שינויים

{{מאמר דעה|[[ארנסט פרידריך שומכר]] מתוך הספר "[[קטן זה יפה]]", 1973}}

{{מאמר דעה|[[ארנסט פרידריך שומכר]] מתוך הספר "[[קטן זה יפה]]", 1973}}

תהיה זו הגזמה לטעון  שעתידנו הכלכלי נקבע על-ידי הכלכלנים; אך אין גם ספק כי השפעתם או בעצם השפעת [[חקר הכלכלה|מדע הכלכלה]], מרחיקת לכת היא. מדע הכלכלה ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב פעילותיו של העולם המודרני, בספקו קריטריונים להבחנה בין "[[משתלם מבחינה כלכלית|המשתלם מבחינה כלכלית]]" לבין "הלא-משתלם מבחינה כלכלית". לשום מערכת קריטריונים אחרת אין השפעה רבה מהשפעתם על פעלותיהם של פרטים או קבוצות, ואף על פעולותיהן של ממשלות. נדמה אפוא, שיש להיוועץ בכלכלנים על מנת למצוא את הדרך לגבור על הסכנות והקשיים שבהם שרוי [[מודרניזם|העולם המודרני]], ולכונן הסדרים כלכלים שיהיו בגדר ערובה לשלום ולהתמדה.

תהיה זו הגזמה לטעון  שעתידנו הכלכלי נקבע על-ידי הכלכלנים; אך אין גם ספק כי השפעתם או בעצם השפעת [[חקר הכלכלה|מדע הכלכלה]], מרחיקת לכת היא. מדע הכלכלה ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב פעילותיו של העולם המודרני, בספקו קריטריונים להבחנה בין "[[משתלם מבחינה כלכלית|המשתלם מבחינה כלכלית]]" לבין "הלא-משתלם מבחינה כלכלית". לשום מערכת קריטריונים אחרת אין השפעה רבה מהשפעתם על פעילותיהם של פרטים או קבוצות, ואף על פעולותיהן של ממשלות. נדמה אפוא, שיש להיוועץ בכלכלנים על מנת למצוא את הדרך לגבור על הסכנות והקשיים שבהם שרוי [[מודרניזם|העולם המודרני]], ולכונן הסדרים כלכלים שיהיו בגדר ערובה לשלום ולהתמדה.

אך כיצד מתייחס מדע הכלכלה למעשה לבעיות שהועלו בפרקים הקודמים? כשהכלכלן פוסק שפעילות זו או אחרת "סבירה מבחינה כלכלית" או "בלתי משתלמת מבחינה כלכלית", עולות שתי שאלות חשובות, הקשורות קשר הדוק זו בזו: ראשית כל, מה משמעותו של פסק-הדין הזה? ושנית, האם זהו פסק דין סופי במובן זה שסביר לקבוע לאורו מה ייעשה?

אך כיצד מתייחס מדע הכלכלה למעשה לבעיות שהועלו בפרקים הקודמים? כשהכלכלן פוסק שפעילות זו או אחרת "סבירה מבחינה כלכלית" או "בלתי משתלמת מבחינה כלכלית", עולות שתי שאלות חשובות, הקשורות קשר הדוק זו בזו: ראשית כל, מה משמעותו של פסק-הדין הזה? ושנית, האם זהו פסק דין סופי במובן זה שסביר לקבוע לאורו מה ייעשה?

אך מה פירוש הקביעה שדבר-מה "בלתי משתלם מבחינה כלכלית"? איני מתכוון למה שרוב הבריות מתכוונים אליו בביטוי זה, שהרי זה ברור דיו: הם פשוט מתכוונים לומר בכך, שדבר זה כמוהו כמחלה; מוטב להיפטר ממנו. הכלכלן לעומתם, אמור, קודם כל להיות מסוגל לאבחן את המחלה, ולאחר מכן -בעזרת המזל והידע - לסלק אותה. מובן שלעיתים קרובות הכלכלנים חלוקים בדעותיהם בעניין האבחנה, ולעיתים קרובות עוד יותר הם חלוקים בעניין התרופה; אך אין בכך אלא כדי ללמד כי הנושא שהכלכלנים עוסקים בו הוא קשה במיוחד, ושהכלכלנים עצמם, כיתר בני-תמותה, אינם חפים מטעויות.

אך מה פירוש הקביעה שדבר-מה "בלתי משתלם מבחינה כלכלית"? איני מתכוון למה שרוב הבריות מתכוונים אליו בביטוי זה, שהרי זה ברור דיו: הם פשוט מתכוונים לומר בכך, שדבר זה כמוהו כמחלה; מוטב להיפטר ממנו. הכלכלן לעומתם, אמור, קודם כל להיות מסוגל לאבחן את המחלה, ולאחר מכן -בעזרת המזל והידע - לסלק אותה. מובן שלעיתים קרובות הכלכלנים חלוקים בדעותיהם בעניין האבחנה, ולעיתים קרובות עוד יותר הם חלוקים בעניין התרופה; אך אין בכך אלא כדי ללמד כי הנושא שהכלכלנים עוסקים בו הוא קשה במיוחד, ושהכלכלנים עצמם, כיתר בני-תמותה, אינם חפים מטעויות.

לא לכך אני מתכוון. מה שאני שואל הוא מה פירושה של הקביעה, מהי המשמעות ששיטתו של מדע הכלכלה יוצרת למעשה. ולא ייתכן כל ספק בנוגע לתשובה לשאלתי: "בלתי משתלם מבחינה כלכלית" הוא דבר שאינו כרוך בהפקת רווח נאות במונחים כספיים. שיטתו של מדע הכלכלה אינה יוצרת ואינה עשויה ליצור שום משמעות אחרת. נסיונות רבים נעשו כדי לטשטש עובדה זו; הם גרמו מבוכה רבה; אך העובדה בעינה עומדת. החברה, או קבוצה או יחיד בתוך החברה, עשויים לדבוק במעשה או בנכס מטעמים שאינם כלכלים - מטעמים חברתיים או אסתטיים, מוסריים או פוליטיים - אך אין בכך כדי לשנות את אופיו הבלתי כלכלי. במילים אחרות: פסק-דינו של מדע הכלכלה הוא פסק-דין חלקי ביותר; מתוך הבחינות הרבות שלאורן המשותף יש לבחון את המציאות ולשפוט אותה בטרם יוחלט על מעשה, מדע הכלכלה מציע רק בחינה אחת - אם מעשה כלשהו נושא או אינו נושא רווח כספי למבצעיו.

לא לכך אני מתכוון. מה שאני שואל הוא מה פירושה של הקביעה, מהי המשמעות ששיטתו של מדע הכלכלה יוצרת למעשה. ולא ייתכן כל ספק בנוגע לתשובה לשאלתי: "בלתי משתלם מבחינה כלכלית" הוא דבר שאינו כרוך בהפקת רווח נאות במונחים כספיים. שיטתו של מדע הכלכלה אינה יוצרת ואינה עשויה ליצור שום משמעות אחרת. ניסיונות רבים נעשו כדי לטשטש עובדה זו; הם גרמו מבוכה רבה; אך העובדה בעינה עומדת. החברה, או קבוצה או יחיד בתוך החברה, עשויים לדבוק במעשה או בנכס מטעמים שאינם כלכלים - מטעמים חברתיים או אסתטיים, מוסריים או פוליטיים - אך אין בכך כדי לשנות את אופיו הבלתי כלכלי. במילים אחרות: פסק-דינו של מדע הכלכלה הוא פסק-דין חלקי ביותר; מתוך הבחינות הרבות שלאורן המשותף יש לבחון את המציאות ולשפוט אותה בטרם יוחלט על מעשה, מדע הכלכלה מציע רק בחינה אחת - אם מעשה כלשהו נושא או אינו נושא רווח כספי למבצעיו.

אל תתעלמו מהמלה "מבצעיו". טעות גדולה טמונה, למשל, ששיטתה של הכלכלה משמשת באורח רגיל לקביעה אם פעילות מסוימת המבוצעת על-ידי קבוצה בתוך החברה נושאת רווחים לחברה בכללה. אפילו תעשיות מולאמות אינן נידונות מזוויות ראיה כוללת כזאת. לכל אחת מהן ננקב יעד פיננסי - יעד שהשגתו היא, בעצם בגדר התחייבות - ומצופה ממנה שתתקדם לעבר היעד הזה בלי להתחשב בנזקים שהיא עלולה לגרום לשאר חלקי המשק.  אכן האמונה השלטת, שכל המפלגות הפוליטיות דבקות בה באדיקות דומה, אומרת שהטוב המשותף יהיה בהכרח במירבו אם כל אחד, כל ענף תעשייתי או מסחרי (אחת היא אם הוא מולאם או לאו), ישאף להשיג "תשואה" סבירה על ההון המושקע בו, אפילו [[אדם סמית]] לא האמין באמונה שלמה ומובלעת יותר שה"יד הנעלמה" ערבה לכך ש"מה שטוב לג'נרל מוטורס טוב לארצות הברית."  

אל תתעלמו מהמלה "מבצעיו". טעות גדולה טמונה, למשל, ששיטתה של הכלכלה משמשת באורח רגיל לקביעה אם פעילות מסוימת המבוצעת על-ידי קבוצה בתוך החברה נושאת רווחים לחברה בכללה. אפילו תעשיות מולאמות אינן נידונות מזוויות ראיה כוללת כזאת. לכל אחת מהן ננקב יעד פיננסי - יעד שהשגתו היא, בעצם בגדר התחייבות - ומצופה ממנה שתתקדם לעבר היעד הזה בלי להתחשב בנזקים שהיא עלולה לגרום לשאר חלקי המשק.  אכן האמונה השלטת, שכל המפלגות הפוליטיות דבקות בה באדיקות דומה, אומרת שהטוב המשותף יהיה בהכרח במירבו אם כל אחד, כל ענף תעשייתי או מסחרי (אחת היא אם הוא מולאם או לאו), ישאף להשיג "תשואה" סבירה על ההון המושקע בו, אפילו [[אדם סמית]] לא האמין באמונה שלמה ומובלעת יותר שה"יד הנעלמה" ערבה לכך ש"מה שטוב לג'נרל מוטורס טוב לארצות הברית."  

לדת הכלכלה יש קוד מוסרי משלה, והדיבר הראשון שלו הוא: נהג בצורה "כלכלית" - לפחות ביצרך, במוכרך או בקנותך. רק כשצייד המציאות חוזר לביתו והופך לצרכן חדל הדיבר הראשון לחול עליו: עתה מעודדים אותו "לעשות חיים" בדרך הטובה בעיניו. מבחינתה של דת הכלכלה הצרכן נמצא מחוץ לתחום. תכונה מוזרה ומאלפת זו של העולם המודרני ראויה לדיון נרחב יותר מזה שזכתה בו עד עתה.  

לדת הכלכלה יש קוד מוסרי משלה, והדיבר הראשון שלו הוא: נהג בצורה "כלכלית" - לפחות ביצרך, במוכרך או בקנותך. רק כשצייד המציאות חוזר לביתו והופך לצרכן חדל הדיבר הראשון לחול עליו: עתה מעודדים אותו "לעשות חיים" בדרך הטובה בעיניו. מבחינתה של דת הכלכלה הצרכן נמצא מחוץ לתחום. תכונה מוזרה ומאלפת זו של העולם המודרני ראויה לדיון נרחב יותר מזה שזכתה בו עד עתה.  

מטעמים מעשיים, מורחקות מהשוק אין-ספור אבחנות איכותיות שחשיבותן חיונית לאדם ולחברה: נאסר עליהן לעלות לפני השטח. כך חוגג שלטון הכמות את נצחונו ב"שוק". כל דבר משווה לכל דבר זולתו. להשוות דברים משמעו, לקבוע להם מחיר ולהופכם בדרך זו לבני-חליפין בהיקף שבו החשיבה הכלכלית מושתת על השוק היא נוטלת את הקדושה מן החיים, שכן לא ייתכן שתהיה קדושה בדבר שיש לו מחיר. אין זה מפתיע אפוא שכאשר החשיבה הכלכלית מתפשטת בחברה כולה, אפילו ערכים לא-כלכליים, כגון יופי, בריאות, או נקיון, מסוגלים לשרוד רק אם הוכח שהם "משתלמים מבחינה כלכלית".

מטעמים מעשיים, מורחקות מהשוק אין-ספור אבחנות איכותיות שחשיבותן חיונית לאדם ולחברה: נאסר עליהן לעלות לפני השטח. כך חוגג שלטון הכמות את נצחונו ב"שוק". כל דבר משווה לכל דבר זולתו. להשוות דברים משמעו, לקבוע להם מחיר ולהופכם בדרך זו לבני-חליפין בהיקף שבו החשיבה הכלכלית מושתת על השוק היא נוטלת את הקדושה מן החיים, שכן לא ייתכן שתהיה קדושה בדבר שיש לו מחיר. אין זה מפתיע אפוא שכאשר החשיבה הכלכלית מתפשטת בחברה כולה, אפילו ערכים לא-כלכליים, כגון יופי, בריאות, או ניקיון, מסוגלים לשרוד רק אם הוכח שהם "משתלמים מבחינה כלכלית".

כדי לדחוס את הערכים הלא-כלכליים למסגרתו של התחשיב הכלכלי, משתמשים הכלכלנים בשיטת ניתוח הנקראת [[ניתוח עלות-תועלת|הניתוח של עלות/ תועלת]]. דבר זה נחשב בדרך כלל להתפתחות מתקדמת ונאורה, שכן יש בו לפחות משום נסיון להביא בחשבון עלויות ותועלות שאחרת היו מתעלמים מהם לחלוטין. אך למעשה זהו הליך שבאמצעותו מורידים את הנשגב לרמתו של השפל, ולדברים שאין להם מחיר נקבע [[מחיר]]; ולכן אין בכוחו לסייע להבהרת המצב ולהביא לידי החלטה נאורה. הוא עשוי רק לגרום הונאה עצמית או הונאת הזולת, שכן היומרה למדוד את מה שאין לו שעור היא חסרת שחר; אין היא אלא שיטה משוכללת של מעבר מדעות מונחות מלכתחילה למסקנות שכבר הוסקו; כדי להשיג את התוצאות הרצויות, צריך רק לזקוף את הערכים המתאימים לעלויות ולתועלות שאין להן שיעור. אך האבסורד הלוגי איננו החטא העיקרי שבו כרוכה היומרה הזאת; גרועה ממנו, והורסת תרבות, היא הטענה ש[[לכל דבר יש מחיר]], או במילים אחרות, שהכסף יענה על הכל.

כדי לדחוס את הערכים הלא-כלכליים למסגרתו של התחשיב הכלכלי, משתמשים הכלכלנים בשיטת ניתוח הנקראת [[ניתוח עלות-תועלת|הניתוח של עלות/ תועלת]]. דבר זה נחשב בדרך כלל להתפתחות מתקדמת ונאורה, שכן יש בו לפחות משום נסיון להביא בחשבון עלויות ותועלות שאחרת היו מתעלמים מהם לחלוטין. אך למעשה זהו הליך שבאמצעותו מורידים את הנשגב לרמתו של השפל, ולדברים שאין להם מחיר נקבע [[מחיר]]; ולכן אין בכוחו לסייע להבהרת המצב ולהביא לידי החלטה נאורה. הוא עשוי רק לגרום הונאה עצמית או הונאת הזולת, שכן היומרה למדוד את מה שאין לו שעור היא חסרת שחר; אין היא אלא שיטה משוכללת של מעבר מדעות מונחות מלכתחילה למסקנות שכבר הוסקו; כדי להשיג את התוצאות הרצויות, צריך רק לזקוף את הערכים המתאימים לעלויות ולתועלות שאין להן שיעור. אך האבסורד הלוגי איננו החטא העיקרי שבו כרוכה היומרה הזאת; גרועה ממנו, והורסת תרבות, היא הטענה ש[[לכל דבר יש מחיר]], או במילים אחרות, שהכסף יענה על הכל.

מדע הכלכלה דן למעשה במיגוון אינסופי של סחורות ושירותים, המיוצרים ונצרכים על-ידי מיגוון דומה של אנשים. מובן מאליו שלא ניתן לפתח תאוריה כלכלית כלשהי ללא הנכונות להתעלם ממאגר עצום של אבחנות איכותיות. אך צריך שיהיה זה מובן מאליו, באותה מידה, כי סילוק מוחלט של כל ההבחנות האיכותיות, המקל, אומנם, על הדיון התאורטי, הופך אותו לעקר לחלוטין. רוב "ההתפתחויות הבולטות במדע הכלכלה בחצי היובל האחרון" (שאליהן התייחס הפרופסור פלפס בראון בנאומו) היו התפתחויות בכיוון הכמותי, על חשבון הבנתם של הבדלים איכותיים. אפשר, בעצם, לומר שמדע הכלכלה הולך ונעשה פחות סובלני כלפי ההבדלים האלה, מפני שהם אינם מתיישבים עם שיטתו ודורשים מהבנתם המעשית ומכושר תבונתם של הכלכלנים דרישות שהללו אינם מוכנים, או אינם מסוגלים, לעמוד בהן. כך, למשל, כשקבע באמצעות הכמותית הטהורה ש[[תוצר לאומי גולמי|התוצר הלאומי הגולמי]] של ארץ כשלהי עלה, נניח בחמישה אחוזים, אין הכלכלן-שהפך-לאקונומטריק מוכן, ובדרך כלל אינו מסוגל להתמודד עם השאלה אם טוב הדבר או רע.

מדע הכלכלה דן למעשה במיגוון אינסופי של סחורות ושירותים, המיוצרים ונצרכים על-ידי מיגוון דומה של אנשים. מובן מאליו שלא ניתן לפתח תאוריה כלכלית כלשהי ללא הנכונות להתעלם ממאגר עצום של אבחנות איכותיות. אך צריך שיהיה זה מובן מאליו, באותה מידה, כי סילוק מוחלט של כל ההבחנות האיכותיות, המקל, אומנם, על הדיון התאורטי, הופך אותו לעקר לחלוטין. רוב "ההתפתחויות הבולטות במדע הכלכלה בחצי היובל האחרון" (שאליהן התייחס הפרופסור פלפס בראון בנאומו) היו התפתחויות בכיוון הכמותי, על חשבון הבנתם של הבדלים איכותיים. אפשר, בעצם, לומר שמדע הכלכלה הולך ונעשה פחות סובלני כלפי ההבדלים האלה, מפני שהם אינם מתיישבים עם שיטתו ודורשים מהבנתם המעשית ומכושר תבונתם של הכלכלנים דרישות שהללו אינם מוכנים, או אינם מסוגלים, לעמוד בהן. כך, למשל, כשקבע באמצעות הכמותית הטהורה ש[[תוצר לאומי גולמי|התוצר הלאומי הגולמי]] של ארץ כשלהי עלה, נניח בחמישה אחוזים, אין הכלכלן-שהפך-לאקונומטריק מוכן, ובדרך כלל אינו מסוגל להתמודד עם השאלה אם טוב הדבר או רע.

הוא יאבד את כל בטחונו ברגע ששאלה כזאת תעלה בדעתו: גידול התוצר הלאומי הגולמי מוכרח להיות דבר טוב, אחת היא מה גדל בו, ומי מפיק מכך תועלת  - אם הופקה מכך תועלת כל שהיא. הדעה שתיתכן צמיחה פתולוגית, גידול בלתי בריא, פלגני והרסני, נחשבת בעיניו כדעה סוטה, שאסור להניח לה לעלות לפני השטח. מיעוט קטן של כלכלנים מתחיל כיום לתהות עד היכן אפשרית "צמיחה": שהרי צמיחה אינסופית בסביבה סופית אינה בגדר האפשר; אך גם הם אינם מצליחים להשתחרר מן המושג הכמותי הטהור של [[צמיחה כלכלית|צמיחה]]. במקום לעמוד על קדימותן של ההבחנות האיכותיות הם פשוט ממירים גידול באי-גידול, כלומר ריקנות אחת באחרת.  

הוא יאבד את כל בטחונו ברגע ששאלה כזאת תעלה בדעתו: גידול התוצר הלאומי הגולמי מוכרח להיות דבר טוב, אחת היא מה גדל בו, ומי מפיק מכך תועלת  - אם הופקה מכך תועלת כלשהי. הדעה שתיתכן צמיחה פתולוגית, גידול בלתי בריא, פלגני והרסני, נחשבת בעיניו כדעה סוטה, שאסור להניח לה לעלות לפני השטח. מיעוט קטן של כלכלנים מתחיל כיום לתהות עד היכן אפשרית "צמיחה": שהרי צמיחה אינסופית בסביבה סופית אינה בגדר האפשר; אך גם הם אינם מצליחים להשתחרר מן המושג הכמותי הטהור של [[צמיחה כלכלית|צמיחה]]. במקום לעמוד על קדימותן של ההבחנות האיכותיות הם פשוט ממירים גידול באי-גידול, כלומר ריקנות אחת באחרת.  

אומנם כן, קשה "לטפל" באיכות הרבה יותר מאשר בכמות, בדיוק כשם שהכושר לשפוט נעלה על היכולת לספור או לחשב. הבדלים כמותיים נתפסים ביתר קלות, וכמובן - ניתנים ביתר קלות להגדרה, מאשר הבדלים איכותיים; מוחשיותם מטעה ומקנה להם תדמית של דיוק מדעי, אף אם דיוק כזה נקנה במחיר ההדחקה של הבדלי איכות שחשיבותם חיונית. רוב רובם של הכלכלנים שואפים עדיין לאידאל חסר השחר של הפיכת ה"מדע שלהם" למדעי ומדויק כמו פיזיקה, כאילו אין הבדל איכותי בין אטומים משוללי תודעה לבני-אדם שנבראו בצלם אלוהים.

אומנם כן, קשה "לטפל" באיכות הרבה יותר מאשר בכמות, בדיוק כשם שהכושר לשפוט נעלה על היכולת לספור או לחשב. הבדלים כמותיים נתפסים ביתר קלות, וכמובן - ניתנים ביתר קלות להגדרה, מאשר הבדלים איכותיים; מוחשיותם מטעה ומקנה להם תדמית של דיוק מדעי, אף אם דיוק כזה נקנה במחיר ההדחקה של הבדלי איכות שחשיבותם חיונית. רוב רובם של הכלכלנים שואפים עדיין לאידאל חסר השחר של הפיכת ה"מדע שלהם" למדעי ומדויק כמו פיזיקה, כאילו אין הבדל איכותי בין אטומים משוללי תודעה לבני-אדם שנבראו בצלם אלוהים.

השוק אינו מכיר באבחנות הללו. הוא מספק לכל המותרים תווית מחיר, וכך מאפשר לנו לטעון שלכולם אותה החשיבות. [[נפט]] (קטגוריה 1) בערך של  5 דולר שווה ל[[חיטה]] (קטגוריה 2) בערך של 5 דולר, וזו שווה לנעליים (קטגוריה 3) בערך של 5 דולר או לשרותי הארחה (קטגוריה 4) בערך של 5 דולר. הקריטריון היחיד לקביעת חשיבותם היחסית של המוצרים השונים הללו הוא שיעור ה[[רווח]] הניתן להפיק מאספקתם. אם קטגוריות 3 ו-4 נושאות רווחים גדולים יותר מאשרה קטגוריות 1 ו-2, משמש הדבר כ"אות" לכך ש"[[רציונלי]]" להפנות לראשונות משאבים נוספים, ופחות משאבים - לאחרות.

השוק אינו מכיר באבחנות הללו. הוא מספק לכל המותרים תווית מחיר, וכך מאפשר לנו לטעון שלכולם אותה החשיבות. [[נפט]] (קטגוריה 1) בערך של  5 דולר שווה ל[[חיטה]] (קטגוריה 2) בערך של 5 דולר, וזו שווה לנעליים (קטגוריה 3) בערך של 5 דולר או לשרותי הארחה (קטגוריה 4) בערך של 5 דולר. הקריטריון היחיד לקביעת חשיבותם היחסית של המוצרים השונים הללו הוא שיעור ה[[רווח]] הניתן להפיק מאספקתם. אם קטגוריות 3 ו-4 נושאות רווחים גדולים יותר מאשרה קטגוריות 1 ו-2, משמש הדבר כ"אות" לכך ש"[[רציונלי]]" להפנות לראשונות משאבים נוספים, ופחות משאבים - לאחרות.

איני בא לדון כאן במהימנותו או בחוכמתו של מנגנון השוק, של מה שמכונה בפי הכלכלנים "[[היד הנעלמה]]". כבר דנו בכך עד בלי די, אומנם בלי לתת את הדעת לעובדה שלארבע הקטגוריות שפורטו לעיל אין מכנה משותף. כך, למשל, לא הבחינו הכלכלנים בעובדה (או אם הבחינו בה לא לקחו אותה בחשבון בניסוח התאוריה הכלכלית) שמושג "העלות" כשמדובר במוצרים שניתן לשחזרם שונה מהותית ממושג "העלות" כשמדובר במוצרים שאין לשחזרם, ובדומה לכך יש שוני מהותי בין "עלות" של סחורות ל"עלות" של שירותים. לאמיתו של דבר ניתן לומר, בלי להיכנס לפרטים נוספים, שמדע הכלכלה חל ללא סייג רק על סחורות מיוצרות (קטגוריה 3), אך מחילים אותו ללא הבחנה על כל הסחורות והשרותים, עקב אי-ההכרה בערכם המהותי של ההבדלים בין ארבע הקטגוריות.

איני בא לדון כאן במהימנותו או בחוכמתו של מנגנון השוק, של מה שמכונה בפי הכלכלנים "[[היד הנעלמה]]". כבר דנו בכך עד בלי די, אומנם בלי לתת את הדעת לעובדה שלארבע הקטגוריות שפורטו לעיל אין מכנה משותף. כך, למשל, לא הבחינו הכלכלנים בעובדה (או אם הבחינו בה לא לקחו אותה בחשבון בניסוח התאוריה הכלכלית) שמושג "העלות" כשמדובר במוצרים שניתן לשחזרם שונה מהותית ממושג "העלות" כשמדובר במוצרים שאין לשחזרם, ובדומה לכך יש שוני מהותי בין "עלות" של סחורות ל"עלות" של שירותים. לאמיתו של דבר ניתן לומר, בלי להיכנס לפרטים נוספים, שמדע הכלכלה חל ללא סייג רק על סחורות מיוצרות (קטגוריה 3), אך מחילים אותו ללא הבחנה על כל הסחורות והשירותים, עקב אי-ההכרה בערכם המהותי של ההבדלים בין ארבע הקטגוריות.

הבדלים אלה עשויים להיחשב כמטא-כלכליים, שכן יש להכיר בהם עוד בטרם הוחל בניתוח הכלכלי. חשובה מההכרה בהם היא ההכרה בקיומם של "מוצרים" שאינם מופיעים בשוק אף פעם, משום שלא ניתן להופכם, או שטרם הפכו אותם ל[[רכוש-פרטי]], אך למרות זאת הם תנאי קודם חיוני לכל פעילות אנושית - כך האוויר, המים הקרקע, ובעצם כל [[הביוספרה|מסגרתו של הטבע החי]].

הבדלים אלה עשויים להיחשב כמטא-כלכליים, שכן יש להכיר בהם עוד בטרם הוחל בניתוח הכלכלי. חשובה מההכרה בהם היא ההכרה בקיומם של "מוצרים" שאינם מופיעים בשוק אף פעם, משום שלא ניתן להופכם, או שטרם הפכו אותם ל[[רכוש-פרטי]], אך למרות זאת הם תנאי קודם חיוני לכל פעילות אנושית - כך האוויר, המים הקרקע, ובעצם כל [[הביוספרה|מסגרתו של הטבע החי]].