שינויים

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

להסתדר ללא צמיחה (ספר)

נוספו 4,871 בתים, 17:45, 23 בדצמבר 2013
צמיחה כלכלית כקידמה
אלא שאם חושבים על שיפור ב[[רווחה]] המדד של צמיחה כלכלית אינו מדד טוב. הוצאות ביותיות על טיפולים רפואיים, על [[יוממות|תחבורה למקום העבודה]], על תיקונים, מתקנים להקטנת ה[[זיהום]] והוצאות ממשלתיות על משטרה, וצבא אינם אות להגדלת [[רווחה חברתית|הרווחה החברתית]]. התמ"ג גם אינו מודד הרבה דברים שנמצאים מחוץ לפעילות ה[[שוק]] כמו עבודות התנדבות, עבודות בית ללא תשלום, פעילות פנאי, מסחר לא חוקי, פחת ב[[הון]], [[משאבים מתכלים|דלדול משאבי טבע]], ו[[השפעות סביבתיות|פגיעה בסביבה הטבעית]]. התמ"ג גם לא אומר כיצד מתחלקות ההכנסות בקרב האוכלוסיה ומה רמת [[אי שוויון כלכלי|אי השוויון]].
המדידה של התוצר הכלכלי הלאומי החלה בשנות [[השפל הגדול]] וקיבלה חיזוק בתקופת מלחמת העולם השנייה במדינות המערב. היה חשוב למדינות להבין כמה הן מייצרות ושיטות המדידה של התוצר הלכו והשתכללו. לקראת סוף המלחמה המדינות המערביות היו מודאגות מחזרה של מאות אלפי חיילים הביתה וכתוצאה מכך [[אבטלה]] והתרחשות של שפל נוסף. כדי למנוע מצב זה, הן הסתמכו על עבותו של [[ג'ון מיינרד קיינס]] כדי לעודד צמיחה של הכלכלה ושל מקומות עבודהולמניעת אבטלה.  ===צמיחה כלכלית להבטחת תעסוקה מלאה===בשנים לפני קיינס, היתה אמונה כי הממשלה לא יכולה כמעט לעשות דבר כדי למנוע אבטלה. התפקיד של הממשלה התמצא בשמירה על מיסים נמוכים, מניעת [[מונופול|מונופלים]] ושמירה על [[שוק תחרותי]]. אבל קיינס טען באופן תקדימי כי שכר נמוך אינו מעודד תעסוקה, אלא מקטין את ההוצאות. לפי קיינס האבטלה ב[[שוק חופשי]] ללא התערבות ממשלתית תהיה גבוה יותר יחסית לשוק עם ממשלה שתוציא יותר מכספי המיסים שלה, כלומר גרעון ממשלתי. ההוצאות הממשלתיות יגרמו ליותר ביקוש וכך ימריצו את המשק , כל עוד הן לא גבוהות מידי , שכן אז תיווצר [[אינפלציה]]. מדינות מערביות נקטו בגישה זו החל משנת 1945 במטרה להוריד את האבטלה ולתקרב ל[[תעסוקה מלאה]]. במשך 25 שנה, עד 1970 הם נחלו הצלחה מסחררת עם אבטלה נמוכה מאד ושיעורי צמיחה כלכלית גבוהים. בשנות ה-70 החלו תהליכים הן של התייקרות הנפט וכן תופעה חדשה של סטגפלציה - מיתון ועליה באבטלה יחד עם אינפלציה - דבר שהתאוריה הכלכלית של קיינס לא חזתה.  התאוריה של קיינס נועדה להיות תאוריה לטווח הקצר ולא לטווח הארוך. כך לדוגמה הוא גם לא מתחשב בתרומה של השקעה בתשתיות כדבר שיכול להעלות את הפריון של המשק בטווח הארוך. עם הירידה של קיינס החלה לעלות התאוריה המוניטרית שהפופלאריות שלה הגיעה לשיא בשנות ה-90. אך כיום גם תאוריה זו אינה נחשבת לאורים ותומים. בנקים וממשלות כיום כבר לא מנסים להגיע ליעד של תעסוקה מלאה אלא להגיע לאיזון בין אבטלה נמוכה לבין אינפלציה נמוכה.  כך או כך השימוש בצמיחה כלכלית כבר לא נועד סתם להגדיל את התוצר הכלכלי ולהוסיף עוד מוצרים. החשש העיקרי הוא לא מפני פחות מידי מוצרים אלא מפני פחות מידי משרות.  ===ויכוח בין כלכלנים על הצמיחה===עוד ועוד כלכלנים והוגים אחרים החלו לעסוק בבעיות של הצמיחה הכלכלית והחל ויכוח על תפקידה של הצמיחה הכלכלית. הדבר כולל את [[ג'ון קנת גלבריית]] 1958 ב[[חברת השפע (ספר)|חברת השפע]], [[עזרה משען]] ב-1967. גלבריית לא נתפס בהכרח על ידי כלכלנים אחרים ככלכלן אקדמי, ולכן דווקא ספרו של משען עורר ויכוח מתמשך בינו לבין wilfred beckerman שהגן על הצמיחה הכלכלית בשני ספרים.  בקרמן המשיך להגן על הצמיחה גם מאוחר יותר וכתב בשנות ה-90 את "קטן זה טיפשי" במענה לספרו הנודע של [[ארנסט שומכר]], "[[קטן זה יפה]]", שיצא לאור ב-1973. הרבה מהריונות של שומכר נצפו על ידי כלכלנים אחרים במיוחד על ידי המאמר של [[קנת בולדינג]] "[[בואה של ספינת החלל כדור הארץ]] משנת 1966, ומאוחר יותר זכו לניסוח מדוייק יותר גם על ידי [[הרמו דיילי]] שכתב את [[כלכלת מצב יציב (ספר)|כלכלת מצב יציב]] ב1977. בינתיים הרעיון של בעיות בצמיחה הכלכלית הלך ותפס תומכים בקרב כלכלנים אקדמים. בקרב הקהל הרחב ותנועות סביבתיות הערעור על צמיחה כלכלית זכה לפופלאריות בעקבות הספר [[גבולות לצמיחה]] שיצא לאור בשנת 1972 והפך לרב-מכר.  לחלק מהאנשים שהויכוח הוכרע נגד ההגיון של הצמיחה הכלכלית. עד כדי כך ש-Heinz Wolfgang Arndt, פרוספור לכלכלה, סיכם את הויכוח בשנת 1978 בספר בשם "עלייתה ונפילתה של הצמיחה הכלכלית" (The Rise and Fall of Economic Growth: A Study in Contemporary Thought)[http://books.google.co.il/books/about/The_Rise_and_Fall_of_Economic_Growth.html?id=6ClxQgAACAAJ&redir_esc=y] זו המשיכה להיות מדיניות מרכזית של רוב המדינות מאז ועד היום.
==ראו גם==

תפריט ניווט