30,779
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
משורה 2:
שורה 2: − + − +
אין תקציר עריכה
==אנרכיה לאחר השמאל והמחלוקת עם בוקצ'ין==
==אנרכיה לאחר השמאל והמחלוקת עם בוקצ'ין==
בשנת 1997 בלאק הפך למעורב בויכוח שהתחיל על ידי עבודתו של [[מוריי בוקצ'ין]], אנרכיסט ומי שהקים את המכון לאקולוגיה חברתית, וגם מבקר גלוי של הנטיה לאנרכיזם פוסט שמאלי. בוקצ'ין כתב ופרסם ''אנרכיזם חברתי או אנרכיזם של אורח-חיים: תהום בלתי ניתנת לגישור'', וכינה את האנרכיסטים הפוסט-שמאליים ואחרים כ"אנרכיסטים של אורח חיים" - ובכך המשיך רעיון שפותח ב''פילוסופיה של אקולוגיה חברתית''. למרות שהוא לא התייחס ישרות לעבודתו של בלאק (השמטה שבלאק פירש אותה כגילוי סימפטיה), בוקצ'ין דוחה את העבודה של בלאק באופן משתמע כאשר הוא מבקר כותבים כמו ג'ון זזרן או דייב ווטסון, שבאופן מעורר מחלוקת הוא תייג אותם באותה נטיה.
בשנת 1997 בלאק הפך למעורב בוויכוח שהתחיל על ידי עבודתו של [[מוריי בוקצ'ין]], אנרכיסט ומי שהקים את המכון לאקולוגיה חברתית, וגם מבקר גלוי של הנטייה לאנרכיזם פוסט שמאלי. בוקצ'ין כתב ופרסם ''אנרכיזם חברתי או אנרכיזם של אורח-חיים: תהום בלתי ניתנת לגישור'', וכינה את האנרכיסטים הפוסט-שמאליים ואחרים כ"אנרכיסטים של אורח חיים" - ובכך המשיך רעיון שפותח ב''פילוסופיה של אקולוגיה חברתית''. למרות שהוא לא התייחס ישרות לעבודתו של בלאק (השמטה שבלאק פירש אותה כגילוי סימפתיה), בוקצ'ין דוחה את העבודה של בלאק באופן משתמע כאשר הוא מבקר כותבים כמו ג'ון זזרן או דייב ווטסון, שבאופן מעורר מחלוקת הוא תייג אותם באותה נטייה.
עבור בוקצ'ין אנרכיזם של אורח חיים הוא אינדיבדואליסטי וילדותי. "אנרכיסטים של אורח חיים" דרשו "אנרכיה עכשיו", כשהם מדמיינים שהם יכולים ליצור חברה חדשה כיום על ידי שינויים אינדיבידואלים בסגנון החיים.
עבור בוקצ'ין אנרכיזם של אורח חיים הוא אינדיבידואליסטי וילדותי. "אנרכיסטים של אורח חיים" דרשו "אנרכיה עכשיו", כשהם מדמיינים שהם יכולים ליצור חברה חדשה כיום על ידי שינויים אינדיבידואליים בסגנון החיים.
בתגובה, בלאק פרסם את ''אנרכיה לאחר השמאל'', שהפך לעבודה חשובה בתחום פוסט-שמאל. הטקסט הוא קומבינציה של נקודה כנגד נקודה, כמעט ניתוח משפטי של הטיעונים של בוקצ'ין. עם ניחות מריר, ואפילו עלבון אישי נגד בוקצ'ין (המכונה "הדוכס").
בתגובה, בלאק פרסם את ''אנרכיה לאחר השמאל'', שהפך לעבודה חשובה בתחום פוסט-שמאל. הטקסט הוא קומבינציה של נקודה כנגד נקודה, כמעט ניתוח משפטי של הטיעונים של בוקצ'ין. עם ניחות מריר, ואפילו עלבון אישי נגד בוקצ'ין (המכונה "הדוכס").