לפי [[מארקס]] הערך העודף איננו מצוי בהון אלא בעבודה. ההון הוא מרקם של יחסים חברתיים המצויים במאבק על ניכוס הערך העודף של תהליך הייצור. כל ההיסטוריה האנושית היא תהליך של מאבק על הניכוס של הערך העודף. בכל תקופה, ניכוס זה נעשה ע"י המוסדות הפוליטיים בני אותו הזמן. בעוד בתקופות קדומות נוכס הערך העודף ע"י בעלות מקודשת (קיסרות, פיאודליזם) בעת הקפיטליסטית הוא מנוכס ע"י הארגון השיטתי של העבודה. ביכלר וניצן נכנסים כאן לניתוח ארוך של התיאוריה המרקסיסטית של העבודה. אציין רק את מסקנותיהם לגביה: הערך העודף איננו שוכן בעבודה, (או בהון) אלא בהסדרים החברתיים-מוסדיים. מארקס מתמקד אך ורק בתהליך הייצור ולא בתהליכים העיסקיים הנלווים לו. הוא נצמד לסחורות ולשעות העבודה כדרך למדידה כלכלית. לכן התיאוריה שלו איננה עומדת המבחן המציאות, למרות שהיא תופסת את ההון בדרך נכונה יותר.
+
לפי [[קרל מרקס]] ה[[ערך העודף|ערך עודף]] איננו מצוי בהון אלא בעבודה. '''ההון הוא מרקם של יחסים חברתיים המצויים במאבק על ניכוס הערך העודף של תהליך הייצור'''. כל ההיסטוריה האנושית היא תהליך של מאבק על הניכוס של הערך העודף. בכל תקופה, ניכוס זה נעשה ע"י המוסדות הפוליטיים בני אותו הזמן. בעוד בתקופות קדומות נוכס הערך העודף ע"י [[בעלות מקודשת]] ([[קיסרות]], [[פיאודליזם]]) בעת הקפיטליסטית הוא מנוכס ע"י הארגון השיטתי של העבודה. ביכלר וניצן נכנסים כאן לניתוח ארוך של ה[[תאוריה]] המרקסיסטית של העבודה. אציין רק את מסקנותיהם לגביה: הערך העודף איננו שוכן בעבודה, (או בהון) אלא ב'''הסדרים החברתיים-מוסדיים'''. מארקס מתמקד אך ורק בתהליך הייצור ולא בתהליכים העסקיים הנלווים לו. הוא נצמד לסחורות ולשעות העבודה כדרך למדידה כלכלית. לכן התאוריה שלו איננה עומדת המבחן המציאות, למרות שהיא תופסת את ההון בדרך נכונה יותר.