שינויים

==סיבות לדיכאון==

==סיבות לדיכאון==

לדיכאון סיבות שונות, אשר אינן מובנות במלואן, ביניהן נטייה משפחתית [[תורשה|תורשתית]], משברים אישיים, גורמים חברתיים-כלכליים כגון [[עוני]], שימוש ב[[סמים]], מבנה ה[[אישיות]], [[תזונה|חוסרים תזונתיים]], תופעות לוואי של תרופות ועוד. ברוב הקבוצות האתניות, שכיחות הדיכאון גדולה כפליים בקרב נשים מאשר בקרב גברים. נראה שבקרב יהודים השכיחות בגברים גבוהה יותר, עד כדי שוויון עם הנשים <ref>Levav I, Kohn R, Golding JM, Weissman MM, "Vulnerability of Jews to affective disorders", Am J Psychiatry. 1997 Jul;154(7):941-7.</ref>. מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב בני משפחה של חולי דיכאון. אחוז התאימות בקרב [[תאומים]] זהים הוא כ-50 אחוזים, ואחוז התאימות בקרב תאומים לא זהים הוא בין 10 ל-25 אחוזים. עד כה אותרו מספר [[גן (ביולוגיה)|גנים]] הקשורים בדיכאון, אך אף אחד מאלו אינו יכול להסביר התפתחות של דיכאון ללא תנאים נוספים.

לדיכאון סיבות שונות, אשר אינן מובנות במלואן, ביניהן נטייה משפחתית [[תורשה|תורשתית]], משברים אישיים, גורמים חברתיים-כלכליים כגון [[עוני]], שימוש ב[[סמים]], מבנה ה[[אישיות]], [[תזונה|חוסרים תזונתיים]], תופעות לוואי של תרופות ועוד.  

 

ברוב הקבוצות האתניות, שכיחות הדיכאון גדולה כפליים בקרב נשים מאשר בקרב גברים. נראה שבקרב יהודים השכיחות בגברים גבוהה יותר, עד כדי שוויון עם הנשים <ref>Levav I, Kohn R, Golding JM, Weissman MM, "Vulnerability of Jews to affective disorders", Am J Psychiatry. 1997 Jul;154(7):941-7.</ref>. מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב בני משפחה של חולי דיכאון. אחוז התאימות בקרב [[תאומים]] זהים הוא כ-50 אחוזים, ואחוז התאימות בקרב תאומים לא זהים הוא בין 10 ל-25 אחוזים. עד כה אותרו מספר [[גן (ביולוגיה)|גנים]] הקשורים בדיכאון, אך אף אחד מאלו אינו יכול להסביר התפתחות של דיכאון ללא תנאים נוספים.

הסבר נוסף לדיכאון הינו דיכוי יתר של אזור ה-MTL במח על ידי אזור ה-MPFC, וכן פגיעה או צמצום בגודלו של איבר ההיפוקמפוס.

הסבר נוסף לדיכאון הינו דיכוי יתר של אזור ה-MTL במח על ידי אזור ה-MPFC, וכן פגיעה או צמצום בגודלו של איבר ההיפוקמפוס.

התפתחות דיכאון קשורה לא פעם בסיבות פסיכוסוציאליות כמו אירועי [[דחק]] או התעללות בילדות, אירועים טראומטיים חריפים או אובדן של אדם קרוב. מחקרים חדשים מצביעים על קשר בין נטייה גנטית לבין אירועי דחק, כלומר: הסיכון להתפתחות של דיכאון בעקבות אירועי החיים תלוי גם בנטייה הגנטית. אנשים הסובלים מ[[הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות|הפרעת קשב]], או מהפרעות אישיות כמו [[הפרעת אישיות גבולית]], [[הפרעה טורדנית-כפייתית]] או [[תסמונת בתר חבלתית]] סובלים מדיכאון בשכיחות גבוהה יותר. מספר תאוריות [[פסיכואנליזה|פסיכואנליטיות]] להסבר הדיכאון הוצעו על ידי [[זיגמונד פרויד|פרויד]], [[קרל אברהמס|אברהמס]], [[מלאני קליין|קליין]] ואחרים.

התפתחות דיכאון קשורה לא פעם בסיבות פסיכוסוציאליות כמו אירועי [[דחק]] או התעללות בילדות, אירועים טראומטיים חריפים או אובדן של אדם קרוב. מחקרים חדשים מצביעים על קשר בין נטייה גנטית לבין אירועי דחק, כלומר: הסיכון להתפתחות של דיכאון בעקבות אירועי החיים תלוי גם בנטייה הגנטית. אנשים הסובלים מ[[הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות|הפרעת קשב]], או מהפרעות אישיות כמו [[הפרעת אישיות גבולית]], [[הפרעה טורדנית-כפייתית]] או [[תסמונת בתר חבלתית]] סובלים מדיכאון בשכיחות גבוהה יותר. מספר תאוריות [[פסיכואנליזה|פסיכואנליטיות]] להסבר הדיכאון הוצעו על ידי [[זיגמונד פרויד|פרויד]], [[קרל אברהמס|אברהמס]], [[מלאני קליין|קליין]] ואחרים.

בנוסף לגורמים בעלי אוריינטציה פסיכולוגית, דיכאון יכול להיגרם גם כתוצאה מסיבות פיזיולוגיות. ביניהן נמנה מחסור בוויטמינים (כגון [[ויטמין B6]] ו-[[ויטמין B12]]), חוסר איזון ביוכימי במוח (רמות נמוכות של סרוטונין, נוראדרנלין ולפעמים דופמין שחל בעיקר כלל אצל חולי פרקינסון), וחוסר איזון הורמונלי (ב[[בלוטת יותרת הכליה]]\[[בלוטת התריס]]), מקרים בהם [[טיפול הורמונלי]] יכול לעזור.

בנוסף לגורמים בעלי אוריינטציה פסיכולוגית, דיכאון יכול להיגרם גם כתוצאה מסיבות פיזיולוגיות. ביניהן נמנה מחסור בוויטמינים (כגון [[ויטמין B6]] ו-[[ויטמין B12]]), חוסר איזון ביוכימי במוח (רמות נמוכות של סרוטונין, נוראדרנלין ולפעמים דופמין שחל בעיקר כלל אצל חולי פרקינסון), וחוסר איזון הורמונלי (ב[[בלוטת יותרת הכליה]]\[[בלוטת התריס]]), מקרים בהם [[טיפול הורמונלי]] יכול לעזור.

דיכאון הוא לעתים קרובות סימפטום נלווה ל[[פיברומיאלגיה]] ול[[תסמונת התשישות הכרונית]] כמו גם לסרטן. הסיכון לדיכאון קליני גדל בעקבות בעיות ניורלוגיות כמו שבץ, [[מחלת פרקינסון]], או [[טרשת נפוצה]], ובמהלך השנה הראשונה לאחר הלידה. הדיכאון נפוץ יותר גם לאחר מחלת לב-וכלי דם, ומקושר יותר לאירועים חמורים מאשר קלים. כאבים כמו כאבי פרקים, כאבי גב וכאבי ראש יכולים להעלות את הסיכוי לדיכאון ולחרדה פי 2 ויותר, וכך גם מחלות לב. גם אסטמה יכולה להעלות את הסיכוי לדיכאון ובמידה מסויימת גם סוכרת והשמנה. <ref name="levinson2012"/>

דיכאון הוא לעתים קרובות סימפטום נלווה ל[[פיברומיאלגיה]] ול[[תסמונת התשישות הכרונית]] כמו גם ל[[סרטן]]. הסיכון לדיכאון קליני גדל בעקבות בעיות ניורלוגיות כמו שבץ, [[מחלת פרקינסון]], או [[טרשת נפוצה]], ובמהלך השנה הראשונה לאחר הלידה. הדיכאון נפוץ יותר גם לאחר מחלת לב-וכלי דם, ומקושר יותר לאירועים חמורים מאשר קלים.<ref name="levinson2012"/>

 

הקשר בין דיכאון וחרדה לבין מחלות כרוניות וכאבים הוא דו כיווני (שכן דיכון עלול גם לעודד חלק מהמחלות). תחלואה גופנית ממושכת ובפרט כאבים ממושכים ומחלות לב, קשורה בעליה בהסתברות לנוכחות הפרעות נפשיות. דבר זה נתגלה בכל מדינות סקר בריאות הנפש בעולם (The World Mental Health Survey Initiative). אם מנטרלים היבטים של גיל ומין, דלקת פרקים מעלה את הסיכוי להתפתחות דיכאון מגו'רי בשנה האחרונה פי 1.8, מחלות לב מעלות את הסיכוי להתפחתות דיכאון מג'ורי בשנה האחרונה פי 2, כאבי גב וצוואר מגידילים את הסיכוי פי 2.3,  כאבי ראש מגדילים את הסיכוי פי 2.7 .  גם אסטמה יכולה להעלות את הסיכוי לדיכאון ובמידה מסויימת גם סוכרת והשמנה. <ref name="levinson2012"/>

==השפעות של דיכאון וחרדה==

==השפעות של דיכאון וחרדה==