שינויים

:8. שוק תחרותי- זהו שוק שבו יש קונים ומוכרים קטנים רבים של מוצר זהה מסויים. "רבים" אומר שאין קונה או מוכר יחיד גדול מספיק המסוגל להשפיע על המחיר בשוק. [ההגדרה שאני מכיר היא: שיש כ"כ הרבה קונים ומוכרים שאף אחד מהם לא מאמין שביכולתו להשפיע על מחיר השוק. כלומר אולי בפועל מישהו כן יכול להשפיע, אבל הוא חושב שהוא לא יכול להשפיע. שוני זה משמעותי לאחר כך.] למשל, שוק הכרמל הוא די תחרותי: יש כ"כ הרבה מוכרי עגבניות, שאם אני אבוא ואמכור במחיר יותר גבוה ממחיר השוק, אף קונה לא יבוא אלי. כמו כן יש כ"כ הרבה קונים שאם אבקש הנחה ממוכר תפוזים מסויים, הוא יסרב בנימוס (!) כי מאחורי, יש עוד הרבה קונים שמוכנים לקנות במחיר השוק. שוק מכוניות היוקרה אינו תחרותי כי אין מוכרים וקונים רבים של מוצר זהה. יש נניח קונה אחד בחודש שקונה ב.מ.וו. במליון ₪, ואם יבקש הנחה של 5% סביר שיקבל אותה. כמו כן, יש רק יבואן אחד של אותה המכונית, ואם יעלה את המחיר, הצרכנים יאלצו לשלם יותר כדי לקנות את המוצר, כי אין אף אחד אחר שמוכר את דגם היוקרה של ב.מ.וו.

:8. שוק תחרותי- זהו שוק שבו יש קונים ומוכרים קטנים רבים של מוצר זהה מסויים. "רבים" אומר שאין קונה או מוכר יחיד גדול מספיק המסוגל להשפיע על המחיר בשוק. [ההגדרה שאני מכיר היא: שיש כ"כ הרבה קונים ומוכרים שאף אחד מהם לא מאמין שביכולתו להשפיע על מחיר השוק. כלומר אולי בפועל מישהו כן יכול להשפיע, אבל הוא חושב שהוא לא יכול להשפיע. שוני זה משמעותי לאחר כך.] למשל, שוק הכרמל הוא די תחרותי: יש כ"כ הרבה מוכרי עגבניות, שאם אני אבוא ואמכור במחיר יותר גבוה ממחיר השוק, אף קונה לא יבוא אלי. כמו כן יש כ"כ הרבה קונים שאם אבקש הנחה ממוכר תפוזים מסויים, הוא יסרב בנימוס (!) כי מאחורי, יש עוד הרבה קונים שמוכנים לקנות במחיר השוק. שוק מכוניות היוקרה אינו תחרותי כי אין מוכרים וקונים רבים של מוצר זהה. יש נניח קונה אחד בחודש שקונה ב.מ.וו. במליון ₪, ואם יבקש הנחה של 5% סביר שיקבל אותה. כמו כן, יש רק יבואן אחד של אותה המכונית, ואם יעלה את המחיר, הצרכנים יאלצו לשלם יותר כדי לקנות את המוצר, כי אין אף אחד אחר שמוכר את דגם היוקרה של ב.מ.וו.

:9. חוק התועלת השולית הפוחתת- כשצרכן קונה כמות הולכת וגדלה ממותר מסוים, התועלת שלו (ההנאה שלו) מיחידת המוצר האחרון שקנה, הולכת וקטנה. למשל: אם אני רעב, התועלת (ההנאה) שלי מהכריך הראשון שאוכל היא אדירה. הכריך השני גם נותן לי תועלת אבל קטנה יותר. כך גם השלישי וכך הלאה. הכריך השמיני כבר כמעט לא ייתן לי תועלת כי אני שבע, ולא רוצה יותר כריכים. כך הדבר לגבי כל מוצר. דיילי מוכיח את החוק בדרך השלילה: נניח שהתועלת השולית ממוצר היא שווה או עולה (ולא פוחתת). צרכן שירכוש את היחידה הראשונה ממוצר מסוים כי היא מסבה לו תועלת מסוימת, ירכוש בהכרח גם את היחידה השנייה כי מהיחידה השנייה הוא מקבל את אותה תועלת או אפילו יותר מהראשונה. והוא ימשיך לשלישית וכך הלאה, ויבזבז את כל כספו על אותו המוצר. במציאות רואים שלא כך הדבר, ושאנשים קונים בכספם הרבה מוצרים שונים.

:9. חוק התועלת השולית הפוחתת- כשצרכן קונה כמות הולכת וגדלה ממותר מסוים, התועלת שלו (ההנאה שלו) מיחידת המוצר האחרון שקנה, הולכת וקטנה. למשל: אם אני רעב, התועלת (ההנאה) שלי מהכריך הראשון שאוכל היא אדירה. הכריך השני גם נותן לי תועלת אבל קטנה יותר. כך גם השלישי וכך הלאה. הכריך השמיני כבר כמעט לא ייתן לי תועלת כי אני שבע, ולא רוצה יותר כריכים. כך הדבר לגבי כל מוצר. דיילי מוכיח את החוק בדרך השלילה: נניח שהתועלת השולית ממוצר היא שווה או עולה (ולא פוחתת). צרכן שירכוש את היחידה הראשונה ממוצר מסוים כי היא מסבה לו תועלת מסוימת, ירכוש בהכרח גם את היחידה השנייה כי מהיחידה השנייה הוא מקבל את אותה תועלת או אפילו יותר מהראשונה. והוא ימשיך לשלישית וכך הלאה, ויבזבז את כל כספו על אותו המוצר. במציאות רואים שלא כך הדבר, ושאנשים קונים בכספם הרבה מוצרים שונים.

:10. "חוק" התפוקה השולית הפוחתת- [זוהי יותר הנחה מאשר חוק] כשיצרן מוסיף עוד ועוד יחידות מגו"י מסויים, כשהכמות משאר גו"י קבועה, בסופו של דבר, התועלת שהוא מקבל מהיחידות הנוספות הולכת וקטנה. למשל: פיצרייה ובה טבח ותנור. הטבח הראשון מייצר 20 פיצות בשעה. נוסיף עוד טבח והוא ייצר רק 18 פיצות נוספות, כי יש רק שולחן עבודה (זה גו"י הון) אחד וגם תנור אחד ונעשה קצת צפוף. אם נוסיף עוד טבח הרי שהתפוקה השולית שלו תהיה כנראה רק 10 פיצות כי התנור כבר תפוס כמעט באופן מלא ע"י שני הטבחים הראשונים. הטבח השמיני כנראה ייצר רק עוד פיצה אחת כי גם מארוך יהיה לו קשה למצוא. כך רואים שהתפוקה של כל טבח שנוסיף הולכת וקטנה. שוב דיילי מוכיח ע"י שלילה: נניח שהתפוקה השולית נשארת קבועה או אפילו עולה. אזי בעלי הפיצרייה יוסיפו עוד טבח שתפוקתו 20 פיצות או יותר, ועוד אחד ועוד וכך עד אינסוף. בפועל זה לא קורה. אחרי 2 טבחים נוספים, הבעלים יצטרכו לקנות כנראה עוד תנור אפיה.

:10. "חוק" התפוקה השולית הפוחתת- [זוהי יותר הנחה מאשר חוק] כשיצרן מוסיף עוד ועוד יחידות מגו"י מסויים, כשהכמות משאר גו"י קבועה, בסופו של דבר, התועלת שהוא מקבל מהיחידות הנוספות הולכת וקטנה. למשל: פיצרייה ובה טבח ותנור. הטבח הראשון מייצר 20 פיצות בשעה. נוסיף עוד טבח והוא ייצר רק 18 פיצות נוספות, כי יש רק שולחן עבודה (זה גו"י הון) אחד וגם תנור אחד ונעשה קצת צפוף. אם נוסיף עוד טבח הרי שהתפוקה השולית שלו תהיה כנראה רק 10 פיצות כי התנור כבר תפוס כמעט באופן מלא על ידי שני הטבחים הראשונים. הטבח השמיני כנראה ייצר רק עוד פיצה אחת כי גם מארוך יהיה לו קשה למצוא. כך רואים שהתפוקה של כל טבח שנוסיף הולכת וקטנה. שוב דיילי מוכיח על ידי שלילה: נניח שהתפוקה השולית נשארת קבועה או אפילו עולה. אזי בעלי הפיצרייה יוסיפו עוד טבח שתפוקתו 20 פיצות או יותר, ועוד אחד ועוד וכך עד אינסוף. בפועל זה לא קורה. אחרי 2 טבחים נוספים, הבעלים יצטרכו לקנות כנראה עוד תנור אפיה.

נשים לב כי החוק נכון מדבר רק על מצב בו שאר גו"י נשארים ללא שינוי. אך במציאות, הדבר כמעט ולא קורה. אם בעל הפיצרייה שוכר עוד טבח כדי שיכין עוד פיצות, איך זה אפשרי בלי עוד קמח (חומרי גלם)? [חוק התפוקה השולית הפוחתת היא הנחה בעייתית מאוד אשמח להערותיכם בנושא זה]

נשים לב כי החוק נכון מדבר רק על מצב בו שאר גו"י נשארים ללא שינוי. אך במציאות, הדבר כמעט ולא קורה. אם בעל הפיצרייה שוכר עוד טבח כדי שיכין עוד פיצות, איך זה אפשרי בלי עוד קמח (חומרי גלם)? [חוק התפוקה השולית הפוחתת היא הנחה בעייתית מאוד אשמח להערותיכם בנושא זה]

א. כיצד צרכן מחלק את כספו בין מוצרים שונים? מתי צרכן מפסיק לקנות?

א. כיצד צרכן מחלק את כספו בין מוצרים שונים? מתי צרכן מפסיק לקנות?

כאשר הוא מיקסם את תועלתו ע"י קניית סל מוצרים מסויים בכסף שעומד לרשותו. למשל: בשוק אפשר לקנות נעליים ופיצות. הצרכן אוהב פיצות ולכן קודם כל יוציא את כספו לקנות פיצות. התועלת מהפיצה הראשונה היא נניח 20, מהשנייה קצת פחות נניח 18 ומהשלישית עוד פחות- נניח 15 (כיוון שהתועלת השולית הולכת ופוחתת). התועלת מהפיצה הרביעית היא 10 והיא נמוכה מהתועלת מקניית זוג נעליים ראשון נניח 13, ולכן הצרכן ילך וירכוש זוג נעליים. התועלת מהזוג השני היא 12 ולכן הוא ירכוש זוג נעליים נוסף. התועלת מזוג נעליים שלישי היא רק 8 ולכן ילך לרכוש את הפיצה הרביעית וכך הלאה: כל עוד התועלת משקל המוצא לקניית פיצה גבוהה מהתועלת משקל המוצא לקניית נעליים, הצרכן יקנה פיצה וההיפך.

כאשר הוא מיקסם את תועלתו על ידי קניית סל מוצרים מסויים בכסף שעומד לרשותו. למשל: בשוק אפשר לקנות נעליים ופיצות. הצרכן אוהב פיצות ולכן קודם כל יוציא את כספו לקנות פיצות. התועלת מהפיצה הראשונה היא נניח 20, מהשנייה קצת פחות נניח 18 ומהשלישית עוד פחות- נניח 15 (כיוון שהתועלת השולית הולכת ופוחתת). התועלת מהפיצה הרביעית היא 10 והיא נמוכה מהתועלת מקניית זוג נעליים ראשון נניח 13, ולכן הצרכן ילך וירכוש זוג נעליים. התועלת מהזוג השני היא 12 ולכן הוא ירכוש זוג נעליים נוסף. התועלת מזוג נעליים שלישי היא רק 8 ולכן ילך לרכוש את הפיצה הרביעית וכך הלאה: כל עוד התועלת משקל המוצא לקניית פיצה גבוהה מהתועלת משקל המוצא לקניית נעליים, הצרכן יקנה פיצה וההיפך.

לצרכן יש גם תועלת מזה שיש לו כסף מזומן ביד לקניה עתידית של מוצרים. [ניקח למשל קמח וגבינה הנקנים בתפזורת, כלומר אפשר לקנות בכל כמות שהיא (זה יסביר טוב יותר את הנאמר מאשר זוגות נעליים שאי אפשר לקנות אותם ביחידות הקטנות מזוג- אי אפשר לקנות 0.3 זוגות נעליים)]. כאשר התועלת משקל המשמש לקניית קמח = לתועלת משקל המוצא לקניית גבינה נוספת = לתועלת משקל שנשאר מזומן ביד, אז יפסיק הצרכן לקנות ואנו נאמר שהגיע לסל מוצרים אופטימלי שממקסם את תועלתו. הסל שלו יכול להיות למשל 2.4 ק"ג קמח, 1.2 ק"ג גבינה ו- 100 ₪ מזומן. אם למשל אין שוויון ובסל שהאדם קנה מתקיים: התועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית קמח > התועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית גבינה, אזי הסל לא אופטימלי! כדאי לצרכן להוציא שקל אחד פחות על גבינה ושקל אחד יותר על קמח. רק אם יש שוויון הסל יכול להיות אופטימלי.

לצרכן יש גם תועלת מזה שיש לו כסף מזומן ביד לקניה עתידית של מוצרים. [ניקח למשל קמח וגבינה הנקנים בתפזורת, כלומר אפשר לקנות בכל כמות שהיא (זה יסביר טוב יותר את הנאמר מאשר זוגות נעליים שאי אפשר לקנות אותם ביחידות הקטנות מזוג- אי אפשר לקנות 0.3 זוגות נעליים)]. כאשר התועלת משקל המשמש לקניית קמח = לתועלת משקל המוצא לקניית גבינה נוספת = לתועלת משקל שנשאר מזומן ביד, אז יפסיק הצרכן לקנות ואנו נאמר שהגיע לסל מוצרים אופטימלי שממקסם את תועלתו. הסל שלו יכול להיות למשל 2.4 ק"ג קמח, 1.2 ק"ג גבינה ו- 100 ₪ מזומן. אם למשל אין שוויון ובסל שהאדם קנה מתקיים: התועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית קמח > התועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית גבינה, אזי הסל לא אופטימלי! כדאי לצרכן להוציא שקל אחד פחות על גבינה ושקל אחד יותר על קמח. רק אם יש שוויון הסל יכול להיות אופטימלי.

  MPPbx*Px=Pb  

  MPPbx*Px=Pb  

אם נשווה את שתי המשוואות הנ"ל נקבל את אחד חלקי (ההופכי) משוואה {2}: Px=Pa/MPPax=Pb/MPPbx. Pa/MPPax זה כמה עולה ליצרן לייצר עוד פיצה ע"י גו"י a. השוויון אומר שבייצור אופטימאלי השקל האחרון המוצא לרכישת גו"י a, והשקל האחרון המוצא לרכישת גו"י b מביאים שניהם לאותו הרווח. והרי זה הגיוני, שכן אם שקל המוצא על a היה מביא ליותר רווח משקל המוצא על b, היינו מוציאים פחות על b ויותר על a.

אם נשווה את שתי המשוואות הנ"ל נקבל את אחד חלקי (ההופכי) משוואה {2}: Px=Pa/MPPax=Pb/MPPbx. Pa/MPPax זה כמה עולה ליצרן לייצר עוד פיצה על ידי גו"י a. השוויון אומר שבייצור אופטימאלי השקל האחרון המוצא לרכישת גו"י a, והשקל האחרון המוצא לרכישת גו"י b מביאים שניהם לאותו הרווח. והרי זה הגיוני, שכן אם שקל המוצא על a היה מביא ליותר רווח משקל המוצא על b, היינו מוציאים פחות על b ויותר על a.

==ג. הקשר בין יצרנים לצרכנים==

==ג. הקשר בין יצרנים לצרכנים==

כי נניח יחידת גו"י (למשל עוד שעת עבודה) עולה 50 ₪ והיא מייצרת 5 מוצרים (למשל 5 פיצות), אז העלות לייצר יחידת  x (פיצה) נוספת, היא 10 ₪ =50/5. כיוון שהנחנו ש MPPax הולכת וקטנה הרי שMCx  הולכת וגדלה.

כי נניח יחידת גו"י (למשל עוד שעת עבודה) עולה 50 ₪ והיא מייצרת 5 מוצרים (למשל 5 פיצות), אז העלות לייצר יחידת  x (פיצה) נוספת, היא 10 ₪ =50/5. כיוון שהנחנו ש MPPax הולכת וקטנה הרי שMCx  הולכת וגדלה.

[יש פה בעייתיות עם הנחת התפוקה השולית הפוחתת. דיילי מדלג עליה בכך שהוא מניח שמייצרים את x ע" a ולא ע"י שילוב של גו"י. ההנחה תקפה כאשר משתמשים ביותר גו"י a כששאר גוה"י נשארים קבועים. אך במציאות כדי לייצר עוד פיצה אני צריך גם עוד גו"י עבודה, גם עוד חומרי גלם (קמח), וגם עוד הון (מארוך). כאשר מגדילים את כל גורמי הייצור, לא בטוח שהתפוקה השולית תפחת. היא יכולה להישאר קבועה ואפילו לגדול. אשמח להערותיכם בנקודה חשובה זו].

[יש פה בעייתיות עם הנחת התפוקה השולית הפוחתת. דיילי מדלג עליה בכך שהוא מניח שמייצרים את x ע" a ולא על ידי שילוב של גו"י. ההנחה תקפה כאשר משתמשים ביותר גו"י a כששאר גוה"י נשארים קבועים. אך במציאות כדי לייצר עוד פיצה אני צריך גם עוד גו"י עבודה, גם עוד חומרי גלם (קמח), וגם עוד הון (מארוך). כאשר מגדילים את כל גורמי הייצור, לא בטוח שהתפוקה השולית תפחת. היא יכולה להישאר קבועה ואפילו לגדול. אשמח להערותיכם בנקודה חשובה זו].

כפי שאמרתי, כל עוד Px>MCx היצרן ימשיך לייצר. אך אםPx  קבוע ו MCx עולה, אז בשלב כלשהוא יתקיים Px=MCx ואז היצרן יפסיק לייצר. אם ייצר יחידה נוספת, הרי שעבורה יתקיים Px<MCx והיצרן יספוג בגללה הפסד.  

כפי שאמרתי, כל עוד Px>MCx היצרן ימשיך לייצר. אך אםPx  קבוע ו MCx עולה, אז בשלב כלשהוא יתקיים Px=MCx ואז היצרן יפסיק לייצר. אם ייצר יחידה נוספת, הרי שעבורה יתקיים Px<MCx והיצרן יספוג בגללה הפסד.