שינויים

==בעיית הקיימות ==

==בעיית הקיימות ==

המושגים גידול אוכלוסין מעריכי, ניצול-יתר של משאבים וזיהום סביבתי הגיעו כעת כבר לדרגת קלישאות. הקצב הנוכחי של גידול באוכלוסיית העולם עומד על 1.7% בשנה.  אם זה ימשך כך לאורך מאה שנה, האוכלוסייה תגיע ל 27.5 מיליארד איש. האם ניתן להתייחס לנתון כזה ברצינות? כמה טוב יחיו התושבים בסוף המאה ה-21? רוב האומות מקוות להגדיל את רמת החיים של אזרחיהן, ואכן הרמות של השימוש במשאבים לנפש עולות, אם כי בצורה איטית משהו, ברוב המדינות המתפתחות. האם כדור הארץ יכול לשאת אוכלוסייה בסדר גודל כזה, החיה בהדר ושפע?

המושגים גידול אוכלוסין מעריכי, ניצול-יתר של משאבים וזיהום סביבתי הגיעו כעת כבר לדרגת קלישאות. הקצב הנוכחי של גידול באוכלוסיית העולם עומד על 1.7% בשנה.  אם זה ימשך כך לאורך מאה שנה, האוכלוסייה תגיע ל-27.5 מיליארד איש. האם ניתן להתייחס לנתון כזה ברצינות? כמה טוב יחיו התושבים בסוף המאה ה-21? רוב האומות מקוות להגדיל את רמת החיים של אזרחיהן, ואכן הרמות של השימוש במשאבים לנפש עולות, אם כי בצורה איטית משהו, ברוב המדינות המתפתחות. האם כדור הארץ יכול לשאת אוכלוסייה בסדר גודל כזה, החיה בהדר ושפע?

יש שפע של עדויות לכך שהאנושות משפיעה באופנים חמורים על מערכות המשאבים והסביבה העולמיות. למעט כמה יוצאים מהכלל, ההשפעות אינן מסכנות חיים, בינתיים. אבל מה מבשרת המאה הבאה? ואם כבר מדברים על כך, מה מבשרים 2-3  העשורים הבאים? מדענים רבים, בעיקר ביולוגים, הופכים יותר ויותר מודאגים בדבר קיימות הטווח הארוך של רמות הפיתוח הטכנולוגי העכשוויות או של העתיד הקרוב. התחממות עולמית, ברוא יערות, התדלדלות שכבת האוזון, זיהום מי תהום, ועוד השפעות-לוואי רבות אחרות של החברה העכשווית מהוות כבר כעת בעיות חמורות אשר הופכות במהירות לגרועות יותר. בעיות אלו הגיעו לחזית בחלקה המאוחר של המאה הנוכחית, דבר המצביע על כך שייתכן ואנו מתחילים לחוות את הקונפליקט הבלתי נמנע בין אוכלוסייה, טכנולוגיה וסופיות הפלנטה שלנו. כמו במטפורה של אוכלוסיית שושנות המים הגדלה באופן מעריכי בברכה קטנה, ייתכן ואנו מתחילים להתקרב כעת לסף הנשיאה של כדור הארץ.   

יש שפע של עדויות לכך שהאנושות משפיעה באופנים חמורים על מערכות המשאבים והסביבה העולמיות. למעט כמה יוצאים מהכלל, ההשפעות אינן מסכנות חיים, בינתיים. אבל מה מבשרת המאה הבאה? ואם כבר מדברים על כך, מה מבשרים 2-3  העשורים הבאים? מדענים רבים, בעיקר ביולוגים, הופכים יותר ויותר מודאגים בדבר קיימות הטווח הארוך של רמות הפיתוח הטכנולוגי העכשוויות או של העתיד הקרוב. התחממות עולמית, ברוא יערות, התדלדלות שכבת האוזון, זיהום מי תהום, ועוד השפעות-לוואי רבות אחרות של החברה העכשווית מהוות כבר כעת בעיות חמורות אשר הופכות במהירות לגרועות יותר. בעיות אלו הגיעו לחזית בחלקה המאוחר של המאה הנוכחית, דבר המצביע על כך שייתכן ואנו מתחילים לחוות את הקונפליקט הבלתי נמנע בין אוכלוסייה, טכנולוגיה וסופיות הפלנטה שלנו. כמו במטפורה של אוכלוסיית שושנות המים הגדלה באופן מעריכי בברכה קטנה, ייתכן ואנו מתחילים להתקרב כעת לסף הנשיאה של כדור הארץ.   

מעניין להשוות רעיונות אלו לטיפול במחסור במשאבים בכלכלה הנאו –קלאסית. באופן כללי, מגבלות על פיתוח טכנולוגי,  נדחו באופן עקיף או מפורש על-ידי התאוריה הנאו-קלאסית (ראו לדוגמא Underwood and King 1989). האידאולוגיה הזו מסבירה, לדוגמא, מדוע רוב הכלכלנים קידמו בשנות  ה-70' את המודלים של "גבולות הצמיחה" (limits to growth) בבוז גדול כל כך. ההנחות הבסיסיות במודלים של הכלכלנים )בסתירה למודלים של גבולות הצמיחה( היו שהגדלת נדירותו של משאב תוביל תמיד לאיתותי מחירים שיולידו פיתוחים כלכליים וטכנולוגיים מפצים, כמו משאבים תחליפיים, מחזור, חיפוש מלאיים נוספים והגדלת היעילות בניצול המשאב. תמיכה אמפירית במודלים באה ממחקרים שהראו עליה קטנה אם בכלל במחיר הראלי של משאבים בסיסיים. הדבר פורש כהצבעה על כך שבעצם משאבים אינם הופכים לנדירים יותר. הונח גם שהנדירות העתידית של משאבי אנרגיה קריטיים, תקבל מענה על ידי פיתוחים טכנולוגיים כמו היתוך גרעיני. רעיונות כאלה, קודמו, ועדיין מקודמים כיום על ידי קמפיין יחסי ציבור של תעשיית האנרגיה.  

מעניין להשוות רעיונות אלו לטיפול במחסור במשאבים בכלכלה הנאו–קלאסית. באופן כללי, מגבלות על פיתוח טכנולוגי,  נדחו באופן עקיף או מפורש על-ידי התאוריה הנאו-קלאסית (ראו לדוגמא Underwood and King 1989). האידאולוגיה הזו מסבירה, לדוגמא, מדוע רוב הכלכלנים קידמו בשנות  ה-70' את המודלים של "גבולות הצמיחה" (limits to growth) בבוז גדול כל כך. ההנחות הבסיסיות במודלים של הכלכלנים )בסתירה למודלים של גבולות הצמיחה( היו שהגדלת נדירותו של משאב תוביל תמיד לאיתותי מחירים שיולידו פיתוחים כלכליים וטכנולוגיים מפצים, כמו משאבים תחליפיים, מחזור, חיפוש מלאיים נוספים והגדלת היעילות בניצול המשאב. תמיכה אמפירית במודלים באה ממחקרים שהראו עליה קטנה אם בכלל במחיר הראלי של משאבים בסיסיים. הדבר פורש כהצבעה על כך שבעצם משאבים אינם הופכים לנדירים יותר. הונח גם שהנדירות העתידית של משאבי אנרגיה קריטיים, תקבל מענה על ידי פיתוחים טכנולוגיים כמו היתוך גרעיני. רעיונות כאלה, קודמו, ועדיין מקודמים כיום על ידי קמפיין יחסי ציבור של תעשיית האנרגיה.  

במקרים בהם התרחשה התדלדלות משאבים, כפי שהתרחש באופן שאינו ניתן להכחשה בשדות דיג רבים כל כך, הכשלון יוחס למחסור בבעלות פרטית על משאבים-ציבוריים אלו (Gordon 1954). היו הרבה המלצות להפרטת בעלות על משאבים. בעוד שיש סיבות טובות לצפות שמלאי משאבים יזכה לטיפול טוב יותר תחת בעלות פרטית, ביחס לבעלות ציבורית, האמונה שהפרטה תפתור באופן אוטומטי בעיות של ניצול-יתר לא יכולה לקבל תמיכה על בסיס תאורטי או אמפירי (Clark 1973, 1990). מלבד זאת, הפרטה היא פשוט אינה דבר מעשי עבור משאבים חיוניים רבים; הדוגמאות כוללות את האטמוספירה, האוקיינוסים, מי תהום, ודגים עופות ובעלי חיים נודדים. למעשה, בידוד של בעלות על משאב, כולל ההפנמה של השפעות חיצוניות, הופך כנראה ליותר קשה ולא להפך. המציאות הפוליטית היא שלמנצלים של מלאי משאבים גדולים יש כל תמריץ שהוא לכפות עלויות חיצוניות גדולות על הציבור כולו, והעלויות החיצוניות האלו יכולות להצטבר לאי קיימות.  

במקרים בהם התרחשה התדלדלות משאבים, כפי שהתרחש באופן שאינו ניתן להכחשה בשדות דיג רבים כל כך, הכשלון יוחס למחסור בבעלות פרטית על משאבים-ציבוריים אלו (Gordon 1954). היו הרבה המלצות להפרטת בעלות על משאבים. בעוד שיש סיבות טובות לצפות שמלאי משאבים יזכה לטיפול טוב יותר תחת בעלות פרטית, ביחס לבעלות ציבורית, האמונה שהפרטה תפתור באופן אוטומטי בעיות של ניצול-יתר לא יכולה לקבל תמיכה על בסיס תאורטי או אמפירי (Clark 1973, 1990). מלבד זאת, הפרטה היא פשוט אינה דבר מעשי עבור משאבים חיוניים רבים; הדוגמאות כוללות את האטמוספירה, האוקיינוסים, מי תהום, ודגים עופות ובעלי חיים נודדים. למעשה, בידוד של בעלות על משאב, כולל ההפנמה של השפעות חיצוניות, הופך כנראה ליותר קשה ולא להפך. המציאות הפוליטית היא שלמנצלים של מלאי משאבים גדולים יש כל תמריץ שהוא לכפות עלויות חיצוניות גדולות על הציבור כולו, והעלויות החיצוניות האלו יכולות להצטבר לאי קיימות.  

היוון הוא פרוצדורה נורמלית באנליזה פיננסית, אם כי קשה לקבוע בפועל מה הם שעורי ההיוון המתאימים. כולם מפחיתים את ערכו של העתיד במידה מסוימת; באופן כללי, העניים נאלצים להפחית את ערך העתיד במידה גדולה יותר מאשר אלו שמצבם הכלכלי טוב יותר.  

היוון הוא פרוצדורה נורמלית באנליזה פיננסית, אם כי קשה לקבוע בפועל מה הם שעורי ההיוון המתאימים. כולם מפחיתים את ערכו של העתיד במידה מסוימת; באופן כללי, העניים נאלצים להפחית את ערך העתיד במידה גדולה יותר מאשר אלו שמצבם הכלכלי טוב יותר.  

ייתכן ואין זה ברור שהיוון הינו בעל השפעה על פיתוח מקיים ועל שימור משאבים, אבל למעשה האפקט הינו חשוב ביותר. בצורה מופשטת קיימות משמעה דאגה לעתיד, ודאגה זו מוקטנת באופן הכרחי על ידי היוון. טענתי באופן מפורט במקום אחר (Clark 1973; Clark and Lamberson 1982) שניצול היתר של מלאי הלוויתנים העולמי, חלק מהם עד להכחדה, יכול להתפרש בחלק מהמקרים לפחות לא כמקרה של הטרגדיה של רכוש ציבורי, אלא כאסטרטגיה תאגידית מכוונת לחלוטין הנובעת מהיוון. הרווחים מציד לוויתנים היו עצומים. מינים גדולים כמו הלוויתן הכחול אינם יכולים לשאת ציד שנתי מעל 2% או 3% מתוך האוכלוסייה בעלת כושר הרביה. כששעור ההחזר הנורמלי להשקעה עומד בסביבות ה-10%, האסטרטגיה ה"אופטימלית" עבור ציידי הלוויתנים היתה כנראה פשוט להשמיד את הלוויתנים ולהשקיע את הרווחים במקום אחר. נראה שזה בדיוק מה שקרה כאשר חברים בוועידת ציד הלוויתנים הבינלאומית (IWC) קבעו באופן עקבי מכסות גבוהות בהרבה מהרף בר הקיימא. לבסוף, תחת לחץ מצד ארגוני שימור, הIWC פעלה למנוע התדלדלות נוספת של מלאי הלוויתנים, אבל זה היה הרבה אחרי שהביזה העיקרית כבר הסתיימה. ואפילו כיום, חברות יפניות לציד לוויתנים לוחצות לפתיחה מחדש של המכסות על כל המינים, אפילו על הלוויתן הכחול, שכנראה נמצא קרוב מאוד לסכנת הכחדה (פירמות יפניות מעורבות בצורה עמוקה גם במשברים הנוכחיים הקשורים בפילים, קרנפים, צבי ים, ויערות טרופיים).  

ייתכן ואין זה ברור שהיוון הינו בעל השפעה על פיתוח מקיים ועל שימור משאבים, אבל למעשה האפקט הינו חשוב ביותר. בצורה מופשטת קיימות משמעה דאגה לעתיד, ודאגה זו מוקטנת באופן הכרחי על ידי היוון. טענתי באופן מפורט במקום אחר (Clark 1973; Clark and Lamberson 1982) שניצול היתר של מלאי הלוויתנים העולמי, חלק מהם עד להכחדה, יכול להתפרש בחלק מהמקרים לפחות לא כמקרה של הטרגדיה של רכוש ציבורי, אלא כאסטרטגיה תאגידית מכוונת לחלוטין הנובעת מהיוון. הרווחים מציד לוויתנים היו עצומים. מינים גדולים כמו הלוויתן הכחול אינם יכולים לשאת ציד שנתי מעל 2% או 3% מתוך האוכלוסייה בעלת כושר הרביה. כששעור ההחזר הנורמלי להשקעה עומד בסביבות ה-10%, האסטרטגיה ה"אופטימלית" עבור ציידי הלוויתנים היתה כנראה פשוט להשמיד את הלוויתנים ולהשקיע את הרווחים במקום אחר. נראה שזה בדיוק מה שקרה כאשר חברים בוועידת ציד הלוויתנים הבינלאומית (IWC) קבעו באופן עקבי מכסות גבוהות בהרבה מהרף בר הקיימא. לבסוף, תחת לחץ מצד ארגוני שימור, ה-IWC פעלה למנוע התדלדלות נוספת של מלאי הלוויתנים, אבל זה היה הרבה אחרי שהביזה העיקרית כבר הסתיימה. ואפילו כיום, חברות יפניות לציד לוויתנים לוחצות לפתיחה מחדש של המכסות על כל המינים, אפילו על הלוויתן הכחול, שכנראה נמצא קרוב מאוד לסכנת הכחדה (פירמות יפניות מעורבות בצורה עמוקה גם במשברים הנוכחיים הקשורים בפילים, קרנפים, צבי ים, ויערות טרופיים).  

ההיסטוריה של ניצול הלוויתנים הגדולים הינה אופיינית באופנים רבים לסוגיות עכשוויות של משאבים וסביבה; היא משלבת היבטים של רכוש ציבורי, אי וודאות והיוון. כל מידה של אי וודאות (שהיתה בברור מרכיב מרכזי בדינמיקה של אוכלוסיות לוויתנים) הובילה להגדלת היוון העתיד, מה שבדרך כלל מכונה "היוון סיכון". בעיות משאבים וסביבה מכילות בדרך כלל מרכיבי אי וודאות מסוגים רבים. אם משאב ביולוגי כלשהו זמין כעת, אבל אינו בטוח בעתיד (אם בגלל השפעות ביולוגיות בלתי ידועות, או שמישהו אחר עלול לקחת אותו), האינטרס העצמי של אלו המנצלים אותו יתן עדיפות לקציר מיידי.  

ההיסטוריה של ניצול הלוויתנים הגדולים הינה אופיינית באופנים רבים לסוגיות עכשוויות של משאבים וסביבה; היא משלבת היבטים של רכוש ציבורי, אי וודאות והיוון. כל מידה של אי וודאות (שהיתה בברור מרכיב מרכזי בדינמיקה של אוכלוסיות לוויתנים) הובילה להגדלת היוון העתיד, מה שבדרך כלל מכונה "היוון סיכון". בעיות משאבים וסביבה מכילות בדרך כלל מרכיבי אי וודאות מסוגים רבים. אם משאב ביולוגי כלשהו זמין כעת, אבל אינו בטוח בעתיד (אם בגלל השפעות ביולוגיות בלתי ידועות, או שמישהו אחר עלול לקחת אותו), האינטרס העצמי של אלו המנצלים אותו יתן עדיפות לקציר מיידי.  

==שדות דייג==

==שדות דייג==

ההיסטוריה של ניהול שדות דייג בימים ובאוקיינוסים, ובמיוחד לאחר מיסוד אזורי ה-200 מייל, מראה את האפקט של חוסר ההצלחה להבין את המציאות של מערכות משאבים בבעלות ציבורית (Clark 1985). גידולים ניכרים ביכולת הדיג נגרמו בעיקר עקב אי הנכונות של ממשלות להתמודד עם בעיית הרכוש הציבורי, כשהן מקבלות עידוד לכך על ידי נביאים אופטימיים ולעיתים קרובות מחריפות את הבעיה על ידי תוכניות סבסוד (תמיד עם מטרה מוצהרת של הגדלת התעסוקה). הגידולים הסתכמו בירידה במלאי הדגים, בירוקרטיית פיקוח מאסיבית, וכאבי ראש חוזרים ונשנים עבור הרשויות המנהלות. בקנדה, התוצאה העכשווית היא פיטורים רחבי היקף בתעשיית הדיג, למרות שלפני 10 שנים, אופטימיזם חסר מעצורים היה נחלת הכלל – כשפוליטיקאים מבטיחים משרות חדשות ושגשוג, מדענים חוזים שלל דיג גדול יותר, ודייגים אצים לבנות ספינות גדולות, חדשות ומהירות יותר. מהזהרות של כמה כלכלני-דיג, שראו כבר את כל זה בעבר, התעלמו לחלוטין. בינתיים, הדינמיקה הבלתי נמנעת של הרכוש הציבורי המשיכה לתפקד, כשהרוב לא מבחינים בה, או לא מבינים אותה (אבל אולי לא כל הדייגים לא הבינו, ולמדו לדוג סובסידיות ממשלתיות).  

ההיסטוריה של ניהול שדות דייג בימים ובאוקיינוסים, ובמיוחד לאחר מיסוד אזורי ה-200 מייל, מראה את האפקט של חוסר ההצלחה להבין את המציאות של מערכות משאבים בבעלות ציבורית (Clark 1985). גידולים ניכרים ביכולת הדיג נגרמו בעיקר עקב אי הנכונות של ממשלות להתמודד עם בעיית הרכוש הציבורי, כשהן מקבלות עידוד לכך על ידי נביאים אופטימיים ולעיתים קרובות מחריפות את הבעיה על ידי תוכניות סבסוד (תמיד עם מטרה מוצהרת של הגדלת התעסוקה). הגידולים הסתכמו בירידה במלאי הדגים, בירוקרטיית פיקוח מסיבית, וכאבי ראש חוזרים ונשנים עבור הרשויות המנהלות. בקנדה, התוצאה העכשווית היא פיטורים רחבי היקף בתעשיית הדיג, למרות שלפני 10 שנים, אופטימיזם חסר מעצורים היה נחלת הכלל – כשפוליטיקאים מבטיחים משרות חדשות ושגשוג, מדענים חוזים שלל דיג גדול יותר, ודייגים אצים לבנות ספינות גדולות, חדשות ומהירות יותר. מאזהרות של כמה כלכלני-דיג, שראו כבר את כל זה בעבר, התעלמו לחלוטין. בינתיים, הדינמיקה הבלתי נמנעת של הרכוש הציבורי המשיכה לתפקד, כשהרוב לא מבחינים בה, או לא מבינים אותה (אבל אולי לא כל הדייגים לא הבינו, ולמדו לדוג סובסידיות ממשלתיות).  

מה השתבש? כל שלושת ההטיות שדובר בהן קודם שיחקו בתפקידי מפתח במקרה של שדות הדיג. רוב תוכניות הניהול, פשוט לא ניסו לתת מענה לטרגדיה של הרכוש הציבורי. הם היו מבוססות בעיקר על הקונספט של הגבלת שלל הדייג הכולל בהתאם להערכת סף הדיג שהעורך כמקיים עבור כל אוכלוסיית דגים, או במקרה של מלאי מדולדל, הקטנה זמנית של רמת הדיג כדי לאפשר לדגים להתאושש. חלק מהתוכניות הללו התבררו כאפקטיביות בהגנה על מלאי הדגים. באופן פרדוקסלי, ככל ששיקום האוכלוסייה היה מוצלח יותר, כך גדלו ספינות הדיג בגודל ובמספר. מחירי דגים גבוהים שהופיעו מידי פעם באופן מחזורי, עודדו הרחבה נוספת של יכולת הדיג, ובכך הפעילו לחץ נוסף על מלאי הדגים. כשהמחירים חזרו לאחר מכן לרמה הנורמלית, או כשאוכלוסיית הדגים ירדה באופן טבעי ובלתי נמנע, תעשיית הדיג המורחבת יתר על המידה הפעילה לחץ על רשיות הניהול לאפשר מכסות דיג גבוהות עקב "צרכים כלכליים". כשדבר זה היה בלתי אפשרי, ניתן צידוק לקיום סובסידיות, שאיפשרו למנהלים לברוח מהאחריות של כשל הניהול שלהם.  

מה השתבש? כל שלושת ההטיות שדובר בהן קודם שיחקו בתפקידי מפתח במקרה של שדות הדיג. רוב תוכניות הניהול, פשוט לא ניסו לתת מענה לטרגדיה של הרכוש הציבורי. הם היו מבוססות בעיקר על הקונספט של הגבלת שלל הדייג הכולל בהתאם להערכת סף הדיג שהעורך כמקיים עבור כל אוכלוסיית דגים, או במקרה של מלאי מדולדל, הקטנה זמנית של רמת הדיג כדי לאפשר לדגים להתאושש. חלק מהתוכניות הללו התבררו כאפקטיביות בהגנה על מלאי הדגים. באופן פרדוקסלי, ככל ששיקום האוכלוסייה היה מוצלח יותר, כך גדלו ספינות הדיג בגודל ובמספר. מחירי דגים גבוהים שהופיעו מידי פעם באופן מחזורי, עודדו הרחבה נוספת של יכולת הדיג, ובכך הפעילו לחץ נוסף על מלאי הדגים. כשהמחירים חזרו לאחר מכן לרמה הנורמלית, או כשאוכלוסיית הדגים ירדה באופן טבעי ובלתי נמנע, תעשיית הדיג המורחבת יתר על המידה הפעילה לחץ על רשיות הניהול לאפשר מכסות דיג גבוהות עקב "צרכים כלכליים". כשדבר זה היה בלתי אפשרי, ניתן צידוק לקיום סובסידיות, שאיפשרו למנהלים לברוח מהאחריות של כשל הניהול שלהם.  

כלכלני משאבים טענו מזמן שמיסוי שדות דיג, לא סבסוד, היא הגישה המתאימה היחידה לניהול רציונלי. גביית מס מהדייגים על הזכות לנצל משאב ציבורי רב ערך מתגבר על התמריץ לדיג יתר, והוא אנלוגי לגביית מס מחוטבי עצים על הזכות לכרות יערות ציבוריים ולגבות מס מחברות לשאיבת נפט עבור זכויות שאיבה.   

כלכלני משאבים טענו מזמן שמיסוי שדות דיג, לא סבסוד, היא הגישה המתאימה היחידה לניהול רציונלי. גביית מס מהדייגים על הזכות לנצל משאב ציבורי רב ערך מתגבר על התמריץ לדיג יתר, והוא אנלוגי לגביית מס מחוטבי עצים על הזכות לכרות יערות ציבוריים ולגבות מס מחברות לשאיבת נפט עבור זכויות שאיבה.   

מדינות אחדות, במיוחד איסלנד וניו- זילאנד, ניסו לשנות את מערכות ניהול הדיג המסורתיות. תוכניות המבוססות על מכסות אישיות ברות העברה (Individual Transferable Quotas - ITQs) פועלות כעת במדינות אלו. תוכניות כאלו מהוות צעד לכיוון של הפרטה של הזכויות לשימוש במשאב הדגים. בעקרון, אפשר למכור מכסות לדייג (שיטת מיסוי(, אבל ממשלות מעטות ניחנו באומץ לעשות כן. מצד שני, מערכות מכסות ללא הקצאה (הגישה המסורתית בדיג), ממש מעודדות קיבולת יתר. לדוגמא, בשטחי הדיג של דג ההליבוט (Halibut) באוקיינוס השקט, עונת הדייג נגמרת תוך 3 ימים של דיג בשנה, כשהמכסה השנתית מחוסלת במהירות על ידי ציי ענק.  

מדינות אחדות, במיוחד איסלנד וניו-זילנד, ניסו לשנות את מערכות ניהול הדיג המסורתיות. תוכניות המבוססות על מכסות אישיות ברות העברה (Individual Transferable Quotas - ITQs) פועלות כעת במדינות אלו. תוכניות כאלו מהוות צעד לכיוון של הפרטה של הזכויות לשימוש במשאב הדגים. בעקרון, אפשר למכור מכסות לדייג (שיטת מיסוי(, אבל ממשלות מעטות ניחנו באומץ לעשות כן. מצד שני, מערכות מכסות ללא הקצאה (הגישה המסורתית בדיג), ממש מעודדות קיבולת יתר. לדוגמא, בשטחי הדיג של דג ההליבוט (Halibut) באוקיינוס השקט, עונת הדייג נגמרת תוך 3 ימים של דיג בשנה, כשהמכסה השנתית מחוסלת במהירות על ידי ציי ענק.  

עם זאת, מערכות מכסה אישית כוללות קשיי ניהול. לדוגמא, ניסיון מוקדם לקיום ניהול ITQs בשדות הדיג של דג ההרניג במפרץ פאנדי (Fundy) בקנדה, היה כשלון בולט, ללא ספק עקב המחסור ביכולת ניטור ושליטה הולמים על שלל הדיג. כדי ששיטת המכסות תצליח היא חייבת להאכף בחומרה וברצינות, היות וסטיה מהמכסה היא רווחית מאוד; הטרגדיה של הרכוש הציבורי עדיין פעילה כאן! המערכת האידאלית היתה אם הדייגים עצמם היו אחראים לאכיפה. אחרי הכל, כל מי שמרמה במכסות שודד בעצם את חבריו.  

עם זאת, מערכות מכסה אישית כוללות קשיי ניהול. לדוגמא, ניסיון מוקדם לקיום ניהול ITQs בשדות הדיג של דג ההרניג במפרץ פאנדי (Fundy) בקנדה, היה כשלון בולט, ללא ספק עקב המחסור ביכולת ניטור ושליטה הולמים על שלל הדיג. כדי ששיטת המכסות תצליח היא חייבת להיאכף בחומרה וברצינות, היות וסטיה מהמכסה היא רווחית מאוד; הטרגדיה של הרכוש הציבורי עדיין פעילה כאן! המערכת האידאלית היתה אם הדייגים עצמם היו אחראים לאכיפה. אחרי הכל, כל מי שמרמה במכסות שודד בעצם את חבריו.  

נטיית מלאי הדגים לעלות ולרדת באופו בלתי צפוי מובילה לקשיים של כל מערכת ניהול. יש להתאים את מכסות שלל הדיג בכל עונה כדי להתאים למלאי הקיים ולאפשר אוכלוסיית רביה גדולה חיונית.לכן  ITQs תדרוש התאמות בלתי פוסקות, לעיתים קרובות עם הזהרה מועטה מראש. לא פחות חשוב, יש צורך להעריך בצורה תכופה את אוכלוסיית הדגים, תהליך שהינו לעיתים קרובות יקר וקשה. לא קל לספור את הדגים בים, וגודל המלאים והמכסות המתאימות הן לרוב דבר מאוד בלתי וודאי. ביולוגים העוסקים בשדות דיג טוענים בדרך כלל שיש ליישם מכסות שמרניות, כדי להבטיח שאוכלוסיות לא יסבלו מדיג יתר. אבל נראה כי בלתי נמנע שתעשיית הדיג תדרוש שהמכסות יתאימו להערכות המלאי האופטימיסטיות ביותר. נראה כי גישה מיידית למשאב הינה חשובה יותר מהאפשרות של צניחה עתידית בשפע המשאב.  

נטיית מלאי הדגים לעלות ולרדת באופו בלתי צפוי מובילה לקשיים של כל מערכת ניהול. יש להתאים את מכסות שלל הדיג בכל עונה כדי להתאים למלאי הקיים ולאפשר אוכלוסיית רביה גדולה חיונית.לכן  ITQs תדרוש התאמות בלתי פוסקות, לעיתים קרובות עם הזהרה מועטה מראש. לא פחות חשוב, יש צורך להעריך בצורה תכופה את אוכלוסיית הדגים, תהליך שהינו לעיתים קרובות יקר וקשה. לא קל לספור את הדגים בים, וגודל המלאים והמכסות המתאימות הן לרוב דבר מאוד בלתי וודאי. ביולוגים העוסקים בשדות דיג טוענים בדרך כלל שיש ליישם מכסות שמרניות, כדי להבטיח שאוכלוסיות לא יסבלו מדיג יתר. אבל נראה כי בלתי נמנע שתעשיית הדיג תדרוש שהמכסות יתאימו להערכות המלאי האופטימיסטיות ביותר. נראה כי גישה מיידית למשאב הינה חשובה יותר מהאפשרות של צניחה עתידית בשפע המשאב.