לשתי הגישות יש יתרונות וחסרונות. בעוד יש קשיים לספק מדד אובייקטיבי על סמך דיווח סובייקטיבי, יש קושי להצדיק מדוע דווקא מדד סובייקטיבי מסויים אכן מעלה את הרווחה. לדוגמה אנשים רעבים יכולים להיות אומללים יותר, אבל הדפוסים בין אכילה לבין הרגשת שביעות רצון היא מורכבת - [[השמנת יתר]], אכילת יתר כנסיון להתמודד עם [[מתח נפשי]], הפרעות אכילה ו[[כלכלת השמנה]] ויצירת הרגלי תזונה גורמים לכך שקשה למדוד אושר על סמך כמות הקלוריות בלבד. באופן דומה דפוסים הגורמים להגדלת ההוצאות אינם חייבים להיות קשורים לחוויות חיוביות - הוצאות על תרופות, על [[פקקי תנועה]] או הוצאות יתר עקב [[גירושין]] עלולות להספר בחישוב פשוט של הוצאות כדבר שמעלה את הרווחה ואילו היבטים כמו [[רפואה מונעת]] שמונעת את הצורך בהוצאת תרופות, או תחבורה יעילה שמונעת את הצורך בשימוש ברכב מקטינה את ההוצאות אבל גם משפרת את איכות החיים. | לשתי הגישות יש יתרונות וחסרונות. בעוד יש קשיים לספק מדד אובייקטיבי על סמך דיווח סובייקטיבי, יש קושי להצדיק מדוע דווקא מדד סובייקטיבי מסויים אכן מעלה את הרווחה. לדוגמה אנשים רעבים יכולים להיות אומללים יותר, אבל הדפוסים בין אכילה לבין הרגשת שביעות רצון היא מורכבת - [[השמנת יתר]], אכילת יתר כנסיון להתמודד עם [[מתח נפשי]], הפרעות אכילה ו[[כלכלת השמנה]] ויצירת הרגלי תזונה גורמים לכך שקשה למדוד אושר על סמך כמות הקלוריות בלבד. באופן דומה דפוסים הגורמים להגדלת ההוצאות אינם חייבים להיות קשורים לחוויות חיוביות - הוצאות על תרופות, על [[פקקי תנועה]] או הוצאות יתר עקב [[גירושין]] עלולות להספר בחישוב פשוט של הוצאות כדבר שמעלה את הרווחה ואילו היבטים כמו [[רפואה מונעת]] שמונעת את הצורך בהוצאת תרופות, או תחבורה יעילה שמונעת את הצורך בשימוש ברכב מקטינה את ההוצאות אבל גם משפרת את איכות החיים. |