שיחה:תאוריית ההרעלה האיטית
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
התיאוריה מעניינת אך היא מבוססת על הנחות לא מוכחות.
הרעיון המרכזי הוא שכשאנו מנסים לטאטא את הזיהום הגלוי אל מתחת לשטיח אנו בהכרח יוצרים זיהום שווה פחות או יותר בחומרתו, אך סמוי מן העין ובעל השפעה איטית. זה לא נתון ברור. בהחלט יכול להיות שבחלק גדול מהמקרים אנו באמת מחליפים תהליכים ותרכובות מזהמים בכאלו שאינם מזהמים. ועדין נישארים מספיק מזהמים בכדי לתדלק את משבר הרעלים...
יש הוכחות לביסוס הרעיון המרכזי או שהוא נותר בגדר השערה בלבד?
---- שחר 14:18, 21 ספטמבר 2006 (CDT)
- כאמור, זו רק תאוריה, ללא שום ביסוס במציאות.
- שים לב שיש כאן לולאת משוב שחלקה הוא טכני, וחלקה הוא פוליטי-חברתי.
- שני הדברים ש"הקפיצו" לי את התאוריה היו תאור של הרעלות בדגי הטונה, ותאור של הצעד הטבעי, כיצד הבעיות הסביבתיות הופכות למבוזרות יותר. כמו כן גם האמירות של ליה לגבי אבחון קשה יותר ויותר של סיבות לסרטן- אנחנו יודעים שמשהו גורם לעליה בתחלואה, אבל יש כ 80 אלף תרכובות נדמה לי, ולך תמצא מה גורם למה בחשיפה של שנים.
- השאלה מה זה "תרכובות לא מזהמות". אם הם לא נמצאות כחלק מהמחזור של הטבע, אפשרי (צריך לבדוק את זה עם ליה) שקשה מאוד להבין מה ההשלכות של חומר (כולל תרכובות שלו עם חומרים אחרים בתוך הגוף וכו'). עם הזמן היכולת שלך לבצע ניסוי מבוקר לזה הולכת ויורדת.
- הנקודה היא דווקא שהזיהום אינו זהה בחומרתו. ציאניד יהרוג אותך תוך דקות או שניות. אזבסט תוך שנים. מה ההשלכה של חומר X ייתכן והיא תיקח עשרות שנים, וייתכן והוא "ישתגע" רק כתוצאה מקיום של תנאי ריכוז או אחרים עם חומר Y. השאלה המרכזית היא אם הריכוז של חומר X עולה במשך הזמן בתוך מארג המזון או בתוך הסבב הביוספרי. כשנזהה אותו מה נעשה? לא נאכל כלום?
- היום אנחנו יכולים להמנע מלאכול טונה כל יום, וזה כנראה מספיק. הנקודה היא שיש בעיה (אני חושב) לנקות את הרעלים מתוך כל הטונות. ביניתיים לא רצוי לאכול אותה. מה היה קורה אם אקווילנט איטי יותר היה נכנס ל10% או ל30% או ל %90 מהמזון? איך יוצאים ממצב כזה?
- הדבר הזה מסתבך כאשר חושבים על אנתרופיה - להוציא את החומר הזה פרושו אנרגיה ומאמץ שפשוט אין לנו. אם הסביבה מזוהמת, אתה צריך או לגדל את האוכל במקום סגור, או לנסות להוריד אותו לריכוז תת קריטי- בכל הביוספרה!
האזרח דרור 15:43, 21 ספטמבר 2006 (CDT)