| בניסויים שערכו מספר כלכלנים, כמו [[אמנון רובינשטיין]], נמצא כי סטודנטים לכלכלה, ואנשי עסקים, נהגו להתנהג באופן דומה יותר לאדם הכלכלי יחסית לסטודנטים מתחומים אחרים ומאנשים שאין להם רקע במסחר (בהתאמה). כמו כן נמצא, שאופי הצגת הבעיה השפיעה על בחירות האנשים. ככל שהבעיה תוארה באופן קר ומתמטי יותר, כך היתה התאמה קרובה יותר למודל אדם הכלכלי, וכאשר היא הוצגה באופן חברתי וחם יותר, תוך תאור ברור יותר של ההשלכות שונות, כן הבחירה היתה רחוקה יותר מהחיזוי שאמור לבצע האדם הכלכלי. | | בניסויים שערכו מספר כלכלנים, כמו [[אמנון רובינשטיין]], נמצא כי סטודנטים לכלכלה, ואנשי עסקים, נהגו להתנהג באופן דומה יותר לאדם הכלכלי יחסית לסטודנטים מתחומים אחרים ומאנשים שאין להם רקע במסחר (בהתאמה). כמו כן נמצא, שאופי הצגת הבעיה השפיעה על בחירות האנשים. ככל שהבעיה תוארה באופן קר ומתמטי יותר, כך היתה התאמה קרובה יותר למודל אדם הכלכלי, וכאשר היא הוצגה באופן חברתי וחם יותר, תוך תאור ברור יותר של ההשלכות שונות, כן הבחירה היתה רחוקה יותר מהחיזוי שאמור לבצע האדם הכלכלי. |
| * [http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1546593 תיאוריית הכשל] על הנטיה של מומחים להסתיר מעצמם כשלי חיזוי, פרופסור [[דניאל כהנמן]], הארץ, 03.11.2011 | | * [http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1546593 תיאוריית הכשל] על הנטיה של מומחים להסתיר מעצמם כשלי חיזוי, פרופסור [[דניאל כהנמן]], הארץ, 03.11.2011 |