיות שמנעו את האימוץ גם בחברות שמרניות יותר. זמן מה לאחר המלחמה ביקוש זה לילדים קיבל מענה של יתומי מלחמה אבל זרם זה של ילדים פסק במהירות והביקוש היה גדול בהרבה מההיצע.{{הערה|שם=בונדי|{{דבר|רות בונדי|דרושים ילדים לאימוץ|1955/04/15|01800}}}}
בשנת 1955 העריכה העיתונאית [[רות בונדי]] כי בארצות הברית יש מיליון זוגות הורים המחפשים תינוק לאימוץ, לעומת 53 אלף תינוקות הנמסרים לאימוץ בצורה חוקית בכל שנה. דבר זה יצר [[שוק שחור]] של מאות מתווכחים שונים כמו סוכניות אימוץ עורכי דין ואחרים לשם אימוץ תינוקות. מחיר ילד נע בין 300 עד 2000 דולר. סוכניות האימוץ האלה לא מצאו מספר מספיק של תינוקות לאימוץ בתוך ארצות הברית ולכן הקימו רשת ענפה לשם הברחת ילדים מקנדה. ידוע כי זוגות יהודים מארצות הברית פנו אל מוסדות הסעד בישראל בתקווה כי בישראל יהיה קל יותר להשיג ילד.{{הערה|שם=בונדי}}
בונדי העריכה כי מספר הזוגות המבקשים לאמץ ילדים בישראל גדול פי 5 עד פי 7 ממספר הילדים שנמסרים לאימוץ בצורה חוקית. במספר מקומות בישראל ביקשו לסגור את רשימת המבקשים בגלל עודף ביקוש.כללי האימוץ דרשו פרנסה קבועה, מקום מגורים, מצב בריאותי קין של שני ההורים ו"רמה מוסרית והשכלתית נאותה". עם זאת הורים יכלו לחכות שנים בתור לפני שקיבלו ילד . ולא היה בטחון שיקבלו ילד כלל בגלל עודף הביקוש. מי שהתעייפו מצפייה של שנים או שחוששים כי תורם יגיע רק כשיהיו זקנים מידי, מנסים להשיג ילד בדרכים אחרות - כמו רופא מילד שנתקל באמהות לא נשואות או באמצעות מנהלת מוסד ילדים. אם ערוץ זה לא זמין יש הורים שפנו לשוק החופשי בנסיון לשלם למי שישיג להם ילד.{{הערה|שם=בונדי}}
גם בשנת 1955 לא היה חוק בישראל המחייב אישור מהרשויות לשם אימוץ ילדים. גם היתה פניה לבתי המשפט בנושא השופטים החליטו על סמך המשפט העברי תקדימים במשפט האנגלי ודעה אישית. גם אם השופט התנגד לאימוץ לא היתה לו סמכות חוקית להוציא את הילד מהמשפחה המאמצת בלי מישהו שידרוש את הילד.{{הערה|שם=בונדי}}
==הטענות העיקריות==
==הטענות העיקריות==