47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
'''תאוריית ההרעלה האיטית''' טוענת שכל עוד לא מתקיימים בפועל המלצות בדומה לאלו של "[[הצעד הטבעי]]", כל מה שהמין האנושי עושה הוא תזוזה בין זיהום מהיר וגלוי לבין זיהום איטי אך יסודי יותר.
סיכום התאוריה (לא שהיא כזו מסובכת). יש שני גורמים בעולם הזה שיכולים לבצע סדר. הכוח העיקרי שתורם אנרגיה לקיום סדר כזה הוא צמחים ויצורים אחרים שרותמים את אנרגיית אור השמש לאנרגיה כימית. צמחים וחדייקים יכולים להשתמש באנרגיה זו כדי ליצור "סדר" - להקטין את האנטרופיה. הכוח השני שיכול לעשות סדר תוך שימוש באנרגיה הוא האדם, אלא שכרגע מה שהאדם עושה הוא בעיקר "אי סדר" - לפחות מנקודת המבט הסביבתית - הוא מקטין את היכולת של המערכת להתמודד עם אי סדר.
בצד זה, האדם מכניס למערכת שורה ארוכה של רעלים. יש כיום אלפי תרכובות שמוכנסות למערכת שאיננו יודעים את הרכבם לאחר שהייה במערכת, את התרוכובות המשניות שהם יוצרים, את השפעותיהם על העולם החי. חלק מהחומרים הללו נספגים בקרקע , חלק אחר נספג ברקמות חיות ונשאר בתוך המערכת החיה. למערכת אין כלים להתמודד עם סילוקם של חומרים אלה. אשר חלקם עלול להשאר אלפי שנים.
לנוכח המודעות הסביבתית הגוברת מתקיים תהליך מסוכן. לאחר שזיהום כלשהו הופך גלוי וידוע, ונזקיו מוכחים, קמה צעקה ציבורית. מטפלים בזיהום ודבר זה נראה לכל חיובי.
השפעת המשנה של דבר זה היא שהזיהום שיצר קודם הפרעה שהיתה אקוטית, גלויה, (בדרך כלל מקומית) וקטלנית (לדוגמה [[אסון בופאל]], [[רמת חובב]] וכו') "נעלם". במקומו יש בדרך כלל נטיה לזיהום פחות גלוי, פחות רעיל (בטווח הקצר), בדילול יותר גבוה וכו'. כלומר הבעיה הופכת לנסתרת יותר, ביזורית יותר, ואיטית יותר.
היא אינה מפריעה לאיש, לא מריחים אותה, קשה יותר להצביע על רעילות או על השפעות. הזיהום הופך ממקומי לגלובלי, המגמה הכללית משתנה באיטיות והזיהום הופך להיות חובק כול ויסודי.
כדוגמה למצב זה אפשר להצביע על החומרים המלאכותיים שנתגלו בחלב אם, בבדיקות דם בהולנד, ובגשם. שאריות כספית בדגי טונה גרמו לכך שמנהל התרופות בארה"ב הוציא הזהרה לגבי אכילה יומימית של דגים אלה, אבל מדובר כנראה רק בהתחלה. בסופו של דבר נגיע למצב בו הזיהום הוא חובק כל, וחלקים גדולים מהסביבה (והמין האנושי) יימצאו במצב חולי ותת תפקוד שלא יהיה אפשר לשקם אותו.
[[קטגוריה:זיהום]]
[[קטגוריה:כלכלה אקולוגית]]
[[קטגוריה:מערכות]]
[[קטגוריה:מאמרים בלתי אפויים]]
סיכום התאוריה (לא שהיא כזו מסובכת). יש שני גורמים בעולם הזה שיכולים לבצע סדר. הכוח העיקרי שתורם אנרגיה לקיום סדר כזה הוא צמחים ויצורים אחרים שרותמים את אנרגיית אור השמש לאנרגיה כימית. צמחים וחדייקים יכולים להשתמש באנרגיה זו כדי ליצור "סדר" - להקטין את האנטרופיה. הכוח השני שיכול לעשות סדר תוך שימוש באנרגיה הוא האדם, אלא שכרגע מה שהאדם עושה הוא בעיקר "אי סדר" - לפחות מנקודת המבט הסביבתית - הוא מקטין את היכולת של המערכת להתמודד עם אי סדר.
בצד זה, האדם מכניס למערכת שורה ארוכה של רעלים. יש כיום אלפי תרכובות שמוכנסות למערכת שאיננו יודעים את הרכבם לאחר שהייה במערכת, את התרוכובות המשניות שהם יוצרים, את השפעותיהם על העולם החי. חלק מהחומרים הללו נספגים בקרקע , חלק אחר נספג ברקמות חיות ונשאר בתוך המערכת החיה. למערכת אין כלים להתמודד עם סילוקם של חומרים אלה. אשר חלקם עלול להשאר אלפי שנים.
לנוכח המודעות הסביבתית הגוברת מתקיים תהליך מסוכן. לאחר שזיהום כלשהו הופך גלוי וידוע, ונזקיו מוכחים, קמה צעקה ציבורית. מטפלים בזיהום ודבר זה נראה לכל חיובי.
השפעת המשנה של דבר זה היא שהזיהום שיצר קודם הפרעה שהיתה אקוטית, גלויה, (בדרך כלל מקומית) וקטלנית (לדוגמה [[אסון בופאל]], [[רמת חובב]] וכו') "נעלם". במקומו יש בדרך כלל נטיה לזיהום פחות גלוי, פחות רעיל (בטווח הקצר), בדילול יותר גבוה וכו'. כלומר הבעיה הופכת לנסתרת יותר, ביזורית יותר, ואיטית יותר.
היא אינה מפריעה לאיש, לא מריחים אותה, קשה יותר להצביע על רעילות או על השפעות. הזיהום הופך ממקומי לגלובלי, המגמה הכללית משתנה באיטיות והזיהום הופך להיות חובק כול ויסודי.
כדוגמה למצב זה אפשר להצביע על החומרים המלאכותיים שנתגלו בחלב אם, בבדיקות דם בהולנד, ובגשם. שאריות כספית בדגי טונה גרמו לכך שמנהל התרופות בארה"ב הוציא הזהרה לגבי אכילה יומימית של דגים אלה, אבל מדובר כנראה רק בהתחלה. בסופו של דבר נגיע למצב בו הזיהום הוא חובק כל, וחלקים גדולים מהסביבה (והמין האנושי) יימצאו במצב חולי ותת תפקוד שלא יהיה אפשר לשקם אותו.
[[קטגוריה:זיהום]]
[[קטגוריה:כלכלה אקולוגית]]
[[קטגוריה:מערכות]]
[[קטגוריה:מאמרים בלתי אפויים]]