שינויים

אלא שב 2005 USDA החליפה את הפירמידה בגירסה חדשה המעודד פעילות פיזית אך לא מתחיסת למזון. המסר החדש היה דגש על פעילות פיזית, מגוון, פרופורציונליות (הפעם ככמויות, לא כהירארכיה, בבחירת המזון), מתינות, שיפור הדרגתי והתאמה אישית, על פי השימוש במידע באתר http://www.choosemyplate.gov ) .USDA ) העלימה כל סימן להיררכיה בגירסה הסופית ( שהיה בקישור http://www.mypiramid.gov ועדיין ניתן למצוא תמונות של הפירמידה אך הדף נעלם ), ככל הנראה כיון שלא רצו להמליץ במפורש על אכילה מופחתת של שום מוצר, ככל שעצה כזו יכולה להועיל לציבור עם עודף משקל. עם כל הבעיתיות של פירמידת 1992, היא היתה פשוטה יותר להבנה ושימוש.

אלא שב 2005 USDA החליפה את הפירמידה בגירסה חדשה המעודד פעילות פיזית אך לא מתחיסת למזון. המסר החדש היה דגש על פעילות פיזית, מגוון, פרופורציונליות (הפעם ככמויות, לא כהירארכיה, בבחירת המזון), מתינות, שיפור הדרגתי והתאמה אישית, על פי השימוש במידע באתר http://www.choosemyplate.gov ) .USDA ) העלימה כל סימן להיררכיה בגירסה הסופית ( שהיה בקישור http://www.mypiramid.gov ועדיין ניתן למצוא תמונות של הפירמידה אך הדף נעלם ), ככל הנראה כיון שלא רצו להמליץ במפורש על אכילה מופחתת של שום מוצר, ככל שעצה כזו יכולה להועיל לציבור עם עודף משקל. עם כל הבעיתיות של פירמידת 1992, היא היתה פשוטה יותר להבנה ושימוש.

דוגמה שניה היא ההנחיות לאכילת סוכר. הנחיות תזונה הנן מושגים המציבים את הבסיס למסקנות דמויות הפירמידה. מאז 1980, USDA  וסוכנות הבריאות והשרותים הסוציאליים הוציאו הנחיות תזונה לאמריקאים כל 5 שנים. סוכרים (סוכרוז וממתיקי תירס) מכילים קלוריות אך לא רכיבים תזונתיים. באוכלוסיות אשר בדרך כלל צורכות עודף קלוריות, העצה היתה לאכול פחות סוכר הנה הגיונית. הנחיות 1980 ו 1985 ציינו זאת במפורש: "המנעו מאכילת יותר מדי סוכר". מאז, בחלקו עקב לחץ איגוד יצרני הסוכר, ההנחיות הפכו ליותר ויותר עמומות. ב 1990 במאמץ להציג את הנושא באופן חיובי יותר, הסוכניות שינוי את ההנחיות שכעת נכתבו: "השתמש בסוכר רק בצורה מתונה". הנחיות 1995 הביעו אפילו יותר ידידותיות: "בחר דיאטה המתונה בסוכר". ב 2000 היתה החלשות נוספת: "בחר משקאות ואוכל למתן את צריכת הסוכרים". השימוש המוזר הזה בניסוחים מוסבר כתוצרה מהפוליטיקה.

דוגמה שניה היא ההנחיות לאכילת סוכר. הנחיות תזונה הנן מושגים המציבים את הבסיס למסקנות דמויות הפירמידה. מאז 1980, USDA  וסוכנות הבריאות והשרותים הסוציאליים הוציאו הנחיות תזונה לאמריקאים כל 5 שנים. סוכרים (סוכרוז וממתיקי תירס) מכילים קלוריות אך לא רכיבים תזונתיים. באוכלוסיות אשר בדרך כלל צורכות עודף קלוריות, העצה היתה לאכול פחות סוכר הנה הגיונית. הנחיות 1980 ו 1985 ציינו זאת במפורש: "המנעו מאכילת יותר מדי סוכר". מאז, בחלקו עקב לחץ איגוד יצרני הסוכר, ההנחיות הפכו ליותר ויותר עמומות. ב 1990 במאמץ להציג את הנושא באופן חיובי יותר, הסוכנויות שינוי את ההנחיות שכעת נכתבו: "השתמש בסוכר רק בצורה מתונה". הנחיות 1995 הביעו אפילו יותר ידידותיות: "בחר דיאטה המתונה בסוכר". ב 2000 היתה החלשות נוספת: "בחר משקאות ואוכל למתן את צריכת הסוכרים". השימוש המוזר הזה בניסוחים מוסבר כתוצרה מהפוליטיקה.

ההמלצה על סוכר היתה אחת היותר שנויות במחלוקת  בשנת 2000. איגוד יצרני הסוכר טען שהמחקר על סוכר ומחלות לא תמך בהמלצות לאכול פחות סוכר, בעיקר כיון שהמחקרים אינם יכולים בקלות להפריד בין גורמי הבריאות מסוכר לעומת רכיבים עתירי קלוריות אחרים. לאחר בחינה מחדש, הועדה ניסחה: "המנע  ממשקאות ואוכל שנוסף להם הרבה סוכר". משמעות הניסוח היא שיש יתרון בהפחתת צריכה הסוכרים, בפרט אלו המתווספים בתהליך התעשייתי (בניגוד לאלו הקיימים באופן טבעי בפירות וירקות). לאחר דיונים נוספים, הועדה שינתה את ההמלצות כדלקמן: "בחר משקאות ומזון אשר מגבילים את כמות תצרוכת הסוכר". המלה "מגבילים" הטרידה את הלוביסטים אשר הפעילו 30 סנטורים, מחציתם ממדינות המייצרות סוכר, לשאול את מזכיר ה USDA האם יש לסוכנות סמכות להמליץ בדרך זו. הם גם התנגדו שמוצרים יצוינו במפורש (כגון סוכריות, מנות אחרונות ומשקאות קלים) כמקורות בולטים של סוכרים. במקום, הם העדיפו ליעץ צריכת מוצרים מכילי סוכר כחלק מהנטייה הכללית בדיאטה. USDA הסכימו ושינו את המילה "מגבילים" לממתנים" בהנחיות הסופיות. השוני הוא אולי סמנטי (מעט אמריקאים מודעים להנחיות הדיאטה בכלל), אך תקרית זו מתארת את היכולת הרחבה של מאמצי התעשיה למנוע את הממשל מלהמליץ על אכילה מופחתת.

ההמלצה על סוכר היתה אחת היותר שנויות במחלוקת  בשנת 2000. איגוד יצרני הסוכר טען שהמחקר על סוכר ומחלות לא תמך בהמלצות לאכול פחות סוכר, בעיקר כיון שהמחקרים אינם יכולים בקלות להפריד בין גורמי הבריאות מסוכר לעומת רכיבים עתירי קלוריות אחרים. לאחר בחינה מחדש, הועדה ניסחה: "המנע  ממשקאות ואוכל שנוסף להם הרבה סוכר". משמעות הניסוח היא שיש יתרון בהפחתת צריכה הסוכרים, בפרט אלו המתווספים בתהליך התעשייתי (בניגוד לאלו הקיימים באופן טבעי בפירות וירקות). לאחר דיונים נוספים, הועדה שינתה את ההמלצות כדלקמן: "בחר משקאות ומזון אשר מגבילים את כמות תצרוכת הסוכר". המלה "מגבילים" הטרידה את הלוביסטים אשר הפעילו 30 סנטורים, מחציתם ממדינות המייצרות סוכר, לשאול את מזכיר ה USDA האם יש לסוכנות סמכות להמליץ בדרך זו. הם גם התנגדו שמוצרים יצוינו במפורש (כגון סוכריות, מנות אחרונות ומשקאות קלים) כמקורות בולטים של סוכרים. במקום, הם העדיפו ליעץ צריכת מוצרים מכילי סוכר כחלק מהנטייה הכללית בדיאטה. USDA הסכימו ושינו את המילה "מגבילים" לממתנים" בהנחיות הסופיות. השוני הוא אולי סמנטי (מעט אמריקאים מודעים להנחיות הדיאטה בכלל), אך תקרית זו מתארת את היכולת הרחבה של מאמצי התעשיה למנוע את הממשל מלהמליץ על אכילה מופחתת.

אחד הנושאים הוא "[[פרדוקס השפע]]", מונח בו השתמש ההיסטוריון הרווי לוינשטיין כשהתיחס להשלכות הסוציולוגיות של עודף הייצור של מזון, וביניהם ההבדלים החדים בדיאטה ובריאות, בין עניים ועשירים. הרגלי בריאות נוטים להתאגד בדפוסים, ומקשים לבודד את מרכיב הדיאטה מכלל הגורמים ההתנהגותיים. יותר עשירים בדרך כלל יותר בריאים, והם בוחרים דיאטה טובה יותר. הם נוטים [[מניעת עישון|להמנע מעישון סיגריות]], או שתיה של יותר מדי [[אלכוהול]], וללמוד יותר ולעסוק בפעילות פיזית ספורטיבית. אחד הפרדוקסים בארה"ב הוא שלרבים אין בטחון תזונתי. אין להם מספיק משאבים לאכול או שאינם יכולים לסמוך על כך שיהיו להם משאבים מספקים לרכוש מזון "טוב" ביום יום. הצמיחה הכלכלית במאה העשרים העדיפה באופן בולט את אלו עם ההכנסה מעל הממוצע וסיפקה מעט תועלת לעניים. בארה"ב, בעלי ההכנסה הנמוכה על פניו אוכלים מזון עם מרכיבים הדומים לעשירים מהם, אך הם בוחרים דיאטה עשירה בקלוריות, שומן, בשר, וסוכר. הם גם נוטים לשיעורי השמנה גדולים יותר וכן לגבי מחלות כרוניות. פער ההכנסה בין עניים ועשירים יכול להיות מוסבר כפעולה של מערכות הכלכלה והחינוך. הפער בין הדיאטות מבוסס כלכלית. אך נגזר גם מהסטטוס הסוציאלי לסוגים מסוימים של אוכל – בשר לעניים ואוכל בריא לעשירים, למשל. יצרני המזון והמשקאות רוכבים על חולשה זו ומדגישים את הפער כאשר הם מחפשים שווקים חדשים בקרב מיעוטים או שכונות של מיעוטי יכולת. תעשית האלכוהול פעילה במיוחד בשיווק לקבוצות מקופחות כאלו.

אחד הנושאים הוא "[[פרדוקס השפע]]", מונח בו השתמש ההיסטוריון הרווי לוינשטיין כשהתיחס להשלכות הסוציולוגיות של עודף הייצור של מזון, וביניהם ההבדלים החדים בדיאטה ובריאות, בין עניים ועשירים. הרגלי בריאות נוטים להתאגד בדפוסים, ומקשים לבודד את מרכיב הדיאטה מכלל הגורמים ההתנהגותיים. יותר עשירים בדרך כלל יותר בריאים, והם בוחרים דיאטה טובה יותר. הם נוטים [[מניעת עישון|להמנע מעישון סיגריות]], או שתיה של יותר מדי [[אלכוהול]], וללמוד יותר ולעסוק בפעילות פיזית ספורטיבית. אחד הפרדוקסים בארה"ב הוא שלרבים אין בטחון תזונתי. אין להם מספיק משאבים לאכול או שאינם יכולים לסמוך על כך שיהיו להם משאבים מספקים לרכוש מזון "טוב" ביום יום. הצמיחה הכלכלית במאה העשרים העדיפה באופן בולט את אלו עם ההכנסה מעל הממוצע וסיפקה מעט תועלת לעניים. בארה"ב, בעלי ההכנסה הנמוכה על פניו אוכלים מזון עם מרכיבים הדומים לעשירים מהם, אך הם בוחרים דיאטה עשירה בקלוריות, שומן, בשר, וסוכר. הם גם נוטים לשיעורי השמנה גדולים יותר וכן לגבי מחלות כרוניות. פער ההכנסה בין עניים ועשירים יכול להיות מוסבר כפעולה של מערכות הכלכלה והחינוך. הפער בין הדיאטות מבוסס כלכלית. אך נגזר גם מהסטטוס הסוציאלי לסוגים מסוימים של אוכל – בשר לעניים ואוכל בריא לעשירים, למשל. יצרני המזון והמשקאות רוכבים על חולשה זו ומדגישים את הפער כאשר הם מחפשים שווקים חדשים בקרב מיעוטים או שכונות של מיעוטי יכולת. תעשית האלכוהול פעילה במיוחד בשיווק לקבוצות מקופחות כאלו.

נושא שני הוא הקונפליקט בין מערכות אמונה המשפיעות על בחירת מזון. מערכות אלו כוללות אמונות מדעיות לגבי הערך של רכיב תזונה מסויים או מזון, לבריאות, אך אנשים רבים תופשים את המדע כסוג אחד של אמונה המקביל לסוגים אחרים ובאותה דרגת חשיבות ותקיפות. אמונה דתית, המודעות לזכויות החיות, ודעות לגבי מהות החברה גם כן משפיעות על העדפות המזון, כפי שמשפיעים בעלי אינטרסים. הניגוד בין המדע והאמונות האחרות נמצא בבסיס השניות במחלוקת לגבי נושאי מזון. סוכניות ממשל מביאות את המדע כבסיס לתחיקה והחלטות. חברות מזון ותוספים מגייסות את המדע להתנגד לתחיקה ויעוץ תזונתי אשר יכול להקטין את המכירות. לוביסטים מביאים את המדע בכדי לענות על ספקות לגבי בבטיחות מוצרים הנתפשים כלא רצויים. ככל מדע אחר, מדע התזונה הוא יתר מדע של הסתברויות מאשר חד משמעויות ולכן ניתן לפרשנות. והפרשנות תלויה בנקודת המבט של המפרש, אך מדענים ויצרני מזון שיכולים להנות מפרסום של תוצאות מחקר, יתרונות תזונתיים, או בטיחות המזון, נוטים לראות כל תפישה שאינה מבוססת מדעית כלא הגיונית בהגדרה. כאשר משוחחים על נושאי מזון המשפיעים על ציבור רחב, הבטיחות הופכת למרכיב חשוב בהיבט מדעי בין אם הוא נוגע או שלא נוגע לנושא "מציאותי" של הדיון, בעקר כיון שאמונות חלופיות למדע אינן יכולות להיות מתוקפות בצורה מדעית.  

נושא שני הוא הקונפליקט בין מערכות אמונה המשפיעות על בחירת מזון. מערכות אלו כוללות אמונות מדעיות לגבי הערך של רכיב תזונה מסויים או מזון, לבריאות, אך אנשים רבים תופשים את המדע כסוג אחד של אמונה המקביל לסוגים אחרים ובאותה דרגת חשיבות ותקיפות. אמונה דתית, המודעות לזכויות החיות, ודעות לגבי מהות החברה גם כן משפיעות על העדפות המזון, כפי שמשפיעים בעלי אינטרסים. הניגוד בין המדע והאמונות האחרות נמצא בבסיס השניות במחלוקת לגבי נושאי מזון. סוכנויות ממשל מביאות את המדע כבסיס לתחיקה והחלטות. חברות מזון ותוספים מגייסות את המדע להתנגד לתחיקה ויעוץ תזונתי אשר יכול להקטין את המכירות. לוביסטים מביאים את המדע בכדי לענות על ספקות לגבי בבטיחות מוצרים הנתפשים כלא רצויים. ככל מדע אחר, מדע התזונה הוא יתר מדע של הסתברויות מאשר חד משמעויות ולכן ניתן לפרשנות. והפרשנות תלויה בנקודת המבט של המפרש, אך מדענים ויצרני מזון שיכולים להנות מפרסום של תוצאות מחקר, יתרונות תזונתיים, או בטיחות המזון, נוטים לראות כל תפישה שאינה מבוססת מדעית כלא הגיונית בהגדרה. כאשר משוחחים על נושאי מזון המשפיעים על ציבור רחב, הבטיחות הופכת למרכיב חשוב בהיבט מדעי בין אם הוא נוגע או שלא נוגע לנושא "מציאותי" של הדיון, בעקר כיון שאמונות חלופיות למדע אינן יכולות להיות מתוקפות בצורה מדעית.  

הנושא השלישי הנו התיזה המרכזית של מאמר זה: דיאטה הנה נושא פוליטי. כיון שיעוץ תזונתי משפיע על המכירות, וחברות דורשות סביבה משפטית נוחה עבור מוצריהן, נוהגי תזונה מעלים סוגיות פוליטיות שבמרכז הממסד הדמוקרטי. דיונים בנושאי סוגיות המזון כמעט תמיד משקפים דעות לגבי מי הוא זה שיקבע מה הציבור יאכל ואם מזון הנו בריא או לא. כתוצאה, סוגיות מזון מערבים בהכרח נקודות השקפה לגבי הדרך בה הממשל מאזן בין האינטרסים של החברות לטובת הציבור. סוגיה זו עולה כל פעם שחברת מזון תוקפת את מבקריה כ"משטרת מזון" או שמצדיקה את הפעולות האינטרסנטיות שלה כהגנה על חופש הבחירה או הרחקה של "האח הגדול" של אורוול מתחום ההעדפות האישיות. נעשה שימוש בטיעון כל פעם שחברות מזון משתמשות בקשרים כלכליים עם חברי הקונגרס, מנהיגים פוליטיים, ומומחי תזונה ובריאות כדי להחליש את הכח התחוקתי של הסוכנויות הפדרליות, או כאשר מגיעות לבתי המשפט כדי לחסום רגולציה מגבילה. חילוקי דעות שכאלה, כמובן, חיוניים לתפקוד של המערכת הפוליטית האמריקאית. למרות עודף המשאבים העצום של חברות המזון, מצדדי הצרכנים יכולים גם הם להשתמש במערכת הפוליטית בכדי לשכנע את הקונגרס, הסוכנויות הפדרליות, ובתי המשפט לנקוט בצעדים לתועלת הציבור, ולעתים ישנן גם הצלחות.

הנושא השלישי הנו התיזה המרכזית של מאמר זה: דיאטה הנה נושא פוליטי. כיון שיעוץ תזונתי משפיע על המכירות, וחברות דורשות סביבה משפטית נוחה עבור מוצריהן, נוהגי תזונה מעלים סוגיות פוליטיות שבמרכז הממסד הדמוקרטי. דיונים בנושאי סוגיות המזון כמעט תמיד משקפים דעות לגבי מי הוא זה שיקבע מה הציבור יאכל ואם מזון הנו בריא או לא. כתוצאה, סוגיות מזון מערבים בהכרח נקודות השקפה לגבי הדרך בה הממשל מאזן בין האינטרסים של החברות לטובת הציבור. סוגיה זו עולה כל פעם שחברת מזון תוקפת את מבקריה כ"משטרת מזון" או שמצדיקה את הפעולות האינטרסנטיות שלה כהגנה על חופש הבחירה או הרחקה של "האח הגדול" של אורוול מתחום ההעדפות האישיות. נעשה שימוש בטיעון כל פעם שחברות מזון משתמשות בקשרים כלכליים עם חברי הקונגרס, מנהיגים פוליטיים, ומומחי תזונה ובריאות כדי להחליש את הכח התחוקתי של הסוכנויות הפדרליות, או כאשר מגיעות לבתי המשפט כדי לחסום רגולציה מגבילה. חילוקי דעות שכאלה, כמובן, חיוניים לתפקוד של המערכת הפוליטית האמריקאית. למרות עודף המשאבים העצום של חברות המזון, מצדדי הצרכנים יכולים גם הם להשתמש במערכת הפוליטית בכדי לשכנע את הקונגרס, הסוכנויות הפדרליות, ובתי המשפט לנקוט בצעדים לתועלת הציבור, ולעתים ישנן גם הצלחות.

==הפוליטיקה של העדפות מזון==

==הפוליטיקה של העדפות מזון==

כמו עסקים אחרים, חברות המזון משתמשים בלוביסטים, תביעות, תרומות כספיות, יחסי ציבור, פרסום, חברויות והתאגדויות, פילנטרופיה, איומים ומידע מוטה כדי לשכנע את הקונגרס, הסוכניות הפדרליות, מומחי תזונה ובריאות ואת הציבור שכל אחד מהתפישות הבאות הנה נכונה: (א) המפתח לתזונה בריאותית הוא האיזון, השונות, והמתינות. (ב) כל מזון יכול להיות חלק מדיאטה בריאה. (ג) אין כזה דבר כמו אוכל טוב או רע. (ד) עודף משקל הנו תוצאה של אי פעילות אקטיבית, לא של אכילת יתר. (ה) המחקר בנושאי בריאות ודיאטה הוא כה לא מבוסס עד שאין טעם לנסות ולאכול בצורה בריאה. (ו) רק שעור זעיר מהאוכלוסיה יכול לקבל תועלת מהנחיות תזונתיות לכלל הציבור. (ז) דיאטה היא ענין של אחריות אישית וחופש הבחירה. (ח) העידוד לבחירה של אוכל בריא יותר אינו מדעי, ו (ט) התערבות הממשל בבחירת הדיאטה מיותר, לא רצוי ולא תואם את עקרונות הדמוקרטיה – למעט כאשר ההתערבות הנה לטובה הגברת המכירות של מוצריהן.

כמו עסקים אחרים, חברות המזון משתמשים בלוביסטים, תביעות, תרומות כספיות, יחסי ציבור, פרסום, חברויות והתאגדויות, פילנטרופיה, איומים ומידע מוטה כדי לשכנע את הקונגרס, הסוכנויות הפדרליות, מומחי תזונה ובריאות ואת הציבור שכל אחד מהתפישות הבאות הנה נכונה: (א) המפתח לתזונה בריאותית הוא האיזון, השונות, והמתינות. (ב) כל מזון יכול להיות חלק מדיאטה בריאה. (ג) אין כזה דבר כמו אוכל טוב או רע. (ד) עודף משקל הנו תוצאה של אי פעילות אקטיבית, לא של אכילת יתר. (ה) המחקר בנושאי בריאות ודיאטה הוא כה לא מבוסס עד שאין טעם לנסות ולאכול בצורה בריאה. (ו) רק שעור זעיר מהאוכלוסיה יכול לקבל תועלת מהנחיות תזונתיות לכלל הציבור. (ז) דיאטה היא ענין של אחריות אישית וחופש הבחירה. (ח) העידוד לבחירה של אוכל בריא יותר אינו מדעי, ו (ט) התערבות הממשל בבחירת הדיאטה מיותר, לא רצוי ולא תואם את עקרונות הדמוקרטיה – למעט כאשר ההתערבות הנה לטובה הגברת המכירות של מוצריהן.

עם הצהרות שכאלו, נציגי תעשית המזון פונים להפחדות מפני טוטליטריות ורגשות דומים כדי לטעון נגד משהו ששום תזונאי, בין אם ממשלתי או פרטי, יעודד. מזונות מסוימים טובים יותר לבריאות מאשר אחרים. אך תעשית המזון מתנגדת בחריפות לרעיון זה, ומקדישה אמצעים משמעותיים, מיומנות פוליטית רבה ופניה לרגש כדי להניא נסיונות של קידום "אכול פחות" לשיח הציבורי על תזונה. טקטיקות אלו הנן הדרך המקובלת לעשיית עסקים. הן אינן שונות מאלו של חברות מסחריות גדולות אחרות כגון תעשית התרופות ותעשית הסיגריות. אלא שהמוכרים של מוצרי מזון בדרך כלל אינם זוכים לתשומת לב כה רבה. אבל הן כן צריכות.  

עם הצהרות שכאלו, נציגי תעשית המזון פונים להפחדות מפני טוטליטריות ורגשות דומים כדי לטעון נגד משהו ששום תזונאי, בין אם ממשלתי או פרטי, יעודד. מזונות מסוימים טובים יותר לבריאות מאשר אחרים. אך תעשית המזון מתנגדת בחריפות לרעיון זה, ומקדישה אמצעים משמעותיים, מיומנות פוליטית רבה ופניה לרגש כדי להניא נסיונות של קידום "אכול פחות" לשיח הציבורי על תזונה. טקטיקות אלו הנן הדרך המקובלת לעשיית עסקים. הן אינן שונות מאלו של חברות מסחריות גדולות אחרות כגון תעשית התרופות ותעשית הסיגריות. אלא שהמוכרים של מוצרי מזון בדרך כלל אינם זוכים לתשומת לב כה רבה. אבל הן כן צריכות.