שורה 1: |
שורה 1: |
− | '''הטרגדיה של נחלת הכלל''' (The tragedy of the commons) או '''טרגדיית המרעה המשותף''' הוא [[כשל שוק]] הנובע משימוש ציבורי ב[[משאב ציבורי]] ללא צורה כלשהי של חלוקה מוסכמת כמו [[שוק]], חקיקה או [[נורמה]]. המונח נטבע בראשונה על ידי הביולוג [[גארט הארדין]] (Garret Hardin). | + | '''הטרגדיה של נחלת הכלל''' (The tragedy of the commons) או '''טרגדיית המרעה המשותף''' או '''טרגדיית המוצר הציבור''' הוא [[כשל שוק]] הנובע משימוש ציבורי ב[[משאב ציבורי]] או [[מוצר ציבורי]] ללא צורה כלשהי של חלוקה מוסכמת כמו [[שוק]], חקיקה או [[נורמה]]. המונח נטבע בראשונה על ידי הביולוג [[גארט הארדין]] (Garret Hardin). |
| + | |
| + | הארדין כתב במקור את המאמר כדי להסביר את הבעיות ב[[גידול אוכלוסין]]. ריבוי ילדים אומר פחות קרקע ומשאבים טבעיים אחרים לכל אחד מהם, ולבסוף כמות קרקע קטנה מכדי לקיים את האוכלוסייה הגדלה - [[אסון מלתוסיאני]] או [[פיצוץ אוכלוסין]]. |
| | | |
| ==הסבר== | | ==הסבר== |
שורה 8: |
שורה 10: |
| אבל אם כולם ינהגו כך ויגדילו את מספר הפרות עוד ועוד, התוצאה לא תהיה שיפור [[רווחה חברתית|הרווחה הכוללת]] אלא אסון - במספר מסויים של פרות תהיה רעיית יתר, כל הפרות ימותו מ[[רעב]] ופרנסתם של הרועים תאבד. | | אבל אם כולם ינהגו כך ויגדילו את מספר הפרות עוד ועוד, התוצאה לא תהיה שיפור [[רווחה חברתית|הרווחה הכוללת]] אלא אסון - במספר מסויים של פרות תהיה רעיית יתר, כל הפרות ימותו מ[[רעב]] ופרנסתם של הרועים תאבד. |
| | | |
− | המסקנה של הארדין היא שבמקרה של משאב בעל גישה חופשית, מקסום תועלות אישיות על ידי פרטים רציונליים, באופן בלתי מתואם לא בהכרח מוביל ל[[יעילות פארטו]] או לוויסות של "[[היד הנעלמה]]", שמביאה ל[[רווחה חברתית]] מקסימלית, אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל. | + | המסקנה של הארדין היא שבמקרה של משאב בעל גישה חופשית, מקסום תועלות אישיות על ידי פרטים רציונליים, באופן בלתי מתואם לא בהכרח מוביל ל[[יעילות פארטו]] או לוויסות מצד "[[היד הנעלמה]]" של השוק, שמביאה ל[[רווחה חברתית]] מקסימלית, אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל. |
| + | |
| + | ==רקע - מוצר ציבורי== |
| + | יש הטוענים כי לא מדויק לכנות את הבעיה "הטרגדיה של הרכוש הציבורי" (the tragedy of the commons). רכוש ציבורי מנוהל על ידי הציבור לו הוא שייך, והציבור יכול להקים [[מוסד חברתי|מוסדות]] שינהלו את השימוש וימנעו ניצול יתר. מדויק יותר להגדיר את הבעיה כ"בעיית הגישה החופשית". עם זאת הקושי לבצע ניהול טוב של [[מוצר ציבורי|מוסדות ציבוריים]] על ידי חברות, ממשלות, [[רגולציה]] מצד ממשלה או כל הסדר חברתי אחר הוא בעיה תאורטית קשה שלא נפטרה עדיין. |
| + | |
| + | כלכלנים וכלכלנים אקולוגים עסקו רבות בבעיות הנוגעות ל[[מוצר ציבורי]] וניהול של מוצר ציבורי בצורה שמגדילה את הרווחה. מוצר ציבורי טהור מוגדר ככזה כאשר כולם יכולים להנות ממנו גם אם לא שילמו עליו וצריכה של אדם אחד לא פוגעת בהנאה של אדם אחר. דוגמה למוצרים ציבוריים טהורים הם מופע זיקוקים, או בטחון לאומי. אין קשר בין הגדרת מוצר ציבורי לשאלה מי מספק אותו - הטבע, חברה פרטית, ממשלה או גוף אחר. בדוגמה של כר המרעה הציבורי, לא מדובר במוצר ציבורי טהור אלא ב[[מוצר דחיס]] - בתחילה אין השפעה של צרכן אחד על שאר הצרכנים - יש הרבה פרות והרבה עשב. ככל שאוכלוסיית הפרות גדלה, ההשפעה ההדדית הולכת וגדלה. |
| | | |
− | ==הערות==
| + | הבעיה של מוצר ציבורי מסתבכת בגלל שגם ניהול של מוצר ציבורי הוא בדרך כלל מוצר ציבורי בפני עצמו - לא רק שכולם יכולים להנות מקיום של מערכת בטחון טובה או אוויר נקי, אך לא ישמחו לשלם על זה, גם הניהול של המוצר עצמו ואו של ה[[רגולציה]] והביקורת על הנושא - מצד ממשלה, עיתונות, בתי משפט או כל גורם אחר היא גם כשלצעמה מוצר ציבורי - כולם יכולים להנות מקיום שלו גם אם לא שילמו עליו, והנאה של אדם אחד לא גורעת מההנאה של אדם אחר. |
− | לא מדויק לכנות את הבעיה "הטרגדיה של הרכוש הציבורי" (the tragedy of the commons). רכוש ציבורי מנוהל על ידי הציבור לו הוא שייך, והציבור יכול להקים מוסדות שינהלו את השימוש וימנעו ניצול יתר. מדויק יותר להגדיר את הבעיה כ"בעיית הגישה החופשית".
| |
| | | |
− | הארדין כתב במקור את המאמר כדי להסביר את הבעיות ב[[גידול אוכלוסין]]. ריבוי ילדים אומר פחות קרקע ומשאבים טבעיים אחרים לכל אחד מהם, ולבסוף כמות קרקע קטנה מכדי לקיים את האוכלוסייה הגדלה - [[אסון מלתוסיאני]] או [[פיצוץ אוכלוסין]].
| + | ==נסיונות לפתור את הבעיה על ידי חלוקה או הפרטה== |
| + | יש [[חקר הכלכלה|כלכלנים]] טוענים, שאם היו מחלקים את הרכוש הציבורי ל-100 המשפחות, כל משפחה היתה מנצל את תא השטח הפרטי שלו באופן יעיל ולא היה ניצול-יתר. טענה זו בלתי מדוייקת מהסיבות הבאות: |
| + | |
| + | גם במקרים שבהם ניתן לחלק את המשאב הציבורי, כדי להמנע מניצול יתר של משאב יש צורך בהנחות נוספת והיא קיום של [[מידע מלא]] לגבי הגבולות הבטוחים בהם ניתן לנצל את המשאב, והנחה נוספת היא היכולת לבצע [[תכנון ארוך טווח]] או לחלופין היא העדר של [[תהליך בלתי הפיך|החלטות בלתי הפיכות]] שלוקח זמן רב לשנות אותן ואשר תוקעות את מקבל ההחלטות במצב שבו עליו להמשיך בנזק משום שאיו לו אפשרות לקבל החלטה אחרת. בפועל גם חלקות פרטיות עלולות להגיע למצב של ניצול יתר של האדמה - ראו לדוגמה את [[התיישבות הנורדים בגרינלד]] שם חלקות פרטיות של שדות מראה הגיעו לניצול יתר שהביא להכחדת התושבים. |
| | | |
− | כלכלנים טוענים, שאם היו מחלקים את הרכוש הציבורי ל-100 המשפחות, כל אחד היה מנצל את תא השטח הפרטי שלו באופן יעיל ולא היה ניצול-יתר (דבר זה מחייב גם הנחה נוספת והיא קיום של מידע מלא לגבי הגבולות הבטוחים בהם ניתן לנצל את המשאב). אך פיתרון זה אינו ישים לחלק ממשאבי הטבע והחברה, כי לא ניתן לחלק אותם או להכיל עליהם זכויות קניין. בנוסף, יש מקרים בהם זכויות קניין לא יביאו לתוצאות יעילות.
| + | במקרים רבים האופי של מוצר ציבורי, לרבות משאבי הטבע והחברה, הם כאלה שלא ניתן לחלק אותם או להכיל עליהם זכויות קניין. בנוסף, יש מקרים בהם זכויות קניין לא יביאו לתוצאות יעילות. לדוגמה קשה לחלק את הבטחון הלאומי או שכבת האוזון או את [[מחזור הזרחן]]. כך גם קשה לחלק היבטים של מוצרים ציבוריים נוספים כמו תקשורת הוגנת או בתי משפט הוגנים או שיטור למוצרים שניתן לחלק אותם בין צרכנים שונים. |
| | | |
| ==דוגמאות== | | ==דוגמאות== |
שורה 25: |
שורה 34: |
| | | |
| מוצרים ציבוריים נוספים שסובלים מהטרגדיה של נחלת הכלל הם [[מוסדות חברתיים]] [[נורמות]] מועילות ו[[הון חברתי]]. [[אמון]] לדוגמה הוא תנאי הכרחי לקיום ואכיפה של [[זכויות קניין]] ושל [[כסף]] שחיוניים ל[[מסחר]] כלכלי. אבל בעוד שאנשים יכולים להרוויח רווח כלכלי מהפרה של אמון במקרים רבים, וניתן להצדיק הפרה זו כהתנהגות רציונלית, דבר כזה גורר ירידה ברמת ההוגנות (איך אנשים מצפים מעצמם להתנהג כלפי אחרים) וברמת האמון הכוללת בחברה, דבר שמביא לפגיעה בחברה כולה. | | מוצרים ציבוריים נוספים שסובלים מהטרגדיה של נחלת הכלל הם [[מוסדות חברתיים]] [[נורמות]] מועילות ו[[הון חברתי]]. [[אמון]] לדוגמה הוא תנאי הכרחי לקיום ואכיפה של [[זכויות קניין]] ושל [[כסף]] שחיוניים ל[[מסחר]] כלכלי. אבל בעוד שאנשים יכולים להרוויח רווח כלכלי מהפרה של אמון במקרים רבים, וניתן להצדיק הפרה זו כהתנהגות רציונלית, דבר כזה גורר ירידה ברמת ההוגנות (איך אנשים מצפים מעצמם להתנהג כלפי אחרים) וברמת האמון הכוללת בחברה, דבר שמביא לפגיעה בחברה כולה. |
| + | |
| + | בעיה של [[מוצר דחיס]] קיימת בצורה חזקה לגבי [[גידול אוכלוסין]] או [[צפיפות אוכלוסין]] - כאשר השטח גדול ויש מעט אנשים, גידול חזק של האוכלוסיה לא משפיע כלל על כמות משאבי הטבע שניתן לספק (כמו כמות המזון הזמינה לנפש) וגם לא על בריאות המערכת האקולוגית שמספקת את [[שירותי המערכת האקולוגית]] כגון ייצור חמצן, טיהור אוויר מרעלים, בקרת אקלים או מחזור הזרחן שחיוני לצמחים. ככל שהאוכלוסיה גדלה ביחס לשטח עולה רמת הדחיסות כך שההשפעה של אדם נוסף הולכת וגדלה. היבטים אלה מתקימים הם ביחס למזון ותפקוד של מערכות אקולוגיות והן ביחס להיבטים רבים ביוקר המחיה כמו דיור (כמה קל לשכן אנשים, האם צריך לבנות לגובה), תחבורה (פקקי תנועה וזיהום אוויר), תשתיות שונות (מעל צפיפות מסויימת תשתיות שונות כמו מים חשמל כבישים וכו' מפריעות זו לזו והתכנון והתפעול שלהן הופך להית יותר ויותר מסובך). הגידול בדחיסות של המוצר וגודל הההשפעות הכלכליות או הסיכון לאחרים לא גדלים בצורה לינארית אלא בדרך כלל על ידי [[מעבר סף]] - מעבר לסף מסויים יש עליה גבוהה בעלויות. |
| + | |
| + | |
| | | |
| ==ראו גם== | | ==ראו גם== |
| + | * [[מוצר ציבורי]] |
| * [[עלויות ציבוריות ורווחים פרטיים]] | | * [[עלויות ציבוריות ורווחים פרטיים]] |
| * [[ג'ארד דיימונד]] - [[התמוטטות]] | | * [[ג'ארד דיימונד]] - [[התמוטטות]] |
| * [[אסון מלתוסיאני]] | | * [[אסון מלתוסיאני]] |
− | * [[מוצר ציבורי]]
| |
| * [[נחלת הכלל]] | | * [[נחלת הכלל]] |
| * [[דייג יתר]] | | * [[דייג יתר]] |
| * [[בעיית הטרמפיסט]] | | * [[בעיית הטרמפיסט]] |
| + | * [[רגולציה]] |
| | | |
| ==קישורים חיצוניים== | | ==קישורים חיצוניים== |
שורה 48: |
שורה 62: |
| [[קטגוריה:מוצר ציבורי]] | | [[קטגוריה:מוצר ציבורי]] |
| [[קטגוריה:נחלת הכלל]] | | [[קטגוריה:נחלת הכלל]] |
| + | [[קטגוריה:רגולציה]] |