שינויים

ולכן בסל האופימלי של צרכן חייב להתקיים התנאי:

ולכן בסל האופימלי של צרכן חייב להתקיים התנאי:

{1} MUxn/Px = MUyn/Py  

 

{1} MUxn/Px = MUyn/Py  

קרי: התועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית x  שווה לתועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית y.

קרי: התועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית x  שווה לתועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית y.

נשים לב שאםa  זה גו"י עבודה, למשל שעת עבודה של טבח, ו Pa זה המחיר של שעת עבודה של טבח (השכר של הטבח לשעה), אזי, 1/Pa זה כמות העבודה של טבח שאני יכול לקנות בשקל אחד. אם טבח מרוויח 100 שקל בשעה, אז עבור שקל אחד, אוכל לשכור טבח למשך 1/100 השעה כלומר 0.6 דקות (36 שניות של עבודה).

נשים לב שאםa  זה גו"י עבודה, למשל שעת עבודה של טבח, ו Pa זה המחיר של שעת עבודה של טבח (השכר של הטבח לשעה), אזי, 1/Pa זה כמות העבודה של טבח שאני יכול לקנות בשקל אחד. אם טבח מרוויח 100 שקל בשעה, אז עבור שקל אחד, אוכל לשכור טבח למשך 1/100 השעה כלומר 0.6 דקות (36 שניות של עבודה).

בדומה לצרכן המחלק את כספו בין מוצרי קניה שונים, יצרן מחלק את השקעתו בין גו"י שונים כך שהתועלת משקל המוצא לקניית גו"י a = לתועלת משקל המוצא לקניית גו"י b (כל עוד היצרן מרוויח). אם למשל יש בפיצרייה צורך בגו"י עבודה שזה הטבח, בגו"י הון שזה המארוך, ובגו"י חומרי גלם שזה הקמח, במצב אופטימלי יתקיים: התועלת מהשקל האחרון המוצא לשכירת טבח = לתועלת מהשקל האחרון המוצא לקניית מארוך = לתועלת מהשקל האחרון המוצא לקניית קמח. כלומר:  

בדומה לצרכן המחלק את כספו בין מוצרי קניה שונים, יצרן מחלק את השקעתו בין גו"י שונים כך שהתועלת משקל המוצא לקניית גו"י a = לתועלת משקל המוצא לקניית גו"י b (כל עוד היצרן מרוויח). אם למשל יש בפיצרייה צורך בגו"י עבודה שזה הטבח, בגו"י הון שזה המארוך, ובגו"י חומרי גלם שזה הקמח, במצב אופטימלי יתקיים: התועלת מהשקל האחרון המוצא לשכירת טבח = לתועלת מהשקל האחרון המוצא לקניית מארוך = לתועלת מהשקל האחרון המוצא לקניית קמח. כלומר:  

{2} MPPax/Pa = MPPbx/Pb = MPPcx/Pc.

 

{2} MPPax/Pa = MPPbx/Pb = MPPcx/Pc.

שהרי אם התועלת מהשקל האחרון שהוצא לשכירת טבח > מהתועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית מארוך, עדיף להוציא פחות על מארוך ויותר על שעות עבודה של טבח. כמובן שיתכן שעקב מחירי שוק נמוכים או סיבות אחרות, היצרן יפסיד ויסגור את הפיצרייה. אך אם הוא מרוויח והפיצרייה פועלת, הרי שבאופן אופטימלי היא תפעל עפ"י המשוואה הנ"ל. המשוואה עונה לשאלה איך לייצר.  

שהרי אם התועלת מהשקל האחרון שהוצא לשכירת טבח > מהתועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית מארוך, עדיף להוציא פחות על מארוך ויותר על שעות עבודה של טבח. כמובן שיתכן שעקב מחירי שוק נמוכים או סיבות אחרות, היצרן יפסיד ויסגור את הפיצרייה. אך אם הוא מרוויח והפיצרייה פועלת, הרי שבאופן אופטימלי היא תפעל עפ"י המשוואה הנ"ל. המשוואה עונה לשאלה איך לייצר.  

הייצור יהיה אופטימלי כאשר:

הייצור יהיה אופטימלי כאשר:

{3} MPPax*Px=Pa. כלומר, עלות גוה"י השולי (למשל-השכר לפועל) שווה להכנסה השולית שהוא מביא למפעל המשתמש בו!

 

{3} MPPax*Px=Pa.  

 

כלומר, עלות גוה"י השולי (למשל-השכר לפועל) שווה להכנסה השולית שהוא מביא למפעל המשתמש בו!

 

[לא להתבלבל! זה לא אומר שכל פועלי המפעל משתכרים בדיוק את ההכנסה הכספית שיש למפעל בזכותם, כי אז לבעלים אין רווחים. זה אומר שרק על הפועל האחרון, הייצרן לא מרוויח. אבל על כל הפועלים לפני כן הוא כן מרוויח כי תפוקתם השולית גדולה יותר מזו של הפועל האחרון, ומשכורתם מן הסתם שווה לזה של הפועל האחרון, כי משכורות של עובדים זהים תהיה זהה].

[לא להתבלבל! זה לא אומר שכל פועלי המפעל משתכרים בדיוק את ההכנסה הכספית שיש למפעל בזכותם, כי אז לבעלים אין רווחים. זה אומר שרק על הפועל האחרון, הייצרן לא מרוויח. אבל על כל הפועלים לפני כן הוא כן מרוויח כי תפוקתם השולית גדולה יותר מזו של הפועל האחרון, ומשכורתם מן הסתם שווה לזה של הפועל האחרון, כי משכורות של עובדים זהים תהיה זהה].

אם יש לנו גם גו"י b כמו התנור או המארוך (גו"י הון), אזי בניתוח דומה נגיע לכך שהייצור יהיה אופטימלי כאשר גם מתקיים:  

אם יש לנו גם גו"י b כמו התנור או המארוך (גו"י הון), אזי בניתוח דומה נגיע לכך שהייצור יהיה אופטימלי כאשר גם מתקיים:  

MPPbx*Px=Pb  

 

MPPbx*Px=Pb  

 

אם נשווה את שתי המשוואות הנ"ל נקבל את אחד חלקי (ההופכי) משוואה {2}: Px=Pa/MPPax=Pb/MPPbx. Pa/MPPax זה כמה עולה ליצרן לייצר עוד פיצה ע"י גו"י a. השוויון אומר שבייצור אופטימאלי השקל האחרון המוצא לרכישת גו"י a, והשקל האחרון המוצא לרכישת גו"י b מביאים שניהם לאותו הרווח. והרי זה הגיוני, שכן אם שקל המוצא על a היה מביא ליותר רווח משקל המוצא על b, היינו מוציאים פחות על b ויותר על a.

אם נשווה את שתי המשוואות הנ"ל נקבל את אחד חלקי (ההופכי) משוואה {2}: Px=Pa/MPPax=Pb/MPPbx. Pa/MPPax זה כמה עולה ליצרן לייצר עוד פיצה ע"י גו"י a. השוויון אומר שבייצור אופטימאלי השקל האחרון המוצא לרכישת גו"י a, והשקל האחרון המוצא לרכישת גו"י b מביאים שניהם לאותו הרווח. והרי זה הגיוני, שכן אם שקל המוצא על a היה מביא ליותר רווח משקל המוצא על b, היינו מוציאים פחות על b ויותר על a.

כלכלנים ניאו קלאסיים ראויים למחיאות כפיים עבור ההוכחה ששוק חופשי ותחרותי מביא לחלוקת משאבים אופטימלית. אך הם נשענים על מספר הנחות יסוד בעיתיות שנדון בהן אח"כ.

כלכלנים ניאו קלאסיים ראויים למחיאות כפיים עבור ההוכחה ששוק חופשי ותחרותי מביא לחלוקת משאבים אופטימלית. אך הם נשענים על מספר הנחות יסוד בעיתיות שנדון בהן אח"כ.

==5.שינויים שלא קשורים למחירים==

==שינויים שלא קשורים למחירים==

משוואת השוק מתייחסת למחירים כנתונים, ושינוי ביחסי המחירים יביא לשינוי במשוואה כולה. בפועל, יש עוד שני גורמים אשר יכולים להביא לשינוי במשוואה: שינוי בטעמים ובהעדפות של הצרכן ושינויי טכנולוגיה. במציאות כסף רב מושקע בפרסום, שמטרתו להעלות את העדפות הצרכן למוצר מסויים על פני מוצר אחר, ובפיתוחים טכנולוגיים.

משוואת השוק מתייחסת למחירים כנתונים, ושינוי ביחסי המחירים יביא לשינוי במשוואה כולה. בפועל, יש עוד שני גורמים אשר יכולים להביא לשינוי במשוואה: שינוי בטעמים ובהעדפות של הצרכן ושינויי טכנולוגיה. במציאות כסף רב מושקע בפרסום, שמטרתו להעלות את העדפות הצרכן למוצר מסויים על פני מוצר אחר, ובפיתוחים טכנולוגיים.

לסיכום נאמר שהן שינויי המחירים והן שינויי טעמים וטכנולוגיה מביאים לשו"מ יעיל פארטו.

לסיכום נאמר שהן שינויי המחירים והן שינויי טעמים וטכנולוגיה מביאים לשו"מ יעיל פארטו.

==6.ביקוש:==

==ביקוש==

נבנה את עקומת הביקוש.

נבנה את עקומת הביקוש.

[דיילי מציע הסבר מתמטי שלדעתי הוא פחות טוב מהאינטואיטיבי שבו אני אשתמש].

[דיילי מציע הסבר מתמטי שלדעתי הוא פחות טוב מהאינטואיטיבי שבו אני אשתמש].

נניח מוצר כמו עט. התועלת של רותי מהעט הראשון שלה היא אדירה ולכן היא מוכנה לשלם עבורו אפילו 50 ₪. מהעט השני התועלת קטנה ורותי מוכנה לשלם עבורו 30 ₪. וכך הלאה בגלל תועלת שולית פוחתת. עבור העט השלישי היא תשלם 15 ₪ הרביעי 5 ₪ ועבור החמישי 1 ₪. נסתכל לדוגמא על רני שאוהב עטים יותר מרותי. עבור העט הראשון יהיה מוכן לשלם 60 ₪ השני 50 ₪ השלישי 30 ₪ הרביעי 15 ₪ החמישי 10 השישי 5 והשביעי 1. לכל אחד מהם תהיה עקומת ביקוש שונה.

נניח מוצר כמו עט. התועלת של רותי מהעט הראשון שלה היא אדירה ולכן היא מוכנה לשלם עבורו אפילו 50 ₪. מהעט השני התועלת קטנה ורותי מוכנה לשלם עבורו 30 ₪. וכך הלאה בגלל תועלת שולית פוחתת. עבור העט השלישי היא תשלם 15 ₪ הרביעי 5 ₪ ועבור החמישי 1 ₪. נסתכל לדוגמא על רני שאוהב עטים יותר מרותי. עבור העט הראשון יהיה מוכן לשלם 60 ₪ השני 50 ₪ השלישי 30 ₪ הרביעי 15 ₪ החמישי 10 השישי 5 והשביעי 1. לכל אחד מהם תהיה עקומת ביקוש שונה.

  צורת הגרף המדויקת אינה חשובה. חשוב שעקומת הביקוש יורדת משמאל לימין.

  צורת הגרף המדויקת אינה חשובה. חשוב שעקומת הביקוש יורדת משמאל לימין.

==7.היצע:==

==היצע==

דבר דומה נעשה גם לבניית עקומת ההיצע של היצרנים.   

דבר דומה נעשה גם לבניית עקומת ההיצע של היצרנים.   

היצרן ימשיך ליצר עוד ועוד יחידות כל עוד העלות לייצור היחידה האחרונה (קרי העלות השולית לייצור x שנסמנה MCx- Marginal cost to produce one more unit of x) של מוצר x קטנה ממחירו בשוק. שכן רווח היצרן = מחיר בשוק פחות עלות ייצור. כל עוד Px>MCx היצרן ייצר עוד ויגדיל את רווחיו. אבל בגלל הנחת תפוקה שולית פוחתת, הרי ככל שהיצרן מייצר יותר x, העלות השולית, קרי העלות לייצר עוד יחידת x הולכת וגדלה.

היצרן ימשיך ליצר עוד ועוד יחידות כל עוד העלות לייצור היחידה האחרונה (קרי העלות השולית לייצור x שנסמנה MCx- Marginal cost to produce one more unit of x) של מוצר x קטנה ממחירו בשוק. שכן רווח היצרן = מחיר בשוק פחות עלות ייצור. כל עוד Px>MCx היצרן ייצר עוד ויגדיל את רווחיו. אבל בגלל הנחת תפוקה שולית פוחתת, הרי ככל שהיצרן מייצר יותר x, העלות השולית, קרי העלות לייצר עוד יחידת x הולכת וגדלה.

הסבר: x מיוצר בעזרת גו"י a,b,c, וכ"ו. כדי לייצר יותר x יש להשתמש ביותר גו"י a או b או c וכ"ו-היעיל מבניהם.נניח שכדי לייצר יותר x נשתמש ביותר a.   

 

{7} MCx=Pa/MPPax כי נניח יחידת גו"י (למשל עוד שעת עבודה) עולה 50 ₪ והיא מייצרת 5 מוצרים (למשל 5 פיצות), אז העלות לייצר יחידת  x (פיצה) נוספת, היא 10 ₪ =50/5. כיוון שהנחנו ש MPPax הולכת וקטנה הרי שMCx  הולכת וגדלה.

הסבר: x מיוצר בעזרת גו"י a,b,c, וכ"ו. כדי לייצר יותר x יש להשתמש ביותר גו"י a או b או c וכ"ו-היעיל מבניהם.נניח שכדי לייצר יותר x נשתמש ביותר a.  

   

{7} MCx=Pa/MPPax  

 

כי נניח יחידת גו"י (למשל עוד שעת עבודה) עולה 50 ₪ והיא מייצרת 5 מוצרים (למשל 5 פיצות), אז העלות לייצר יחידת  x (פיצה) נוספת, היא 10 ₪ =50/5. כיוון שהנחנו ש MPPax הולכת וקטנה הרי שMCx  הולכת וגדלה.

[יש פה בעייתיות עם הנחת התפוקה השולית הפוחתת. דיילי מדלג עליה בכך שהוא מניח שמייצרים את x ע" a ולא ע"י שילוב של גו"י. ההנחה תקפה כאשר משתמשים ביותר גו"י a כששאר גוה"י נשארים קבועים. אך במציאות כדי לייצר עוד פיצה אני צריך גם עוד גו"י עבודה, גם עוד חומרי גלם (קמח), וגם עוד הון (מארוך). כאשר מגדילים את כל גורמי הייצור, לא בטוח שהתפוקה השולית תפחת. היא יכולה להישאר קבועה ואפילו לגדול. אשמח להערותיכם בנקודה חשובה זו].

[יש פה בעייתיות עם הנחת התפוקה השולית הפוחתת. דיילי מדלג עליה בכך שהוא מניח שמייצרים את x ע" a ולא ע"י שילוב של גו"י. ההנחה תקפה כאשר משתמשים ביותר גו"י a כששאר גוה"י נשארים קבועים. אך במציאות כדי לייצר עוד פיצה אני צריך גם עוד גו"י עבודה, גם עוד חומרי גלם (קמח), וגם עוד הון (מארוך). כאשר מגדילים את כל גורמי הייצור, לא בטוח שהתפוקה השולית תפחת. היא יכולה להישאר קבועה ואפילו לגדול. אשמח להערותיכם בנקודה חשובה זו].

כפי שאמרתי, כל עוד Px>MCx היצרן ימשיך לייצר. אך אםPx  קבוע ו MCx עולה, אז בשלב כלשהוא יתקיים Px=MCx ואז היצרן יפסיק לייצר. אם ייצר יחידה נוספת, הרי שעבורה יתקיים Px<MCx והיצרן יספוג בגללה הפסד.  

כפי שאמרתי, כל עוד Px>MCx היצרן ימשיך לייצר. אך אםPx  קבוע ו MCx עולה, אז בשלב כלשהוא יתקיים Px=MCx ואז היצרן יפסיק לייצר. אם ייצר יחידה נוספת, הרי שעבורה יתקיים Px<MCx והיצרן יספוג בגללה הפסד.  

עבור כל מחיר שוק שהיצרן רואה לנגד עיניו, הוא ייצר עד אשר העלות השולית לייצור = למחיר המוצר. ניקול ותום הם יצרני עטים. במחיר שוק של 4 ₪ לעט, ניקול מוכנה לייצר עט אחד, ותום מוכן לייצר 2 כי יש לו טכנולוגיה עדיפה והוא מייצר יותר בזול. להלן עקומות ההיצע שלהם:  

עבור כל מחיר שוק שהיצרן רואה לנגד עיניו, הוא ייצר עד אשר העלות השולית לייצור = למחיר המוצר. ניקול ותום הם יצרני עטים. במחיר שוק של 4 ₪ לעט, ניקול מוכנה לייצר עט אחד, ותום מוכן לייצר 2 כי יש לו טכנולוגיה עדיפה והוא מייצר יותר בזול. להלן עקומות ההיצע שלהם:  

==8. ביקוש והיצע==

==ביקוש והיצע==

עכשיו נשים על אותו גרף את הביקוש וההיצע המצרפיים:

עכשיו נשים על אותו גרף את הביקוש וההיצע המצרפיים:

  נקודת החיתוך בין הגרפים היא נקודת שיווי המשקל של השוק אשר בה כולם מרוצים וכולם ממקסמים את תועלותיהם (היצרנים והצרכנים). בדוגמה שלנו זה יקרה במחיר 13 ש"ח אשר בו ייוצרו וימכרו כ- 7 עטים (שלא כמו הדוגמאות בספרי הכלכלה, המספרים במציאות אינם עגולים. אפשר במקום עטים לחזור למוצר בתפזורת כמו קמח שאפשר לקנות ממנו כל כמות).

  נקודת החיתוך בין הגרפים היא נקודת שיווי המשקל של השוק אשר בה כולם מרוצים וכולם ממקסמים את תועלותיהם (היצרנים והצרכנים). בדוגמה שלנו זה יקרה במחיר 13 ש"ח אשר בו ייוצרו וימכרו כ- 7 עטים (שלא כמו הדוגמאות בספרי הכלכלה, המספרים במציאות אינם עגולים. אפשר במקום עטים לחזור למוצר בתפזורת כמו קמח שאפשר לקנות ממנו כל כמות).

סיכום הפרק:

==סיכום הפרק==

פיתחנו את משוואת השוק הבסיסית וראינו איך היא מביאה לחלוקת משאבים אופטימלית פארטו. ראינו איך בונים עקומות היצע וביקוש, ושהדבר תקף לכל יצרן, צרכן,מוצר וגו"י. הנחנו שמוצרים הם תחליפיים בעיני הצרכנים, והיצרנים יכולים להחליף גו"י בתהליך הייצור. זהו עיקרון התחליפיות. במציאות מוצרים הם לעיתים דווקא משלימים, קרי, צריכת האחד מעודדת גם את צריכת השני. למשל: חומוס ופיתות הם מוצרים משלימים. ככל שצורכים יותר חומוס, גם צריכת הפיתות תעלה. יחסים אלו של השלמה ותחליפיות ישחקו תפקיד חשוב בפרקים הבאים.

פיתחנו את משוואת השוק הבסיסית וראינו איך היא מביאה לחלוקת משאבים אופטימלית פארטו. ראינו איך בונים עקומות היצע וביקוש, ושהדבר תקף לכל יצרן, צרכן,מוצר וגו"י. הנחנו שמוצרים הם תחליפיים בעיני הצרכנים, והיצרנים יכולים להחליף גו"י בתהליך הייצור. זהו עיקרון התחליפיות. במציאות מוצרים הם לעיתים דווקא משלימים, קרי, צריכת האחד מעודדת גם את צריכת השני. למשל: חומוס ופיתות הם מוצרים משלימים. ככל שצורכים יותר חומוס, גם צריכת הפיתות תעלה. יחסים אלו של השלמה ותחליפיות ישחקו תפקיד חשוב בפרקים הבאים.

[[קטגוריה:כלכלה אקולוגית]]

[[קטגוריה:כלכלה אקולוגית]]

[[קטגוריה:שוק]]

[[קטגוריה:שוק]]